המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
קריאה להפרדת הדת מן המדינה בעולם הערבי
18/5/2003

על כינון דמוקרטיה בעולם הערבי ועל הפרדת דת ומדינה

 

בשני מאמרים פרי עטו של האינטלקטואל התוניסאי אל-עפיף אל-אח'צ'ר עוסק המחבר בניתוח המכשולים העומדים בדרכו של העולם הערבי לדמוקרטיזציה. המאמר הראשון – "הדמוקרטיה מחייבת הפרדה בין המאמין לבין האזרח[1]" – דן בהשלכות של הצירוף של דת ומדינה באסלאם. המאמר השני – "איגרת אל הנבונים שבאנשי עיראק[2]" – מצביע על חוליי המשטר האוטוקרטי בעיראק והדרכים לתיקונו. להלן עיקרי המאמרים:

 

הדת כבסיס להגדרת האזרחות במדינות האסלאם

"ביום שובו של האימאם ח'ומייני מגלותו בצרפת לאיראן הוא הצהיר בפני ההמונים שהריעו לו: "נאמנותנו אינה נתונה לאיראן אלא לאסלאם". באמנת היסוד של ארגון החמאס [נקבע כי] "פלסטין תשוחרר עד גרגר האדמה האחרון ותהפוך לאדמת 'וקף' לכלל המוסלמים בעולם". שתי הצהרות, האחת שיעית והאחרת סונית, חושפות את חוסר הרגישות הקולקטיבי המסורתי, הפוליטי והדתי, השורר [בחברה הערבית], שאינה מכירה במולדת אחרת זולת האסלאם ובערכים אחרים מלבד ערכי הדת [הבסיסיים של] מותר ואסור...

לראיית הדת [כבסיס להגדרת] האזרחות יש השלכות פוליטיות [כדלקמן]:

[ראשית], ראיית הדת כמולדתו של המוסלמי מתכחשת לצורך בהפרדה בין המדינה - המגדירה שייכות פוליטית למדינת לאום, לחוקים ולקני מידה כלליים המשותפים לכלל התושבים וערבים לביטחונם, לחירותם ולזכויותיהם האזרחיות - לבין [מושג] 'דאר אל-אסלאם' [השאוב] מזיכרון [היסטורי] של אימפריה שתבעה מהמוסלמי להיות קודם כל מוסלמי...

[שנית], העמדת הדת כבסיס להגדרת אזרחות גורמת להיעדר הבחנה בין האזרח - כמי שמשתייך למדינה שבה הוא [אמור] ליהנות מזכויות מלאות ומשוויון כלפי יתר האזרחים...לבין המאמין המשתייך לאמונה שאינה [אמורה] להעניק או לשלול ממנו זכויות אזרח [כלשהן].

[שלישית, העמדת הדת כבסיס להגדרת אזרחות] גורמת להנצחת אופייה התיאוקרטי והמפלה של המדינה האסלאמית. [אופי זה] מנשל מזכויות האזרח את הלא מוסלמים, את המוסלמים הנמנים על עדות אחרות, את המוסלמים החילוניים ואת הנשים.

[כך למשל], חוקת איראן מגדירה את המדינה כרפובליקה אסלאמית שיעית ג'עפרית, באופן המרחיק מכלל האזרחים את מי שאינם מוסלמים, את הסונים [וגם] את השיעים הנמנים על זרמים שיעים אחרים מכלל האזרחים. גם מרבית החוקות במדינות ערב הסוניות כוללות...סעיף הקובע, כי 'השריעה' [ההלכה האסלאמית] היא הסמכות הראשית לחקיקה...

 

ההלכה המוסלמית ומדיניות האפליה כלפי מגזרים חלשים בחברה

בעידן זכויות האדם והאזרח כופות [חוקותיהן] של מדינות מוסלמיות על התושבים הלא מוסלמים אפליה דתית בשוללן מהם [את הזכות] להציג את מועמדותם למשרת ראש המדינה או ליטול לידיהם משרות שלטוניות כמשרת ראש ממשלה, משרדי החוץ, הפנים, המשפטים, החינוך והביטחון ואת הפיקוד על הצבא.

