המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
על המאבק בין הרשות הפלסטינית לחמאס - חלק א'
2/6/2003

על המאבק בין הרשות הפלסטינית לתנועת ה'חמאס'-חלק א

 

1. הקדמה

אחת המשימות הראשונות המוטלות על ראש הממשלה הפלסטיני החדש, מחמוד עבאס, "אבו מאזן", על פי תוכנית "מפת הדרכים" האמריקאית היא "הפסקה ללא תנאי של האלימות"[1].

בנאום שנשא, ביום בו אישרה המועצה המחוקקת הפלסטינית את מינויו, פרס אבו מאזן את תוכניתה של הממשלה החדשה והביע נכונות לפרוק את הנשק הבלתי חוקי.[2]

 

ואולם, לפחות בשלב הזה לא פנה אבו מאזן לעימות עם פלגי האופוזיציה, ובראשן תנועת החמאס, אלא בחר בדיאלוג עמם. לעזרתו של אבו מאזן נחלצה מצרים המנסה בימים אלו לכנס את כל הפלגים הפלסטינים כדי להמשיך בשיחות שהתנהלו תחת חסותה של מצרים עוד בטרם בחירתו לראש ממשלה, במטרה להשיג הסכמה בין הפלגים הן בנושא דרכי המאבק עם ישראל והן בעניינים פלסטיניים פנימיים. בדיאלוג האחרון אף גיבשה מצרים מסמך ובו תוכנית לשביתת נשק שכונתה בשם "פרויקט התוכנית הלאומית".[3] התוכנית הוצגה בפני הפלגים הפלסטינים על ידי ראש המודיעין המצרי, עמר סולימאן אך נחלה כישלון מאחר והפלגים לא הסכימו ביניהם על שתי נקודות עיקריות: על הדרישה לשביתת נשק ועל הדרישה לדבוק בהנהגה הפלסטינית הנבחרת בראשה עומד יאסר ערפאת כהנהגה הלגיטימית היחידה.[4]

 

המחלוקות שהתגלעו במהלך הדיאלוג בקאהיר משקפות את פערי העמדות בין הרש"פ לתנועת ה'חמאס' , שאינם מסתכמים אך ורק בסוגיית דרך המאבק בישראל אלא נוגעים גם למאבק כוח פוליטי פנימי הנמשך מזה שנים. בחירת אבו מאזן לראשות הממשלה הפלסטינית ותוכנית ממשלתו מהווים רק חלק ממאבק זה.

 

2. המחלוקת בין הרש"פ ל'חמאס' על אופי המאבק הצבאי בישראל

חילוקי הדעות בין ה'חמאס' לאש"פ/רש"פ[5] בנוגע למאבק הצבאי בישראל הינם עקרוניים:

 

 מבחינת מטרות המאבק, דוגלת ה'חמאס' בשחרור כל פלסטין שהינה על פי אמנת החמאס "אדמת וקף איסלאמי עבור דורת המוסלמים עד יום הדין"[6] שאסור לוותר עליה או על חלק ממנה, בעוד אש"פ חותר להקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל עם מימוש זכות השיבה [לישראל].

 

מבחינת האמצעים להשגת המטרה, ה'חמאס' דוגלת בכך ש"אין פתרון לשאלת פלסטין אלא בג'יהאד[7]" וכי "המוות למען אללה הוא הנעלה שבמשאלותיה[8]" ואילו אצל אש"פ חלו תמורות במעמדו של המאבק המזוין שבעבר היה "הדרך היחידה לשחרר את פלסטין ולפיכך אסטרטגיה ולא טקטיקה[9]" –כפי שמורה האמנה הפלסטינית - אך במסגרת הסכם אוסלו, התחייב ערפאת בנספחים הנלווים להסכם ובמיוחד במכתב המופנה לשר החוץ הנורבגי יורגן הולסט כי "אש"פ מתנגד לאלימות וטרור."[10]

 

במהלך אינתיפאדת אל-אקצא, שוב ניטשטשו ההבדלים בין שני גופים אלה כאשר הפת"ח המשיך בפעילות טרור ואפילו במתכונת של פיגועי התאבדות.

 

המחלוקות בין הרש"פ ל'חמאס' בסוגיית המאבק הצבאי בישראל ייבחנו בשתי דוגמאות. האחת, ביקורת של הרש"פ לגבי ירי טילי ה'קסאם' על ידי ה'חמאס' והשניה, ביקורת של ה'חמאס' לגבי התייחסות הרש"פ לחללים [שהידים] מתנועת ה'חמאס'.

 

א.ביקורת הרש"פ על ה'חמאס' על ירי טילי ה'קסאם' לישובים בישראל

פעמים רבות מתחה הרש"פ ביקורת על האמצעים והתזמון של הפעולות הצבאיות מצד הפלגים הפלסטינים אשר מיקדו את דוקטרינת הג'יהאד הצבאי שלהם לפגיעה בעומק הישראלי ונמנעו מאלימות בזירה הפנים פלסטינית7. בעוד שבשאלת פיגועי ההתאבדות היתה מחלוקת גם ברש"פ עצמה,  הרי באשר לירי פצצות המרגמה וטילי "ה'קסאם'" מרצועת עזה לעבר ישובים ישראלים - פעולה שהתבצעה בעיקר על ידי תנועת ה'חמאס' – היה ברש"פ קונצנזוס נגד פעולות אלה.[11]

 

העורך הפוליטי של סוכנות הידיעות הפלסטינית ופ"א כתב במאמר מערכת: "מפני שאיננו מלאכים ומפני שיש [גם] בקרבנו מי שאינם מעריכים ואינם מבינים נכונה את השלב [הנוכחי] ומתמידים בירי מרגמות וב[ירי של] מה שזכה לכינוי 'טילים' על מנת לשים אותנו ללעג בפני העולם ולגרום למחשבה המוטעית כי אנו מתכוננים למלחמה בעוד [שלמעשה] אין לנו כל אמצעי התנגדות - אנו מזהירים מפני השיטה הזו. אנו חושבים ששיטה זו היא הרסנית והיא שיטה של התאבדות קולקטיבית והזמנה להרוג בנו."[12]

 

