המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
המחלוקת הפנים פלסטינית על ה"הודנה"
20/7/2003

 

המחלוקת הפנים פלסטינית על ה"הודנה"

 

הקדמה

בניגוד למתחייב מהשלב הראשון של מפת הדרכים שעל פיה אמורה מערכת הביטחון המחודשת של הרשות הפלסטינית "לפתוח במבצעים ממושכים, ממוקדים ויעילים שמטרתם להתמודד עם כל העוסקים בטרור ועם פירוק יכולות הטרור ותשתית הטרור"[1] - פנה מחמוד עבאס, אבו מאזן, דווקא לדיאלוג עם הפלגים  הפלסטיניים האסלאמיים במטרה להגיע להפסקת האלימות באמצעות שביתת נשק ["הודנה"] פנים-פלסטינית.[2]

השיחות להשגת ה"הודנה" החלו כבר לפני כמה חודשים (כולל במצרים ובסיועה)- עוד בטרם נבחר אבו מאזן לראש ממשלה ב-30.4.2003 ובטרם הוכרזה מפת הדרכים ב-1.5.2003 ונפסקו עקב חילוקי דעות בין הצדדים. בחירתו של אבו מאזן לראש ממשלה וההכרזה על מפת הדרכים חידשו את התהליך והאיצו אותו.

השיחות המחודשות עם הפלגים הפלסטינים התנהלו בכמה מסלולים במקביל: אבו מאזן דן עם נציגי הפלגים האסלאמיים בעזה; מרואן ברע'ותי ושליחיו, נציגי הפת"ח, קאדורה פארס ואחמד ע'נים,[3] דנו עם בכירי הפלגים האסלאמיים בדמשק ואסירים מארגונים שונים ניהלו מו"מ בבתי הכלא בישראל.[4]

 

בסופו של דבר- גם כשהושגה הסכמה עקרונית בין חלק מהמשתתפים על הפסקת האלימות- הם לא הגיעו לנוסחה משותפת ופרסמו שלוש הודעות נפרדות: הראשונה מטעם החמאס והג'יהאד האסלאמי[5], השניה מטעם פת"ח[6] והשלישית מטעם אש"פ.[7] בכירים בפת"ח הודו כי הסיבה לאי פרסומה של הצהרה משותפת נעוצה בחילוקי דעות בפת"ח עצמו[8].

 

המחלוקות בין הפלגים

המחלוקות בין הארגונים והאישים המעורבים על ה"הודנה" נסובו סביב כמה נושאים מהותיים:

א.שאלת אזכורה של התוכנית המדינית – מפת הדרכים - במבוא להצהרה ב. שאלת משך זמן ה"הודנה" ג. שאלת התנאים ל"הודנה".

 

א. מפת הדרכים

הנוסח אשר גובש במסלול השיחות בין מרואן ברע'ותי לבין ראשי החמאס והג'יהאד האסלאמי בסוריה לא כלל אזכור של מפת הדרכים. ההנהגה המדינית [אבו מאזן] רצתה להוסיפה, אך אנשי החמאס והג'יהאד האסלאמי וחלק מאנשי הפת"ח סרבו.[9]

 

על כך העידו אנשי הפת"ח עצמם:

"[בכירים בפת"ח], אמר קאדורה פארס, רצו לכלול ב"הודנה" את מה שהיא לא [אמורה] לכלול על ידי הוספה של עמדה פוליטית לתוכן ההצהרה, דבר שאילץ את החמאס והג'יהאד האסלאמי להצהיר בנפרד על ה'הודנה'".[10] כך סיפר גם חאתם עבד אל-קאדר, בכיר בפת"ח וחבר במועצה המחוקקת הפלסטינית, בראיון לפורום של אתר האינטרנט  www.islamonline.net  "כאשר הוגשה הצעת הנוסח להנהגה המדינית הפלסטינית ולפת"ח הם ניסו לערוך שינויים מהותיים כמו... להוסיף לנוסח תכנים מדיניים ודברים שאי אפשר להוסיף..." [11]

 

אישור לכך נמצא גם בדבריהם של בכירים בארגונים האסלאמיים שטענו כי חילוקי דעות פנימיים בפת"ח טרפדו את ההודעה המשותפת על ה"הודנה" בשל ניסיונם להכניס תכנים פוליטיים:

