המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
על המאבק בין הרשות הפלסטינית לחמאס - חלק ב‘
2/6/2003

על המאבק בין הרשות הפלסטינית לתנועת ה'חמאס'-חלק ב

 

4. התנגדות ה'חמאס' למינוי אבו מאזן על רקע המאבקים בינה לבין הרש"פ

המאבק האידיאולוגי ומאבק הכוח בין ה'חמאס' לרש"פ באו לידי ביטוי גם בשאלת מינוי אבו מאזן לתפקיד ראש הממשלה הפלסטינית. תנועת החמאס, יחד עם שאר פלגי האופוזיציה,

התנגדה למינוי ראש ממשלה במסגרת התנגדותה לכל ממשלה התומכת בהסכמי אוסלו שמונתה כתוצאה מלחצים בינלאומיים וכן מתוך חשש כי מינוי זה יוביל להתקדמות מדינית שתחייב מאבק בטרור.

 

דובר תנועת ה'חמאס' , עבד אל-עזיז אל-רנתיסי, אמר בראיון לאתר המזוהה עם תנועת ה'חמאס' טרם אישור מינויו של אבו מאזן לראש ממשלה על ידי המועצה המחוקקת: "אין לנו התנגדות לאישים מסוימים... אלא לתוכנית המדינית של ראש הממשלה ושל הממשלה החדשה שהיא אותה תוכנית בה דגלה הרשות בעבר אשר נשענת על [הסכמי] אוסלו. כלומר, תוכנית המכירה בישראל ומוותרת לפחות על 80% מפלסטין. אנו התנגדנו לכך בעבר ואנו נתנגד כך גם בעתיד... לא נהיה חברים בשום ממשלה שמבוססת על אוסלו. אנו סבורים כי אין זה הזמן המתאים להרכבת ממשלות ורשות אלא זהו זמן לשחרור והתנגדות..."[1]

 

לאחר אישור מינוי של אבו מאזן אמר רנתיסי בראיון לשבועון הערבי-ישראלי "אל-צנארה": "למרבה הצער, ממשלה זו אינה מביאה כל חדש. לא פנים חדשות ולא תוכן חדש. רוב חבריה, פעלו [במסגרת הרש"פ] בעבר והשתתפו בכל הפעולות השליליות שעיצבו את התקופה הקודמת מאז הגעת הרשות. כמו כן היא גיבשה לעצמה את אותה תוכנית של הממשלה הקודמת... ממשלה זו נועדה לכישלון כמו הממשלות הקודמות. זאת מפני שתוכניתה אינה משקפת את עמדות העם הפלסטיני ואינה מגשימה את רצונותיו."[2] 

 

מחמוד אל-זהאר, מבכירי  ה'חמאס' בעזה אמר: "מינויו של מחמוד עבאס למשרה זו בצורה כזו הוא דבר שאינו מקובל. מורטינוס אומר כי ערפאת נענה ללחצים האירופאים במינויו של אבו מאזן למשרה זו וידוע כי היו [גם] לחצים אמריקאים וציוניים בכיוון זה. ההיענות ללחצים אלו משמעותה גם היענות לתוכן המשרה שיבצע ראש הממשלה החדש. אין שום מדינה בעולם שתסכים כי ימונה בה [בעל תפקיד] בכיר על סמך לחצים חיצונים וזה דבר שאינו מקובל על תנועת

ה'חמאס'."[3]

 

כחלק מן ההתנגדות לתוכנית ממשלתו של אבו מאזן, הביעו כל פלגי האופוזיציה וביניהם גם תנועת ה'חמאס' התנגדות נחרצת לכוונתו של אבו מאזן לפרקם מנשקם והודיעו כי יפעלו לסיכול תוכניתו.

 

בראיון לשבועון הערבי-ישראלי "אל-צנארה" אמר דובר תנועת ה'חמאס', עבד אל-עזיז אל-רנתיסי בתשובה לשאלה האם תנועתו תשתף פעולה עם הממשלה החדשה: "האם נשתף עמה פעולה ברצח מג'אהדין? זה ודאי לא יקרה... כיצד נשתף פעולה עם הממשלה והרשות שהסכימו שתיהן למפת הדרכים שהסעיף הראשון בה משקף, על פי השקפתנו, את חיסול הקיום הפלסטיני וחיסול בעייתו." עוד אמר: "מחמוד עבאס, "אבו מאזן", ראש הממשלה החדשה דיבר על פירוק הנשק הלא רשמי ואני שואל: האם הנשק העומד כנגד הכיבוש הוא נשק בלתי לגאלי או שזהו נשקם של אלו המגינים על ההתנחלויות? אנו באופן טבעי לא נסכים לפרק את נשקנו מפני שאנו מגנים באמצעותו על [שכונת] אל-שג'אעיה [ברצועת עזה] ועל כל האדמות הפלסטיניות. אם נתפרק מנשקנו כיצד נגן על פלסטין כאשר תהיה פלישה ישראלית נוספת? הנשק שבידי ההתנגדות הוא נשק של כבוד שיכוון רק על האויב הציוני. הנשק שיש לאסוף הוא הנשק נעדר הכבוד אשר מגן על ההתנחלויות ואשר קנהו מכוון כלפי בתיהם של בני העם הפלסטיני. לא תהיה כניעה [לתביעה] לפירוק הנשק."[4] 

 