כך גם הדבר גם ביחס [המפלה] בין האישה המוסלמית...לבין הגבר בנוגע לזכויות האישה בענייני ירושה ומתן עדות משפטית... ובנוגע לזכויות האזרח וזכויות האדם [של האישה]. [החוקות הקיימות במדינות ערב] גזלו מהאישה את זכויות היסוד שלה, כמו את הזכות להחליט באופן חופשי לגבי נישואים אזרחיים, לגבי השתתפותה לצד הגבר בראשות המשפחה, ולגבי הגנתה מפני גירושין, הוצאת דרכון ונסיעה ללא רשות בעלה... פער מהותי זה, השורר בין הגבר לבין האישה עומד בניגוד [לעקרון] השוויון בין המינים, [ואילו] היעדר השוויון בין המוסלמי לבין הלא מוסלמי סותר את [עקרון] השוויון בין התושבים[3]...

יתירה מזו, החוקים הנסמכים על ה'שריעה' מתייחסים לאישה הלא-מוסלמית [כאל בריה] נחותה עוד יותר: [בכל] ארצות ערב, למעט תוניסיה, יורשת האישה המוסלמית רק מחצית מנכסי אביה, [וזאת] בתנאי שאין לה אח. המחצית האחרת עוברת לידי גבר שהוא בעל הקירבה המשפחתית הרבה ביותר לאישה או לידי אוצר המדינה. לעומת זאת, האישה הלא מוסלמית אינה [זכאית] לרשת את בעלה או את בניה המוסלמים בכלל. במקרים של גירושין או אלמנות היא אף אינה זכאית להחזיק את בניה ברשותה. 

 

ההלכה המוסלמית, הפרט וחירות היצירה

החוקים הנסמכים על ה'שריעה' [מפלים] תושבים לא מוסלמים ונשים ומתייחסים למוסלמים בני עדות אחרות כאל גיס חמישי. קורבנות [אחרים] הם מוסלמים חילוניים שהיחס כלפיהם הוא כאל מורדים רק משום שהם מקיימים בידם את חירויות הביטוי והמחשבה בצורה עצמאית בהשוואה ליתר החברה [המוסלמית].

כך, למשל, אסרה [אוניברסיטת] אל-אזהר [את הפצתם] של אלפי ספרים ובהם הספר "ילדי שכונתנו" של הסופר נג'יב מחפוט'[4]. [זאת ועוד], בעקבות 'פתוה' שהוציא [השיח'] עמר עבד אל-רחמן [נגד מחפוט'] ניסו טרוריסטים מוסלמים להתנקש בחייו[5]. בית משפט שרעי במצרים פסק כנגד ד"ר נצר חאמד אבו זיד באשמת נטישת האסלאם ['רדה'] ובעצם המעשה התיר את דמו לכל מוסלמי פנאטי[6]. גם בית משפט האיראני גזר דין מוות על איש האקדמיה האשם אע'אג'רי משום שקרא באחת מהרצאותיו לערוך רפורמה באסלאם [7]. בסודאן הואשם הפילוסוף הצופי מחמד מחמוד טה בכפירה והוצא להורג[8]. קורבן אחר ולא אחרון של חוקים אלה, שהשראתם שאובה מחוקי הג'ונגל...הן זכויות האדם המהוות מיתוס יסוד בחברה האזרחית הצומחת בעולם ובערכים האנושיים האוניברסליים בני זמננו.

