המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
פארוק אל-קאדומי תוקף את "מפת הדרכים"
26/5/2003

פארוק אל-קדומי: "מפת דרכים תיכשל, גמישות כלפי הישראלים מתפרשת אצלם כאות חולשה, אש"פ - מקור הסמכות העיקרי ולא שרי הממשלה."

 

ראש המחלקה המדינית, פארוק קדומי התראיין ליומון "אל-שרק אל-אוסט" היוצא לאור בלונדון, להלן חלקים ממנו[1]:

 

מפת הדרכים

"שאלה- ...האם אתה סבור כי 'מפת דרכים' תסתיים באותו אופן בו הסתיימו יוזמות קודמות?

תשובה- בסופו של דבר, 'מפת הדרכים' תסתיים בכישלון... ישנן  יוזמות נוספות שבראשן עמד הנשיא האמריקאי, ג'ורג' בוש המסתמכות על העיקרון 'שטחים תמורת שלום' ועל הלגיטימיות הבינלאומית אלא שיוזמות אלה לא בוצעו משום שאריאל שרון בא כדי להרוס את כל מה ש[בוש] השיג; הוא שב וכבש את השטחים וחילק את האזור לחלקים קטנים. זוהי דרכה של ישראל לשקר ולהשהות [את ביצוע התוכניות המדיניות]... אם לא תהיה התנגדות ולא תהיה התמרמרות מצד החברה הישראלית- [ישראל] לעולם לא תצא מאדמתנו."

 

שאלה- האם אתה סבור  שהגמישות שמפגין מחמוד עבאס תועיל לו במשא ומתן עם הישראלים?

תשובה- לדעתי, גמישות זו לא תועיל,להיפך, משום ששרון מפרש את הגמישות הזו כאות חולשה. [לעומת זאת] עמדתו של אבו עמאר [ערפאת] היא העמדה הנכונה משום שהוא אומר: 'אנו מחויבים להסכמים ואתם אלה שהרסתם אותם.' [ערפאת]  גם כן הפגין גמישות אך בגבולות האינטרס הציבורי. במילים אחרות, יש הכרח שכולם יהיו מחויבים לטקסטים [כלומר, להסכמים] האלה מבלי להתחשב בעמדתנו כלפי [הסכם] אוסלו ו[כלפי] הסכמים אחרים והסתייגויותינו מהם. אך [שרון] לא הסכים לפרשנות זו והשהה את [ביצוע ההסכמים]. אז הגיע נתניהו והתנגח ברשות הפלסטינית, [אחריו] בא ברק ושיקר לעולם. [אחריו] בא שרון, עשה פרובוקציות מול הפלסטינים ושב וכבש [את השטחים] כלומר, יש כיבוש כפול. היה כבר כיבוש ראשון, ועכשיו יש כיבוש נוסף. מכאן, שגמישות אינה מועילה כלל... הם [הישראלים] רוצים שתהיה מלחמת אזרחים... הם רוצים שהרש"פ הנמצאת תחת מצור תנקוט  בפעולות שאין באפשרותה לבצע...

 

שאלה- האם אתה חושב שישראל רצינית בהצעותיה [להסכם] שלום?

תשובה- הרשה לי לומר כי רק מי שיש מעט הגיון בראשו יהיה שבע רצון ממילים. הדברים שאומר לפעמים שרון והדברים שאומרים לפעמים חוגים בינלאומיים הם רק דברי [סרק]. אם אמריקה רוצה לעשות שירות לשלום במזרח התיכון… עליה קודם כל לאלץ את ישראל לסגת… אנו  אומרים כי שרון אשר אינו מבין שפה אחרת מלבד שפת הכוח נמצא כעת בעמדת חולשה. המשמעות היא שאנו קרובים למימוש המטרות לאור הלחץ על שרון, מצד החברה הישראלית אשר איבדה את הביטחון. כלומר, באמצעות התנגדות נוספת, נכפה עליהם [על ישראל] לסגת ולחתום על הסכם שלום.    

 

גירוש ערפאת

שאלה- ישראל חוזרת על אותו פזמון של גירוש ערפאת משטחי הרש"פ. אם ישראל תעז לבצע צעד זה, מה תהיינה ההשלכות על כך ומה נדרש מממשלת אבו מאזן כדי להתמודד עם האפשרות הזו?