סגנו של השר לתכנון ושת"פ בינלאומי לשעבר, עדלי צאדק, הגיב בטורו ביומון "אל-חיאת אל-ג'דידה" על טענתה של תנועת ה'חמאס' כי המתנגדים לירי טילי ה'קסאם' מעוניינים למעשה להפסיק את ההתנגדות: "כותב שורות אלה, וכמוהו רוב עמנו, גאים בהתנגדות ואינם מתנגדים לה מפני שהיא המשך של מאבקם העכשווי. אבל, ההתנגדות היא דבר אחד, וחלק מדרכי הפעולה בשטח הם דבר אחר. כדי שתנוח דעתו של טיל ה'קסאם' והוא לא יחשוב שיש לי משהו אישי נגדו, ברצוני להדגיש כי אני [גם] מתנגד לשימוש בטיל סקאד מבית חנון, רפיח או שיח' עג'לין... יתכן ונראה מדברים אלו כי אני מתנגד ל[תנועת] ה'חמאס'... אך האמת היא שדאגתנו לשלום בני עמנו ונערינו מכל הפלגים וביניהם [גם] נערי ה'חמאס', היא הסיבה היחידה לדברים שאנו אומרים. ההתנגדות של כותב שורות אלה ל'קסאם' אינה התנגדות [הנובעת מיכולותיו] הטכנולוגיות או בשל חוסר האפקטיביות שלו אלא התנגדות אסטרטגית ופוליטית."[13]

 

ביקורת חריפה נגד טילי ה'קסאם' נשמעה לאורך זמן מפי שני האישים הנדרשים כיום לפעול להפסקת האלימות - אבו מאזן ומחמד דחלאן. השניים הביעו את התנגדותם לטילי ה'קסאם' במסגרת התנגדותם הכוללת לאופייה הצבאי של האינתיפאדה וקריאתם להשיב לה את אופייה העממי שלדעתם הוא אשר יוביל להישגים מדיניים.[14]  כך למשל גרס אבו מאזן כי "המליטריזציה של האינתיפאדה היתה טעות מוחלטת מפני שאנו נכנסנו למלחמה עם ישראל בנקודות הכוח שלה ולא בנקודות התורפה שלה. הדבר החזק ביותר שיש לה [לישראל] הוא הנשק שהוא הדבר החלש ביותר אצלנו."[15] ואילו דחלאן טען במהלך הרצאה בעזה כי אחרי אירועי ה-11 בספטמבר 2001, הוא שלח דו"ח לערפאת בו הציע "להשאיר את האינתיפאדה מאחורי גבנו. האינתיפאדה היא אמצעי ולא מטרה... היה עלינו להפוך אותה לאינתיפאדה עממית ולהפסיק את הפעילות המזוינת, אבל אנו לא עשינו זאת ואין לנו את האומץ, כהנהגה, לעשות זאת."[16]

 

בהרצאה שנשא אבו מאזן בעזה בפני ראשי הפת"ח ביולי 2002 אמר: "עזה דומה לאדמה חרוכה בגלל היריות פה ושם ובגלל הפיתוח החדש - פצצות המרגמה, וכן בגלל מטעני הצינור. אני שואל אתכם מה הוא הערך של פצצת המרגמה. נודע לי שפצצת מרגמה אחת נורתה ופגעה באחד מהמסגדים שלנו בעזה, מדוע? האם אין הדבר מהווה הצדקה עבורם להשתמש בטנקים כנגד פצצות המרגמה. כמו כן, מה שמכונה מטעני צינור שבגללו 32 נערים איבדו את ידיהם לאחר ש[המטענים] התפוצצו בידיהם, מה התועלת בהמצאות אלה? האם הדם הזה לא נשפך לשווא? האין זו טיפשות מצידנו לירות מספר יריות מעל גג בניין ואז בניין זה נהרס על ראשי בעליו ותושביו ו[הישראלים] פולשים לעיר. מי שעושה פעולה כזו הוא פושע כנגד עמו. הפשע הזה מתבצע בבית לחם, בבית ג'אלה וברפיח. מי יפצה את אלו שאיבדו את בתיהם שעל בנייתם עמלו עשרות שנים. האם לא ראוי לעמוד בנחישות, תקיפות וכבוד מול האנשים האלה שהורסים כל דבר." עוד אמר בהרצאה: "אלו המייצרים את פצצות המרגמה וסוחרים בהן, הם המרוויחים היחידים מכך. הם סוחרים בדמנו והסכמתנו לכך פירושה שאנו שותפים להם. מה שמוזר הוא שחלק [מבינינו] רואים אותם [נוהגים כך] ושותקים."[17]

 

בראיון ליומון הפלסטיני "אל-איאם" אמר מחמד דחלאן כי "ישנם [כמה מאפיינים] שליליים שדבקו באינתיפאדה ואשר לא טופלו עד היום כמו ירי מבין הבתים וירי פצצות מרגמה... יש לבחון מחדש האם אלו אמצעים אפקטיביים או לא. אני סבור כי הם מזיקים במידה שהמטרה היא לגרור את הטנקים של ישראל כדי להרוס את בתינו. אך אם המטרה היא לגרור את הטנקים כדי להרוס אותם [את הטנקים] אז זהו עניין אחר."[18]   בראיון שהעניק דחלאן לאחרונה לאתר האינטרנט "אילאף" אמר: "איננו אומרים כי טילי ה'קסאם' הם הסיבה לתוקפנות הישראלית אלא הם אחת מהאמתלות שלה. אנו יודעים כי [טילים אלה] הם אמצעי מאבק בלתי אפקטיבי וחסר השפעה במישור האסטרטגי אבל תמיד אמרנו כי ישראל אינה זקוקה להצדקות לתוקפנותה." [19]

 

תנועת ה'חמאס' דחתה את הביקורת כנגד אמצעי זה. במאמר של דובר התנועה, עבד

אל-עזיז אל-רנתיסי, בשבועון "אל-רסאלה" המזוהה עם התנועה נכתב: "מה שמעורר סימני שאלה הוא שהפגישות הביטחוניות הסודיות [של אישים פלסטינים] עם [ראש ממשלת ישראל, אריאל] שרון התנהלו בעת ובעונה אחת עם מתקפה תקשורתית מדכאת המפיצה ייאוש וזורעת תסכול בליבותיהם של הפלסטינים [נגד טילי ה'קסאם']. את המתקפה הזו מנהלים [משרד] ההסברה הפלסטיני הרשמי וחלק מבעלי ההשפעה  ברשות וכדי להגבירה, הפיצו מנהיגי הייאוש חתימות של מספר אנשים שניזוקו מן התוקפנות הציונית [כתוצאה מירי טילי ה'קסאם' ברצועת עזה] כדי לגייסם נגד ההתנגדות וליצור אשליה כי העם מתנגד להמשך ההתנגדות הפלסטינית שהיא  התקווה היחידה להיחלצות מן הכיבוש."[20]  התנועה גם הבטיחה להתמיד בירי הטילים כל עוד הכיבוש קיים. בראיון ליומון הלונדוני "אל-חיאת" אמר אל-רנתיסי: "כל עוד [האויב] מבצע פשעים חדשים – ישוגרו טילים."[21] דברים דומים נאמרו מפי מנהיגה הרוחני של התנועה, השיח' אחמד יאסין: "אנו נמשיך לירות את טילי ה'קסאם' כהגנה עצמית והם יהיו התגובה לתוקפנות."[22]

