המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
אתר משטרת הדת של סעודיה
9/5/2003

אתר משטרת הדת הסעודית

 

משטרת הדת הסעודית, ששמה הרשמי הוא "הרשות לציווי על עשיית הטוב ומניעת האסור"

(The Promotion of Virtue and the Prevention of Vices) באל-מדינה חנכה לאחרונה אתר אינטרנט[1] המעדכן את החדשות האחרונות בתחום, מדווח על עבירות של אזרחים, ומאפשר לאזרחים להלשין על חבריהם.

 

חילופי האשמות עם היומון אל-וטן

במדור החדשות של האתר, התפרסמה בין היתר תגובה לכתבה שהופיעה ביומון הסעודי הממסדי, "אל-וטן", ובה נטען כי אחד מכתבי העיתון נעצר על ידי "הרשות" והובל למשרדיה בריאד. במהלך החקירה, ביקש החוקר "אבו עבד אל-עזיז" מהעצור להסיר את הכפייה שלו וכשזה נענה, אמר לו החוקר: "שערך ארוך ואנו רוצים לספר אותו". כששאל הכתב לפשר הדבר, השיב לו החוקר ש"שיער ארוך שכזה מתאים רק למין השלישי" [הכוונה להומוסקסואלים]. הכתב סירב, אך החוקר איים שהוא יכניס אותו לאמבטיה ויגזוז את שערו בכפייה. באותה עת, החלו החוקרים להכות עצור אחר עד זוב דם, ואחר כך הגיע הספר שאכן גזז את שערו.

 

לאחר מכן, גבו מהכתב חמישה ריאל בעבור התספורת והכריחו אותו לחתום על גיליון אישומים שקריים ובכללם שהוא "עגב על נערות מול שערי בית הספר". לדברי העיתון גיליון האישומים כלל גם "אשמה מוזרה" שהם מתביישים לפרסמה. הכתב סירב לחתום, אך נוכח האיומים כי יוכה, חתם על גיליון האישומים. החוקר השמיד את רשימותיו העיתונאיות של הכתב ושמר לעצמו את כספו ואת פנקסו. הוא החל לקלל את עיתון "אל-וטן", האשימו כי עובדיו "חילוניים" ושאל: "האם במשרדי העיתון קיים עירוב בין העיתונאים לעיתונאיות?" הכתב סירב להשיב ואיים על החוקר כי הוא ינקוט בצעדים המשפטיים הנחוצים כדי להשיב את כבודו. בתשובה, אמר החוקר כי הרשות היא "גוף רשמי שאיש אינו יכול לתבוע אותה".[2]

 

בעקבות הכתבה, התפרסמה באתר "הרשות לציווי על עשיית הטוב ומניעת האסור" תגובתו של מנהל יחסי הציבור של הרשות, אחמד בן מחמד אל-ג'רדאן, שכתב: "...נמסר לנו ממנהל סניף הרשות שצעיר בן עשרים נמצא במצב הפוגע [במוסר] בקרבת אחד מבתי הספר לבנות בעת שאלו יצאו מבית הספר. אותו אדם ניסה בשיתוף עם העיתון בו הוא עובד להמציא שקרים... היה על העיתון לוודא את העובדות לפני הפרסום, וזאת בהתאם לדברי הקוראן... ובהתאם לסעיף תשע בחוק הפרסומים... יש לשים לב כי בידיעה לא היתה מטרה ספציפית ולא היה בה כל מסר ולכן נראה שמטרתה היתה ליצור בלבול ביחס למנגנון 'הרשות לציווי על עשיית הטוב ומניעת האסור'. העיתון שלכם כבר פרסם בעבר ידיעות דומות שהיו בלתי נכונות ולא שירתו את האינטרס הציבורי או את המטרות המקוות. אנו מקווים שאתם תבדקו את אמיתות פרסומיכם ותשתפו פעולה עמנו בדבקות באללה..."