כתגובה למינויו של אבו מאזן ולניסיונות להאיץ את תוכנית "מפת הדרכים" האמריקנית, הסלימה התנועה את פעולותיה הצבאיות וביצעה שורה של פיגועי התאבדות משני צידי הקו הירוק. על משמעותה של ההסלמה כתב בעל הטור, מהנד עבד אל-חמיד, ביומון הפלסטיני "אל-איאם": "הפיצוצים היו מכה חזקה לממשלת אבו מאזן מאחר והאופוזיציה אינה מוכנה לתת  לממשלה שום הזדמנות להתקדם או לפעול על פי תוכניתה. הדבר היותר מסוכן הוא שהאופוזיציה האסלאמית הוכיחה שיש לה עדיפויות אותן היא מציגה בצורה של וטו וכן שהיא אינה מכירה בלגיטימיות [של הרש"פ] ואינה מחויבת להחלטה הלאומית. המצב הפלסטיני משקף כפילות בשלטון וקיומם של כמה מוקדי קבלת החלטות."[5]

במהלך ראיון לאתר האינטרנט  http://www.islamonline.net הסביר אל-רנתיסי: "מפת הדרכים אינה, כפי שאומרים, תוכנית מדינית שיכולה להוביל להסדר שלום. אלא היא תכנית ביטחונית השואפת לחסל את ההתנגדות של העם הפלסטיני, למגר את האינתיפאדה ולאפשר לכיבוש להמשיך את אחיזתו בפלסטין... לכן היא לא תצליח ותנחל כישלון חרוץ. אנו מצידנו נפעל לשכנע את הממשלה הפלסטינית החדשה להפסיק לעסוק במפת הדרכים כדי לשמור על הבעיה הפלסטינית ועל הקיום הפלסטיני. כל הודנה [שביתת נשק] שיתכן ותהיה תוביל, בסופו של דבר, לקידוש הכיבוש. הסרת הכיבוש ושחרור פלסטין אינם יכולים להתבצע במסגרת שולחן הדיונים אלא רק על ידי התנגדות מזוינת וג'יהאד למען אללה."[6]

 

כמו כן, בקריקטורה שהופיעה בשבועון המזוהה עם תנועת החמאס "אל-ראיה" נראה אדם הנושא חגורת נפץ כשהוא מסמן לאוטובוס ישראלי לעצור כדי לעלות עליו. בראש התמונה נכתב: "הדרך אל המפה".[7]

 

גורם אשר ניתן להניח כי חיזק את התנגדותם של הפלגים האופוזיציוניים לדרישת אבו מאזן היה חילוקי הדעות שהתפרסמו בציבור בין יו"ר הרש"פ יאסר ערפאת לבין אבו מאזן ומחמד דחלאן. דוגמא לחילוקי דעות אלו דווחה בשבועון הערבי-ישראלי "כל אל-ערב" לפיו בפגישה שנערכה לאחרונה בין ערפאת לדחלאן היו חילופי דברים קשים בין השניים אשר במהלכם אמר דחלאן: "אני זוכה לתמיכה מאמריקה וישראל וביכולתי לבצע את המשימות המוטלות עלי. אינני מעוניין שמישהו יתערב בעבודתי." לאחר מכן עזב דחלאן את המקום בכעס בעוד ערפאת מביע שאט נפש מהתנהגותו.

 

עוד דווח ב"כל אל-ערב" מפי מקור פלסטיני בכיר, כי מאות קצינים חתמו על מזכר שהוגש לערפאת ולאבו מאזן בו הביעו את התנגדותם להישמע להוראותיו של דחלאן, הממונה על ענייני הביטחון. במזכר נטען כי אין זה הגיוני שדחלאן, שהוא בדרגת קולונל, יטיל פקודות על קצינים בדרגתו או בדרגות גבוהות יותר. כמו כן דווח כי המועצה המרכזית של תנועת פת"ח ניהלה דיון סוער בעניין "מזכר הקצינים" ובמהלכו היו חילופי האשמות בין תומכי דחלאן למתנגדיו.[8]

ערפאת, שתמך בעמדת הקצינים, אמר בראיון ליומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט": "לא מגיע [לדחלאן] להיות בכיר במשרד הפנים. לכן, התעקשתי שהוא יהיה שר לענייני ביטחון ולא שר לענייני פנים משום שיש אנשים בעלי דרגה גבוהה יותר ממנו במשרד הפנים."[9]

 

5. הדרכים ליישוב המחלוקת

א. הידברות והסכמה בין הצדדים

נראה כי יישום השלב הראשון של תוכנית "מפת הדרכים" יהיה אפשרי רק במידה והפלגים הפלסטינים יבואו תחת מרותם של ראש הממשלה החדש והשר הממונה על הביטחון מחמד דחלאן בין אם בדיאלוג ובהסכמה - שהיא דרך הפתרון המועדפת על אבו מאזן ושרי ממשלתו וזוכה לגיבוי וסיוע מצד מצרים המנסה לארגן דיאלוג נוסף בין הפלגים, ובין אם בכפייה.[10]

 

טרם בחירתו תמך אבו מאזן בניהול דיאלוג בין הפלגים בכלל ועם ה'חמאס' בפרט כדי להגיע לאסטרטגיה משותפת בעניין המאבק עם ישראל. במהלך הרצאה שנשא בעזה בפני ראשי הועדות העממיות במחנות הפליטים ברצועת עזה אמר: "למרבה הצער איננו בדעה אחת בעזה. בואו נקיים דיאלוג ונגיע להבנה, קודם כל בין אנשי הפת"ח לבין עצמם, אח"כ גם עם הארגונים האחרים [באש"פ] – "החזית העממית" ו"החזית הדמוקרטית" ואח"כ עם ה'חמאס' והג'יהאד [האיסלאמי] כדי שנחליט לאן פנינו מועדות. באמצעות דיאלוג זה נוכל להגיע למתכונת של הסכם, מתכונת של "הודנה" [שביתת נשק] על מנת להגן על המדינה הזו."[11]  כמו כן בראיון עיתונאי אמר: "דרושה הכרזה פלסטינית משותפת מצד כל הארגונים שהם מחויבים להפסיק את הפעולות הצבאיות לזמן מסוים. זו הסיבה שדחפה אותנו למו"מ עם תנועת ה'חמאס' בקאהיר."[12]