תשובה- אם ישראל תעז להוציא את אבו עמאר ממולדתו, זו תהיה טעות גדולה מבחינתה משום שאז, ההסדר המדיני יהיה בסכנת הריסה ויווצר מצב של אנרכיה וכעס ציבורי שיביא להסלמה מתמשכת של ההתנגדות. אבו עמאר עושה מאמץ כדי למנוע כמה  פעולות נגד אזרחים פלסטינים וישראלים. הוא מסור לכך. הפסקנו את האינתיפאדה הראשונה למען הסדר [פוליטי] ולמען יוזמתו של בוש האב, לכן, מי שמסוגל להוביל את ההסדר הזה מהצד הפלסטיני הוא אבו עמאר...

 

פעולות משרדי הארגונים הפלסטינים בדמשק

שאלה- כיצד אתה מסביר את הקפאת [פעילותם] של משרדי ההסברה הפלסטינים בדמשק?

תשובה- אלה הם משרדי הסברה והם חוזרים על מה שאומרים האחים המתנגדים [הכוונה לאנשי פלגי האופוזיציה הפלסטינים- ארגוני החמאס והג'האד האסלאמי]בתוך [הרשות הפלסטינית]. אם [משרדים] אלה ישתקו, הרי שישנם ערוצי לווין ועיתונים שיכולים לפרסם את  מה שמגיע אליהם מהשטחים משום שההתנגדות באה מתוך [השטחים] ולא מחוצה להם…

 

מעמד הרש"פ מול אש"פ

שאלה-מה אופי היחסים בינך- כשר החוץ של מדינת פלסטין- לבין המשרד לענייני חוץ ברש"פ? והאם ניתן לומר כי ישנה כפילות או חלוקת תפקידים בתוך הרש"פ ומחוצה לה?

תשובה- לא. בהסכם קאהיר משנת 1994, ולפני כן, ב-1993 וכן בהסכם וושינגטון מ-1995 נכתב כי לרש"פ אין תחומי אחריות [חיצוניים] ואין לה זכות להקים שגרירויות וקונסוליות או לנהל פעילות דיפלומטית בחו"ל. [כתוצאה מכך] אש"פ הוא מנהל המו"מ כבא כוחה [של הרש"פ] ובמקביל הוא החותם על הסכמים בינלאומיים. אולם, אם  יש מדינות שממנות נציגים בתוך [הרש"פ] ואז זוהי זכותה של הרש"פ לתקשר עם אותם נציגים, דבר שלא נחשב לפעילות דיפלומטית. לפני שאבו עמאר נכנס [לשטחים] המועצה המרכזית... החליטה כי אבו עמאר יעמוד בראש הרש"פ. אחר כך הוא נבחר משום שהבחירות הפנימיות [ברש"פ]... הן בחירות מקומיות בעוד שאנחנו [אש"פ, מהווים] מקור הסמכות [העיקרי]. לכן, אסור לרש"פ לקבל החלטות שתפגענה בסוגיה הלאומית אלא בהסכמתו של הועד הפועל [של אש"פ] אשר מינה את אבו מאזן- בתוקף תפקידו כחבר בועד [הפועל של אש"פ]- לעמוד בראשות הממשלה.

 

איני מבין מדוע קראו [למשרד] שבראשו עומד נביל שעת' 'משרד לשיתוף פעולה לענייני חוץ', כלומר, אם ירצה אללה, בעוד כמה שנים תהיה לנו מדינה ויהיו לה יחסי חוץ. אני רוצה להצביע על כך שהמועצה הלאומית החליטה במושבה התשע עשרה שנערך ב-10.11.1988 להחשיב את הועד הפועל כממשלה זמנית. אבו עמאר נבחר לעמוד בראשה של הממשלה ואני נבחרתי להיות שר החוץ שלה... כמו כן, נקבע כי הרכב חברי הממשלה יושלם בעתיד] ומסיבה זו כאשר נחתם [הסכם] אוסלו ו[נחתמו הסכמים] נוספים, החליט הועד הפועל כי באופן עקרוני אין מנוס מכך שיהיו שרים או [שיוקם] גוף אחר במסגרת בניית הרש"פ. לגוף הזה קראנו שרים. אולם, מבחינה עקרונית, הם אינם שרים וגם בהסכמים לא כתוב שהם שרים בעוד שהארגון [אש"פ] הוא מקור הסמכות הפוליטי והתחיקתי."              

      



[1] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 23.5.2003.