המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
התבטאויות על זכות השיבה לרגל יום ה"נכבה" (15.5.48)
22/5/2003

התבטאויות בנוגע לזכות השיבה לרגל יום ה"נכבה" [15.5.1948]

 

באירועים לציון יום ה"נכבה" השנה  בלטה הדרישה לא לוותר על זכות השיבה. הדרישה שבה ונשנתה בתהלוכות שנערכו ב-14  וב-15 בערים הגדולות ובהן עזה ובראמאללה וכן במחנות הפליטים, בגילויי דעת של פלגים וארגונים שונים וכן בנאומים של בכירים פלסטינים. להלן לקט מאותן התבטאויות:

 

יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת אמר בנאומו לרגל יום ה"נכבה": "...המזימה האימפריאליסטית הציונית הגדולה נגד האומה הערבית שלנו ונגד מולדתנו, פלסטין, החלה בועידה הציונית בבאזל שבשווייץ בשנת 1897 והגיעה לשיאה המקולל ב-15.5.1948. ביום מקולל זה קמה מדינת ישראל באמצעות [שימוש] בנשק ובמזימה אימפריאליסטית על הריסות מולדתנו פלסטין. עמנו גורש ממולדתו ו[נעשו בו] מעשי טבח בגלות, בפזורה ובמחנות הפליטים...

 

פלסטין היא המולדת שלנו. אין  לה תחליף. אין לנו מולדת אחרת מלבדה. כל פליט פלסטיני מצפה ליום בו יחבק את מולדתו ויבקש להשיב את זהותה... במשך 55 השנים שעברו נפלו [במאבק] שהידים ופצועים למען חירותה של המולדת ושיבתם של בניה..."[1]  

 

בגילוי דעת שפרסמה תנועת הפת"ח נכתב: "מטרותינו הלאומיות לא תוגשמנה מבלי שנחזק את אחדותנו הפנימית... ונדבוק בעקרונות האיתנים שלנו ובראשם זכות השיבה וההגדרה העצמית...

 

תנועת פת"ח קוראת לקהילה הבינלאומית... לשאת באחריותה הבינלאומית וההיסטורית כלפי העם הפלסטיני ולתמוך במאבקו הצודק [למען] השיבה אל מולדתו ואל בתיו וכן, ללחוץ על ממשלת ישראל שתכבד ותבצע את החלטות הלגיטימיות הבינלאומיות ובראשן, החלטה מספר 194 אשר תומכת בזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים... זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים היא זכות היסטורית, טבעית, חוקית ומקודשת שאין לוותר עליה..."[2]

 

לשכת תנועת הפת"ח באוניברסיטת "אל-אזהר" בעזה הצהירה: "...זכות השיבה היא ירושה קולקטיבית וזכות אישית הנובעת ראשית כל מהזכות הערבית ההיסטורית על אדמת פלסטין ושנית, מקדושתו של הרכוש הפרטי והיעדר היכולת לבטל [קדושה זו] על ידי כיבוש..."[3]

 

המפתי של ירושלים ושל אדמות פלסטין, עכרמה צברי, אמר בדרשה שנשא במסגד אל-אקצא: "בנוגע לזכות השיבה של הפליטים- נערכו בימים אלה מספר מפגשים בהם נידונו סוגיות הקשורות לזכות השיבה של הפליטים לבתיהם. כדי להדגיש את הזכות ההלכתית הזו וכדי להשיב ל[טענותיהם] של אלה שדוגלים ב[פתרון] של פיצוי וכן, כדי להשיב על ההצעה הכוללת את שיבת הפליטים לשטחי הרש"פ בלבד[4], אין מנוס מלהבהיר במעמד זה את הדין ההלכתי לגבי נושא זה. [הדין ההלכתי] אינו מתיר לקבל פיצוי תמורת אדמת פלסטין משום שפיצוי הוא בחזקת דין מכירה; מכירה [של אדמת פלסטין]... אסורה לחלוטין מבחינה הלכתית ו[המוכר] מוצא מעדת [המוסלמים]. מה שחל על אנשים חל גם על מדינות וממשלות. זאת ועוד, המורשת ההלכתית [טוענת] כי הבן צריך לקחת את מה שאביו משאיר ואין זכות לאף אדם לדבר בשם היורש החוקי..."[5]

 

חבר המועצה המחוקקת הפלסטינית, ג'מאל אל-שאתי אמר בתהלוכה שנערכה בעזה בשם הכוחות והמוסדות: "... זכות השיבה אינה חלום אלא מטרה שאנו פועלים להגשימה. הדבר מצריך מסגרת וארגון של המאמץ הלאומי והממסדי... בהתחשב בכך שבעיית הפליטים היא אם כל הבעיות ... ההכרעה האמיתית על עתיד הביטחון והיציבות באזור תתבטא בשיבת הפליטים... לכפריהם ולבתיהם מהם גורשו והוברחו, וזאת בהתאם להחלטת [האו"ם] מספר 194."[6]

 

איחוד איגודי העובדים של פלסטין הוציא גילוי דעת ובו  נכתב בין השאר: "זכות השיבה נשארה המטרה הראשית במאבק הלאומי הפלסטיני... ההגנה על זכות זו מוטלת על כתפי עמנו באשר הוא-בין אם בתוך המולדת ובין אם באזורי המפלט..."[7]  