מזכ"ל תנועת הג'יהאד האסלאמי, רמאצ'אן עבד אללה שלח אמר בראיון ליומון הלבנוני "אל-ספיר":  פת"ח נסוגה מהסכמתה עמנו וביקשה להוסיף לנוסח [המשותף] תכנים פוליטיים שחמאס והג'יהאד האסלאמי לא יכלו להסכים להם מפני שאז היוזמה [ל'הודנה'] היתה הופכת להיות חלק מתוכנית מפת הדרכים." [12]

 

ב. משך זמן ה"הודנה"

הנוסח המקורי עליו אמורים היו לחתום כל הפלגים היה לשלושה חודשים בעוד ההנהגה המדינית של הרש"פ רצתה שמשך זמן "ההודנה" יהיה שישה חודשים.[13]

 

ג. התניית ה"הודנה"

הפלגים האסלאמיים רצו כי ביצוע ה"הודנה" יהיה מותנה במחויבות מטעם ישראל בעוד ההנהגה המדינית של הרש"פ לא הסכימה לכך:[14]

בראיון באינטרנט אישר חאתם עבד אל-קאדר חילוקי דעות אלה: "הנוסח של פת"ח ושל אש"פ היה מנוגד להסכם שהושג בין הפת"ח [הכוונה למרואן ברע'ותי ושלוחיו] לבין החמאס והג'יהאד האסלאמי - הסכם שכלל 'הודנה' מותנית לשלושה חודשים ללא תוכן מדיני... ההנהגה הפלסטינית רצתה לקבוע [בין השאר] כי [ה'הודנה' תימשך] שישה חודשים..."[15]

פרסום ההצהרה על ה"הודנה"

בסופו של דבר, גרמו מחלוקות אלה לפרסומם של נוסחים שונים. עקב חילוקי הדעות שקדמו לפרסום מצאו הגורמים הפלסטינים השונים צורך לפרסם בפומבי, ובאופן מודגש, את ראייתם השונה לגבי ה"הודנה". אנשי החמאס והג'יהאד האסלאמי גם ניסו להסביר בהצהרותיהם כיצד שינו את עמדתם מסירוב מוחלט ל"הודנה", להסכמה. בנוסף לכך, גם ארגונים אחרים שלא היו שותפים גלויים להשגת ה"הודנה" הביעו את עמדתם לגביה לאחר שהושגה.

 

עיקרי ההבדלים בין הנוסחים השונים:

החמאס והג'יהאד האסלאמי נמנעו מלהגדיר את ההסכמה על הפסקת האלימות כ"הודנה". בניגוד לאש"פ ולפת"ח שהזכירו את התביעה למדינה בגבולות 67', נמנעו החמאס והג'יהאד האסלאמי מלהתייחס לנושא זה. [שכן, על פי תפיסתם, יש לשחרר את פלסטין בשלמותה]. הם נמנעו מלהזכיר גם את מפת הדרכים, הגבילו את תקופת הפסקת האלימות לשלושה חודשים והקפידו להזכיר כי ההתנגדות לכיבוש נשארת "אופציה אסטרטגית". הם תבעו את "שחרור כל האסירים הפלסטינים והערבים ללא תנאי" ולא הזכירו תביעה לנסיגה ישראלית לקווי ספטמבר 2000 וגם לא דרישה למשלוח משקיפים בינלאומיים.

 

גם אש"פ נמנע מלהשתמש במונח "הודנה" אך נקב במשך הזמן של שישה חודשים. כמו כן, הוסיף אש"פ אלמנטים מדיניים להצהרה: א. "אש"פ הוא הנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני". ב. המטרה היא השגת מדינה פלסטינית בגבולות 67' שבירתה ירושלים וזכות השיבה. אש"פ גם תבע את "שחרור כל האסירים הפלסטינים והערבים" ונסיגה ישראלית לקווי ספטמבר 2000, אך לא הזכיר משלוח משקיפים בינלאומיים.

 

גם בהודעתו של "הועד הפועל" של אש"פ לא הופיע המונח "הודנה" ולעומת זאת נכללו אלמנטים מדיניים: הצהרת הקוורטט ומפת הדרכים. הועד הפועל של אש"פ תבע שחרור של כל האסירים, נסיגה ישראלית לקווי ספטמבר 2000 ומשלוח משקיפים בינלאומיים.