 

עמדה זו הביע גם לאחר מינויו כראש ממשלה. בראיון ליומון הפלסטיני "אל-חיאת אל-ג'דידה" אמר אבו מאזן: "אנחנו מוכנים לנהל שיחות [עם הפלגים] איננו רוצים שתשרור בינינו שפת הנשק. אנו עם אחד".[13] ובראיון לערוץ הטלביזיה "אל-ערביה" אמר: "איננו מעוניינים בחיכוך, התנגשות או מלחמת אחים. אבל, אנו רוצים שאחינו גם יגלו אחריות וידעו כי גורל העם וגורל הבעיה [הפלסטינית] תלוי בזמן הזה וכי יתכן וזו הזדמנות נדירה שאיננו יודעים מה יקרה לאחריה. אני רוצה לתת דוגמא. כאשר האחים בסוריה אמרו כי המשרדים [של הפלגים הפלסטינים] צריכים להיסגר... התשובה מצד הארגונים הפלסטינים היתה: 'איננו רוצים להביך את סוריה, איננו רוצים לדחוק אותה [לפינה]'. זה דבר טוב. זה רגש אחריות. אם אינך רוצה להביך את סוריה ולדחוק אותה [לפינה] ו[אף] נקטת במספר צעדים [לשם כך]- האם לא נדרש עוד לפני כן להימנע מלהביך את הרשות שלך ואת העם שלך ולקבוע שצריך להפסיק את העניינים האלה [הכוונה לפעולות הצבאיות] ולהתנהג באחריות כאדם, כאזרח, כפוליטיקאי וכלוחם ולאמר כי אין מנוס מהפוגה. ההפוגה הזו הכרחית כדי לעין מחדש ולהפיק לקחים מהמצב בו אנו נמצאים ולהגיע להסכם שיקל על עמנו ויחלץ אותנו מן הכיבוש הזה..." [14]   

 

מתוך ניסיון להגיע להסכמה על הודנה [שביתת נשק] וכהקדמה לדיאלוג המתוכנן בקאהיר, נפגש אבו מאזן ב- 22.5.2003 במטהו בעזה עם בכירים מתנועת ה'חמאס'. בפגישה נכחו השר הממונה על ענייני הביטחון, מחמד דחלאן, שר התרבות זיאד אבו עמרו, הגנרל עבד אל-ראזק אל-מג'אידה מנכ"ל הביטחון הכללי הפלסטיני ברצועת עזה, הגנרל מוסא ערפאת ראש מנגנון המודעין, ולוטנט ג'מעה ע'אלי הממונה על המשטרה הימית. משלחת ה'חמאס' כללה את עבד אל-עזיז אל-רנתיסי, אסמאעיל אבו שנב, מחמוד אל-זהאר ואסמאעיל הניה.[15] בגילוי דעת מטעם לשכתו של אבו מאזן נכתב כי במהלך הפגישה הדגיש אבו מאזן את "דבקותו בהמשך הדיאלוג עם האופוזיציה במטרה להגיע להבנה על בסיס תוכנית הממשלה, תוך דבקות ב[עקרון]  כי המלחמה הפנימית היא קו אדום ברור." לטענתו של מחמוד אל-זהאר, בכיר בתנועת ה'חמאס', אבו מאזן לא דרש מהתנועה לדבוק בהודנה אלא לבחון את המציאות הנוכחית ועל סמך זה, למצוא את האמצעים [המתאימים] להיענות לדרישות המצב הפלסטיני.

 

בכיר נוסף בתנועה, אסמאעיל הניה, אשר הדגיש כי "לפגישה בעזה אין קשר לדיאלוג בקאהיר"[16] אמר: "עמדת תנועת ה'חמאס' נמסרה לאבו מאזן [במהלך הפגישה] לפיה אם האויב הציוני יפסיק להרוג אזרחים פלסטינים; יפסיק את ההתנקשויות; יפסיק את הפלישות [לשטחים הפלסטינים] וישחרר את העצורים - יתכן ותנועת ה'חמאס' תפסיק את הפעולות הצבאיות נגד אזרחים [ישראלים]" תוך הבהרה כי ההתנגדות תימשך נגד "הקיום הצבאי הציוני והמתנחלים"[17] 

לדברי זיאד אבו עמרו, שר התרבות הפלסטיני, פגישה זו היתה בבחינת "התחלה רצינית

של דיאלוג לאומי כולל שנועד לחזק את המצב הפנימי"[18]

 

בכירים רבים הדגישו את נחיצות עריכת הדיאלוג בין הפלגים. שר החוץ הפלסטיני, נביל שעת', אמר במהלך מסיבת עיתונאים משותפת עם שר החוץ המצרי, אחמד מאהר, כי "מה שחשוב בשלב הנוכחי הוא להאיץ את הדיאלוג הפנים פלסטיני כדי להגיע להודנה שתימשך שנה שלמה... [במהלכה] תהיה הזדמנות לגלות את מידת רצינותה של ישראל ויכולתה ליישם את [את מפת הדרכים] באופן מעשי."[19] לדבריו הדיאלוג בין הפלגים עשוי להתחדש בקרוב בחסות מצרית אך "לא יערכו פגישות לצורך דיאלוג פנים פלסטיני [בין הפלגים לבין הרשות הפלסטינית]... עד אשר תודיע ממשלת ישראל כי היא מקבלת את 'מפת הדרכים' "[20]

 

