המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ההערכה הסורית של התיווך האמריקאי במו"מ
24/1/2000


ההערכה הסורית של התיווך האמריקאי במו"מ עם ישראל

 

עורך היומון הלבנוני "אל-ספיר", טלאל סלמאן, מפרסם את חלקה השני של סדרת ראיונות שקיים בדמשק עם בכירים סוריים, ובראשם שר החוץ הסורי, פארוק אל-שרע. בחלק זה[1], מתמקדים הבכירים הסוריים בתיווך האמריקאי במו"מ. יש לשים לב שבחלק ניכר מהכתבה מצוטטים דברי שר החוץ הסורי, אולם, בקטעים בהם נמתחת ביקורת על הממשל האמריקאי וצוות השלום של מחלקת המדינה, מובאים הדברים בעילום שם. להלן קטעים מהראיון:

 

שאלה: האם ניתן להסיק שהנשיא האמריקאי לא דיווח לכם את מה שציפיתם לשמוע אותו ממנו כדי שתהיו בטוחים בהכרעה בסוגיית קווי הארבעה ביוני 1967?

תשובה בעילום שם: "...אנו לא קיבלנו תשובה מכרעת בבהירותה בנוגע לנסיגה לקווי הארבעה ביוני 1967. חזרתנו לארה"ב לחידוש מו"מ על כלום הינה חסרת משמעות. אנו הראינו פעם נוספת את כוונותינו הטובות על ידי שליחת המומחים ועמם המפות, המסמכים, וההוכחות החותכות לגבי קווי מיקום [כוחותינו], בעת שישראל פתחה בתוקפנותה נגדנו ונגד מצרים ב5- ביוני 1967. ההכרעה נתונה כעת בידי האמריקאים ובעיקר בידי הנשיא קלינטון שכבר מסר לנו יותר מפעם אחת -- ובפעם האחרונה ב12- באוקטובר 1999 -- דברים שמשמעותם שבידיו אישור לנכונותו של ראש הממשלה הישראלי ברק לפתוח במו"מ בנוגע לנסיגה לקווי הארבעה ביוני... זה היה הבסיס להחלטת סוריה לקבל את החזרה למו"מ מהנקודה בה הוא הופסק..."

 

שאלה: בנוגע לעמדת הממשל האמריקאי במו"מ...

תשובה בעילום שם: (הנשיא קלינטון עשה כל שביכולתו כדי לאשר את ההתחייבות ה"מעורפלת" שקיבל מאהוד ברק בנוגע לנסיגה.) "הוא הקדיש את כל זמנו כדי להסיר את המכשולים... גם אם הוא לא הצליח להשיג את כל מה שביקש -- מה שהיה מגשים את תביעתנו -- אין משמעות הדבר שהוא התייאש או ויתר... הוא מעוניין מאוד לממש את מה שהוא מכנה "הישג היסטורי" של הממשל שלו. ואני יכול להעיד שחשנו ברצון הזה. אלא שהיכולת לעשות זאת היא כבר דבר אחר...

 

אין ספק שהנשיא קלינטון זוכה לכבוד מצד ברק ויש לו השפעה על ברק. ניתן לחוש כך שברק מקפיד לדאוג לקלינטון והוא מאשר שקלינטון סייע לו במערכת הבחירות נגד נתניהו ולמעשה סייע לו להגיע לראשות ממשלת ישראל. אלא שלברק יש חישובים מסובכים והוא גם "מקפיא" את עמדותיו בהתאם למידע שיש לו על מצב מערכת הבחירות לנשיאות בוושינגטון...

 

חברי המשלחת האמריקאית למו"מ הם, במרביתם, בשל הנאמנויות והקשרים שלהם, קרובים יותר ל... איך אתה אומר? לליכוד? יתכן! [העמדות של] חלק מהם כמעט עולות [בנוקשותן] על אלו של הישראלים. מה שאתה לא שומע מה"גדולים", אתה שומע מאנשי התקשורת המסופחים למשלחת: שמעתם דוגמה לכך בדברי ג'יימס רובין [הכוונה כנראה לדברי רובין מה 12-1-2000] על העדר דמוקרטיה בסוריה], שכמותם אפילו הישראלים נזהרים מלומר... ועמדותיו של דניס רוס ידועות ומוכרות דיין. לולא היינו גוזרים על עצמנו מידה של זהירות, היינו מכריזים בפומבי שכל המשלחת האמריקאית מורכבת מיהודים. כמובן שאין לנו כל התנגדות לדת זו או אחרת של אנשי הממשל האמריקאי (או ממשלים אחרים) אלא שפקידי משרד החוץ משרים אווירה של גסות רוח ביחסם אלינו -- שלא לומר עוינים אותנו. יתכן שלא אגזים אם אומר שחלק מהם היו חברים בלתי רשמיים במשלחת הישראלית.