 

הפת"ח ציין כי ההסכם הינו "הודנה בהתאם ליוזמה המצרית", לא ציין את משך הזמן שלה והוסיף כאלמנט מדיני שהמטרה היא מדינה בגבולות 67' שבירתה ירושלים וזכות השיבה. הוא תבע את "שחרור כל האסירים", נסיגה לקווי ספטמבר 2000 ומשלוח משקיפים בינלאומיים

 

לאחר שפורסמה ההסכמה על הפסקת האלימות הביעו כמה ארגונים את עמדותיהם לגביה:

 

הזרוע הצבאית של הפת"ח, "גדודי חללי אל-אקצא" הצהירה כי היא מחויבת לגילוי הדעת של תנועת [הפת"ח].[16] ואולם יום לאחר הודעה זו [כלומר ב-1.7.2003] התפרסם גילוי דעת באתר הרשמי של "גדודי חללי אל-אקצא" לפיו עמדת הארגון כלפי ה"הודנה" היא סירוב מוחלט מסיבות רבות שהעיקרית בהן היא "אי הכרתם של הציונים בה."[17] הצהרה זו באה לצד הצהרות אחרות מטעם הגדודים, לפיהן הם אינם מחויבים ל"הודנה"[18]

 

חזית השחרור הערבית פרסמה גילוי דעת לפיו היא מתנערת מאזכור שמה בהודעה של אש"פ משום שהיא מנוגדת לאידיאולוגיה שלה."[19]

 

החזית העממית לשחרור פלסטין הודיעה כי היא לא תחתום על ה"הודנה" אך גם לא תפר אותה.[20]  בראיון ליומון הלבנוני "אל-ספיר" אמר מזכ"ל הארגון, אחמד סעדאת, שה"הודנה" פותחת את הדלת למשא ומתן מדיני המבוסס על מפת הדרכים ש"החזית" מתנגדת לשניהם.[21] 

 

גם החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין[22] וועדות ההתנגדות העממית[23] הצטרפו להפסקת האלימות אך פרסמו הודעות משלהן בנושא.    

 

דברי בכירים לאחר כניסת ה"הודנה" לתוקף

לאחר פרסום ההצהרות הרשמיות על הפסקת האש מיהרו הבכירים הפלסטינים משני המחנות- פת"ח ואש"פ מחד גיסא והארגונים האסלאמיים מאידך גיסא - שהיו מעורבים במו"מ, להסביר ולהצדיק בפני ציבוריהם את יחסם ל"הודנה".

 

א. בכירים באש"פ/פת"ח/רש"פ

ראש הממשלה הפלסטיני, אבו מאזן אמר בראיון לסוכנות הידיעות "רויטרס": "מעתה ואילך, כל אדם, זרוע [צבאית] או מפלגה שיפרו את ה'הודנה' – נכלא אותם. אולם, נשקיע מאמץ מירבי כדי למנוע עימות עם עמנו, משום שאם נעשה זאת הדבר עלול להוביל למלחמת אזרחים ולהביא לקץ כל התקוות של עמנו."[24]

 

השר הממונה על ענייני בטחון ברש"פ, מחמד דחלאן, צוטט ביומון הפלסטיני, "אל-קדס": "מקומו הטבעי של מי שיפר את הפסקת האש עליה הודיעה הרשות הפלסטינית יהיה בבית המשפט." [25]

 

בעקבות ירי של טילים ושל פצצות מרגמה על ישובים ישראליים לאחר ההצהרה על ה"הודנה", פרסמה תנועת הפת"ח גילוי דעת בו הצהירה כי אינה מקבלת את כל הנסיונות להפר את "ההודנה" ורואה בהם כחריגה מההסכמה הלאומית. התנועה "קראה לאנשיה "להילחם בפעולות אלה, לגנותן ולחשוף את הגורמים שעומדים מאחוריהן." כמו כן, פנתה התנועה לממשלה הפלסטינית בקריאה "לשאת באחריות ולתפוס את כל מי שפועל על דעת עצמו בניגוד לאינטרסים של העם הפלסטיני."[26] 

 

עם זאת, ביחס לאיסוף הנשק הובעו עמדות פחות מחייבות:

 

השר הממונה על ענייני הבטחון, מחמד דחלאן, נמנע מלהשיב בבירור על השאלה האם הנשק של פעילי החמאס והג'יהאד האסלאמי ייאסף: "איני רוצה לחזות מראש את האירועים. הפלסטינים ינהגו בשיטה ברורה וימלאו את ההתחייבויות".[27]

 