במהלך סימפוזיון פוליטי בח'אן יונס הבהיר עדלי צאדק, סגנו של שר החוץ נביל שעת', את כוונות הממשלה באומרו כי "הדיאלוג הלאומי הוא האמצעי היחיד בו תנקוט ההנהגה והממשלה החדשה כדי להגיע להבנות עם הפלגים בנוגע לשלב הבא ולסוגיית הנשק האחר [כך במקור]." לדבריו במהלך פגישה עם מחמד דחלאן הוא הבין כי הממשלה החדשה אינה חושבת על האפשרות לנקוט באמצעי דיכוי בטיפול בסוגיית נשק ההתנגדות מאחר והדיאלוג עומד בראש סדר העדיפויות בסוגיה הזו. עוד אמר כי "לממשלה הזו אין יכולת או גיבוי ציבורי ופוליטי להגלות או לדכא מישהו כל עוד הכיבוש עדיין רובץ על האדמה ומנהל התקפות, מעצרים וחיסולים נגד העם [הפלסטיני]."[21]   

 

זכריה אל-אע'א, בכיר בועד הפועל של אש"פ, אמר: "אנו תומכים באכיפת החוק ובדבקות של הכלל ברשות אחת, אבל בה בעת אנו מתנגדים "לפוצץ" את המצב הפנימי ומתנגדים לכל סוג של התכחשות לעקרון זכות העם הפלסטיני להתנגד [לכיבוש]... כל מחלוקת פנים פלסטינית בכל סוגיה צריכה להיפטר באמצעות דיאלוג. אנו מקווים כי כולם ידבקו בכך ויפעלו להצלחת הדיאלוג מפני שהוא האמצעי היחיד להתגבר על הבעיות והמכשולים."[22]  

 

גופים נוספים תמכו בחידוש הדיאלוג בין הפלגים. כך למשל "הכוחות הלאומיים האסלאמיים" פרסמו גילוי דעת בו קראו לחדש מיידית את הדיאלוג הפלסטיני הכולל את כל הכוחות הפלסטינים כדי להגיע לאסטרטגיה לאומית משותפת.[23] גם "גדודי חללי אל-אקצא", הזרוע הצבאית של תנועת הפת"ח פרסמה גילוי דעת בו קראו "לחדש את הדיאלוג הלאומי הכולל במולדת ובתפוצה כדי לארגן את ענייני הפנים הפלסטינים בכל המישורים, להתמודד עם האתגרים העומדים בפנינו ועם הסכנות האופפות אותנו, לסלק את הכיבוש הישראלי המתועב של הצבא וההתנחלויות ולשחרר כל האדמות הכבושות."[24]  

 

עמדת ה'חמאס' היתה שונה מעמדות אלה. דובר תנועת ה'חמאס', עבד אל-עזיז אל-רנתיסי, סרב בראיון לשבועון המזוהה עם התנועה "אל-ראיה" לנהל דיאלוג באותה מתכונת שנוהל הדיאלוג הקודם שנכשל: "אם יוצע לנו [לנהל] דיאלוג, נשאל על מהותו. אם הדיאלוג הזה יהיה באותה מתכונת של הדיאלוג הקודם, כלומר, יהיה, בעיקרו, מתן הזדמנות ל[דרך] המו"מ על חשבון [דרך] האינתיפאדה וההתנגדות על ידי הסכמה להודנה - דבר שאינו מקובל עלינו ושאנו מתנגדים לו - הרי שההליכה לדיאלוג תהייה בלתי אפקטיבית ובמקרה כזה אינני חושב כי אנו נסכים ל[השתתף] בדיאלוג.

 

 אבל, אם הם יבואו לדיאלוג ברוח חדשה, בראש פתוח ועם תוכנית שיהיה ניתן להגשימה ואשר תגן על אופציית ההתנגדות - אני חושב כי נשתתף בתוכנית קונסטרוקטיבית כזו. אל לנו לשכוח כי אבו מאזן נפגש עם הפלגים השונים והקשיב לעקרונותיהם המנוגדים לחלוטין לעמדתה המוצהרת של הממשלה החדשה המתגלמת בהסכמה לתוכנית 'מפת הדרכים' ובהכרזה על מוכנותה של הממשלה לצאת נגד [תנועת] ההתנגדות. למרות זאת הוא בז לעמדתם של הפלגים והתחייב למה שהצהיר בפני העולם כולו ובכך סגר את דלתות הדיאלוג, אלא אם כן הממשלה מוכנה לפעול באופן המנוגד לעמדתה המוצהרת."[25]

 

למרות דבריו של אל-רנתיסי, ניהלה ,תנועת ה'חמאס' מגעים עם אבו מאזן כדי להגיע להסכמה בעניין דרך המאבק בישראל. מגעים אלו הוקפאו על ידי 'החמאס' בעקבות נאומו של אבו מאזן בעקבה. התנועה מתחה ביקורת קשה על תוכן נאום זה בשל הקריאה להפסיק את הפעילות המזוינת ותיאור, לדבריהם, של ההתנגדות הפלסטינית כטרור. התנועה אף מחתה על אי אזכור נושאי הסדר הקבע – ירושלים והפליטים – ונושא האסירים, דבר שנתפס בעיניה כויתור על עקרונות אלה.

 

דובר תנועת החמאס, עבד אל-עזיז אל-רנתיסי, אמר: "אין אפשרות לנהל דיאלוג עם אבו מאזן... [הוא] סגר את כל הדלתות [בפני האופציה] להיפגש [עמנו] כאשר התחייב בפני כל העולם על עניינים מסוכנים שהעם הפלסטיני אינו מסכים להם כלל וכלל."[26] בראיון לתוכנית "דיאלוג פתוח" בערוץ הטלביזיה "אל-ג'זירה", אמר רנתיסי: "אבו מאזן אומר לנו דברים מסוימים ומבטיח הבטחות בחדרי חדרים ואח"כ אנו מופתעים ומוכים בהלם [כשאנו שומעים] שהוא אומר בפני העולם כולו ומתחייב בפני בוש ושרון לרסן את האינתיפאדה ולחסל את ההתנגדות, מפנה האשמות כלפי ההתנגדות הלגיטימית של העם הפלסטיני ומתאר אותה כטרור ואלימות... שמנו לב שיש שתי שפות וכי אבו מאזן משתמש בשפה אחת בחדרי חדרים ובשפה אחרת [כשהוא מדבר] אל שרון ובוש והבנו שהוא דקר את הדיאלוג הפלסטיני דקירה עמוקה."[27] 