 

פעילות הרשות: החרמת דיסקים, שריפת נעליים, ומעצר אנשים באשמת כישוף

חדשות נוספות שהתפרסמו באתר כללו החרמה של דיסקים הכוללים "חומרים מתירניים", מעצר אדם ממוצא אסיאתי המשתייך לזרם הצופי ש"עסק בכישוף", פרסום מחקר בנושא תפקידה של הרשות במאבק ב"פלישה האידיאולוגית", דיווח על הלקאתם של ארבעה אנשים שהואשמו בהטרדת נערות בעת שיצאו מבית הספר, דיווח על שרפת 250 אלף פריטים אסורים שכללו "טקסטים הסותרים את האמונה, נעליים שעליהם שמו של אללה [כנראה נעלי נייקי], פריטים הנוגעים לחג האהבה", ועוד.

 

בידיעה אחרת, דווח כי הרשות מקיימת סיורים ליד בתי הספר לבנות כדי למנוע הטרדות וכדי לפקח שהבנות מקפידות ללבוש רעלה. נמסר כי נתפסו כמה צעירים שביצעו את "המנהג המכוער הזה של שוטטות ליד בתי הספר בעת יציאת הבנות והם זכו לעצה לחדול מכך ונאמר להם שמי שימשיך בהתנהגות המכוערת הזו, יולקה מול שערי בית הספר. צוותי השטח שמו לב להתמעטות התופעה בעקבות הצעד המעשי הזה".

 

כמו כן, נעצר אדם שמכר דיסקים עם "חומרים מתירניים במחיר זעום של עשרה ריאל!!" ודווח כי "אויבי האסלאם הכניסו תמונות מתירניות וסרטי מין למשחקי וידאו לילדים מסוג [סוני] פלייסטיישן. הרשות תפסה 130 דיסקים כאלה, השמידה אותם והענישה את הפושע."

 

משטרת הדת והחירות האישית

כמו כן, מפרסם האתר את ספרו של ד"ר פצ'ל אלהא מהפקולטה להטפה אסלאמית ולתקשורת באונ' ריאד, המפריך את החשדות בנוגע לפעילות "הרשות לציווי על עשיית הטוב ומניעת האסור". ד"ר אלהא כותב: "יש האומרים כי עלינו להניח לאנשים ולא להתערב בעניינים הפרטיים הנוגעים לעשיית הטוב ממנה הם נמנעים, משום שהדבר סותר את חירותם האישית, שנקבעה באסלאם. אלה המטיפים לגישה זו מצטטים את דברי אללה בקוראן: 'אין כפייה בדת...'

 

ראשית, אין דבר כזה 'חירות אישית' ומדובר בשקר. ברצוננו לשאול את הטוענים בעניין זה: האם מצאתם את החירות האישית במזרח הארץ או במערבה? במשטרים מזרחיים או מערביים? בשום אופן, לא אצל אלה ולא אצל אלה. האדם נדרש לציית לכללים ולתקנות בניגוד לרצונו בכל מקום. האם מותר לאדם, במזרח או במערב, לחצות את הכביש באור אדום? האם מותר במערב לאדם לבנות בית מכספו הפרטי... מבלי להקפיד על התקנות שקבעה העירייה? במזרח המצב ברור עוד יותר ואין לו זכות להחזיק בבעלות על בית כלל.

 

שנית, החירות האישית שהעניק האסלאם לעבדיו של אללה היא בכך שהוא שחרר אותם מההשתעבדות לבני אדם; אין משמעותה שהאדם משוחרר מההשתעבדות לאלוהי אותם בני אדם­...

 

שלישית, אין משמעות הפסוק 'אין כפייה בדת' שכל האנשים יכולים לעשות מה שהם רוצים ולהימנע מלעשות מה שהם לא רוצים ושאיש אינו רשאי לחייב אותם לעשות את הטוב אותו זנחו או להימנע מהרע אותו עשו. הכוונה בפסוק... היא שאין לכפות על אדם להתאסלם וגם זה אינו נוגע לכל מי שאינם מוסלמים אלא רק לאנשי הספר. לעומת זאת, עובדי האלילים מקרב הבדואים הפוליתאיסטים, אין לקבל מהם אלא התאסלמות או להילחם בהם.

 

על כישופים ותפילות

מדור אחר באתר מאפשר לגולשים להציג שאלות בתחום. אחד הגולשים טען כי אשה כישפה אותו וכאשר הוא הלך לטיפול אצל אחד השיח'ים, דיבר אליו ג'ין. על כך השיבה הרשות: "אחינו היקר, עליך לפנות לראש הועדה למאבק בכישוף באל-מדינה, השיח' עבדאללה אל-זהראני... לעתים קרובות, הג'ינים משקרים ואין להסתמך על דבריהם. יתכן שהג'ין, אם אכן היה זה הוא שדיבר, רוצה לסכסך בינך לבין אותו אדם. כבר ראינו שקרים רבים מסוג זה".

