המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ההסבר בסוריה להפסקת המו"מ עם ישראל
26/1/2000


המו"מ בין ישראל וסוריה והסיבות להפסקתו

 

בראיון שהעניק שר החוץ הסורי, פארוק אל-שרע, ליומון הלבנוני "אל-ספיר"[1] ובהדלפות ליומון הערבי אל-חיאת[2], פורטו הסיבות הסוריות לביטול סבב השיחות השלישי בארה"ב והוצגה שורה של תלונות סוריות נגד ישראל ודרך ניהול המו"מ שלה:

 

הסיבות להפסקת המו"מ על ידי סוריה:

בראיון ל"אל-ספיר" אומר שר החוץ הסורי: "אנו המתנו שהאמריקאים ידווחו לנו שהצד הישראלי מוכן להיכנס לדיון בנושאי מהות, כלומר, בהסכמתם [של הישראלים]  לעקרון הנסיגה לקווי הארבעה ביוני 1967. ללא התחייבות זו, חזרתנו לשיחות תהיה לשווא. אנו איננו חובבי מו"מ לשם מו"מ. סבלנו ארוכות מהסחבת של ברק ומניסיונותיו התמידיים לדחות את כינוס ועדת הגבולות ואת הדיבורים על הנסיגה. נותן החסות האמריקאי רמז לנו שעלינו לתת לו זמן רב יותר. [נאמר לנו] שעלינו להבין את מצבו הפנימי העדין של ברק בישראל, וכולי.

 

היינו סבלניים זמן רב כדי להדגיש את גישתנו הרצינית ואת נחישותנו לקדם את המו"מ. המועד הראשון לכינוס ועדת הגבולות נקבע, אבל הצד הישראלי לא הופיע. אנו ניצלנו את הזמן כדי להסביר לנותן החסות האמריקאי את עמדתנו באמצעות מפות ופירוט של אירועים היסטוריים וגיאוגרפיים. כאשר הגיעה המשלחת הישראלית ביום האחרון לשיחות, התברר לנו בודאות שהיא באה כדי להתנצח ולהתחמק מלהיכנס לעובי הקורה. לא היה לנו כל צורך לאיים או לבצע תמרונים. הודענו לאמריקאים באופן ברור שאנו לא נסבול את הדרך הזו [של הישראלים] לאורך זמן ושאנו עלולים שלא לשוב [לארה"ב להמשך המו"מ] אם לא נחוש ב[כוונה] רצינית מצד הישראלים להיכנס לנושא העיקרי: הנסיגה לקווי הארבעה ביוני 1967. בסעיפים האחרים... הישראלי  "לוקח" מאתנו מבלי לתת לנו [כלום], דבר שאינו מקובל עלינו. לא תהיה חזרה [למו"מ] ללא אישור ישראלי של עקרון הנסיגה. אנו הנחנו שהאמריקאי קיבל התחייבות כזו..."

 

כתב היומון הערבי "אל-חיאת", וליד שקיר, מפרט חמש סיבות להחלטת סוריה שלא לחדש את המו"מ:

 

1.      "המכשולים היו קיימים כבר בסבב השיחות השני. לא סוכם [שם] שהמו"מ יחודש ב19- לינואר, משום שהמשלחת הסורית הודיעה לצד האמריקאי בעוזבה את שפרדסטאון כי: "אנו נעשה הערכת מצב ונקיים התייעצויות בנוגע למועד הסבב הבא." חוסר ההתקדמות בסוגיות העיקריות, ובעיקר בכל הנוגע להכרה הישראלית ב"פיקדון של רבין" שניתן לסוריה, לסגת עד לגבול הארבעה ביוני 1967, היה גלוי לכל בישיבות בשפרדסטאון...

 

2.      הישראלים נקטו במדיניות של "בלוף" בשפת המו"מ בה דברו בכמה ישיבות. הם לא הזכירו אפילו פעם אחת את המילה "נסיגה" והשתמשו תמיד במילה "פריסה מחדש". הם לא העבירו כל התחייבות או רמז לאפשרות של התחייבות לנסיגה לגבולות ה4- ביוני 1967...

 

3.      כמה מהצעותיו של ברק היו בגדר פרובוקציה לסורים...:

 

-- [התביעה] להשאיר את המתנחלים היהודים בגולן הרגיזה את הצד הסורי הן בשפרדסטאון והן כאשר שבה המשלחת לדמשק וקיימה הערכת מצב עם ההנהגה הסורית והנשיא חאפט' אל-אסד...