 

ב. ביקורת ה'חמאס' על הרש"פ לגבי התעלמותה של הרש"פ מחללי [שהידים] ה'חמאס'

לצד הטענות שנשמעו מצד הרש"פ נגד ה'חמאס', השמיעה גם תנועת ה'חמאס' טענות כנגד הרש"פ כגון הטענה כי הרש"פ נמנעת במכוון מלדווח כראוי על חללים [שהידים] מקרב התנועה. בירחון התנועה היוצא לאור בלונדון "פלסטין אל-מסלמה" פורסם מאמר פרי עטו של מח'לצ ברזק נגד סוכנות הידיעות הפלסטינית "ופ"א" שכותרתו "ופ"א – לא נאמנה לשהידים"[23] בו נכתב: "לשהידים שזכו לכבוד להיות בין מובחריו של ריבון העולמים כשהם נלחמים מלחמת ג'יהאד כדי לטהר את אדמתנו הקדושה לא נגרם [שום] נזק מכך שהידיעה על מות הקדושים שלהם לא דווחה בסוכנות הידיעות [הרשמית] של הרשות [הפלסטינית] "ופ"א". לא מזיקה להם גם התעלמותה של הרשות מהם, כאשר לא גינתה את הפשע הנתעב שביצעו כוחות הכיבוש הציוני נגד שישה ממפקדי תנועת ה'חמאס' בשכונת אל-זיתון בערב יום ראשון ה-12.2.2003."[24]

 

מאמר חריף נוסף נגד מדיניות הרש"פ נכתב בשבועון של "אל רסאלה" המזוהה עם תנועת ה'חמאס'  הביא בעקבותיו לסגירה של השבועון על ידי הרש"פ. במאמר פרי עטו של עורך העיתון, הד"ר צלאח אל-ברדויל שכותרתו "דם על השולחן" קישר המחבר בין החיסול של פעיל ה'חמאס' אבראהים מקאדמה לבין כינוס "המועצה המרכזית" של אש"פ לצורך אישור מינוי ראש ממשלה ורמז כי הנהגת הרש"פ שותה את דמם של השהידים.

 

מאמרו של ברדויל נכתב בצורת שיחה בין אם לילדיה אשר צפו במהדורת חדשות בטלביזיה בה סוקרה ישיבת המועצה המרכזית של הפת"ח לצורך אישור מינוי ראש הממשלה, מספר ימים לאחר חיסולו של מקאדמה. להלן קטע מן המאמר: "[הילד] עבדאללה אמר: "האם אינכם שמים לב? אמרתי [האם]: למה? אמר [עבד אללה]: הם שותים דם. הסתכלתי וראיתי כי על השולחן היו בקבוקים מלאים במיץ שצבעו אדום. צחקתי ואמרתי: זה מיץ, ילדי. [הילד שאל] איזה מיץ? אמרתי: סלסה. אמינה הקטנה בת השנתיים צרחה: דם , דם... אמרתי: הוי ילדים, אלה מנהיגי העם לא יתכן שהם שותים דם. שתיית דם אסורה, ילדים. הם נפגשים כדי למנות ראש ממשלה. אמינה התעקשה כי הם שותים את דם השהיד ואחיה הגדולים הסכימו עמה הם אמרו: זה דם השהיד אבראהים מקאדמה. אמרתי: הלוואי ואללה ייתן לי מחילה. כמה קשה הדור הזה. מהדורת החדשות המשיכה והיה בה רק אזכור מועט של השהיד אבראהים מקאדמה אבל [לעומת זאת] הוזכר דבר כינוס ההנהגה כדי לפעול לתיאום ביטחוני עם היהודים. אז התקרבתי לטלביזיה ונעצתי מבט עמוק בצבע הבקבוקים שהונחו על שולחן הכינוס."

 

לאחר פרסום מאמר זה, זימנה המשטרה הפלסטינית את ראשי העיתון ב- 17.3.2003 והודיעה להם על החלטתו של יו"ר הרש"פ, יאסר ערפאת לסגור את העיתון עד להודעה חדשה מבלי לציין את הסיבות לכך. [25]

 

ג. ניסיון הפשרה האחרון בין הצדדים -  הצעה לשביתת נשק [הודנה]

הניסיון האחרון להגיע להבנה בין הרש"פ לבין הפלגים הפלסטינים לגבי אופייה של האינתיפאדה נערך במסגרת הדיאלוג האחרון שנערך בקאהיר. במהלך הדיאלוג הציגה מצרים לעיונם של הפלגים מסמך שגיבשה בו נכתב בסעיף 5: "מתוך דבקות ברוח המאבק וההתנגדות ומתוך [רצון] להעניק הזדמנות למאמצי השלום כדי להוכיח את יעילותם בהובלת הסוגיה [הפלסטינית] בדרך הנכונה וכדי לנהל מו"מ למען השלום -החלטנו להקפיא את אמצעי הפעילות המזוינת למשך שנה כשאנו מדגישים כי מטרת העל שלנו היא שכל הכוחות האזוריים והבינלאומיים יפעלו למען שינוי המציאות הקיימת, דחיפת הצד הישראלי לנסיגה ולהפסקת פעולות ההרג, ההתנקשויות, ופעולות העושק נגד העם וההנהגה הפלסטינית ולחזרה לשולחן המו"מ תחת חסות בינלאומית."[26] תנועות ה'חמאס' והג'יהאד האסלאמי סירבו לקבל הצעה זו.

 

מחמד נזאל, בכיר בתנועת ה'חמאס' אמר בראיון לשבועון הנאצריסטי הירדני "אל-מג'ד": "עמדתנו היתה ברורה לפיה אנו לא מסכימים להפסיק את ההתנגדות. זו היתה אחת מנקודות המחלוקת המהותיות שמנעו הגעה להצהרת סיכום משותפת."[27] אסמאעיל הניה, בכיר בתנועת ה'חמאס' אמר: "אנו בתנועת ה'חמאס' כבר אמרנו למצרים בעבר... שאיננו מסכימים להודנה [שביתת נשק], שהתנגדות נגד הכיבוש הציוני נמשכת וכי יש אפשרות שנוציא את האזרחים ממעגל המאבק [רק] במידה והאויב יתחייב להפסיק את הרג האזרחים הפלסטינים ובכלל זה [יפסיק את] ההתנקשויות, הפלישות [לערים הפלסטיניות] וישחרר עצורים."[28]

 

דובר תנועת ה'חמאס', עבד אל-עזיז אל-אל-רנתיסי, אף תקף את המצרים על הצעתם ואמר "הם מציגים את העניין כאילו העם הפלסטיני נלחם נגד שכניו ולא לוחם מלחמת שחרור נגד כיבוש מדוע הם לא אומרים לעולם כי העם הפלסטיני הוא זה שנתון למלחמת השמדה ומגן על עצמו במלחמה הזאת?"[29] 

 

בשל עמדות אלו הופסקו הדיונים וראש המודיעין המצרי, עמר סולימאן, אמר כי הדיאלוג לא יתחדש בקאהיר עד שכל הצדדים יסכימו לעקרון ההודנה[30].


