בעלת טור ערבית: הגיע הזמן שערפאת ילך

במאמר תחת הכותרת "האם צריך ערפאת ללכת?" ביומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט" ב-19.9.2003, קוראת בעלת הטור הודא אל-חסיני, למדינות ערב ולעם הפלסטיני לקחת יוזמה ולהבהיר ליו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, כי הישארותו בשלטון מזיקה לפתרון הסוגיה הפלסטינית. לטענתה, ערפאת אינו פועל באמת לטובת עמו, אלא רק לתועלתו האישית בהעמידו את עצמו במרכז העניין הפלסטיני.

להלן תרגום עיקרי המאמר:

"כן, [הגיע הזמן שערפאת ילך] אבל לא באמצעות גירוש, רצח או כל צורת התערבות אחרת מצד ישראל. מדוע צריך יאסר ערפאת לפנות את מקומו בזירה הפוליטית הפלסטינית? משום שלעולם לא תחול התקדמות בסוגיה הפלסטינית כל עוד הוא שולט בזירה הזו. הפתרון לבעיה הזו נשען על גורמים בינלאומיים, כשהבולטים שבהם ארה"ב וישראל. ערפאת אינו רצוי- לא בארה"ב וודאי שלא בישראל. יותר מכך, הוא איבד את הלגיטימציה שלו גם בעיני האירופאים והוא זוכה לביקורת גם בעולם הערבי. נכון שערפאת הוא סמל, אך הוא הפך לסמל שחוק שאיבד מזוהרו.

ישנם שני מנהיגים היסטוריים בולטים שהיוו סמל בעיני עמיהם בהיסטוריה המודרנית: הראשון הוא נלסון מנדלה שנאסר בידי המשטר הגזעני הקודם בדרום אפריקה, אולם אף אחד מהמדינאים לא העז אז לאיים לגרשו או להרגו. המנהיג השני הוא שאנאנה גושמאו אשר עמד בראש המרד במזרח טימור ונפל בשבי האינדונזי. גם אז לא העזו השלטונות האינדונזים לאיים עליו בגירוש או ברצח.

אולם, עם ערפאת המצב שונה, משום שהמדיניות של ישראל לאיים עליו בגירוש או ברצח הציבה אותו שוב תחת אור הזרקורים. מדיניות זו אינה מעידה על מחשבה אסטרטגית, אלא היא [בבחינת] מכשלה [עבור ישראל] שערפאת לא השכיל לנצלה לטובת הסוגיה הפלסטינית או לטובת העם הפלסטיני, אלא [רק] לטובתו שלו, וזאת משום שהוא סבור כי הוא הסוגיה עצמה.

גירושו של ערפאת יהיה טעות ורציחתו תיחשב לפשע; [אך] פיזור נשיקות באוויר על ידיו או סימון  אות הניצחון [באצבעותיו] אינם טובים יותר. זהו סימן חסר משמעות שסותם את האור בקצה המנהרה. ערפאת החמיץ הזדמנויות רבות... כשהאחרונה והבולטת שבהן היתה התוכנית שהציג בפניו הנשיא האמריקאי הקודם, ביל קלינטון בשנת 2000. במקום לקבל את ההזדמנות שתביא לקיצו של הכיבוש הישראלי, הוא הפנה את גבו ל[הצעה של] מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים המזרחית...

הבעיה של ערפאת היא שהוא רוצה להוכיח ששום דבר לא יתגשם בלעדיו, [בעוד] שברור כי שום דבר לא יתגשם עימו. הוא רוצה לשמור על העקרונות [הלאומיים], בעוד שמונח זה אינו קיים במציאות. עקרונות אלה מיוצגים על ידי כוחות בינלאומיים והון. כיום אין אף כוח בינלאומי התומך בערפאת; מצד שני, הוא איבד את כל הונו, מלבד אולי, חשבונותיו הסודיים.

ישנה בעיה נוספת, לה אחראיות מדינות ערב. מדינות אלה לא אומרות לערפאת בגלוי את האמת שהיא - כי התעקשותו להישאר תחת אור הזרקורים לעולם לא תביא להגשמת שאיפותיהם של הפלסטינים. ערפאת זקוק לכך שמדינות ערב והעם הפלסטיני ינהלו עימו שיחה גלויה. כל עוד ערפאת יהיה הגורם הבלעדי ברשות הפלסטינית, תמשיך ישראל לשלוט בנקודת התורפה הזו- באמצעות שרון או זולתו; ואלה שמתלהבים מסמל הניצחון [שערפאת מסמן] לעולם לא יבחינו כי אור הזרקורים סר מהסוגיה הפלסטינית, הדלתות נסגרות בפניהם, ההתנחלויות מתפשטות ומתרחבות והגדר ממשיכה להיבנות ולבלוע אדמות.

מנהיג דגול יודע מתי ובאיזה אופן לרדת מהבמה - לעיתים באמצעות עַמו כפי שקרה לוינסטון צ'רצ'יל, ולפעמים באמצעות חוכמתו  כפי שקרה לנלסון מנדלה"[1]