[שיטת] ענישה זו [הוצאה להורג] עומדת בסתירה לכיבוד הזכות לחיים. כמוה גם העונשים הפיסיים, שמוסלמי העובר על מצוות הדת חייב בהם לפי ההלכה...עומדים בסתירה לזכותו [של הפרט לשמור] על שלימות גופו. העונש של ה'רדה', [המבוצע] באמצעות עריפת ראשו של מי שהוגדר כופר ['מרתד'] עומד בסתירה לחירויות הביטוי, המחשבה והיצירה הספרותית והאומנותית...

בסיכומו של דבר, האיסורים ההלכתיים עומדים בסתירה לזכותו של הפרט המודרני לנהוג בחירות במחשבותיו ובנטיותיו המיניות...לבחור את ערכיו, את אורחות חייו, את לבושו, את מאכליו ואת חיי האישות שלו.

אסלאם זה הנוקט נידוי כלפי הלא מוסלמי, כלפי המוסלמי בן עדות אחרות, כלפי המוסלמי החילוני, כלפי האישה והפרט המודרני, כלפי זכויות האזרח וכלפי זכויות האדם – שעל פי כל הגדרה מינימלית נחוצות [לקיומה של] דמוקרטיה – מהווה מכשול מבני לדמוקרטיה ואפילו לחיים של קיום יחדיו גרידא בין בני אדם.

 

רפורמה אסלאמית - הניסיון התוניסאי

תוניסיה לבדה, [מכל מדינות ערב], פתחה מיד לאחר עצמאותה בשנת 1956 ברפורמה של האסלאם [בתחומיה], החל מחדשנות בדרשות יום שישי [וכלה] בחוקים הנוגעים למעמד האישי.

בהתאם לכך, בוטל "הנוהג הנפסד של פוליגמיה", כפי שכינה אותו האימאם מחמד עבדה[9], בוטלו הגירושין השרירותיים וכן הנישואין בגיל צעיר המונעים מהנערה להשלים את השכלתה התיכונית. [תוניסיה] העניקה לאישה את הזכות [להחליט על] הפלה ועל הגבלת מספר לידותיה, הכירה חוקית [בזכות של האישה להחליט על] נישואין בעצמה, לעמוד במשותף עם בעלה בראשות המשפחה... וכן הכירה בזכותה לירושה מלאה של [נכסי] אביה במקרה ואין לה אח... בעריכת החוקים שלעיל נטלו חלק שני מלומדים מוסלמים נודעים - השיח' מחמד אל-טאהר בן עאשור, מחבר ספר הפרשנות "החירות והנאורות", ובנו מחמד אל-פאצ'ל בן עאשור, המופתי הראשון של תוניסיה העצמאית...

אליטות ערביות אחרות, החסרות אומץ מדיני ושאינן מרחיקות ראות, לא אימצו רפורמות הכרחיות אלו. הן עדיין לומדות את הקראן, לא כטקסט רוחני גרידא אלא כספר היסטוריה, גיאוגרפיה, ביולוגיה, פיסיקה, כלכלה, פוליטיקה, אסטרטגיה וג'יהאד...דבר שהסב נזקים חמורים לקראן וללומדיו כאחד...

ללא חילוניות, המכירה בשוויון בין המינים ובין המוסלמי לבין הלא מוסלמי, אין [הקמתו של משטר] דמוקרטי אפשרית. [שכן,] חילוניות משמעה הפרדה בין דת לבין המדינה ובין האזרח לבין המאמין. [חילוניות] היא [האמצעי] היחידי העשוי לאפשר לתושבים בני דתות, עדות וזרמים שונים להגיע להסכמה הדדית ביניהם, [זאת] על בסיס אינטרסים ותקוות משותפות ובמנותק מגורמי השיוך הדתי והעדתי המפצלים ביניהם ודוחפים אותם למלחמה ביניהם. החילוניות הצילה את צרפת ואת אירופה כולה מגיהינום מלחמות הדת הארוכות בין הקתולים לבין הפרוטסטנטים. היא עשויה להציל גם את עיראק, ואת המזרח התיכון, ממלחמה בין השיעה לבין הסונה או בין המוסלמים לבין נוצרים[10].

