המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מהומות הסטודנטים באיראן - יוני 2003
8/7/2003

                         

                               מהומות הסטודנטים באיראן - יוני 2003

 

הקדמה:

מאז ה-10 ביוני, התחדשו הפגנות הסטודנטים באיראן ונמשכו כעשרה ימים ברציפות. ההפגנות החלו באוניברסיטת טהראן כמחאה על כוונת המשטר להפריט את הלימודים באוניברסיטאות, ולדרוש שכר לימוד מהסטודנטים. עד מהרה הצטרפו למחאות קבוצות נוספות. בהפגנות נשמעו קריאות נגד ראשי המשטר, קריאות בעד דמוקרטיה ושינוי שיטת המשטר, והנשיא מחמד ח'אתמי נקרא להתפטר.[1] לאחר שנראה היה כי המשטר הצליח להשתלט על המהומות בטהראן, פרצו מהומות גם בערים נוספות באיראן.

 

תגובת המשטר השמרני למוד הפגנות הסטודנטים היתה ניסיון להכיל את ההפגנות תוך מניעת סיקור עיתונאי זר ככל הניתן.[2] המשטר ציין כי מחאות הסטודנטים לגיטימיות אולם הפעיל יד קשה נגד "חוליגנים", כהגדרתו, שניצלו את גל המהומות. יתרה מכך, המשטר הציג מראית עין של שמירה על הסדר: בעקבות דיווחים כי כוחות הבסיג' [מיליצית בני נוער סמי-צבאית נאמנה למשטר] ואנשי "אנצאר-י חזבאללה" [הנאמנים אף הם למשטר] פרצו למעונות האוניברסיטה ותקפו סטודנטים במיטותיהם וכן תקפו נהגי מכוניות שצפרו לאות תמיכה במפגינים    פרסם המשטר הודעה כי מספר פעילי בסיג' ואנשי "אנצאר-י חזבאללה" נעצרו בגין תקיפת הסטודנטים המפגינים.[3]

 

המשטר התפאר בתחילה בכך שסטודנטים לא נעצרו, אבל התובע הכללי של איראן עבד אל-נבי נמאזי, הודיע כי בידי המשטרה עצורים 4000 איש,[4] ובדיווחי התקשורת הערבית והזרה דווח על מעצר אלפי צעירים, היעלמות סטודנטים ומעצר אנשי רוח שהביעו מורת רוחם מאופיו העריץ של המשטר.[5] היומון  אל-שרק אל-אוסט דיווח כי 'המנהיג העליון' עלי ח'אמנאי הוציא צווי מעצר ל-137 פעילים פוליטיים, סופרים וחברי פרלמנט, בהם הסופר והעיתונאי מוחסין סזגרה שפרסם באתר האינטרנט שלו את תמונות ההתקפה האלימה של אנצאר-י חזבאללה על הסטודנטים הישנים בקמפוס. עוד נעצרו הסופר המקורב ל'תנועת החופש' שהוצאה בשנה שעברה מחוץ לחוק, תקי רחמאני, והסופר רזא עליג'אני ששהה יותר משנה בבידוד בכלא.[6]  

 

תגובות לצעדי הדיכוי של המשטר:

א. תגובות הרפורמיסטים:

תגובת המחנה הרפורמיסטי לא היתה אחידה: ככלל גילו הרפורמיסטים הבנה למחאות הסטודנטים אולם מרביתם חזרו וקראו להם לנהוג על-פי החוק, או לשטוח טענותיהם בפורומים שקטים יותר.

 

כפי שארע במשברים קודמים גם הפעם היה הנשיא ח'אתמי האישיות הפוליטית הבכירה היחידה שלא הגיבה משך עשרה ימים, דבר שהיה בולט במיוחד לאור דימויו בעבר כמגן הסטודנטים. בהצהרה שפרסם לאחר עשרה ימי מהומות, אמר כי כל ביקורת או התנגדות (אופוזיציה) צריכים להיעשות במסגרת החוק. הוא הוסיף כי "שום שיטת [ממשל] אינה תומכת במהומות או התנהגות עקשנית מצד סטודנטים" וכי הוא מצפה מהסטודנטים לשמור על החוקים האזרחיים.[7]

 