 

דברים דומים אמר ח'אלד משעל, חבר בלשכה המדינית של ה'חמאס', בראיון לרשת הטלביזיה "אל-ערביה": " עקבה ושרם אל-שיח' שפכו אור על מה שנדרש [מהרש"פ]. בוש רצה לחייב את הרש"פ באמצעות ממשלת אבו מאזן לא רק להודנה אלא גם לפירוק התשתית של ההתנגדות שהם מכנים טרור, פירוק כל הנשק, פגיעה בכל גורמי הכוח של העם הפלסטיני... הנאומים בעקבה חשפו את הסכנה: המזימה גדולה מזו שהוצגה בדיאלוג הפלסטיני. נאמר לנו [בדיאלוג עם הרש"פ]: 'אנו בסך הכל רוצים לעבור את התקופה הזו. בואו נעשה הודנה [שביתת נשק] והפסקת אש, לא יהיה פירוק של נשק'. מה שנאמר בחדרי חדרים היה דבר אחד ומה שנאמר בעקבה היה דבר אחר. לכן, לאחר מכן היה זעם פלסטיני. דמייני נאום פלסטיני שבו מדובר על ההתנגדות כעל טרור ואומרים שיעצרו את ההתנגדות החמושה, ואין בנאום שום דבר בנוגע לזכויות הפלסטיניות, 8000 מאחינו האסירים... לא מוזכרים...לפני עקבה ושרם אל-שיח' היה דיאלוג רציני ולא היתה כל התחייבות... באו שרם אל-שיח' ועקבה וכל הפלגים הפלסטינים חשו כי בעקבה הוכרעו כל הנושאים שנידונו, אז מה הטעם לקיים דיאלוג... "[28]

 

בעקבות הלחצים הרבים שהופעלו על הרש"פ להגיע להפסקת אש וכתוצאה מן הניסיון הראשון לחסל מנהיג מן השורה הראשונה של תנועת ה'חמאס', עבד אל-עזיז אל-רנתיסי, לצד חיסולים נשנים של פעילי התנועה, חידשה תנועה זו את מגעיה עם אבו מאזן במסגרת הדיאלוג בין הפלגים. בסיום הדיאלוג הודיעה תנועת ה'חמאס' יחד עם תנועת "הג'יהאד האיסלאמי" על השהיית פעולות הצבאיות למשך שלושה חודשים בשני תנאים: הפסקת התוקפנות מצד ישראל ושחרור כל האסירים. להודעה זו נוספו הודעות אחרות, אם כי בנוסחים שונים, מצד אש"פ, פת"ח, וגדודי חללי אל-אקצא. פרסום הודעות אלו הוביל את הרמטכ"ל הישראלי, רא"ל משה יעלון, להודיע כי 'חמאס', "הג'יהאד האיסלאמי" ופת"ח מחוייבות באופן כללי להודנה.

 

פרסום ההצהרות על הפסקת האלימות מצד כל תנועה בנפרד מלמד כי הפלגים לא הצליחו להגיע להסכמה עם אבו מאזן על נוסח של ההצהרה המשותפת. כפי שעולה מהתבטאויותיהם של בכירים פלסטינים, בכירים בממשלתו של אבו מאזן התנגדו לנוסח שגיבשו נציגי ה'חמאס', "הג'יהאד האיסלאמי" ופת"ח משלוש סיבות עיקריות: הם דרשו כי הפסקת הפעולות הצבאיות לא תהיה מותנית [בצעדים ישראלים]; היא השהיית הפעולות הצבאיות תארך שישה חודשים; וכי בהקדמה יהיה אזכור של תוכנית מפת הדרכים. בשל כך, פרסמו ה'חמאס' ו"הג'יהאד האיסלאמי" גילוי דעת משותף ואילו שאר הגופים פרסמו גילויי דעת אחרים.

 

על הניסיונות הכושלים להגיע להצהרה משותפת סיפר חאתם עבד אל-קאדר, בכיר בפת"ח וחבר במועצה המחוקקת הפלסטינית, במהלך ראיון בפורום של אתר האינטרנט www.islamonline.net  וציין כי "היה הסכם שאישרה מסגרת התנועה [כלומר פת"ח] יחד עם 'חמאס' והג'יהאד על הודנה מותנית למשך שלושה חודשים צבאית או ביטחונית ללא שום תוכן מדיני. כאשר החלטה זו הובאה בפני ההנהגה המדינית הפלסטינית ופת"ח, היא ניסתה לערוך שינויים מהותיים בנוסח [כמו לקבוע כי ההודנה תימשך ] שישה חודשים ולהוסיף לנוסח גם תכנים מדיניים ודברים שאי אפשר להוסיף. אנו, כועדה העליונה של התנועה, התנגדנו לכך והודענו ל'חמאס' ולג'יהאד על הבעיה הפנימית בתוך הפת"ח ועל כך שלא הצלחנו להגיע להסכמה פנימית. ה'חמאס' והג'יהאד הודיעו על ההודנה על פי אותו הנוסח שהוסכם בתוך הפת"ח."[29]

 

ב. כפיית עמדת הרש"פ על ה'חמאס'