 

התערבות זרה ואמצעים אחרים ליציאה ממשבר המודרניזם במדינות ערב

מה יש לעשות על מנת לסייע לעולם הערבי והאסלאמי לצאת ממשבר המודרניזם?

[מה שנחוץ] הוא התערבות מבחוץ בצורה נבונה ואפקטיבית במטרה לתמוך באליטות רפורמיסטיות על ידי הפעלת לחצים דיפלומטיים, תקשורתיים והומניטריים על האליטות הפוליטיות והדתיות המסורתיות. זאת, כדי שהן יערכו רפורמות בחינוך הדתי ובחוקי המעמד האישי כפי שעשתה תוניסיה, וכדי שהן יאמצו קידמה הדרגתית אך אמיתית לכיוון הדמוקרטיה.

[הדבר צריך] להתחיל מהכרה בחופש התקשורת, יישום זכויות האדם... [והחלת] שוויון בין המוסלמי לבין הלא מוסלמי ובין האישה לבין הגבר. שכן, [כיום] התודעה האנושית הקולקטיבית שוב אינה מכירה באיסור על האישה לנהוג במכונית, איסור הקיים בסעודיה, בעת שבימי הנביא נהגו נשים לרכוב על גמלים, דבר שהוא קשה מנהיגה ברכב...

הכוחות הנחוצים לשם הפעלתם של לחצים אלה [הם] החברה האזרחית העולמית הדינמית, כגון ארגון אמנסטי, הארגון האמריקני לזכויות אדם וארגונים הומניטריים דומים, הועדה לזכויות אדם של האו"מ, כלי התקשורת העולמיים והדיפלומטיה של הארצות הדמוקרטיות.

לאדונים אשר בשמו של עקרון הריבונות העתיק מגלים רגישות כלפי התערבות זרה שכזו, אזכיר את המושכלים הבסיסיים הבאים:

א. [בימים בהם] מתפוגגת האבחנה בין הגבולות - מפנים ומחוץ - כל בעיה לאומית [מקומית] שאינה זוכה לפתרונה בעיתוי הולם - הופכת לבעיה בינלאומית.

ב. השווקים הבינלאומיים השלובים זה בזה, הגלובליזציה ומהפכת התקשורת העמיקו את [יכולת] המעקב ההדדי בין כל העמים.

ג. האליטות הערביות אינן מסוגלות לפתור [את מכלול] הבעיות המתחוללות [בעולם הערבי] בו זמנית, כגון סוגיית סהרה המערבית, המלחמה בדרום סודאן [והמאבק על הריבונות] באיים שבין איחוד האמירויות ובין איראן. אלמלא ההתערבות הזרה היה כיבוש כווית בידי עיראק נמשך עדיין.

[אזכיר] לאדונים אלה [את כוחה של התערבות זרה]:

רק בזכות התערבותו של האיחוד האירופי 'השעתה' הרפובליקה האסלאמית של איראן את עונש הסקילה, שבעשור הראשון למהפכה נפלו לו קורבן 1,200 נשים. [בדומה לכך], השיח'ים של אל-אזהר שכחו את ההתנגדות שגילו במשך 30 שנה לשילוב נשים בסגל השופטים בתואנה שהן 'רגשניות'. הם עשו זאת רק כאשר חשו את כובד הלחצים החיצוניים. [בעקבותיהם הם גם הסירו] את התנגדותם למינוי נשים למועצת המדינה. [לשם השוואה,] בתוניסיה מהוות הנשים כיום 23% מסגל השופטים.