מגינם ודוברם של הסטודנטים היה יו"ר המג'לס מהדי כרובי שטען כי רק מעטים מתוך המפגינים היו סטודנטים.[8] כרובי יצא להגנת הסטודנטים מפני דרישת אנשי דת שמרנים שביקשו למצות עמם את הדין. הוא טען כי "כל הסטודנטים שראיתם [בהפגנות] הם ילדי המהפכה...יתכן שיש להם בעיות עם בכיר ספציפי או עם מוסד אבל אין להם בעיה עם הממסד [השלטוני] ככלל... כמה מהם נפגעו בשל מעצר חבריהם אולם אנו באופן טבעי נפתור בעיה זו על-פי החוקה." אני לא משתמש בכינוי בריונים וחוליגנים [שהודבק לסטודנטים על ידי השמרנים]."[9]

 

בכירי המשטר הרפורמיסטים גייסו את קיום ההפגנות דווקא כדי להגן על אופי המשטר בטענה כי ההפגנות מוכיחות את היותו דמוקרטי וחופשי. נשיא איראן מחמד ח'אתמי אמר כי "מה שמבדיל בין חברות דמוקרטיות וכאלה שאינן דמוקרטיות הוא קיומן של הפגנות מסוג זה."[10] ח'אתמי שניסה להמעיט בחשיבות המהומות אמר כי "אין חדשות באיראן; מה שקורה באיראן, בדומה למה שקרה בעבר, קטן מאה מונים ממה שמתרחש בארה"ב מידי יום. כיצד יתכן שטיפול אלים בעם מצד המשטרה האמריקאית נחשב ל[צעד] דמוקרטי ואילו הפגנות בלתי-אלימות באיראן זוכות להאדרה באמצעי התקשורת?"[11] דובר משרד החוץ חמיד רזא אספי הצהיר גם הוא כי "זה רק טבעי שבמדינה דמוקרטית סטודנטים קוראים למלא אחר דרישותיהם. אנו גאים לחיות במדינה דמוקרטית שמקבלת את המנדט שלה מהעם."[12]

 

חלק מהאישים הרפורמיסטים הפנו את ביקורתם כלפי הבסיג' ואנשי אנצאר-י חזבאללה אותם כינו "בריונים". שר הפנים עבד אל-וחיד מוסוי לארי, שגם הוא טען כי רק חלק מהמפגינים היו סטודנטים, רמז לאשמת פעילי הבסיג' ואנשי אנצאר-י חזבאללה: "התמודדנו עם שתי קבוצות במהלך המהומות: הראשונה כללה את אלה שלא נשמעו לחוקי המדינה והושפעו בידי התקשורת הזרה לבצע פעולות הרסניות, ואילו הקבוצה השנייה, כללה בריונים  וגורמים בלתי-אחראים [הבסיג' ואנצאר-י חזבאללה] שפעלו מבלי לקחת בחשבון את האינטרסים של המדינה."[13]

 

גם מכתב מטעם 166  חברי מג'לס הביע מחאה על "ההתנהגות הברוטלית כלפי סטודנטים" מצד אנשי  הבסיג' ואנצאר-י חזבאללה ויחד עם זאת קראו חברי המג'לס לסטודנטים להיזהר מחדירת גורמים חשודים אל תוך שורותיהם. עוד נאמר בהודעה כי ההפגנות נבעו מהעדר יכולת למתוח ביקורת על המערכת הפוליטית וחוסר תשומת לב של המשטר לדרישות הדמוקרטיות של העם.[14]

 

בניגוד למרבית האישים בממשל ובמג'לס הנחשבים לרפורמיסטים שהגנתם על הסטודנטים היתה מסויגת ואפילו כללה ביקורת עליהם – דווקא אישים מחוץ למערכת הממשלתית כמו למשל איש הדת הבכיר איתאללה צאנעי, וחברי פרלמנט השייכים לחוג הרפורמיסטים הרדיקליים – קראו למשטר להתייחס לטענות הצודקות של הסטודנטים בדבר דיכוי חופש הדיבור והדרישות לרפורמה פוליטית וגינו במפורש את פעולות אנצאר-י חזבאללה ואנשי הבסיג'. איתאללה צאנעי אמר: "הדאגה הגרועה ביותר של העריצים והמדכאים היא שלעם אין קשר אליהם...לעם [יש זכות] להצביע בחופשיות על-פי החוקה, המוני העם צריכים ללכת לקלפי..."[15]

 