 

-- במסגרת הערבויות הביטחוניות, שישראל תובעת, דרש הצד הישראלי פריסה מחדש של הצבא הסורי בתוך אדמת סוריה, עד מבואות העיר חמץ. משמעות הדבר, ביטול בסיסים ומתקנים ענקיים באופן שדמשק לא יכולה להסכים לו, יהא המחיר אשר יהא. הצד הישראלי מבין זאת ולכן כל מטרת ההצעה הזו היתה להתגרות [בסורים]. דרישה ישראלית זו הועלתה למרות שסוריה הלכה למו"מ על יסוד [מסמך] עקרונות הסדרי הבטחון שסוכם ב1995- בין הרמטכ"לים שיהאבי ושחק שבו נקבעו עקרונות ה-mutuality, reciprocity, and equality בהסדרי הבטחון.

 

-- הצד הישראלי העלה את התביעה לתחנת התרעה מוקדמת על אדמת סוריה שבה יהיה תפקיד של ניהול ופיקוח לכח רב-לאומי, בהשתתפות ישראלית, ללא נוכחות של סוריה עצמה. דבר זה היווה חוצפה שלא ניתן להגזים בערכה...

 

4.      ...ביום האחרון לשיחות התחולל אירוע נוסף. בשעה שאל-שרע הלך מחדרו לישיבה האחרונה, העביר לו אחד מחברי המשלחת הסורית דיווח על הצהרותיו של שר החוץ הישראלי, דוד לוי, שהקדים את חזרתו לתל אביב... בהן אמר: "אנו לא ניסוג מכל הגולן... הסכמה לקווי הארבעה ביוני 1967 אינה עומדת על הפרק." אל-שרע קרא את הדיווח במעלית לפני כניסתו לחדר הישיבות ולכן נאלץ בעת שהתיישב לשולחן המו"מ להודיע שהמשך השיחות בצורה זו אינו מועיל ויש לעשות הערכה מחדש.

 

5.      עם חזרת המשלחת הסורית לדמשק ובעת קיום הערכת המצב בין אל-שרע לבין הנשיא אסד וההנהגה הסורית, באו ההדלפות הישראליות הרבות באמצעי התקשורת השונים דבר שגרם לצד הסורי לקבוע ש"הוגדשה הסאה", בעיקר מאחר שנוסח מסמך העבודה האמריקאי שפרסם עיתון "הארץ", ושלגביו העבירה סוריה הערות, כלל את הפרובוקציות הישראליות שהוזכרו קודם לכן. הצד הסורי חשב שחשאיותו של המו"מ עליו התעקשה וושינגטון, הופרה באופן חמור. איפה "הדיפלומטיה של הפטריות ["הגדלות טוב יותר בחשכה", כדברי אולברייט שהסבירה את חשיבות החשאיות בשיחות]"?... האם המו"מ מתנהל מעל דפי העיתונות?...

 

הצד הסורי הסכים עתה להצעת וושינגטון לכנס ועדת מומחים ישראלית- סורית... כדי להראות את רצינותה של  סוריה לצד האמריקאי וכדי לברר מהי העמדה בה תנקוט וושינגטון בפגישת המומחים האלו."

 

הפרספקטיבה הסורית לגבי המו"מ:

בראיון ל"אל-ספיר" הלבנוני מציג אל-שרע את המו"מ על פי ההשקפה הסורית:

 

"אתה נמצא במלחמה. יתכן שמלחמה צבאית אפילו קלה יותר [ממלחמת המו"מ]. עצביך מתוחים כל הזמן. יש לשים לב לכל מילה ולכל תנועה. יש לשים לב לכל הניסיונות לגרור [אותך] ו"לגזול" ממך תמונה [לעתונות]. יש לשים לב לכל הניסיונות לזייף את עמדתך העקרונית ולהביכך בפני המארח או בפני דעת הקהל העולמית. יש לשים לב לכל הניסיונות לעוות את עמדתך, פעם על ידי הצגתה כעמדה "קיצונית" המשיקה לתמיכה ב"טרור" ופעם על ידי הצגתה כעמדה "נוקשה" החורגת מהמדיניות [הנורמטיבית] וסותרת את טבע התמורות הבינלאומיות והמציאות בשטח...

 

אתה מתמודד עם אויב חזק על "אדמתו" פחות או יותר. ארה"ב איננה בת ברית של סוריה, אלא בת ברית היסטורית של ישראל. אתה מחויב לקבל אותה כמתווכת ועליך "להילחם" בחזית שלה, כדי להשיג ניטראליות יחסית מצדה או ליתר דיוק: כדי לגרום לה להבין את עמדתך ולקבלה וכדי להרחיקה מן ההגיון הישראלי הרווח; כדי שתקשיב לך ותוכל למלא תפקיד של "מתווך", ולו באופן מוגבל.