 

בכל הכנות, קיימת אווירה של זלזול בערבים. הניסיון של משא ומתן בין ערבים לישראלים בעבר בחסות אמריקאית לא היה מעודד..."

 

פארוק אל-שרע אומר: "מדלין אולברייט חשה בהתמקדות שלנו בכל מה שנוגע ל"כבוד" והיא שאלה אותי לפשר היחס המיוחד שלנו לערך המוראלי הזה בשעה שהנושאים הנידונים הם מדיניים. כאשר הסברתי לה את חשיבות הכבוד עבור האדם הערבי, לאורך ההיסטוריה, ועד כמה הכבוד קשור לתחושת הזהות שלו, היא גילתה מידה מסוימת של הבנה. פעם אחת היא בקשה ממני שאתמצת את מה שאנו תובעים. השבתי לה: האדמה, הכבוד, והזכויות.

 

כמובן שהיינו צריכים להציג הסברים היסטוריים רבים בנוגע לפלסטין ומעמדה בסוריה [בלאד אל-שאם, הכוללת את ארץ ישראל, עבר הירדן, ולבנון]. יותר מפעם היינו צריכים להפריך, באמצעות עובדות, את טענות השווא הישראליות  בנוגע למדינה או מדינות של היהודים בפלסטין (ומחוץ לה עד לאור כשדים). קל היה לנו להוכיח, באמצעות מסמכים, שעל האדמה הזו לא היתה מעולם מדינה יהודית במשמעות המעשית, לא על כל אדמת פלסטין ובמיוחד לא על עבר הירדן המזרחי. הגולן אף הוא לא היה חלק מאותן "מדינות" שהיו "ממלכות" קטנות בכמה ערים קטנות שקיומן לא נמשך מעבר לשבעים שנה."

 

אל-שרע מוסיף: "יום אחד, לאחר דיון ארוך, אמרה לנו השרה אולברייט: התחלתי להבין למה אתם מתכוונים במילה כבוד! נזכרתי כעת, לפתע פתאום, שאתם מעולם לא בקשתם סיוע כלכלי או אפילו לא רמזתם לכך, למרות שמרבית מדינות העולם רומזות מעבר לצורך כדי לקבל משהו מהסיוע שלנו. יותר מראש מדינה אחד פנה אלינו בבקשת סיוע ברגע שהגיע לארצנו ועוד לפני שפתחנו בשיחות הרשמיות."

 

שאלה: מה בנוגע לעמדת הקהילה הבינלאומית...

תשובה בעילום שם: "...מרבית הערבים תומכים בנו ועומדים לצדנו ובעיקר סעודיה, מצרים, ומדינות המפרץ... בניגוד לשמועות, איראן תומכת בנו לחלוטין..."

 

שאלה: מתי חוזרים לשפרדסטאון?

תשובה בעילום שם: (לא שמענו תשובה רשמית ספציפית, אבל אתה יכול להסיק, שמועד חידוש השיחות יהיה לא יאוחר מהשבוע הראשון של פברואר.)

 

שאלה: אם כן אתם מצפים לכך שברק יסכים לעקרון הנסיגה לקווי הארבעה ביוני?

תשובה בעילום שם: אנו מצפים לשמוע מהאמריקאים דבר שיאשר שהנשיא קלינטון קיבל התחייבות בכתב שברק לא יוכל להתנער ממנה בעתיד, וזאת כדי שהם יהיו רגועים ואנו נהיה רגועים בנוגע לתועלת של המו"מ. אחרת, מה הטעם בחזרה למו"מ?"

 

אחד מהנספחים למשלחת הסורית לוחש: "אישית, ידעתי שאנו לא נחזור לחידוש המו"מ במועד שנקבע [ה19- בינואר 2000]. אני לא יכול לדמיין את משלחתנו נמקה בעיר הקייט האמריקאית הזו, בשעה שהממשל האמריקאי כולו חוגג את הפגישה הנוספת -- על כלום -- בין ברק ליאסר ערפאת [בוושינגטון]. היה זה בלתי אפשרי עבור המשלחת הסורית להסכים למעשה נבלה שכזה שמטרתו לפגוע בבעייתנו ולחשוף את חילוקי הדעות הערביים כדי לפגוע בשם הטוב של כולנו."

 

שאלה: בהנחה שאתם אכן תקבלו את מה שאתם מבקשים, מה יהיה משך השיחות לאחר מכן? האם תסיימו באפריל?

תשובה בעילום שם: "כיצד ניתן לקבוע את הסוף כשאנו לא מסכימים על ההתחלה?"

 


[1] אל-ספיר (לבנון), 20.01.2000.