3. מאבק הכוח הפוליטי

א. חתירת ה'חמאס' להקמת מקור סמכות ייצוגי פלסטיני חדש

מאז הקמתה, סירבה ה'חמאס' להכיר באש"פ כנציג הבלעדי של העם הפלסטיני וביקשה להוות מקור סמכות אלטרנטיבי לאש"פ.

 

קריאת התיגר על מעמדו של אש"פ לא מנעה מתנועת ה'חמאס' לשתף פעולה או לנהל דיאלוג עם אש"פ כדוגמת הדיאלוג שנערך בח'רטום ב- 1-4 בינואר 1993 בין נציגי החמאס והפת"ח בחסותו של חסן אל-תוראבי, המנהיג הרוחני של המשטר האיסלאמי בסודאן באותה תקופה. במהלך דיאלוג זה הביעה תנועת ה'חמאס' נכונות להצטרף לאש"פ בשלושה תנאים: א. אש"פ יחזור בו מהכרה בהחלטה 242. ב. תנועת ה'חמאס' תקבל ייצוג של 40% במל"פ הפלסטיני ג. ייערכו שינויים במבנה הארגוני של אש"פ. 'חמאס' התנגדה להגדרה כי אש"פ הוא הנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני "ואף אחד בזירה הבינלאומית או הערבית אינו מצפה מן ה'חמאס' להכיר בכך." כדברי מוסא אבו מרזוק.[31]

 

דרישות אלו של ה'חמאס' נדחו על הסף על ידי נציגי הפת"ח. יאסר ערפאת עצמו הגיב בזעם לכך באומרו: "מה שלקחתי מן הליגה הערבית לא אתן ל'חמאס'... לא באתי לסודאן כדי למכור את אש"פ... אני מציע לכם להיות הארגון השני באש"פ אבל ראשון לא. זה לא יתכן." דרישותיה של ה'חמאס' נתפסו בעיני נציגי הפת"ח כחתירה תחת אש"פ וכניסיון להוות אלטרנטיבה לו, כפי שתיאר נציג החמאס, אבראהים ע'ושה: "אנו הבענו נכונות להיכנס לאש"פ... אבל האחים בפת"ח ובאש"פ מדברים על כך שאנו פועלים להוות אלטרנטיבה לאש"פ." ראש המשלחת של החמאס, בשעתו, מוסא אבו מרזוק, הכחיש את הטענה הזו באומרו: "מבחינה פוליטית איננו טוענים כי אנו אלטרנטיבה [לאש"פ] ואנו לא מציעים עצמנו כאלטרנטיבה." הדיאלוג הסתיים ללא הסכמה

ובהצהרת הסיכום נכתב כי תנועת ה'חמאס' "הדגישה את דבקותה בעיקרון ההצטרפות לאש"פ כמסגרת נחוצה לאחדות העם הפלסטיני ולשם כך הוסכם להמשיך בדיאלוג."[32]

 

הקמתה של הרש"פ, ומחויבותה לפעול למניעת פעולות טרור, היוו איום על תנועת ה'חמאס'. בשל איום זה בחרה התנועה להימנע ממלחמה פנימית ברש"פ - שהיתה בגדר קו אדום עבורם – ולמקד את פעילותה בג'יהאד נגד ישראל. עמדת הנחיתות של התנועה אשר נמשכה שנים רבות באה לידי ביטוי בדיאלוג בין אש"פ ל'חמאס' ב- 1995, שלא עסק – כמו הדיאלוג בח'רטום - בשאלת ייצוגו של העם הפלסטיני אלא בשאלת דרך המאבק בישראל. בהצהרת הסיכום הדגישו הצדדים את "האיסור על מלחמה פנימית ועמידה על עקרון הדיאלוג כדרך התרבותית והיחידה ליחסים בין הצדדים השונים בזירה הפלסטינית." ונקבע כי "החמאס תימנע מלהביך את הרשות הפלסטינית" על ידי פעולות טרור נגד ישראל שיצאו משטחי A.[33]

 

במהלך "אינתיפאדת אל-אקצא" חל שינוי ביחסה של ה'חמאס' כלפי הרש"פ והתנועה שבה לחתור להגמוניה שלטונית ולקרוא תיגר על הלגיטימיות של אש"פ. שינוי זה במדיניות התנועה נבע בעיקר מהיחלשות מעמדה של הרש"פ עקב ירידת הפופולאריות של תנועת פת"ח לאחר כישלון פסגת קמפ-דיויד וההאשמות הרבות כלפי הרש"פ בשחיתות. זאת, לצד העלייה בפופולאריות של תנועת ה'חמאס' בעקבות פעולות הטרור שלה נגד ישראל[34]; עקב הרס התשתיות של הרש"פ וכן לאור העובדה שערפאת עצמו נתן אור ירוק לפעולות אלה.[35]

 

התייחסויות מצד מנהיגי ה'חמאס' לאי הלגיטימיות של אש"פ ולאפשרות היותם חלופה לרש"פ הופיעו בעיקר במסווה של ביקורת כנגד ניהול האינתיפאדה על ידי הרש"פ. כך למשל אמר ראש הלשכה המדינית של תנועת ה'חמאס', ח'אלד משעל בראיון לרשת הטלביזיה של החזבאללה "אל-מנאר": "הנהגה אמיתית אינה נשענת על סבלו של העם ומפתה אותו לסגת, לחזור בו או להניף דגל לבן ולהיכנע באמתלה של 'הסרת הסבל מהעם'. הנהגה אמיתית קוראת בצורה אובייקטיבית ואומרת בצורה גלויה לעמה כי אין אופציה אחרת למעט העמידה האיתנה וכי אם לא נעמוד איתן, התוצאה תהיה [רק] יותר נסיגה [ולמעשה] לא נשיג דבר, נאבד את ההתנגדות, נאבד את עצמנו ולא נגשים שום הבטחה...

