המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
"אל קאעדה" מזהיר מפני "הסכנה השיעית"
28/4/2003

ארגון "אל-קאעדה": "הסכנה השיעית" גדולה מ"הסכנה היהודית-נוצרית"

 

אתר האינטרנט של ארגון "אל-קאעדה", "אל-נדאא", שכתובתו ממשיכה להתחלף מדי כמה ימים[1], ממשיך בפרסום סדרת מאמרים העוסקת במלחמה בעיראק ובהשלכותיה. הפרק ה-11, התמקד בעתיד הסכנות האורבות לזרם הפונדמנטליסטי הסוני באזור. המאמר מונה כמה סכנות ובכללן:

 

"הסכנה הצלבנית": סכנה זו מתבטאת כעת בעיקר בפעילות מיסיונרית הצפויה, לטענת המאמר, בעיראק, בנוסף לסכנת הפעילות הצבאית שמטרתה "לעקור את האסלאם משורשיו".

 

"הסכנה היהודית": לסכנה זו שני פנים: האחד מתבטא בכוונה היהודית, שמניעיה דתיים, להשתלט על עיראק; והשני, ניטרול האיום העיראקי על קיומה של ישראל.

 

"הסכנה האורבת לאסלאם מקרב המוסלמים עצמם": לדברי המאמר, "אנשי האמת" נתקלים באיבה הן במישור העממי והן במישור הרשמי "ואיבה זו אינה פחותה במאום מאיבתם של היהודים והנוצרים; אדרבה, היא לעתים גדולה מאות מונים מאיבתם שלאויבי האומה, היהודים והנוצרים". סכנה זו מתמקדת בשליטי המדינות האסלאמיות ובאנשי הדת הפועלים בשרותם.

 

"הסכנה החילונית": "אין ספק", נכתב במאמר, "שאחת הסכנות הגדולות ביותר המאיימות על ההגמוניה של האסלאם ועל שלטון השריעה באומה, היא החילוניות האמריקאית שתכפה על האזור בכוח... העולם האסלאמי יעבור מהדיקטטורה לדמוקרטיה, שמשמעותה התבהמות בכל תחומי החיים"... משמעות המילה דמוקרטיה היא 'השלטון לעם' במקום לאללה...

 

"סכנת אנשי הסטיה מן המסורת האסלאמית": לדברי המאמר, מאחר ש"שכבה רחבה מקרב המוסלמים" צפויים להתנגד לחילוניות, הקואליציה ה"ציו-צלבנית" מעודדת קבוצות רוחניות שאין להן עניין במעשים, והכוונה למסדרים הצופיים, "שמרביתם כופרים" והם מאמינים במוניזם, פאנתיזם, אינקרנציה, וכו' ופועלים בהתאם לחוקים "שהופיעו בחזיונות ליליים, משאלות לב, מצפון, השראה ובדותות נוספות שאין להן סוף". תנועות אלה "עוינות את הג'יהאד ואינן מתנגדות לכופר".

 

"סכנת האסכולה הרציונליסטית": הקולוניאליזם הבריטי נטע את "השתיל הממאיר של הטענה לפיה האסלאם אינו עוין את הכפירה והאסלאם מצווה להתקרב לכופר ולחיות עמו בדו קיום". אסכולה זו, שמייסדה הוא מחמד עבדה, קובעת כי לשכל יש קדימות על פי הטקסט והיא צפויה לשמש כשלב הראשון בדרך לחילוניות באזור, משום שהיא מהווה תערובת של אסלאם וחילוניות.

 

"הסכנה השיעית": המאמר מקדיש תשומת לב מיוחדת לנושא השיעי וקובע: "סכנת השיעה לאזור אינה חמורה פחות מסכנת היהודים והנוצרים. לאורך ההיסטוריה האסלאמית כולה, השיעים סייעו לנוצרים או לפוליתאיסטים במלחמתם נגד ארצות האסלאם. האיבה המדומה של השיעה ליהודים או לנוצרים אינה יותר מאשר סיסמאות המשמשות ליצוא המהפיכה הח'ומניסטית."