רפורמה של העולם הערבי והאסלאמי, מבחינה דתית, פוליטית, כלכלית וחינוכית, היא עניין חשוב המצוי מעבר [לשאלת] האמצעים העומדים לרשותו [של עולם זה] כיום, אם תושאר סוגיה זו לטיפולו העצמי [בלבד]. רפורמה זו הינה אינטרס משותף לעולם הערבי והאסלאמי ולאנושות המבקשת לחסום את הדרך לאנרכיה עולמית שותתת דם [בשם הסיסמה] "ג'יהאד עד ליום הדין" או [בדמות החתירה] להשגת נשק להשמדה המונית...

 

ב"איגרת לנבונים שבאנשי עיראק" נדונה סוגיית חוליו של משטר סדאם והדרכים לתיקונו:

 

חברה אזרחית ותרבות פוליטית חדשה

"לא די בקבורת משטרו של סדאם. הכרחי גם לנתק את הקשר עם...מורשתה הפוליטית של עיראק, [מורשת] הנקמנות, כתישת [מתנגדים פוליטיים] ומילוי בתי הכלא ובתי הקברות באנשים חפים מפשע...

כמה זקוקים אתם [הנבונים באנשי עיראק] ללמוד ולהפיק תועלת מניסיונן של יפן המיליטריסטית וגרמניה הנאצית למחרת תבוסתן. [הראשונה] במעבר ממיליטריזם למדינה מפורזת מנשק ומפשיזם לדמוקרטיה [והשנייה] במעבר ממדינה ריכוזית ושלטון אוטוקרטי למדינה ולממשל פדרליים... כמו היטלר, כך סדאם [הותיר אחריו] את עיראק כאדמה חרוכה, [כמדינה] חסרת כל חברה אזרחית, נעדרת אליטה פוליטית דמוקרטית חזקה, נעדרת פלורליזם מפלגתי המושרש במרקם החברתי ונעדרת ארגוני עובדים, ארגונים מקצועיים וארגונים חברתיים אמיתיים...

 

דה מיליטריזציה ופירוז מנשק

אל תבנו מחדש את צבאו המפורק של סדאם. עיראק שלאחר סדאם אינה זקוקה לצבא ענק שרק המיט אסונות על העיראקים ועל שכניהם במשך 35 שנים: 100 אלף כורדים עיראקים ובין 150-300 אלף שיעים עיראקים נספו במהלך התקוממות 1991 לבדה. מאות אלפי איראנים ועיראקים ניספו בשלוש מלחמותיו של סדאם.

לימדו את הלקח שהפיקו אנשיהן הנבונים של יפן וגרמניה שנמנעו מבנייתם מחדש של הצבאות הפשיסטיים והסתפקו בצבא סמלי ומוגבל בהיקפו ובחימושו. [אם] איראן וטורקיה הן מקור סכנה לעיראק דירשו ממועצת הביטחון ומנאט"ו ערבות לביטחונכם בתמורה לויתורכם על [כוונות] מיליטריסטיות. יתירה מזו, דירשו מהעולם להפוך את המזרח התיכון לאזור מפורז מנשק ומוגבל בהיקף צבאותיו. כך תוכלו לתעל את המשאבים החומריים והאנושיים הדמיוניים [בהיקפם] – ששליטי האזור, כמו סדאם, מבזבזים על שיגעון הקמתם של צבאות ענק והשגת כלי הנשק הקטלניים ביותר – לצורכי כלכלה, חינוך, בריאות ולמאבק בעוני ובאנאלפביתיות. מזה 5,000 שנים ההיסטוריה של המזרח התיכון היא היסטוריה של אלימות, מלחמות ואנרכיה רצחנית, שהשלום ידע בה רק תקופות קצרות... יוזמת שלום זו עשויה 'להדביק' את שכניכם, במיוחד אם מועצת הביטחון תוכל לאכוף תהליך שלום על הסכסוך הישראלי-ערבי, לאחר שהצדדים הוכיחו די והותר שהם אינם מסוגלים להשיג שלום חוזי ביניהם.