בשל החשש ממלחמת אחים המהווה טאבו בשיח הציבורי הלאומי הפלסטיני נמנעו אבו מאזן ומחמד דחלאן מלהתייחס לתסריט בו לא יצליחו לכפות את עמדות הממשלה במסגרת דיאלוג לא יצליח. גם בעת המתיחות הקשה בין ה'חמאס' לאבו מאזן בשל נאומו בעקבה וניסיון החיסול של בכיר בתנועת ה'חמאס', עבד אל-עזיז אל-רנתיסי[30] הדגיש אבו מאזן כי "הדיאלוג הוא הדרך היחידה להשיג את המטרה. באמצעות דיאלוג זה אנו מעוניינים ברגיעה ולא במלחמת אחים."[31]  דברים דומים נאמרו גם מפי מחמד דחלאן: "אין לתנועת ה'חמאס' שום דרך אחרת למעט הדיאלוג. אם היא מסרבת [לנהל] דיאלוג הרי שהיא מעוניינת בעימות פנימי ואנו כרשות פלסטינית איננו מעוניינים בעימות."[32]

 

למרות דברים אלו, לאחר ההכרזה על ההודנה מצד הפלגים הפלסטינים, הדגיש אבו מאזן בראיון לסוכנות הידיעות רויטרס כי "מעתה ואילך אנו נכלא כל אדם, פלג או מפלגה שיפרו את ההודנה."[33] הצהרתו של אבו מאזן משקפת עמדה, אותה הצהירו אבו מאזן ומחמד דחלאן בעיקר בפורומים סגורים. השניים גרסו כי במידה ולא יהיה ניתן להגיע להבנה ולהסכמה באמצעות דיאלוג, יש לנקוט בצעדי כפייה נגד הפלגים העוברים על ההוראות היוצאות מטעם הרש"פ שכן, כפי שאמר אבו מאזן, "ברור מאליו שהמיעוט חייב לציית לשלטון הרוב ולהכרעתו."[34]

 

במהלך הרצאה שנשא בעזה בפני בכירים ומפקדים בתנועת הפת"ח אמר אבו מאזן: "אין שום תועלת בדיבורים אם הם נשארים באוויר ואינם מלווים במעשים... כל הפלגים העזו לעבור על ההוראות הפלסטיניות הרשמיות ולא ננקטו פעולות ביטחוניות שיגרמו לאנשים להרגיש שיש רש"פ. אינני מתכוון לפעולות דיכוי אבל כל עוד התחייבנו שדבר מעין זה לא יתרחש, עלינו לנקוט בצעדים שיערבו לכך... בין אם אנשים אלו הם מתנועת הפת"ח או מהארגונים [האחרים] יש לנקוט בעמדה נחושה ונחרצת כלפי כל מי שיורה על אחרים [ישראלים] ולמעשה יורה על עמנו ועל הישגיו המדיניים."[35] בהרצאה אחרת שנשא בעזה בפני ראשי הועדות העממיות במחנות הפליטים ברצועת עזה אמר: "מחובתה של הממשלה החדשה [הכוונה לממשלה שקדמה לממשלת אבו מאזן] לקבוע את הדרך, להכריז עליה ולשכנע את עמנו כי זוהי הדרך אשר תוביל למטרה המיוחלת. אז יישארו פה ושם מספר אנשים שיחרגו מהקונצנזוס הפלסטיני, אנו ננסה לכפות עליהם להעמיד את האינטרס הפלסטיני העליון מעל האינטרסים האישיים שלהם על ידי השימוש בכוח במידה והדבר יידרש." [36]

 

דברים דומים נשמעו גם מפי השר הממונה על ענייני ביטחון, מחמד דחלאן במהלך הרצאה שנשא בעזה: "יש לנו קו אדום והוא שהחברה הפלסטינית לא תיגרר ללחימה פנימית... אבל אסור להם להתנגד כאשר אנו רוצים לעצור מישהו. [בתגובה על] כל שריפה של תחנת משטרה, אנו נשרוף את כל מרכזי ה'חמאס'. יש לנו בריונים בדיוק כפי שיש להם בריונים. אם לא נחוש ש[תנועת] 'חמאס' רצינית, נתחיל במעצרים'."דחלאן אמר שעבד אל-עזיז אל-רנתיסי, אחד ממנהיגי התנועה [ה'חמאס'] הוא 'מלחמת אחים ניידת ובור. למי הוא חושב את עצמו? למולא עומר, מנהיג הטאליבאן?' עוד אמר כי "העם הפלסטיני הוא 'אספסוף הנוטה לקיצוניות ולדחיית [כל הצעה]", וכי "על ההנהגה הפלסטינית לכפות את החלטותיה ולו באמצעות מקל על העם בכמה נושאים... אנו מסוגלים לכפות על פלג [מסוים] שלא לירות פצצות מרגמה, משום שהישראלים מוחקים 200 דונם בתגובה." [37]

 

גם שר האספקה הפלסטיני לשעבר, עבד אל-עזיז שאהין קרא במהלך הרצאה שנשא בעזה להחזיר את שליטת הרשות על ידי "עמידה בפני החבורות האלה" כשהוא מציין כי בשנת 1996 המשטרה הצליחה להשתיק את ה'חמאס' ומנהיגיה וכי הגיע הזמן לעשות זאת [שוב].[38]

 

על פי דיווחים באתר האינטרנט www.palestine-info.info  המזוהה עם תנועת ה'חמאס' מתכונן אבו מאזן ליישום אופציית הכפייה בכוח ברצועת עזה. אתר זה דיווח כי מנגנוני הביטחון של הרש"פ ברצועת עזה מתכוננים לפעול נגד פלגי האופוזיציה. חיל הים הפלסטיני ו"כוח 17" מתכונים להקים מחסומים נייחים וניידים כדי לתפוס את המבוקשים שבשמותיהם תנקוב ישראל; מנגנון הביטחון המסכל מתכונן לערוך חקירות ולאסוף מודיעין; המשטרה הפלסטינית תדרוש מן המבוקשים להיענות למעצרים באופן חוקי והמודיעין הכללי יתמקד במעצר של פעילים גם על ידי חטיפתם והתפרצות לבתיהם יצוין כי מנגנון המודיעין הצבאי מסרב להשתתף בתוכנית בשל חילוקי הדעות בין מוסא ערפאת לבין אבו מאזן ודחלאן. 