 

ההנהגה היום צריכה לומר לתושבינו בגדה, ברצועה ובכל מקום לגלות אורך רוח להתנגדות במיוחד בשעה שהעם [כלל] אינו מניף דגל לבן. האם ראיתם מגזרים מקרב עמנו שפנו למנהיגים הפלסטינים  ודרשו מהם להפסיק את ההתנגדות בשל הסבל? ההיפך הוא הנכון, העם אומר למנהיגיו: 'אנו נוהגים באורך רוח, אנו שמחים על ההתנגדות ואנו רוצים יותר התנגדות כדי להגן על עצמנו. אבל, אנו רוצים שתתמכו בנו, תקלו על סבלנו ותספקו לנו את הדברים החיוניים לעמידה איתנה'. זוהי אחריותה של ההנהגה. אין זה מאחריותה של ההנהגה לדון בתוכניות שלום, לשוב למו"מ ולהיפגש עם מנהיגי האויב, שרון ואחרים, כדי למכור לעם אשליות.

הנהגה אמיתית צריכה לדבוק בהתנגדות ואח"כ להפעיל תוכניות חברתיות ותוכניות הצלה כדי לתמוך בעמידה האיתנה. 'חמאס' ביכולותיה הדלות מבצעת את התפקיד הזה." [36]

 

מנהיגה הרוחני של תנועת ה'חמאס', השיח' אחמד יאסין, אמר בראיון לשבועון הערבי - ישראלי "כל אל-ערב": "אתה יודע שאף אחד לא אומר שיש שתי רשויות בארץ. כולם אומרים שיש רשות אחת וחובתה של הרשות להגן על עמה מפני התוקפנות ולספק ביטחון לבניה. אבל, אם הרשות פועלת כדי לספק הגנה לאויב הישראלי הכובש, משמעות הדבר היא שאין רשות אחת אלא רשות המשרתת את האויב הישראלי ואת המטרות האמריקאיות. העם הפלסטיני זקוק גם הוא לביטחון ורוצה את אדמתו, מולדתו ועתידו. לכן, אנו רוצים רשות אחת וחוק אחד אבל [בתנאי] שאותה רשות תגן על העם, האדמה ומולדת ותגן על עתיד העם הפלסטיני העקור". [37] 

 

לצד התבטאויות אלו, נשמעו גם התבטאויות חריפות יותר. אבו מחמד מצטפא, נציג החמאס באיראן, הודיע על ניסיון להקים ארגון גג שיקרא "החזית הלאומית האיסלאמית הפלסטינית" אשר יכלול שמונה פלגים פלסטינים המתנגדים להסכם אוסלו על מנת לבטל את הלגיטימיות של אש"פ.[38] כמו כן, דובר התנועה, עבד אל-עזיז אל-אל-רנתיסי, אמר באוניברסיטה האיסלאמית בעזה כי תנועתו והזרוע הצבאית שלה, "גדודי עז אל-דין אל-קסאם", "הם החלופה הבאה לאלו אשר זרקו את רוביהם וויתרו על כבוד הג'יהאד וההתנגדות."[39] שיאן של ההתבטאויות היה בראיון של מחמוד אל-זהאר, ממנהיגי התנועה בעזה, לסוכנות הידיעות AP בו אמר כי "'חמאס' מוכנה להנהיג את העם הפלסטיני כעת ויש לה תשתית פוליטית, פיננסית וחברתית לקבל לידיה את השלטון."[40] התבטאות זו, שעוררה סערה ברש"פ, הוכחשה על ידי אל-זהאר לאחר מספר שעות באומרו: "'חמאס' מתנגדת לאפשרות להוות חלופה לרש"פ כולה או באופן חלקי תחת המטריה של הסכם אוסלו."[41]  

 

ביטוי לעמדה זו של החמאס, הופיע בסיבוב הדיאלוג האחרון בקאהיר שנערך בפברואר 2003. התנועה סירבה להסכים לסעיף מס' 7 במסמך הפשרה שגיבשה מצרים שתבע התחייבות מצד כל הפלגים "לדבוק בהנהגה הפלסטינית הלגיטימית הנבחרת בראשה עומד הנשיא יאסר ערפאת". התנועה טענה כי היא אינה מוכנה להכיר ברשות הפלסטינית כנציג הבלעדי של העם הפלסטיני מאחר והיא תוצר של הסכם אוסלו ודרשה "לדון על מסגרת שתכלול את כל הפלגים והכוחות כמקור סמכות להחלטות המדיניות הפלסטיניות לאחר שיערכו רפורמות במבנה של אש"פ, במנגנון קבלת ההחלטות ובאמנה הלאומית הפלסטינית שלדבריהם שונתה לצורך הסכמי אוסלו."[42]  

 

בראיון לרשת הטלביזיה של החזבאללה "אל-מנאר" הסביר ראש הלשכה המדינית של תנועת 'ה'חמאס'', ח'אלד משעל: "בדיאלוג בקאהיר הצענו לאחינו בפלגים הפלסטינים ובתנועת פת"ח... שאף אחד לא יתחרה על השלטון ולא ייאבק עליו... אנו עומדים על כך שלא תהיה [לאף גוף] בלעדיות על ההחלטות המדיניות מפני שההחלטה המדינית היא עניינם של כלל הפלסטינים ואינה עניין אישי ובלעדי של אדם מסוים, לא מן הפת"ח ולא מן ה'חמאס', לא מן הרשות ולא מאף אחד אחר. לכן, אנו דרשנו להרכיב מקור סמכות של ההנהגה הפלסטינית שיקבל החלטות מדיניות פלסטיניות ויקבע באיזו דרך ללכת. כל הכוחות, האישים והארגונים הפלסטיניים מבפנים ומבחוץ צריכים להשתתף במקור סמכות זה שכן כולם מייצגים את הגוף הפלסטיני העומד איתן בפנים ובחוץ." [43]

 

ב. תגובת אש"פ

בכירים באש"פ דחו מכול וכול את דרישת ה'חמאס' להרכיב מקור סמכות אחר להנהגה הפלסטינית שנראתה כניסיון ליצור מקור סמכות חדש שנועד לערער את מעמדו של אש"פ.[44]  כך למשל אמר אבו מאזן, אשר עמד בראש המשלחת של תנועת הפת"ח לדיאלוג בקאהיר: "ההנהגה מסרבת לשאת ולתת בעניין מסגרתו של אש"פ למרות שבאופן עקרוני היא תברך על [אפשרות] הצטרפותן של ה'חמאס' ו"הג'יהאד האיסלאמי" לאש"פ [אך הדבר יקרה] מבלי לשאת ולתת [במסגרתו של אש"פ] ומבלי להטיל ספק בלגיטימיות שלו."[45]

 

בעקבות עמדות אלה של ה'חמאס' בכלל ובמיוחד הצהרתו של אל-זהאר בעניין מוכנותה של ה'חמאס' להוות אלטרנטיבה לרש"פ, הכינו לאחרונה מספר בכירים במנגנוני הביטחון של הרשות מזכר המזהיר מפני שאיפתה של  תנועת ה'חמאס' להחליף את תנועת הפת"ח כתנועה הדומיננטית ברשות ולהשתלט על ארגוני אש"פ, תוך העדפה לעשות כן באמצעים לא אלימים.[46] 