 

הפסיפס האתני המזרח תיכוני והפתרון הפדרליסטי

עיראק פוסט-סדאמית תחסל לחלוטין את האפשרות של חזרת המדינה הריכוזית הדיקטטורית, כאשר בארץ שיש בה ריבוי עדתי ולאומי נלקח השלטון כמונופול על ידי עדה אחת, ממוצא אתני-לאומי אחד ובהנהגתו של מנהיג יחיד. מאז הקמת עיראק בשנת 1920 תפסה העדה הסונית את השלטון כמונופול לעצמה, בהתאם לרעיון הבריטי אודות היותם של הסונים לבדם ראויים לשלטון בעיראק... אבל הניסיון ההיסטורי הפריך רעיון זה שנראה הגיוני רק על גבי הנייר.

לפיכך, הכרחי עתה לעבור להנחה חדשה ואמינה יותר, המבוססת על שיתופם בשלטון של המיעוטים הלאומיים והעדות השונות בעיראק. זאת, באמצעות פדרציה שתשאב את השראתה מהפדרליזם הגרמני ומהביזוריות ההודית על מנת להגיע להגשמת האיזון והפיוס בין העדות, הקבוצות האתניות והשבטים השונים. שכן, רדיפה או נידוי עדתי הם שני גורמי יסוד לטירוף העדתי, האתני והשבטי. הדרך הקצרה ביותר לחציית [מכשול] העדתיות, האתניות והשבטיות טמון בעצם הגשמתם. הצלחת הניסיון הפדרלי בעיראק תהפוך את עיראק למעבדה עבור המזרח התיכון [כולו], העשוי מפסיפס ענק של עדות, לאומים ושבטים המתחרים ביניהם או עסוקים בשחיטה הדדית, כדי להעבירו משלטון ריכוזי אוטוקרטי לממשל פדרלי, ביזורי ודמוקרטי.

מבחינה דמוקרטית, מה שדרוש כיום לעיראק הוא בחירות לא מזויפות, פלורליזם מפלגתי והסתגלות לניסיון הגרמני שלאחר היטלר בטיפול במפלגה הנאצית ובתומכיה. [יש] לאסור מייד את [השימוש] בסיסמאות הרצחניות שחינכו את העיראקים לפולחן אישיות, לשלטון אוטוקרטי ולזלזול בזכויות אדם, [סיסמאות] בנוסח "ברוח ודם נפדה אותך, סדאם", "הו, סדאם, אל תדאג, יש לך גברים המסוגלים לשתות דם" או "סדאם, אנו אנשיך, עשה ככל העולה על רוחך". [שכן], קל מאוד להחליף את שמו של סדאם בשמו של אדם אחר שיתפוס את מקומו ויחזור שוב על משגי העבר...

 

אמצעי תקשורת חופשיים

התקדמות לקראת פדרליזם דמוקרטי וחילוני בעיראק חייבת בהכרח לעבור דרך הופעתם של אמצעי תקשורת חופשיים, מודרניים ואובייקטיביים. בעידן מהפכת התקשורת מהווים אמצעי תקשורת חופשיים משליטת המדינה, מעין בית ספר לדמוקרטיה ולחילוניות.

הדמוקרטיה היא הכלי שבאמצעותו עוקבים הנשלטים אחר שליטיהם. מעקב זה מבוצע כיום באמצעי תקשורת חופשיים שמהירותם ויעילותם עולה על הטובים שבפרלמנטים הדמוקרטיים.

בחברות הנגועות בעוני, באנאלפביתיות, בקניית קולות [בוחרים] ובהולכת שולל באמצעות סיסמאות לאומיות, יכולים אמצעי תקשורת לבצע מעקב זה באפקטיביות רבה אף יותר.