 

הבכירים בתנועת ה'חמאס' קראו שלא להיכנס למלחמה פנימית בתוך הרשות, אך טרחו לציין כי יעמדו בנחישות מול כל מי שינסה לעצור את פעיליהם ואף יסלימו את מאבקם בישראל בתגובה לכך. מנהיגה הרוחני של תנועת ה'חמאס', השיח' אחמד יאסין אמר בראיון לשבועון הערבי ישראלי "כל אל-ערב": "איננו מתכוונים להיכנס למעגל לחימה פנים פלסטיני ובעזרת אללה נשקנו יישאר מכוון כלפי האויב הישראלי הכובש ולא כלפי עמנו ובני עמנו. אם יש ברשות מי שמעוניינים בכך, הרי שהם נושאים באחריות לכך. אנו לא יכולים להסכים להיכנס לתוך מאבק פנים פלסטיני עקוב מדם." [39]

 

הפלגים הפלסטינים מצידם, הביעו התנגדות לכל ניסיון לכפות עליהם את הפסקת פעילותם.

דובר ה'חמאס', עבד אל-עזיז אל-רנתיסי, אמר בראיון כי ניסיון כזה רק יסלים את הפעילות כנגד מטרות ישראליות: "אנו אומרים בבירור שאם נהיה נתונים למתקפה מצד הרשות, נשתמש בשתי דרכים: ראשית, נסלים את ההתנגדות נגד הכיבוש ושנית, לא נשתמש בנשק נגד הרשות... כל פעולה שתבצע הרשות תוביל ללחץ על האויב הציוני שכן מי שפוגע בעם הפלסטיני באמצעות הרשות ישלם מחיר כבד."[40]

 

כמו כן, בראיון לשבועון המזוהה עם תנועת ה'חמאס' "אל-ראיה" דחה אל-רנתיסי את האפשרות כי יהיה עימות בין הרש"פ לתנועה ואמר: "אינני בין אלו החושבים שיהיה עימות [פנים פלסטיני] מאחר ושנת 2003 שונה משנת 1996." אך הוסיף: "לעולם לא נסכים שמישהו מבני התנועה ייעצר. אנו נעמוד בנחישות מול כל ניסיון מעצר ואני מתכוון באופן עממי ולא באופן צבאי. אנו מסרבים להיגרר למערכה פנימית או למלחמת אזרחים. אבל אנו יכולים, בעזרת אללה לצאת נגד כל מעצר באמצעות הציבור. בה בעת אנו אומרים בבירור שהמג'אהדין לא ייכנעו למעצר. אף אחד אינו יכול למנוע מהם את זכותם להגן על עצמם במידה ויותקפו. לא נתקוף אף אחד, אבל איננו מסכימים להיות מותקפים ללא סיבה אמיתית, רק משום שאנו מתנגדים לכיבוש."[41]      



[1] http://www.palestine-info.info/arabic/hamas/hewar/rantesi(1).htm טרם מינויו של אבו מאזן נפגשה משלחת של תנועת ה'חמאס' שכללה את ד"ר עבד אל-עזיז אל-אל-רנתיסי, ד"ר מחמוד אל-זהאר ואסמאעיל אבו שנב ואסמאעיל הניה נפגשה עם אבו מאזן בעזה. לדברי אל-רנתיסי במהלך הפגישה הם החליפו דעות ואבו מאזן הציג את עמדתו ובכללן כוונתו להקים מדינה פלסטינית באמצעות מו"מ וכן לכפות רגיעה לפני המו"מ. לדבריו אבו מאזן לא לחמאס להשתתף בממשלת הרש"פ העתידית למרות שעמדת ה'חמאס' ברורה שלא להשתתף בשום תוצר של אוסלו ומה שקשור לו. מתוך:    

http://www.palestine-info.info/arabic/palestoday/dailynews/2003/mar03/31_3/details.htm#3

[2] אל-צנארה, (ישראל), 2.5.2003.

[3] פלסטין אל-מסלמה, (לונדון), אפריל 2003

[4] אל-צנארה, (ישראל), 2.5.2003. השיח' עבד אללה שאמי, בכיר בתנועת "הג'יהאד האיסלאמי" אמר: "איננו יכולים להפקיד את הבעיה שלנו ואת גורלנו בידי בוש ושרון. התנגדותנו היא התנגדות לגיטימית... אינני חושב כי ניתן לאסוף את נשק ההתנגדות מפני שהאויב הציוני לא נתן דבר [בתמורה]. העם הפלסטיני לא נלחם רק כדי לשפר את תנאי החיים שלו תחת הכיבוש. ראה: http://www.abrarway.com/mb138.htm  דברים דומים נאמרו גם מפי בכיר נוסף בג'יהאד האיסלאמי, נאפד' עזאם, שאמר בתגובה לדברי אבו מאזן: "כפי שיודע העולם כולו הנשק בו מחזיקה ההתנגדות הפלסטינית הוא נשק המיועד להגנה עצמית ולהתנגדות והדיפת התוקפנות." http://www.abrarway.com/mb136.htm   מזכ"ל החז"ע, אחמד סעדאת, אמר בראיון לשבועון הערבי-ישראלי "כל אל-ערב": "במקרה שהרשות תנסה להפקיע את הנשק של הפלגים לא נציית לכך והחזית העממית לא תסגיר את נשקה ואנו מקווים כי הממשלה תסיר את העניין הזה מסדר יומה." ראה: כל אל-ערב, (ישראל), 2.5.2003.