 

עמדות ה'חמאס' בדיאלוג בקאהיר והתבטאותו של אל-זהאר, איששו את הטענה שנשמעה קודם לכן בפורומים סגורים על ידי בכירים פלסטינים כדוגמת אבו מאזן ומחמד דחלאן, לפיה תנועת ה'חמאס' מעונינת להחליש את הרש"פ ולהשתלט עליה.  בהרצאה שנשא בעזה בפני ראשי הועדות העממיות במחנות הפליטים ברצועת עזה אמר אבו מאזן: "אסור שעתיד המולדת יהיה בן ערובה לאינטרסים של יחידים או ארגונים. לחלק מן הארגונים, יש השקפה האומרת: 'אנו לא רוצים את הרש"פ, אנו רוצים להרוס אותה ולתפוס את מקומה. התוצאה היא ש[הם] לא יתפסו את מקום הרש"פ וש[בעצם] לא תהיה רש"פ [כלל]. כאשר בא הרס, הוא פוגע בכולם ללא יוצא מן הכלל."[47]

 

כאשר נשאל בראיון ליומון הפלסטיני "אל-איאם" האם תנועת ה'חמאס' מעוניינת להוות חלופה לרשות השיב אבו מאזן: "אני לא שופט על פי כוונותיהם אלא על פי מעשיהם. [לכן] אני שואל את עצמי: לשם מה פעולות ההתאבדות האלה והרג האזרחים בריכוזי אוכלוסין ישראלים? אני רוצה [לשמוע] סיבה אחת משכנעת [אחרת] לפעולות אלו."[48]

 

בדברים שנשא מחמד דחלאן בפורום סגור בעזה אמר: "קיימת תחושה בקרב ה'חמאס' שהרש"פ אינה ראויה להמשיך ולהתקיים ... ישבנו ונזכרנו בכל הניסיון שהיה לנו עם ה'חמאס', והחלטנו

שלא ניתן לה את ההזדמנות הזו לחסל את הרש"פ."[49] כמו כן בראיון לאתר האינטרנט "אילאף" אמר דחלאן כי 'חמאס' מנסה לקבוע עובדות בשטח ומתנהגת כאילו אין רשות וכי ל'חמאס' יש תוכנית פרטית משלה המשרתת את האינטרסים שלה והיא אינה מעוניינת בקיומה של הרשות.[50] דברים דומים אמר דחלאן גם בשנת 1998 בראיון ליומון "אל-איאם": "ה'חמאס' אינה מהווה אופוזיציה לרשות הפלסטינית אלא אלטרנטיבה. ה'חמאס' מאז הקמתה ניסתה להגביל את פעילותו של אש"פ."[51] 

 

דברים דומים נשמעו גם מפי שר האספקה הפלסטיני לשעבר , עבד אל-עזיז שאהין שאמר במהלך הרצאה שנשא בעזה ב- 24.3.2003 בפני המשטרה הפלסטינית: "תנועת ה'חמאס' החלה להתחרות עמנו על השלטון היא רוצה שניתן לה [ייצוג של] 40% כדי להתחלק עמנו בשלטון. אני אומר לה [לתנועה]: 'בוז לך הוי תנועת משתפי הפעולה, אם אתם רוצים בשלטון [השיגו אותו] באמצעות הבחירות ולא על ידי התחלקות עמנו בו." עוד אמר: "בקרב תנועת ה'חמאס' יש מחלוקת בנוגע לעמדת התנועה כלפי הרשות הפלסטינית. יש זרם שרוצה להידבר ולהגיע להבנות עם הרשות ויש זרם  בהנהגתו של ד"ר עבד אל-עזיז אל-רנתיסי שמעוניין להילחם ברשות. זרם זה הוא שנתן את ההוראה לחסל את הקולונל ראג'ח אבו אל-לחיה[52]. לצערנו אנשים אלו משולחי רסן אף אחד לא יכול לעמוד מולם מחשש שיאשימו אותו בשחיתות - אותה אשמה, בה אנו, חברי תנועת הפת"ח, מואשמים. נכון שיש בקרבנו מושחתים אך אתם אינכם יודעים כמה מושחתים וגנבים יש בקרב תנועת ה'חמאס'."[53]

 

עמדה דומה הביע גם יועצו של ערפאת, בסאם אבו שריף: "ארגון מחדש של אש"פ, הנהגתו וניסוח מחדש של תוכניתו המדינית הם כולם נושאים חשובים, אבל המתכנסים בקאהיר שכחו כי יש רשות לאומית בעלת מועצה מחוקקת נבחרת, נשיאות נבחרת ושלטון מקומי נבחר, וכי הרשות הזו היא מקור הסמכות היחיד [של העם הפלסטיני]. כמו כן, המתכנסים שכחו כי למה שעשו ולכישלון אליו הובילו יש חלק פעיל בהחלשת הרשות הנצורה שכוחות הכיבוש הרסו את מוסדותיה...  הדרך היחידה העומדת בפני כל הארגונים האלו היא לפעול על פי דין העם ולא לכפות את שליטתם על ידי אנשים חמושים בסמטאות ובין הבתים או על ידי כפיית טקטיקות מדיניות וצבאיות על העם –דבר שהוא גם סוג של טרור כנגד העם הפלסטיני."[54]

 

ביקורת חריפה במיוחד כנגד תנועת ה'חמאס' וכוונותיה נשמעה מפי חבר המל"פ ע'אזי

אל-ח'לילי, שכתב בטורו ביומון "אל-איאם": "תנועת ה'חמאס' סירבה [להכניס] להודעת [הסיכום] כל סוג של אזכור לקיומה של רשות אחת בלבד - אש"פ- שהינה הנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני. היא דרשה להקים מקורות סמכות הנהגתיים חלופיים כאילו שאש"פ והרשות אינם אלא גורם אחד בין שאר הגורמים כשבכך היא פותחת פתח לפירוק הרשות ואש"פ ולמצב בו ישנם מספר גופים המייצגים את העם הפלסטיני...

 

תנועת ה'חמאס' התכוונה מיום היווסדה להוות הנהגה חלופית לאש"פ ולכן כבר אז, בפרוץ האנתיפאדה הראשונה בסוף שנת 1987, סירבה לפעול במסגרת אחת הקשורה לאש"פ ולהצטרף למסגרת ההנהגה המאוחדת שכללה את כל הפלגים והכוחות הלאומיים בתקופת האינתיפאדה הראשונה והציעה עצמה כהנהגה השקולה כנגד ההנהגה המאוחדת ע"י [הצגת] סדר יום שונה שהביך את פעילות האינתיפאדה. לאחר הסכם אוסלו והקמת הרשות הלאומית הפלסטינית, המשיכה [התנועה] באותה הדרך כאשר סירבה להכיר ברשות החדשה ולהתייחס אליה כרשות בלעדית והתנהגה בשטח כרשות וכהנהגה השקולה לרשות הפלסטינית באמצעות פעילויותיה בשטח ובאמצעות סדר יומה הפוליטי ופעולותיה [כנגד הכיבוש], סדר יום המנוגד לקו הכללי של הרשות.

