המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
עורך "אל-נהאר": פעילות חזבאללה בדר"לן - מזיקה
20/8/2003

 

עורך "אל-נהאר" הלבנוני תוקף את פעילות החזבאללה בדרום לבנון

 

ג'בראן תויני, עורכו של היומון הלבנוני הנוצרי "אל-נהאר”, תוקף במאמר מערכת[1] את הפעילות הצבאית המתחדשת של החזבאללה בדרום לבנון וכן את חוסר יכולתה של ממשלת לבנון להכפיף את סמכותה הצבאית בדרום:

 

"מי מחליט על הפעולות הצבאיות בדרום [לבנון]? זכותנו, כלבנונים, לדעת כיצד מתקבלות החלטות כאלה, המשפיעות באופן ישיר על כל לבנון ועל כל הלבנונים. זכותנו לדעת האם חזבאללה לבדו מקבל החלטות אלו ועל סמך מה, האם סוריה היא המקבלת את ההחלטה ומעבירה הוראות לחזבאללה, האם זו איראן, האם לבנון, ומהי האסטרטגיה? זכותנו לדעת ואף להשתתף ב[קבלת] החלטה גורלית כזו, או שלבנון היא ג'ונגל ללא סמכות מרכזית והחלטה מרכזית.

 

המדינה הלבנונית, ובמיוחד ממשלת לבנון בהיותה הרשות המבצעת והאחראית על המדיניות, צריכה להיות האחראית הישירה על פעולות חזבאללה בדרום, שכן היא מתיימרת להיות מדינה של חוק ומוסדות המנהיגה ריבונות מלאה על כל אדמת לבנון. אך למעשה, אנו יודעים כי המדינה אינה זו המחליטה על קיום הפעולות הצבאיות בדרום, וכי אין ללבנון אסטרטגיה בתחום זה. הריבונות שלה נעדרת החלטה פוליטית בנושאים רבים בתחום מדיניות החוץ והפנים. ניתן לומר, כי אוזלת ידו של השלטון ואי נשיאתו באחריותו הלאומית, גם אם חלק מאנשיו מנסה באמצעות גילויי דעת ועמדות לכסות על חזבאללה ועל פעילותו, הופכים אותו בעיני העולם לאחראי העיקרי על ההפקרות בדרום לבנון.

 

איננו אומרים כי יש לוותר על זכותנו להתנגדות לאויב כדי לשחרר את חוות שבעא, אך הבעיה העיקרית טמונה במי שמחליט על עיתוי הפעולות ומיקומן. המחלוקת שלנו עם חזבאללה נעוצה בעובדה שאין לו זכות קיום כתנועה מזוינת בתוך מדינה, בעיקר אחרי הסכם טאיף. אין לחזבאללה זכות לפעול כמדינה בתוך מדינה, להציב עובדה מוגמרת ולבצע את מדיניותו הפרטית כאילו אין מסביבו עם ומוסדות ממשלתיים. לא יתכן שהיוזמה להשתמש בכוח נגד ישראל תהיה ביד החזבאללה. [יוזמה זו] צריכה להיות בידי כל הלבנונים כדי ליצור החלטה לאומית כוללת ואסטרטגיה ברורה.

 

מי אמר לחזבאללה ולבעלי בריתו בממשל ובמדינה כי כל הלבנונים מסכימים למדיניותו, אשר גורמת ללבנון אבידות כבדות בנפש ובחומר, או שהאסטרטגיה שלו היא האסטרטגיה הנכונה במצב זה? מי נתן לו את הזכות לקבל החלטה הבאה על חשבון שאר הלבנונים? האם אין זה ברור כי החלטות המלחמה והשלום מתקבלות ברמה הלאומית, ע"י מדינה המייצגת את כל העם? אנו רוצים לדעת בכנות מי תומך בבלעדיות [שיש] לחזבאללה בביצוע פעולות משטח לבנון לפי רצונו ורצונם של שותפיו האזוריים? אנו רוצים לשמוע עמדה ברורה, ולא הצהרות "דיפלומטיות" התומכות בבעיה אך אינן מבהירות אם הן תומכות באופן מעשי בפעולה, בהחלטה לגביה וביישומה, אלא אם כן רוח הרפאים של הפחד – ממי? – משתלטת על האחראים ומשתיקה אותם ואת החלטתם החופשית?