         

מזכיר ועדת הפליטים במועצה הלאומית הפלסטינית של אש"פ, וליד אל-עוצ', אמר בראיון ליומון הפלסטיני "אל-חיאת אל-ג'דידה": "... מצער הדבר למצוא קולות פלסטינים, מתוכם בעלי תפקידים [שמוותרים על זכות השיבה]... ביניהם ה'מסע העממי לשלום' [הכוונה ליוזמת נוסייבה-איילון] אשר מוותר על זכות זו... וטוען כי היא תתבצע רק בגבולות 1967... הזכות להיאבק למען הקמת מדינה פלסטינית היא לגיטימית ואסור להחליפה בשום אופן בזכות אחרת... משום [שהקמת] המדינה היא זכותנו ושיבת הפליטים לבתיהם גם היא זכותנו. במיוחד, היות והפליטים נאבקו והקריבו קורבנות עצומים כדי להגן על הזכות הזו ושללו את כל תוכניות האזרוח מחדש שמטרתן היתה לחסל את הבעיה הזו..."

אל-עוצ' הדגיש כי הפליטים הפלסטינים לא נתנו לאף אדם או מוסד ייפוי כוח לוותר על הזכות הזו. לאף אחד אין זכות לוותר עליה משום שאנו ירשנו אותה מאבותינו ומסבינו... והיא הפכה להיות רכושם של הדורות שטרם נולדו."[8]   

             

חבר המועצה המהפכנית של פת"ח, ד'יאב אל-לוח, אמר במפגש שנערך בסניף פת"ח בעזה : "אנחנו [חברי תנועת פת"ח] רוצים להעביר מסר לעולם כולו, [ולומר] כי עמנו חי וקיים וכי הבעיה הפלסטינית קיימת... ומצריכה פתרון צודק בכל היבטיה ובראשם, בעיית הפליטים והבטחת זכות השיבה שלהם למולדתם ולבתיהם שמהם היגרו וגורשו."[9]

 

משרד התרבות הפלסטיני פרסם גילוי דעת ובו כתב: "...[ישראל] אינה יכולה למחוק את ה"נכבה" מהזכרון של עמנו, מתרבותו,מן ההיסטוריה שלו ממורשתו ומחיי היומיום שלו. להיפך, דבקותו של העם שלנו בזכות השיבה רק גברה..."[10]

 

אסמאעיל אבו שנב, אחד ממנהיגי תנועת החמאס, דיבר בעזה בשם הועדה העליונה של הכוחות הלאומיים והאסלאמים: "...החייאת יום "הנכבה" השנה באה לציין את עמידתו של העם הפלסטיני על המשך מאבקו עד להבסת הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית עצמאית. [כמו כן, החייאת יום ה"נכבה" באה] להדגיש את המשך המאבק למען מימוש זכות השיבה לפליטים... כמו כן, הביע אבו שנב את סירובו לכל הסכם אשר לא יכלול את זכות השיבה. אבו שנב קרא לכלול בתוכניות הלימוד נקודות  ציון היסטוריות בחיי העם הפלסטיני, וביניהן "סיפור עזיבתם [של הפליטים] את הכפרים, וזאת כדי לשמור על הזיכרון הפלסטיני וכדי לחזק את דבקותם של הדורות הפלסטינים [הבאים] בזכות השיבה שלהם לבתיהם."[11]     

 

דובר הכנסייה האורתודוכסית לשעבר, עטאללה חנא, אמר בכנס שנערך במחנה הפליטים בדהיישה לציון יום ה"נכבה": מי שמוותר על זכות השיבה לא [נחשב ל]פלסטיני. אין ולו פלסטיני אחד לא בתוך [ישראל] ולא מחוצה לה שהעניק למישהו ייפוי כוח לוותר על זכות השיבה... הסיסמא של הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים אינה דמיונית וכך גם זכות השיבה. אלה הם דברים שניתן לממשם אם העם הפלסטיני ידבוק בעקרונותיו האיתנים ובעמדותיו העקרוניות- הערביות והפאן ערביות... יש אומרים כי הישות הציונית היא ישות חזקה אשר מסוגלת לכפות פתרונות בכוח הזרוע ובעזרת התמיכה הפוליטית לה היא זוכה. אולם, לנו יש זכויות היסטוריות ודבקות באדמה. כוחה של האמת חזק יותר מכל השליטה הציונית."[12]

  



[1] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 16.5.2003.

[3]אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 16.5.2003

[4]עכרמה צברי רומז על התוכנית "מסע עממי לשלום" שיזמו סרי נוסייבה ועמי איילון. תוכנית זו  גורסת  בסעיף 4 כי הפליטים הפלסטינים ישובו רק למדינה הפלסטינית. התוכנית פורסמה במלואה לראשונה ביומון הפלסטיני "אל-קדס" בתאריך 30.11.2002. בימים אלה היא מפורסמת שוב.

[6] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 16.2.2003

[7] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 16.2.2003.

[8] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 15.2.2003.

[9] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 15.2.2003.

[10] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 15.2.2003.

[11] אל-איאם (רש"פ), 16.5.2003.

[12] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 15.5.2003.