ההתנגדות לפירוק הנשק נשמעה גם מפי הזרוע הצבאית של תנועת הפת"ח, "גדודי חללי אל-אקצא". בגילוי דעת מטעם התנועה נכתב: "אנו מדגישים לכל תועמלני התבוסה שההתנגדות שלנו תימשך ותתגבר וכי הנשק שלנו ימשיך להיות מכוון כלפי מי שכובש את אדמתנו וגוזל את תנובתה. רובינו לא יונחו טרם נפילת הכיבוש. ציבור עמנו מוכן היום להגיב בכל הכוח כנגד מי שינסה לעמוד נגד ההתנגדות כדי לרצות את אדוניהם הציונים והאמריקאים וללמד אותם לקח... אנו קוראים לכל הזרועות הצבאיות להסלים את ההתנגדות ולהכות בציונים בכל מקום בו הם עומדים על אדמתנו עד אשר יסתלקו מפסידים. ראה: http://www.fateh.tv/30-04-2003.htm

מפקד "גדודי חללי אל-אקצא" הודיע כי כל הפלגים הפלסטינים מסרבים לפרוק את נשקם כל עוד ישנו כיבוש: "אם הכיבוש לא יסתיים - לא רק שאנו נסרב לפרק את נשקנו. אדרבה, כולנו – גדודי חללי אל-אקצא, גדודי עז אל-דין אל-'קסאם', ופלוגות ירושלים השייכים לתנועת הג'יהאד האסלאמי, ישתפו פעולה כדי להתנגד לכל מי שינסה להפקיע [מידינו] את נשקנו." ראה: http://www.palestineinfo.info/arabic/palestoday/dailynews/2003/apr/30_4/details3.htm#1

[5] אל-איאם, (רש"פ), 20.5.2003.

[7] אל-ראיה, (רש"פ), 22.5.2003

[8] כל אל-ערב, (ישראל), 16.5.2003.

[9] אל-שרק אל-אוסט, (רש"פ), 25.5.2003.

[10] אל-שרק אל-אוסט, (לונדון), 14.5.2003. 

[11] אל-חיאת, (לונדון), 26.11.2002.

[12] הראיון התפרסם במספר עיתונים ערבים בו זמנית. ראה: אל-אהראם, (מצרים), אל-חליג', (אמירויות מאוחדות), אל-ראיה (קטר), 1.12.2002.

[13] אל-חיאת אל-ג'דידה, (רש"פ), 5.5.2003.

[14] אל-ערביה, 20.5.2003. 

[15] אל-איאם, (רש"פ), 23.5.2003.     

[16] אל-קדס, (רש"פ), 23.5.2003.

[17] אל-איאם, (רש"פ), 23.5.2003.

[18] אל-קדס אל-ערבי, (לונדון), 23.5.2003.

[19] אל-חיאת אל-ג'דידה, (רש"פ), 20.5.2003.

[20] אל-קדס, (רש"פ), 23.5.2003.

[21] אל-חיאת אל-ג'דידה, (רש"פ), 10.5.2003.

[22] אל-קדס, (רש"פ), 17.5.2003.

[23] אל-חיאת אל-ג'דידה, (רש"פ), 11.5.2003.

[25] אל-ראיה, (רש"פ), 8.5.2003. התבטאות מסוייגת לכינון דיאלוג הביעה גם תנועת "הג'יהאד האיסלאמי". השיח' נאפד' עזאם, בכיר בתנועה, הביע את נכונות תנועתו להשתתף בדיאלוג בין הפלגים כדי שיהיה ניתן להסיר את המחלוקות בין הפלגים מאחר ו"השלב הבא מחייב עמדה פלסטינית מאוחדת כדי להתמודד מול התוקפנות הציונית.

[26] אל-חיאת אל-ג'דידה, (רש"פ), 7.6.2003.

[27]  אל-ג'זירה, (קטר), 14.6.2003.

[28] אל-ערביה, ( דובאי), 15.6.2003.

 [30] לאחר ניסיון ההתנקשות כתב רנתיסי מאמר בו טען כי לבכירים ברש"פ קשר לניסיון חיסולו: אם היתה, כפי שהודלף לתקשורת, פגישה ביטחונית ביום ראשון עם מופז ואם ההחלטה על ההתנקשות בי התקבלה [אף היא] ביום ראשון, כפי שהודלף לתקשורת הציונית, כיצד אנו יכולים להתעלם מהקשר בין [הפגישה] לבין המטוסים שחגו יום לאחר מכן- אני הבחנתי בהם ויצאתי במהירות מהמכונית... אולם, יום לאחר מכן, כלומר, ביום שלישי, הצליחו המטוסים לפגוע במכונית... בעלי המצפון אינם יכולים להתעלם מהאחריות שיש לפגישה זו לפשע [שבוצע]..." ראה:

http://www.palestine-info.info/arabic/palestoday/readers/articles/rantese/2003/18-6-03.htm

[31] אל-קדס, (רש"פ), 10.6.2003.

[32] אל-חיאת, (לונדון), 8.6.2003

[33] אל-איאם, (רש"פ), 3.7.2003.

[34]  הדברים נאמרו במהלך הרצאה שנשא ביולי 2002 בפני ראשי הפת"ח. תמליל ההרצאה פורסם באתר הפת"ח: http://www.fatehorg.org/vb/showthread.php?s=89a9f8d1792566a73fa7fe3c8ec33b8d&threadid=2610&highlight=%DD%D8%ED%D3

[35] ההרצאה ניתנה ביולי 2002 ותמלילה פורסם באתר הפת"ח: http://www.fatehorg.org/vb/showthread.php?s=89a9f8d1792566a73fa7fe3c8ec33b8d&threadid=2610&highlight=%DD%D8%ED%D3

[36]  אל-חיאת, (לונדון), 26.11.2002.

[37] אל-חיאת (לונדון), 16.10.2002. 

[38] אל-ראיה, (רש"פ), 3.4.2003.

[39] כל אל-ערב, (ישראל), 2.5.2003.

[41] אל-ראיה, (רש"פ), 8.5.2003.