 

[תנועת] ה'חמאס' כפתה עצמה באופן מעשי כהנהגה השקולה לרשות וביצעה פעילויות שלטוניות רבות כשהיא מנצלת את רשת שירותיה החברתיים הנרחבים  ויכולותיה הפיננסיות. במהלך האינתיפאדה [הנוכחית] מחזקת 'חמאס' את פעולתה כרשות [עצמאית] לאחר ששרון תקף את מרבית מרכזי השלטון הביטחוניים, והאדמיניסטרטיביים ואחרים [של הרש"פ].

 

נראה כי לאחר ש'חמאס' הצליחה לערער את בלעדיותה של הרשות ולכפות מצב של מספר רשויות בשטח, היא מצאה עצמה חזקה דיה בכדי לצעוד צעד משמעותי קדימה בתכניתה לחלוק עם אש"פ את הייצוג הפוליטי [של העם הפלסטיני] – כצעד בדרך לכך שהיא תהווה, בהמשך, חלופה לאש"פ. מה שעודד [מגמה זו] היה הפתיחות היחסית לה זכתה 'חמאס' לאחרונה מצד האירופאים, פתיחות שהתאפיינה בקיום מגעים עם ה'חמאס' בעניין הפסקת הפעולות נגד אזרחים. השמועות על מפגש של אחד מבכירי [ה'חמאס'] עם דיפלומט אמריקאי בקטר וכן הפתיחות המצרית כלפי ה'חמאס' לאחרונה הנחשבת בעיני ה'חמאס' לאחד ההישגים הגדולים ביותר של המפגשים בקאהיר... להערכתי הצהרתו של מחמוד אל-זהאר, אחד מבכירי ה'חמאס'... היא סימן מסוכן החושף עד כמה רחוק הגיעה 'חמאס' לא רק לגבי חלוקת הייצוג  [עם הרש"פ] או לגבי היותה הנהגה פוליטית שקולה לאש"פ אלא אף לגבי שאיפותיה המעשיות להוות הנהגה חלופית לאש"פ הן מבחינה שלטונית והן מבחינה מדינית."[55]     

 

דברים דומים כתב גם בעל הטור תופיק אבו בכר ביומון "אל-איאם": "רבים מנציגי פלגי האופוזיציה [בדיאלוג בקאהיר] התרכזו בנושא אחר שאין לו שום קשר לצורך להפסיק את שפיכות הדמים היומיומית של עמנו... הם התרכזו בצורך למצוא מקור סמכות לאומי עליון ובצורך לבטל את הבלעדיות של פת"ח ויאסר ערפאת [ביצוג את העם הפלסטיני]. הלוואי והיתה להם בלעדיות בקבלת ההחלטות במהלך השנתיים האחרונות. אילו היתה, היה הדבר מציל את העם הפלסטיני ואת הבעיה הפלסטינית אבל למעשה [הפת"ח והרש"פ] נהגו בפשרנות כלפי אלו שגזלו [מהם] את ההחלטה הפלסטינית.

 

יש ניסיון גלוי וברור מצד אנשים מסוימים לבטל את אש"פ – [שהינו] ההישג הגדול ביותר של עמנו בשלב ההיסטורי הזה... יש מי שדורשים לבטל את בלעדיות הייצוג של העם הפלסטיני ומחשיבים זאת כאחד מהישגי האינתיפאדה... לאלו העוקבים אחר ההתבטאויות הנלהבות של אנשי ה'חמאס'  בימים האחרונים מתברר כי ... חיסול אש"פ הוא לא רק מטרה ישראלית... אלא גם מטרתם של הקיצונים הפלסטינים."[56]

 

בכירים ב'חמאס' הכחישו בהזדמנויות רבות את הטענה לפיה התנועה מנסה להוות אלטרנטיבה  לרש"פ. אסמאעיל הניה, מבכירי ה'חמאס' אמר: "אנו לא הצענו בדיאלוג בקאהיר להקים מוסד חלופי לאש"פ. אנו הצענו לערוך רפורמה מקיפה בתוך מסדרונות הארגון, מוסדותיו, ארגוניו והחלטותיו כדי שלאחריה יוכלו האנשים להיות חלק ממסגרת פלסטינית מאוחדת ואפקטיבית המתבססת על שחרור אדמת פלסטין והתנגדות לכיבוש הציוני."[57]

 

מחמד נזאל, חבר הלשכה המדינית של ה'חמאס' אמר בראיון לאתר המזוהה עם תנועת ה'חמאס': "אין לנו מחשבות להיות חלופה [לרשות]. הגורמים המדברים על חלופה הם אנשים המסיתים את ראש הרשות נגד ה'חמאס' בעוד כולנו יודעים כי הם אלו השואפים להיות חלופה לראש הרשות כשהם משווקים עצמם לאמריקאים ולציונים באומרם שהם מוכנים להתעמת עם 'ה'חמאס'', להפסיק את ההתנגדות ולפעול לביטולה."[58]

 

ראש הלשכה המדינית של תנועת ה'חמאס', ח'אלד משעל, אמר בראיון לרשת הטלביזיה של החזבאללה "אל-מנאר": "לו היינו רוצים להציע עצמנו כחלופה אטרקטיבית [לרש"פ] שהקהילייה הבינלאומית ואמריקה יהיו מרוצות ממנה, היינו משיגים זאת מזמן . אך אנו מסרבים להיות כאלה... אנו בתנועת 'חמאס' לא מתחרים עם אף אחד ברשות. אין זה סוד כי ברשות הציעו לנו שישה משרדים [ממשלתיים] לפני הרכבת הממשלה, לפני ארבעה חודשים בערך." [59]



[2] בנאומו אמר אבו מאזן: " אין שום מקום לקיומו של נשק חוץ מהנשק הלגאלי בו יעשה שימוש אך ורק לצורך שמירה על הביטחון, הסדר הציבורי ויישום החוק. אין מקום למוקדי קבלת החלטות [אחרים] מלבד מוקד קבלת ההחלטות הלגיטימי. על האדמה הזו ולעם הזה יש [רק] רשות אחת, חוק אחד והחלטה לאומית דמוקרטית המחייבת את כולם." ראה: אל-איאם, (רש"פ), 30.4.2003

[3] לנוסח מלא של המסמך המצרי ראה: אל-קדס, (רש"פ), 23.1.2003.