לעומת זאת, חבר המועצה המהפכנית של פת"ח, ד'יאב אל-לוח, התייחס לסוגיה זו בגילוי לב בראיון שערך עימו יומון הרש"פ, "אל-חיאת אל-ג'דידה": "מפת הדרכים מציינת את [חובת] פירוק התשתית של הפלגים הצבאיים ואיסוף נשק, אולם, [בכירים] ממשרד ראש הממשלה [הפלסטיני] אמרו כי הם הודיעו לאמריקאים ולישראלים שאנו לא נוכל ואיננו רוצים למלא את התנאי הזה [לכן], הוצעה תוכנית חלופית שהאמריקאים והישראלים השתכנעו [שיש לקבלה] הכוללת את בלימת הפעילות החמושה והצהרה על 'הודנה'".[28]

 

ראש הביטחון המסכל בעזה, רשיד אבו שבאכ הסתייג מאיסוף הנשק ואמר ליומון הרש"פ, "אל-חיאת אל-ג'דידה" כי הידיעות על איסוף נשק על ידי מנגנוני הביטחון אינן נכונות.[29]

 

חאתם עבד אל-קאדר, חבר המועצה המחוקקת ובכיר בתנועת הפת"ח, אף הרחיק לכת יותר בראיון לאתר האינטרנט www.islamonline.net  בו טען כי ה"הודנה" כולה אינה צעד אסטרטגי בלבד: "היא [ההודנה] לא נועדה להניח את נשקנו אלא [נועדה] לאסוף את עצמנו [כדי להשתקם] ולהמשיך במאבקנו. היא אינה מזיקה אלא היא מנוחת הלוחם..."[30]

 

ב. בכירים בחמאס ובג'יהאד האסלאמי

במאמץ להסביר כיצד שינו הפלגים האסלאמיים את עמדתם מסירוב מוחלט ל"הודנה" להסכמה לכבד אותה הדגישו בכירי ארגונים אלה כי באמצעות ה"הודנה" הם מבקשים לשמור על אחדותו של העם הפלסטיני וכי ה"הודנה" הינה צעד טקטי בלבד:

 

מזכ"ל הג'יהאד האסלאמי, רמצ'אן עבד אללה שלח טען בראיון ליומון הלבנוני,"אל-ספיר" כי:  "אבו מאזן וממשלתו הבטיחו שלא לנקוט באמצעים ששרון רוצה בהם נגד פלגי ההתנגדות כלומר פירוק נשק, מעצרים ודברים דומים."[31]  עוד אמר שלח כי "המשך ההתנגדות היא הקו האסטרטגי של תנועת הג'יהאד האסלאמי וכי השעיית הפעולות היא רק צעד טקטי...איננו מנהלים מו"מ עם האויב ואיננו מכירים בו. אבל השמירה על אחדות עמנו והאינטרס הלאומי שלנו מחייבים אותנו... להיחלץ מן הפח ש[טמן] שרון נגד האחדות הלאומית באמצעות מלחמת אחים..." [32]

 

עבד אל-עזיז אל-רנתיסי, מבכירי תנועת החמאס, [שאמר,כזכור, ימים ספורים לאחר כשלון ניסיון ההתנקשות בחייו, כי "חמאס דוחה כל קריאה להפסקת אש תחת הכיבוש" וכי "הביטוי הפסקת אש אינו מצוי במילון שלנו"][33] הסביר בטורו בשבועון "אל-רסאלה" המזוהה עם תנועת החמאס  כי "המניע המרכזי להחלטתנו להשעות באופן מותנה את ההתנגדות הוא להימנע מהשלכותיו הרות האסון של התכתשות פנימית שרק אללה יודע את תוצאותיה. תמיד היינו הנחושים ביותר לשמור על אחדותו של העם הזה..."[34] 

 

 סיכום

תהליך גיבושה של ה"הודנה" והפרשנויות השונות שניתנו לה מעידים על כך שאין ברש"פ אוטוריטה אחת. ביטוי לכך הוא חוסר היכולת להגיע לנוסח משותף אחד בין הפלגים השונים בשל חילוקי הדעות   בין אבו מאזן לפלגים האסלאמיים מחד גיסא ובשל חילוקי דעות פנימיים באש"פ ובפת"ח מאידך גיסא. חילוקי הדעות הפנימיים האלה שיקפו את מאמציו של ערפאת לחתור תחת סמכויותיו של אבו מאזן; אולם, בעיקרו של דבר, פרשה זו היא ביטוי נוסף לקושי רב השנים של אש"פ להיות "הנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני."