 

בנוסף, אתה מגיע לשולחן המו"מ כשעל כתפיך תקדימים ערביים שאינם מקובלים עליך ואתה אינך מוכן שהם ישמשו כמודל, כל זאת מבלי שתיגרר לפגיעה במוניטין של אחיך וחבריך לנשק בעבר. אינך [מתכוון] לקמפ-דיוויד נוסף או להסכם אוסלו חדש, ואף לא ל[הסכם] ואדי ערבה חדש. ולמרות שיריבך יודע שאתה שונה לחלוטין ממי שניהלו עמו מו"מ בעבר, הוא ממשיך לנסות, אם לא לשנות את עמדתך, אז לפחות להביך את האמריקאי או להביך אותך יחד עם האמריקאי..."

 

סבב השיחות הראשון בבית הלבן:

"אל-ספיר" מתאר את מהלך המו"מ עד כה על פי הראיון שערך עם אל-שרע ועל פי שיחות עם חבר המשלחת הסורית למו"מ ומנהל סוכנות הידיעות הסורית, פאיז אל-צאיע' וחברים נוספים במשלחת הסורית:

 

"היתה הסכמה מפורטת וברורה לחלוטין בנוגע לטקס הפתיחה [של סבב השיחות הראשון]: לא יהיו פגישות בילטרליות, לא תהיה לחיצת יד, ולא יינשאו נאומים. הוחלט שהפגישות יהיו [רק] עם המארחים... קלינטון ישא נאום קצר ולאחר מכן נתחיל בעבודה. אלא שבעת שכבר היינו בבית הלבן, הכל הופתעו מכך שחלו שינויים בתוכנית טקס שהועבר [מתוך המשרדים] אל האוויר הקפוא של גינת הבית הלבן... כמו כן ברק הביע את רצונו לשאת נאום קצר ולכן אל-שרע חייב היה לשאת דברים בשם סוריה. אלא שאל-שרע, כדרכו, הכין עצמו לכל אפשרות. הוא הכין עוד במטוס נאום שתורגם למקרה הצורך...

 

סבב השיחות השני בשפרדסטאון:

"גם בשפרדסטאון לא נפסקו הניסיונות להביך [את הצד הסורי]... היה זה ברק שניסה יותר מכולם... אחד הניסיונות המוזרים ביותר להביך [את אל-שרע] התרחש באולם הספורט. כל משלחת הזמינה את אולם הספורט לשעות ספציפיות, כדי להימנע מפגישה או התקלות [עם הישראלים]. באחת השעות שהוקצו למשלחת הסורית, פארוק אל-שרע והיועץ המשפטי של המשלחת, ריאץ' אל-דאודי היו באולם והופתעו מכך שאהוד ברק התפרץ למקום. היתה זו הפתעה לא משמחת. ברק ניסה לפתוח בשיחת נימוסים, וכאשר איש לא השיב לו, הוא התנצל ונסוג."

 

עצות אמריקאיות לסורים:

"כאשר האמריקאים חשו שהמשלחת הסורית מוטרדת מאוד מהסחבת הישראלית בכל הנוגע לכניסה לעובי הקורה של המו"מ, קרי הנסיגה, הם סיפרו לחבריה על אירוע שהתרחש במהלך ה"דיונים" שניהלו יאסר ערפאת ובנימין נתניהו בויי ריוור באוקטובר 1998. האמריקאים אמרו: נתניהו גילה עיקשות בכל הנוגע לתביעות הפלסטיניות. כאשר ערפאת פנה לקלינטון כדי שילחץ עליו, גילו הישראלים קיצוניות שהסתיימה באיום לעזוב [את המו"מ]. ואכן, ניתנה הוראה להוריד את המזוודות לאולם הכניסה. הפלסטינים חשו בסכנה של איבוד ההזדמנות, וגילו "גמישות" שאפשרה לקלינטון "לשכנע" את נתניהו לשוב לשולחן [הדיונים]. האמריקאים לחשו, בסופו של הסיפור, שהמזוודת הישראליות שהורדו לאולם הכניסה היו ריקות, אבל די היה במראה שלהן כדי להביא לשינוי העמדה הפלסטינית."