 

האם השלטון אינו סבור כי יש לנו מספיק בעיות חברתיות וכלכליות, וכי אין צורך להוסיף עוד מכה שעלולה להביא לתגובה ישראלית בעונת התיירות, תגובה שעלולה לפגוע, למשל, בתשתיות ובחשמל? או שאולי הרשויות "מייחלות" לכך שישראל תפגע במתקני החשמל כדי להצדיק את הביזיון של קיצוב זרם החשמל ולהטיל את האחריות לכך על ישראל?

 

מה ההצדקה לקיים פעולות צבאיות ולשאת בעול התגובה עליהן, ואז להתלונן בפני מועצת הביטחון בשעה שמבצע הפעולה – חזבאללה – אינו מכיר בסמכות האו"ם ותוקף באופן אישי את המזכ"ל, קופי אנאן? מה התועלת בפנייה למועצת הביטחון, בשעה שהמדינה מסרבת למלא אחר המלצות המועצה והמזכ"ל בנוגע לפריסת הצבא בגבול, ובשעה שחזבאללה אינו מכיר בסמכות הבינלאומית ודוחה את  ה"קו הסגול"? האם עמדת חזבאללה, הדוחה את "הקו הסגול", אינה התמרדות ומהפכה נגד עמדות השלטון הלבנוני אשר הכיר בגבול זה, ומצביעה על [היותו] מדינה בתוך מדינה? מה תהיה עמדת המדינה, אם מועצת הביטחון תתכנס בעקבות התלונות – של לבנון או של ישראל – ותקבל החלטה, ולא רק המלצה, לפרוס את הצבא בדרום ולהפסיק את הנוכחות המזוינת הלא חוקית? האם תמלא לבנון אחר ההחלטה או תתנגד לה, תמרוד בהחלטות הלגיטימיות הבינלאומית ותיתן לישראל את המתנה הגדולה ביותר ואת ההצדקה הטובה ביותר לתקוף את לבנון ואת סוריה בחסות בינלאומית? או שחזבאללה יתנגד לפריסת הצבא בדרום, כפי שעשתה ההתנגדות הפלסטינית ב-1977? הכל יודעים מה קרה אחר כך וכמה זה עלה ללבנון.

 

האם האינטרס של לבנון הוא להפסיד היום את החברה הבינלאומית, את העולם כולו ואת אמינותה בשל מדיניות זו, אשר אינה משרתת את לבנון אלא את חזבאללה ואת העומדים מאחוריו באופן ישיר, שלא לדבר על האינטרס של ישראל? האם לבנון אינה סבורה כי אנו זקוקים לתמיכה בינלאומית כדי לעמוד בפני רעידת האדמה המכה באזור ומאיימת להפיל משטר אחר משטר? האם תמיד נגזר עלינו ליישם את מדיניות הזולת על אדמתנו ולתת לישראל הצדקה לשבש את מפת הדרכים, כפי שקרה באמצעות פעולות ההתנגדות הפלסטינית באדמות הכבושות? האם זהו מקרה שפעולות ההתאבדות חזרו לישראל בו בזמן עם התחממות החזית בדרום? עד מתי נהיה מטבע עובר לסוחר בתוך המו"מ הסורי-אמריקאי, האיראני-אמריקאי והאמריקאי-ישראלי?

 

שוב אנו מדגישים כי ההתנגדות לאויב היא זכות חוקית, אך את נושא חוות שבעא יש לפתור קודם כל עם סוריה כדי לקבל חסות בינלאומית בדרך לשחרורן והחזרתן. זכות ההתנגדות אינה בלעדיות של חזבאללה. אנו מתנגדים לכך שנשק השחרור יהיה מפלגתי-סיעתי, שכן שחרור האדמה בדרך דיפלומטית או צבאית הוא ענין לאומי כולל הנוגע למוסדות המדינה הצבאיים והמדיניים. אנו דוחים את טענת חזבאללה כי הוא לבדו יקבע את עיתוי הפעולות, שכן הוא אינו בעל האדמות היחיד".   

   


[1] אל-נהאר (לבנון), 14.8.2003