גם איש הדת חבר המועצה להוראת התיאולוגיה בקום, חוג'ת אל-אסלאם מוחמד תקי פאזל מיבודי אמר כי "תקיפה, דיכוי והפחדה אינם הדרך להתמודד עם הפגנות של סטודנטים וכמעט תמיד הביאו לתוצאה הפוכה."  הוא קרא להפעיל מחדש מפלגות פוליטיות ואת העיתונות החופשית ולאפשר להם לדבר בשם הסטודנטים והעובדים. קיומם של מוסדות אזרחיים היא חיונית, אמר "ואם גופים אלה ימוסדו, לא נסבול מ[הפגנות] כאלה."[16]

 

היומון  אל-שרק אל-אוסט דיווח כי 248 אישי ציבור בהם סופרים, אינטלקטואלים וסטודנטים פרסמו קריאה שהדגישה את זכותו של העם האיראני למתוח ביקורת על הנהגת המשטר ואפילו לסלקה, וציינו כי שלטון אבסולוטי הוא סוג של כפירה. עוד נאמר בהודעה כי "לעם זכות מלאה לפקח על פעולות מנהיגיו ולתת להם עצה ולבקרם, כמו כן יש לעם זכות לפטרם או להפילם אם הם אינם מרוצים מהם... מעמד של אישים [המציבים עצמם] במצב של שלטון אבסולוטי ואלוהי הוא כפירה מוחלטת כלפי האל והתגרות ברורה בכבוד האדם."[17]

 

ארגון הסטודנטים "חיזוק האחדות" פרסם גילוי דעת בו האשים את השלטון בעריצות וביציאה נגד שאיפות העם. בגילוי הדעת נכתב כי "משטר אשר שובר את המראה בעודו מביט בה אל פניו המכוערות – [הנשקפים] מדברי הביקורת של הסופרים והאינטלקטואלים שנעצרו – אינו ראוי לנהל את המדינה."[18]

 

מאפיין נוסף של תגובת המחנה הרפורמיסטי להפגנות הסטודנטים היה הצטרפותו למחנה השמרני בהאשמות כלפי הממשל האמריקאי ומנהיגיו שהם הנושאים באחריות להפגנות ומתערבים בענייניה הפנימיים של איראן. כך למשל הגדיר ח'אתמי את הצהרות התמיכה של ארה"ב במפגינים כ"התערבות בענייני הפנים שלנו" ו- 217 חברי פרלמנט חתמו על מכתב גינוי לארה"ב על "התערבותה בענייני הפנים של איראן." [19]

 

ב. תגובת השמרנים:

השמרנים גינו את ההפגנות והגדירו את המפגינים כ"חוליגנים" ו"אנשים המוסתים על ידי התקשורת הזרה." הם האשימו את ארה"ב כעומדת מאחורי ההפגנות, בין אם במתן סיוע אקטיבי או באמצעות הבעת תמיכה. השמרנים חזרו ואיימו בנקיטת יד קשה ואלימה נגד המפגינים. אולם בפועל השתדלו כוחות המשטרה שלא להיראות בתקשורת הזרה כמי שמדכאים הפגנות בכוח והגבילו את ההפגנות לגבולות הקמפוסים.[20] בנוסף, ניצלו השמרנים את האירוע לתקיפת יריביהם הרפורמיסטים בפרלמנט וכן להכפשת תנועת הסטודנטים בכללותה.

 

המנהיג הרוחני עלי ח'אמנאי האשים מייד עם תחילת המהומות את ארה"ב בארגון המהומות והאשים את המפגינים שהינם "שלוחי האויב": "האויבים תומכים בגלוי בהרפתקנים הללו ... לכן על העם כולו, נוער ובכירים בעיקר, לעמוד על המשמר."[21]

 

נשיא איראן לשעבר האשמי רפסנג'אני העומד בראש 'המועצה לאבטחת האינטרס של המשטר' קבע בטקס לציון 15 שנה להפלת מטוס איראני בידי ארה"ב כי "וושינגטון שילמה מחיר כבד כדי לחולל את אווירת אי-השקט בארצנו... המהומות נוהלו על ידי חבורת בריונים חוליגנים שחשבו כי נס מצוי באופק... כשלון המהומות האחרונות באיראן הם חרפה נוספת עבור ארה"ב – הדינוזאור בעל מוח של ציפור...".[22]

 