[4] אל-איאם, (רש"פ), 10.2.2003.

[5] אש"פ הינו הגוף המייצג בשאלות עקרוניות העוסקות בפלסטינים ובכיריו הם בכירי הרש"פ.

[6] מתוך סעיף 11 באמנת החמאס.

[7] מתוך סעיף 13 באמנת החמאס.

[8] מתוך סעיף 8 באמנת החמאס.

[9] מתוך סעיף 9 באמנה הלאומית הפלסטינית.

[11] שאר הפלגים הפלסטינים, כדוגמת תנועת ה"ג'יהאד האיסלאמי" והחזית העממית לשחרור פלסטין משתמשים בירי פצצות המרגמה והרקטות בצורה פחות אינטנסיבית מתנועת ה'חמאס' כך למשל ירי רקטה "אל-קדס 1" ב- 13.5.2003 לעבר שדרות אשר "פצע שלושה מתנחלים באורח קשה" . בגילוי דעת מטעם הפלוגות נכתב כי "פעולת הגבורה הזו נעשתה כתגובה לפשעי הכיבוש המתמשכים נגד בני עמנו הפלסטיני בערים ובמחנות [הפליטים] הפלסטינים כדי להדגיש את אופציית ההתנגדות, מסירות הנפש והדבקות בדרך האינתיפאדה לנוכח הניסיונות להפסיקה... הג'יהאד שלנו נמשך. פעולותינו ימשיכו ומכות כואבות נוספות בלב העומק הציוני  עתידות לבוא בעזרת אללה." ראה: http://www.qudsway.com/akhbar/arshiv/2003/5-2003/b/akbar05&13&9704.htm 

[12] אל-חיאת אל-ג'דידה,(רש"פ), 4.3.2003.

[13] אל-חיאת אל-ג'דידה, (רש"פ), 1.3.2003.

[14]  על עמדותיו של אבו מאזן נגד אופיה הצבאי של האינתיפאדה ראה דו"ח ממר"י  Special Report - No. 15

[15] אאפק ברלמאניה, [מוסף של היומון אל-איאם], (רש"פ), גיליון מס' 2 נובמבר 2002. 

[16] ראה: אל-חיאת (לונדון), 16.10.2002

[18] אל-איאם, (רש"פ), 27.2.2003.

[20] אל-רסאלה, (רש"פ), 20.2.2003. 

[21] אל-חיאת, (לונדון), 2.3.2003.

[23] בכותרת המאמר יש משחק מילים. המילה נאמנות נקראת בערבית ופאא [وفاء] הדומה מבחינה קולית לשמה של סוכנות הידיעות הפלסטינית ופ"א.

[24] פלסטין אל-מסלמה, (לונדון), מרץ 2003.

 [25]  יש לציין כי העיתון "אל-רסאלה" נסגר יותר משמונה פעמים על ידי הרשות הפלסטינית אך התנועה מפרסמת במקומו עיתון במתכונת דומה תחת שם אחר- "אל-ראיה".

http://www.palestine-info.info/arabic/palestoday/dailynews/2003/mar03/18_3/details.htm#3

[26] אל-קדס, (רש"פ), 23.1.2003.

[28] אל-חיאת אל-ג'דידה, (רש"פ), 23.2.2003. עמדה דומה נשמעה גם מפי מחמד אל-הנדי, בכיר בתנועת "הג'יהאד האיסלאמי" שאמר: "הודנה למשך שנה מזיקה לאינטרס הלאומי העליון. ישנו קונזנזוס בקרב הפלגים הפלסטינים ובקרב העם הפלסטיני בנוגע להמשך ההתנגדות והאינתיפאדה מפני שהתוקפנות [מצד ישראל] נמשכת." ראה: אל-חיאת אל-ג'דידה, (רש"פ), 23.2.2003.  

[29] אל-שרק אל-אוסט, (לונדון), 23.2.2003.

[30] אל-רנתיסי בתגובה אמר כי מי שלא מסכים לעקרון ההתנגדות שלא יבוא לדיאלוג בקאהיר. ראה: http://www.palestine-info.info/arabic/palestoday/dailynews/2003/feb/24_2/details.htm#2  [24.2.2003]

[31] פרוטוקולים של הדיאלוג פורסמו באל-ספיר 2.2.1993.

[32] פרוטוקולים של הדיאלוג פורסמו באל-ספיר 2.2.1993.

[33] אל-קדס, 22.12.1995.

[34] על פי סקר שערכה אוניברסיטת ביר זית נמצא כי בספטמבר 2000 הפופולאריות של תנועת החמאס היתה 13.9% ושל פת"ח 33.3% ראה: http://home.birzeit.edu/dsp/survey/results.html ביוני 2001 פופולאריות של החמאס עלתה ל-18.7% לעומת 22.9% של הפת"ח. ראה: http://home.birzeit.edu/dsp/surv4/results.html

 באוקטובר 2001  פופולאריות של החמאס היתה 20.9.לעומת 19.8.לפת"ח. ראה: http://home.birzeit.edu/dsp/surv5/results.html

[35] את רוב האלמנטים האלו מונה אשרף אל-עג'רמי במאמר ב"ביאן אל-ארבעאא" , מוסף של היומון אל-ביאן, (אמירויות), 19.2.2003.

[37] כל אל-ערב, (ישראל), 2.5.2003.

[38] אל-ביאן, (אמירויות), 13.1.2000

[40] אל-איאם, 2.7.2002. 

[41] www.haaretzdaily.com  17/2/2003   

[42]  אל-איאם, (רש"פ), 10.2.2003

[44]  אל-איאם, (רש"פ), 10.2.2003.

[45] אל-חיאת אל-ג'דידה, 23.2.2003.

[46] www.haaretzdaily.com  17/2/2003   

[47]  אל-חיאת, (לונדון), 26.11.2002.

[48] אאפק ברלמאניה, [מוסף של היומון אל-איאם] (רש"פ),  גיליון מס' 2 נובמבר 2002. 

[49] אל-חיאת (לונדון), 16.10.2002.

[51] אל-איאם,(רש"פ), 1.8.1998.

[52] פרשת ההתנקשות בלויטנט קולונל ראג'ח אבו לחיה ב-7.1.2002 סימנה את נקודת המפנה ביחסיה של הרש"פ עם ה'חמאס'. הרש"פ טענה כי ה'חמאס' רצחה את אבו לחיה מסיבות פוליטיות ואילו החמאס טענה כי מת במסגרת נקמת דם.

[53] אל-ראיה, (רש"פ), 3.4.2003.

[54] אל-קדס, (רש"פ), 2.2.2003.

[55] אל-איאם, 16.2.2003.

[56] אל-איאם, 19.2.2003.

[57] אל-חיאת אל-ג'דידה, 23.2.2003.