מאז ימי פרעה אח'נאתון...ידעו החברות המזרחיות פרעה אחד, אימפריה אחת... ואל אחד, שאליהם התווספו מאוחר יותר מפלגה אחת ואמצעי תקשורת [הדוברים בקול אחד]. בשל יכולתם של אמצעי תקשורת חופשיים להשפיע על [האצת] הדמוקרטיזציה, [על הנחלת] נאורות בתודעת [האזרחים] ועל הפצת זרעי פלורליזם פוליטי ומחשבתי בתודעה הקולקטיבית המוניסטית של המזרח - עשוי שחרור אמצעי התקשורת להשתוות [למשקלן] של עשרות מפלגות. כלי תקשורת עיראקיים חופשיים הם הערובה שתאפשר לכל עיראקי להקיא את כל מה שמצוי בנבכי מוחו. לאחר יובש ממושך זוהי דרך המלך להביא גם להתפייסות העיראקים [גם] בינם לבין עצמם...

 

מודרניזציה של מערכת החינוך

אין כמו חינוך דמוקרטי מודרני וחילוני להפסקת שטיפת המוח שהפעילה האסכולה הצדאמית על הדורות הצעירים. כיום דרושה אסכולה המסוגלת להוציא [את] מומחי המחר: טכנאים, מהנדסים, חוקרים, מדענים ורופאים שיהוו מנוף לצמיחה בעיראק ובמזרח התיכון. בתחום זה יכולה האליטה העיראקית לחקות את הניסיון התוניסאי החלוצי שערך רוויזיה [הן] בתכניות הלימודים הטכניים והמקצועיים ו[הן] בתכניות הלימודים בתחומי ההומניסטיקה.

מאז שנות התשעים של המאה הקודמת פתחה תוניסיה ברפורמה של [מערכת] החינוך ובעיקר ברפורמה של החינוך הדתי. רפורמה זו מתמקדת בהוצאתם מתכנית הלימודים של כל הטקסטים הנוקטים עמדה עוינת כלפי האישה, כלפי הלא מוסלמי וכלפי הרציונלי[11]. כדי להרגיל את הדורות הצעירים להשתמש בחשיבה ביקורתית - שהיא סם מרפא [נגד] קנאות דתית וחשיבה בנוסחאות קסם - שולבו בתוכניות הלימודים לימודי פילוסופיה ומדעי החברה בכל ההתמחויות המקצועיות והמדעיות והוכנסו [גם] לכל המוסדות הדתיים. זאת מכיוון שחשיבה כזו מציבה בפני הטענות הדתיות הכוזבות שאלות [נוקבות] האם יש להן לגיטימציה רציונלית...

במטרה לעצב מחדש את ההכרה ותת ההכרה שלנו, כפי שהם מופיעים בחברה ובמורשת שלנו, [ועל פי הדגם שבו] הם מתקיימים יחדיו בסולם הערכים המודרני המערבי, הוכנס...חומר [לימוד] בנוגע לזכויות אדם לכל שלבי החינוך, למשל שוויון זכויות וחיי שיתוף בין המינים ובין המוסלמי לבין הלא מוסלמי.

[רעיונות אלה קמו] על חורבותיהן של [צורות] ספונטניות ופרימיטיביות של חיי שיתוף, כמו חיי שיתוף אתניים או דתיים... ועל חורבותיהם של שני ערכים דתיים [בסיסיים] של 'אסור' ו'מותר'. [במקומם], נבנו החיים על ערכים אנושיים אוניברסליים ועל כיבוד הפרט הנוהג בראשו, בגופו... במלבושו, במאכליו, ביצועו ובערכיו, באופן עצמאי וחופשי מרוח העדר ומן הטוטליות של החברות המסורתיות. רעיונות אלה גם אוסרים עונשים גופניים שמקורם באוסף חוקי חמורבי (המאה ה-18 לפני הספירה), דוגמת עונש קטיעת האוזניים לחייל הנמלט [משדה הקרב], שאותו ביטל סדאם חסין רק בפברואר 2003 [כמחווה של] "העמקת הצדק" כפי שנאמר בגילוי דעת רשמי...