איתאללה מחמד יזדי דרשן התפילה של טהראן קבע בתפילת יום השישי כי "אין יותר מקום לסובלנות כלפי מי שהוא סכנה לביטחון הלאומי" ודרש להכריז על הסטודנטים כמשתייכים למחנה אויבי האסלאם –  הצהרה שמשמעותה גזר דין מוות. בניסיון להכשיר את הקרקע לפעולה מצד המשטר נגד תנועת הסטודנטים האשים יזדי אנשים שפעלו מטעם התנועה בהצתת המהומות.[23]

 

מפקד המשטרה של טהראן מרתזא טלאי אמר כי הצרות נגרמו על-ידי "אלה שהורגלו לשרת את סדאם חוסיין ואמריקה ... ועכשיו הם מסיתים את האנשים באמצעות שידורי טלוויזיה שממומנים על ידי האמריקאים." התובע הכללי של איראן עבד אל-נבי נמאזי, הבטיח כי "הסוכנים האחראים למהומות... יטופלו בכוח."[24]

 

גם מיליצית הבסיג' של אוניברסיטת טהראן פרסמה הצהרה בה נאמר כי השתתפותם המאורגנת בהתפתחויות האחרונות "באה על-פי בקשת בכירים [במשטר] ונועדה להפסיק את תחבולות המפגינים."[25]

 

האשמת חברי מג'לס במעורבות בהפגנות:

לקראת ה-9 ביולי, שהוא יום השנה הרביעי למהומות 1999, מתפתח בימים האחרונים משבר חדש בין השלטון למחנה הרפורמיסטי סביב  האשמות המשטר כי חברי מג'לס רפורמיסטים היו מעורבים בהפגנות. האשמות אלה באו בתגובה לכך שכמה חברי מג'לס (מית'ם סעידי, פאטמה חקיקת-ג'ו, רזא יוספיאן ועלי אכבר מוסוי חויני) הודיעו על "שביתת שבת" למשך 48 שעות במחאה על יחס המשטרה לסטודנטים.[26] 

 

התובע של טהראן, סעיד מרתזוי [שבעבר כבר סגר למעלה משמונים עיתונים בשלוש שנים] אמר כי הרשות השופטת תעמיד לדין כל חבר פרלמנט שיימצא אשם בליבוי המהומות.[27] עיתוני השמרנים רסאלת וכיהאן פרסמו הודאות מפי סטודנט עצור פיימאן עארף, בדבר מעורבות חברי הפרלמנט בתקריות.[28]

 

ואולם חברת הפרלמנט חקיקת-ג'ו כינתה את הודאות הסטודנט העצור "מצחיקות ומנוגדות לאמת לחלוטין". היא הוסיפה כי "פרסום הודאות מעין אלה הוא שלב בתסריט מתוכנן מראש, שעוצב בידי האסטרטגים של העריצות והתוקפנות נגד הסטודנטים... אחת המטרות מאחורי צעד כזה היא להסתיר את הפשעים הבלתי-אנושיים שבוצעו נגד הסטודנטים במעונות האוניברסיטה... ההודאות האלה הן למעשה פיסה בחלקי הפאזל שניתן לכנותו 'דיכוי תנועת הרפורמה של איראן' שמטרתו לשלול את התביעות הצודקות של האומה האיראנית, ולפיכך הן חסרות ערך ואינן אותנטיות."[29]

 

גם היומון הרפורמיסטי אפתאב-י יזד קבע כי "אין להתייחס ברצינות" להודאות סטודנטים שנעצרו כאילו המריצו חברי הפרלמנט הרפורמיסטים את הסטודנטים לצאת ולהפגין. אנשים שנעצרו, גרס העיתון, יכולים לטעון טענות שווא כתוצאה מתנאי הכלא הקשים בהם הם מצויים ובשל העדר הנגישות שלהם לסנגורים.[30]

 

בהתייחסו לשאלה האם תתיר הממשלה לסטודנטים לציין את יום השנה הרביעי למהומות 9 ביולי השיב דובר הממשלה עבדאללה רמזאן-זאדה כי כל הפגנה מחוץ לקמפוסים אסורה. יחד עם זאת, אמר כי "הממשלה לא תתערב בשום כינוס שייערך בתוך האוניברסיטאות."[31]

 

 



[1]  אפתאב-י יזד, 12.6.2003; אל-חיאת, 12.6.2003; אל-שרק אל-אוסט, 12.6.03.

[2]  אירנא, 16.6.03.

