המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בעל טור ערבי: המשטרים הערביים לא משרתים את עמיהם
1/10/2003

 

בעל טור ערבי: המשטרים הערביים אינם משרתים את צרכי עמיהם

 

היומון הפלסטיני, "אל-קדס", פרסם מאמר מאת בעל הטור, מחמד שאכר עבדאללה, ב-18.9.2003. במאמר הנידון שכותרתו "המשטרים הערביים וטמינת הראש בחול"[1], תוקף המחבר את המשטרים הערביים והעומדים בראשם על אופי שלטונם העומד בניגוד לאינטרסים של בני עמם ועל אי יכולתם לחשוב מעבר להבטחת כיסאותיהם:

 

להלן תרגום המאמר:

 

"משבר המשטרים הערביים והסכנות המאיימות עליהם בימים אלה אינו פתאומי או מפתיע. זו תוצאה טבעית שצריך היה לחזות אותה מזה זמן רב. המשבר איחר לפרוץ כתוצאה מסיבות הקשורות ביחסים הבינלאומיים, אשר המשטרים הערביים יצרו פעם עם המערב ופעם עם המזרח, בעת שהיה מזרח סובייטי שהתחרה עם המערב הקפיטליסטי על אזורי השפעה בעולם.

 

ניתוח צמיחתם של המשטרים הערביים, במיוחד במאות התשע-עשרה והעשרים, מראה בעליל איך סובבת שרשרת רצופה זו של שליטים סביב עצמה וסביב האינטרסים הפרטיים של השליטים. אין כאן התפתחות ורצף הגיוניים או נבונים לטובת האינטרסים האסטרטגיים החשובים ביותר של האומה הערבית, או אפילו של אותן ארצות ערביות בהן שלטו אותם שליטים.

 

המכנה המשותף לשיטת השלטון בהיסטוריה הערבית המודרנית מתבטא בחץ היוצא מכיוון האינטרס האישי של השליט, העשוי להצטלב זמנית עם אינטרסים של העם אך יכול לפנות גם לכיוון הפוך מאינטרסים אלה,  אלא שברוב המקרים הוא אינו יוצא מנקודת מוצא של האינטרסים הבסיסיים של העם או של האומה של אותו שליט.

 

האינטרס האישי העיקרי של השליט ובני פמלייתו הוא להמשיך לשבת על כס השלטון, כשהוא נתמך בשכבה הולכת וגדלה בהתמדה של מקבלי טובות הנאה ממשטרו. שכבה זו מוכנה לדכא את יתר בני העם כדי לשמור על יתרונותיה והנאותיה. בהיסטוריה המודרנית של ארצות ערב נרשמו גלי דיכוי של המוני העם בידי השלטון בהם נרמסו זכויות אדם, ערים נהרסו על ראשי תושביהן, מאות אלפים נאסרו ועונו עינויים קשים, ומיליוני בני עמי ערב נעקרו מבתיהם בידי המשטרים העריצים כדי שיוכלו להמשיך ולמשול, אפילו [תוך דריכה] על גולגלות התושבים.

 

שליטי ערב לא שמעו על האמנה החברתית, על ה"מגנה כרטה", ועל שלושת העקרונות: "חרות, אחווה ושוויון" בהם דגלה המהפכה הצרפתית. האזרח הערבי כפוף לשורה של סיפורי בדים דמיוניים המעוותים את המורשת הערבית האסלאמית האמיתית והופכים את הכניעה וההתבטלות בפני רצון השליט למצווה חברתית, שבטית ודתית. במקום האמרה: "מתי שעבדתם את בני האדם, והרי אמהותיהם הביאו אותם לעולם חופשיים?" נשמעת [אצלנו] האמרה: "כף יד אינה  יכולה לעצור מרצע" ו"מי שמתחתן עם אמנו הופך להיות דודנו."

 

לאחר כל זאת אך טבעי הוא שאותם משטרים עריצים שרמסו את החרות ונלחמו ביוזמה, בחדשנות ובנאורות; לא ימצא ברחובות מלבד ערב רב של עבדים שאישיותם עוותה, כוח רצונם נשחק והם איבדו את יכולתם לפתח יוזמה או להגן על עצמם, שלא לדבר על מלחמה בפולשים זרים החומדים את אוצרות ארצותיהם ואת אתריהם האסטרטגים.

 

השליט המעניק את כל היתרונות וזכויות היתר לקבוצת אנשים או אף למפלגה פורמאלית מעשה ידיו, הופך בכך את רוב בני עמו מבני חורין ועצמאיים לאזרחים מדרגה שנייה. בכך הוא יוצר סכנה של אדישות מצד רוב אזרחיו, וחשוב מכך הוא נמצא בסכנה של מפלה במקרה של איום על המולדת מבחוץ. זה מה שאירע, למעשה, בעיראק ועלול לקרות בכל ארצות ערב ללא יוצאת מן הכלל.

 

המשטרים הערביים נכשלו במילוי המשימה העיקרית שהוטלה עליהם והיא הענקת חרות, חלוקה צודקת של משרות השלטון, עידוד היוזמה והקדמה, וחיים של כבוד לעמים. סימנים בולטים של כשלון זה הם שלטון מנגנוני הביטחון והמודיעין והיעדר דמוקרטיה אמיתית בפועל ולא בסיסמאות נלעגות. הכישלון מתבטא בתהום הנפשית העמוקה בין המשטרים לעמיהם, בפיגור הכלכלי, ההשכלתי והתרבותי. בחוסר העניין של האנשים בעניינים הלאומיים ואפילו בעניינים הנוגעים לחייהם, לכפריהם ולעריהם.

 

ללא ספק, ההלם של 11 בספטמבר 2001 יצר אתגר קשה והתנסות כואבת עבור המשטרים הערבים והאסלאמיים. משטרים אלה לא ימצאו מפלט מכך שיפלו לחיק המערב או בכך שיסתירו את זהותם הלאומית והדתית, היות והדרישה המערבית הינה שינוי יסודי במשטרים אלה, כך שייהפכו לישויות דומות לאלה שבמערב, כמועתקות מהן, ולכן, הלחץ האמריקאי והמערבי בכיוון זה יימשך.

 

אין למשטרים הערביים היכולת או הרצון- או שמא אינם מעוניינים כלל- להדוף את לחצי המערב. לגבי העולם הערבי כולו- חוזרת כאן פרשת גרנדה ונפילתה בשנת 1492, בעוד השליטים טומנים את ראשם בחול בתקווה שישמרו על שלטונם במסגרת בריתות מערביות עתידיות. אלא, שאמות המידה והתכונות האמריקניות אינן מתאימות להם; היות שהשליטים החדשים יהיו [אומנם] בעלי מוח מערבי, [אבל] בעלי קווי מתאר ערביים וצוואר כפוף כלפי מטה."



[1] אל-קדס (רש"פ), 18.9.2003.