 

מהלך הדיונים בועדות:

"לאחר שהישראלים מיצו את כל ניסיונות ההשבתה, החלו הועדות בפגישותיהן, פרט לועדת הגבולות, ממנה הישראלים נעדרו ובה היו רק הסורים והאמריקאים. שלוש הועדות האחרות היו הועדה להסדרי בטחון, הועדה ליחסי שלום רגילים שהסורים הצליחו להביא לכך שזה יהיה שמה במקום ועדת ה"נורמליזציה" וועדת המים. ראש המשלחת הישראלית בכל אחת משלוש הועדות פתח באותן מילים: ברק חלש מבחינה פוליטית - בתוך ממשלתו מצויים זרעי פילוג, כמה משרי הממשלה תוקפנים יותר מהאופוזיציה - ולכן עליכם [קרי, על הסורים], אם חפצים אתם בהצלחת המו"מ, לסייע לברק, לחזק אותו בפני יריביו ולהימנע מהחלשתו בהתעקשותכם על תביעות נוקשות שעלולות להביכו ולהביא לכישלון של כולנו."

 

המו"מ במסלול הלבנוני ופעילות חזבאללה:

ברק לא התעייף מלדבר על לבנון ועל הצורך לשתפה במו"מ תוך שהוא שב ומכריז את מה שכבר הכריז בעבר שהוא מוכן לסגת ממנה ביולי 2000 או אפילו לפני כן. הוא התמקד בהאשמת חזבאללה בכך שהיא "ארגון טרור" וכלי בידיה של סוריה המשמש להפעלת לחץ פוליטי ובטחוני על ישראל. מי ערב לכך שהיא לא תכשיל כל הסכם באמצעות טילי קטיושה?!

 

התשובה הסורית היתה: כיצד יכולה לבנון לבוא [למו"מ] בשעה שאתם עדיין מתנגדים לדיון רציני על נסיגתכם מאדמתנו הכבושה?! ללבנון יש אדמה אותה אתם כובשים בכח כפי שאתם כובשים את הגולן. כאשר תאשרו את הנסיגה מהגולן, תתאפשר הזמנתה של לבנון. אחרת, משמעות הדבר היא שאתם רוצים להשתמש בלבנון כבת ערובה כדי להפעיל לחץ על העמדה הסורית.

 

בנוגע לחזבאללה [השיבו הסורים], שזוהי מפלגה פוליטית גדולה וחשובה ולא ארגון טרור. יש לחזבאללה מחשבה מדינית מהדרגה הראשונה. כאשר אדמת לבנון תשתחרר מהכיבוש שלכם, חזבאללה לא תלך "להסתכסך" [עם ישראל] באמצעות טיל שהיא יודעת מראש שהוא לא ישנה את מאזן הכוחות ואף עלול להשפיע באופן שלילי על תביעתה לשחרור אדמתה.

 

מכל מקום, ישראל דאגה להשיב לעצמה בבוקר המחרת... בהפצצה הישראלית על ערבצאלים [בה נפגעו ילדים]... ברק ומשלחתו הסתובבו וניסו להודיע לכולם על "צערם" ועל ה"עצב" שלהם בשל השגיאה הצבאית הזו ולהציג את אהדתם לקורבנות ואת "אהבתם" הרבה לילדים!

 

ארגוני הסירוב הפלסטינים בסוריה:

"הישראלים דיברו על הפלסטינים בסוריה ועל הצורך לגרש את "ראשי ארגוני הטרור" ממנה כהוכחה לרצון [הסורי] בשלום. התשובה הסורית היתה: ראשית, סוריה לא תוציא אף פלסטיני משטחה, אלא בדרכו לפלסטין כדי לממש את זכות השיבה. שנית, הם אנשי מאבק ולא טרוריסטים. בכל מקרה, הם הפסיקו את הפעילות המזוינת מחו"ל, אבל זכותם להמשיך במאבק הפוליטי מדמשק או מכל מקום אחר."

 

השורה התחתונה:

"האמריקאים ואח"כ גם הישראלים שמעו מהמשלחת הסורית דברים הגיוניים שתמציתם:

"באנו לכאן כדי להשיב את אדמתנו ולהבטיח את הנסיגה באמצעות המו"מ. אנו מילאנו אחר הסכם שביתת הנשק מ1974- ועד היום. היינו יכולים למנוע מהמתנחלים מלהתיישב באדמתנו בגולן באמצעות כמה התקפות מזוינות שיבוצעו על ידי אנשים שאינם חסרים את הנכונות למות מות הקדושים. אלא שאנו רוצים בשלום ולשם כך באנו. אם הישראלים באמת רוצים בשלום, עליהם לסגת מאדמתנו לקווי הארבעה ביוני 1967."


 


[1] אל-ספיר (לבנון), 19.1.2000.

[2] אל-חיאת (לונדון-לבנון), 19.1.2000.