[3]  אחד מפעילים אלה, סעיד עסגר, נחשד כי היה מעורב בניסיון התנקשות בחייו של בכיר רפורמיסטי, סעיד הג'ריאן, יועצו הקרוב של הנשיא ח'אתמי בשנת 2000. חבר הפרלמנט הרפורמיסטי וסגן ראש הוועדה הפרלמנטרית לביטחון לאומי ומדיניות חוץ, מוחסין ארמין קרא לערוך למתנדבי הבסיג' שנעצרו משפט פומבי ופתוח. יאס-י נו, 1.7.03. ראה דיווחים על מהלך המהומות, אפתאב-י יזד, 12.6.03, יאס-י נו, 15.6.0, אירנא, 18.6.03, אפתאב-י יזד, 19.6.03.

[4]   כיהאן, 28.6.03. לעומתו הודיע דובר הרשות השופטת רולאם חוסין אלהאם כי מספר הסטודנטים שנעצרו הוא פחות ממאה ואילו מספר העצורים הכולל עומד על 1000 איש. אירנא, 2.7.03.

[5]  אירנא, 15.6.03. אל-שרק אל-אוסט דיווח כי כ-8000 איש נעצרו במהומות, 26.6.03.

 [6] אל-שרק אל-אוסט, 16.6.03.

[7]  אפתאב-י יזד , 19.6.03. חברת המג'לס חקיקת-ג'ו קראה לנשיא ח'אתמי "לנקוט פעולה נחושה יותר לשחרור הסטודנטים שכן הפעולות שנעשו עד כה מעטות מדי והסטודנטים מצפים ליותר ממר ח'אתמי... לאור 22 מליון הקולות בהם זכה והפופולריות שלו בקרב הסטודנטים, יאס-י נו, 29.6.03, אפתאב-י יזד, 29.6.03, 30.6.03. היומון אל-שרק אל-אוסט דיווח כי הנשיא מחמד ח'אתמי איים להתפטר אם מי מבין אלה שנעצרו לאחרונה יוצא להורג, אולם דיווח זה לא הופיע במקורות אחרים. אל-שרק אל-אוסט, 26.6.03.

[8]  אפתאב-י יזד, 16.6.03, 23.6.03.

[9]  אפתאב-י יזד, 23.6.03. גם דובר משרד החוץ חמיד רזא אספי אמר כי הסטודנטים הפרידו עצמם מאלה שביקשו לקדם את שאיפותיהם בדרך אנטי-אזרחית וביקשו לנצל לרעה את דרישותיהם של הסטודנטים. אירנא, 23.6.03.

[10]  אפתאב-י יזד , 19.6.03.

[11]  מרדמסאלארי, 19.6.03.

[12]  אירנא, 23.6.03. לנוכח הדיווחים על 4000 איש שנעצרו בפרשה תהה היומון הרפורמיסטי  תוסעה כמה אנשי בסיג' בבגדים אזרחיים נעצרו בידי המשטרה. העיתון הדגיש כי אותם פעילים בבגדים אזרחיים היו למעשה האחראים להפיכת הפגנות הסטודנטים לאלימות. היומון קבע כי אזרחי המדינה רוצים לראות אותם מובאים למשפט. תוסעה, 2.7.03.

[13]  אירנא, 24.6.03.

[14]  אפתאב- י יזד, 23.6.03.

[15]  אפתאב-י יזד, 22.6.03.

[16]  איראן דיילי, 25.6.03.

[17]  אל-שרק אל-אוסט, 16.6.2003.

 [18] אל-שרק אל-אוסט, 16.6.03.

[19]  מרדמסאלארי, אפתאב-י יזד , 19.6.03 .

[20]  אפתאב-י יזד, 22.6.03.

[21]  ג'ומהור-י אסלאמי, 14.6.03.

[22]  כיהאן, 2.7.03.

[23]  ג'ומהור-י אסלאמי, 21.6.03.

[24]  ג'ומהור-י אסלאמי, 21.6.03.

[25]  אירנא, 19.6.2003.

[26]  אפתאב-י יזד, 29.6.2003.

[27]  כיהאן, 28.6.03.

[28]  כיהאן, רסאלת, 3.7.03.

[29]  יאס-י נו, 5.7.03; אפתאב-י יזד, 5.7.03; אירנא, 4.7.03.

[30]  אפתאב-י יזד, 6.7.03.

[31]  אירנא, 23.6.03.