 

אותו מדור מאפשר גם לאזרחים להלשין על שכניהם בעילום שם. אחד הגולשים, לדוגמא, כתב כי חמישה משכניו אינם מצטרפים לתפילה הקבוצתית ובעיקר לתפילת השחרית. לדבריו, חלקם בעלי תפקידים בכירים והוא ביקש לדעת מה ניתן לעשות כדי לגרום להם להצטרף לתפילה. בתשובה, נכתב לו כי "יש לנקוט בסבלנות רבה עם סוג זה של אנשים... אתה יכול להסתייע באנשי הרשות באזור מגוריך."

 

אזהרה: הבובה ברבי... יהודיה!

מדור אחר, המכונה "תערוכת העבירות", מציג דוגמאות של פריטים אסורים שהוחרמו. הדוגמאות לקוחות מתוך "התערוכה הקבועה לעבירות הלכתיות המצויה במטה הרשות באל-מדינה". בין היתר, מציג המדור תמונות של בשמים בבקבוקים בדמות אישה ולתמונה זו מצורף הטקסט הבא: "בשמים, אבל...!! דוגמאות לבשמים בעלי ריחות טובים עבור נשים ובקבוקים רעים הפוגעים בכבודה של האישה ומערערים את המוסר שלה. עלינו להיזהר. הנביא מחמד אמר: 'כל אשה ששמה בושם ועברה ליד אנשים כדי שיריחו אותה היא זונה...'

 

כמו כן מתפרסמת תמונה נוספת של כמה בובות 'ברבי'. לצד התמונה נכתב: "אויבי האסלאם רוצים לפלוש אלינו בכל האמצעים ולכן הפיצו בקרבנו את הבובה הזו המפיצה התפוררות ערכית וניוון מוסרי בקרב הילדות שלנו". על התמונה עצמה, נכתב תחת הכותרת "הבובה היהודיה" על "בקשה מוזרה" – "ילדה אחת אמרה לאמה: 'אמא, אני רוצה מכנסי ג'ינס וחולצה פתוחה באזור החזה, כמו של ברבי!!' בובות ברבי היהודיה בלבושן הערום [כך במקור] מראן המביש ופריטיהן השונים מהוות סמל להתפוררות הערכית במערב. עלינו להבין את הסכנה שבהן לאשורה."

 

על עזים וזאבים

באתר מתפרסמים גם גיליונות כתב העת "אל-חסבה" שמוציאה לאור "הרשות לציווי על עשיית הטוב ולמניעת האסור". תחת הכותרת, "העז צדה את הזאב", נכתב באחת הכתבות: "בעבר, היה הגבר הצעיר מתייפה כדי למשוך את תשומת לבה של נערה. הוא מילא את תפקיד הזאב המתוחכם המתכנן תחבולות כדי להפיל [את הנערה] בפח... ואולם, בימים אלה, עם התפשטות ערוצי הלווין והשפעתם שכמוה כרעל קטלני, התהפכו היוצרות. הבנות בימינו מתייפות ומתלבשות בצורה המושכת את תשומת הלב כדי להפיל בפח צעיר שלבו ודתו חלשים. הבת החלה לתחבל תחבולות והיא ממלאת את תפקיד הזאב... היא מנסה להשיג שעון מפואר, תיק יפה, שמלת ערב, או אפילו טלפון נייד מהמודל האחרון. ואחרי זה מה?! היא הולכת לכל הרוחות כפי שקרה לצעירים בעבר. מה פשר הרעיונות האלה המובילים להתמוטטות החברה כולה? מדוע הבנות לא חושבות על הקפדה על הרעלה כדי לעצור את השחיתות? מדוע אין הן מבקשות להפוך לנשים בעלות ערך, במקום להיות לטרף קל בפיהם של כולם?"

 


[1]  http://www.hesbah.com/news.asp כל הציטוטים במאמר מובאים מאתר זה, אם לא נאמר אחרת.

[2] אל-וטן (סעודיה), 30.4.2003.