תכנון החינוך הדתי על כל שלביו, תוך סילוקם של כל המרכיבים העוינים לאינדיבידואל, לאישה, ללא מוסלמי, לרציונליות, למודרניזם, לשלום ולחיים, מתוך הטקסטים המסורתיים, ואימוצו של הדגם התוניסאי ברפורמה הדתית הוא, בתמצית, תוכנית הרפורמה האסלאמית...

[כמו האישה התוניסאית] ראויה גם האישה העיראקית לזכויות יסוד אלה ולאחרות... רפורמות מבניות אלה הן הכרחיות לעיראק שלאחר סדאם, כמו גם לעולם המוסלמי ככלל, על מנת שיוכלו לעבור מן הקדום אל המודרני ומן הברבריות אל הציביליזציה".



 [1] המאמר שפורסם באתר "אילאף" (16.4.2003) נישא כהרצאה בועידת קטר בנושא הדמוקרטיה  והסחר החופשי בתאריך

2003 .4 . 14/15.  www.elaph.com.:9090/elaph/arabic/frontendProcess.jsp?SREENID

[2] המאמר פורסם באתר "אילאף" (12.4.2003)

www.elaph.com.:9090/elaph/arabic/frontendProcess.jsp?SREENID

[3] משפט אחרון זה מתוך: "איגרת לנבונים שבאנשי עיראק".

[4] נג'יב מחפוט', יליד 1911, אחד מגדולי הסופרים בעולם הערבי וחתן פרס נובל לספרות בשנת 1988. יצירתו האלגורית "ילדי שכונתנו", שהתפרסמה בשנת 1959, מתארת מחד את בשורות התיקון שהביאו נביאים ופילוסופים לאנושות, ומאידך את המשטרים שעוצמתם המשחיתה התדרדרה לכדי עריצות. בספר, שבו מסמלת דמותו של ראש המשפחה ('האב הגדול') את אלוהים, הוא מתואר כעריץ  גחמן, אשר ככל בן אנוש הוא מזדקן ולבסוף מת.

[5] השיח' עמר עבד אל-רחמן, "השיח' העיוור", איש דת ומנהיג פונדמנטליסטי מצרי שעמד מאחרי הפיגוע הטרוריסטי הראשון במרכז הסחר העולמי בניו יורק בשנת 1993. 

[6] נצר חאמד אבו זיד, הוגה דעות מצרי, הואשם על ידי ועד שופטי אוניברסיטת אל-אזהר בכפירה בשנת 1995. האשמת מוסלמי בנטישת האסלאם ['רדה'] היא חמורה ביותר שכן על פי הקראן דינה הוא דין מוות.

[7] הד”ר האשם אראג'רי, מרצה להיסטוריה באוניברסיטת המדאן באיראן, עיתונאי, פעיל פוליטי וריפורמיסט, נעצר ונידון למוות (6.11.2002) מכיוון שקרא לפרוטסטנטיזם אסלאמי. ראה דו"ח ממר"י מתאריך 3.12.2002. וכן את תוכן הרצאתו במסמך ממר"י  Special Dispatch No. 445 מתאריך 1.12.2002.

[8] מחמד מחמוד טה, איש דת סודאני שפעל וכתב חיבורים שחייבו עריכת רפורמות באסלאם. נשפט והוצא להורג באשמת כפירה, 'רדה', בינואר 1985.

[9] מחמד עבדו ח'יראללה (1849-1905) איש דת והוגה דעות, ממבשרי התחייה הלאומית במצרים הנחשב לאחד מאבות האישים הדוגלים ברפורמה בעולם הערבי והאסלאמי.

[10] פסקה אחרונה זו היא מתוך: "איגרת לנבונים שבאנשי עיראק".

[11] משפט אחרון זה מתוך: "הדמוקרטיה מחייבת אבחנה בין המאמין ובין האזרח".