[2]  הסכם חודיבייה שנחתם בין הנביא מחמד לבין אנשי מכה הלא-מאמינים בשנת 628 היווה תקדים ודוגמא לכל הסכמי ה"הודנה" המותרים על פי הדוקטרינה האסלאמית. על פי תקדים זה הסיקו חכמי ההלכה כי התקופה המקסימלית להסכם עם האויב –החייב להיות זמני-לא תעלה על עשר שנים מאחר וזה הזמן אשר הוסכם עליו בחודיבייה.

[3] קאדורה פארס הוא חבר במועצה המחוקקת וחבר בכיר בפת"ח. אחמד ע'נים הוא חבר הועדה העליונה של הפת"ח.

[4] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 27.6.2003, אל-רסאלה (רש"פ), 3.7.2003

[7] אל-קדס (רש"פ), 30.6.2003.

[8]  כל נוסחי ההודעות של הפלגים נמצאים במכון ממר"י

[9] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 27.6.2003.

[10] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 30.6.2003

[12] אל-ספיר, (לבנון), 2.7.2003; מחמד אל-הנדי, בכיר אחר בתנועת הג'יהאד האסלאמי אמר דברים דומים: "בשעות האחרונות היו התערבויות של מספר בכירים בתנועת הפת"ח שניסו להכניס למסמך עמדה מדינית מיוחדת במבוא. אנו הודענו יחד עם החמאס על עמדתנו המשותפת המסרבת להכניס כל עמדה מדינית או ביטוי שיפחית מזכות הפלגים להתנגד לכיבוש הישראלי במידה וה'הודנה' תופר-  אל-נהאר, (לבנון), 2.7.2002

[13]http://islamonline.net/livedialogue/arabic/Browse.asp?hGuestID=QAo7j4

[15]http://islamonline.net/livedialogue/arabic/Browse.asp?hGuestID=QAo7j4

 כמו כן, מזכ"ל תנועת הג'יהאד האסלאמי, רמאצ'אן עבד אללה שלח, אישש זאת גם כן: "[בכירים בפת"ח] לא רצו שהשעיית הפעולות [הצבאיות] תהיה מותנית במחויבויות מצד האויב"- אל-ספיר (לבנון), 2.7.2003.

[18]  זכריא אל-זבידי, אחד ממפקדי " גדודי חללי אל-אקצא" אמר בראיון לסוכנות הידיעות הצרפתית  A.F.Pובגילוי דעת שפורסם באתר הארגון  כי מי שהסכים ל"הודנה" היה "גדודי חללי אל-אקצא" בעזה ולא הארגון באופן כללי- אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 5.7.2003.כמו כן, אמר אל-זביידי כי הגדודים נחושים להמשיך בהתנגדות- http://www.fateh.tv/01-07-2003-1.htm

[19] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 30.6.2003.

[20] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 30.6.2003

[21]אל-ספיר (לבנון), 1.7.2003.

[23] אל-איאם (רש"פ), 7.7.2003

[24] אל-איאם (רש"פ), 3.7.2003.

[25] אל-קדס (רש"פ), 4.7.2003 מתוך ראיון עם הערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית.

[27] אל-קדס (רש"פ), 4.7.2003.

[28]אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 7.7.2003.

[29] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 13.7.2003.

[31] אל-ספיר (לבנון), 2.7.2003. שלח חזר על דבריו בראיון נוסף ל"אל-ספיר" ב-9.7.2003  לאחר הפיגוע בכפר יעבץ אותו ביצע פעיל התנועה.

[32] אל-ספיר, (לבנון), 2.7.2003. כמו כן, בראיון ליומון הלבנוני, "אל-ספיר" לאחר הפיגוע בכפר יעבץ ב-7.7.2003 כי "אף אחד לא יכול לצפות כי השעיית [הפעולות הצבאיות] יעשו באופן חד צדדי... פעולה זו באה במסגרת המשוואה 'הפרות תמורת הפרות' " אל-ספיר (לבנון), 9.7.2003.

[33]

http://www.google.co.il/search?q=cache:_WIlK5vnAX4J:www.littlegreenfootballs.com/weblog/%3Fentry%3D7082+rantisi+dictionary&hl=iw&ie=UTF-8

[34] אל-רסאלה (רש"פ), 3.7.2003