 

לדברי המאמר, השיעה באיראן גיבשו תוכנית בת חמישה שלבים בני עשר שנים כל אחד, ליצוא המהפיכה לכל מדינות האזור. התוכנית גובשה על ידי "מועצת השורא של המהפכה התרבותית האיראנית" והמאמר קובע כי "בין אם התוכנית באמת יצאה מתוכה ובין אם לאו, היא מבטאת את המצב היום". בתוכנית זו נאמר: "משום שהסכנה הניצבת בפנינו מהשליטים הוהאביים בעלי השורשים הסוניים גדולה בהרבה מהסכנה הניצבת בפנינו מהמזרח ומהמערב... אם נצליח לערער את ישותן של הממשלות האלה באמצעות יצירת מחלוקות בין השליטים לאנשי הדת ופגיעה בבעלי ההון באותן מדינות ומשיכתו לארצנו או לארצות אחרות בעולם, נרשום, ללא ספק, הצלחה מסחררת..."

 

ראינו בעיראק, כיצד מיהרו אנשי הדת של השיעה לפתוח את השערים בפני הצלבנים וכיצד הם שיתפו פעולה עמם, כדי להשתלט על עיראק. תחילה, הם פרסמו פסק הלכה בדבר הצורך להילחם באויב התוקף את ארצות המוסלמים; פסק הלכה זה היה לצרכים פנימיים וניסיון לאחוז במקל באמצעיתו. פסק ההלכה הזה לא יושם בשטח וגיס 'בדר' השיעי העיראקי המצוי באיראן לא נכנס לעיראק ולא ירה אפילו כדור אחד בהתאם לפסק ההלכה. לאחר שהשיעה ראו שהכף נוטה לטובת הצלבנים, הם מיהרו לפתוח להם את השערים ולשתף עמם פעולה, כדי להשתלט על מרבית ערי הדרום.

 

הם חזרו על התפקיד שמילא אחד מאבותיהם, אבן אל-עלקמי, שפתח את שערי בגדאד בפני המונגולים. לממשל האמריקאי לא נותר אלא להודות לאותם חכמי דת שיעים על מאמציהם כדי לסייע בכניסה לערים ובהשתלטות עליהם... השיעים בעיראק ממשיכים לתמוך באויב הצלבני והם מלשינים על הסונים כדי שניתן יהיה לעצור אותם או להורגם. מעצרו של ראש לשכתו של אל-צדר, השיח' אל-פרטוסי [השיעי] לפני ארבעה ימים – ששוחרר כעבור יומיים – לא היה אלא תעמולה שמטרה להכחיש את שיתוף הפעולה הצלבני-שיעי בכל הרמות."

 

לאחר מכן, עורך המאמר חישובים שונים שמטרתם להוכיח כי השיעים אינם רוב בעיראק וכי טענה זו אינה אלא "תעמולה אמריקאית" וקובע:

 

"אם השיעים קוראים להקים ממשלה שתייצג את הרוב, ממשלה זו צריכה להיות סונית, משום שהסונים מהווים רוב בעיראק – כ-68% מהערבים ואלו שאינם ערבים. הבעיה היא ששיעור זה של סונים נעדר מהשטח והוא משולל זכויות, מאחר שאין מדינה סונית הדואגת להם ותובעת את זכויותיהם. הסונים יצליחו לכפות את זכויותיהם הלגיטימיות ולהשיבן להם רק באמצעות הנפת דגל הג'יהאד נגד אויבי האומה והאסלאם.

 

לסיכום, הסכנה השיעית לאומה משתווה לסכנת היהודים והנוצרים. יש להם מזימות דומות נגד האומה וזו חייבת להישמר מפניהם ולא ללכת שולל אחריהם... הם מסכנים לא רק את עיראק אלא את האזור כולו. אם השיעים ישליטו את השפעתם בעיראק או יזכו במעין שלטון עצמי בדרום עיראק, הם יתקרבו לכפיית עצמם [במדינות אחרות], שהרי הם מצויים במספרים בלתי מבוטלים בסעודיה, בכווית, ובבחריין. אם השיעים הללו יהיו מתואמים ויוזמותיהם יזכו לתמיכה מהמדינות הפורסות עליהם את חסותן – איראן, סוריה, ולבנון – משמעות הדבר תהיה שהם הגיעו לשלבים מתקדמים בתוכנית חמישים השנה שלהם...

 

על המוסלמים להיזהר, משום שלשיעים אין מניעה מלשתף פעולה עם האויב הצלבני או היהודי נגד הסונים. לדעת השיעים, חמורה סכנת הסונים וכפירתם מסכנת היהודים והנוצרים. מי שעוקב אחרי ההיסטוריה יודע כיצד תמכו השיעים באויבי האומה כדי לדקור את האומה בגבה. די בכך שהשיעים היו אלה שהפרו את קדושת ביתו של אללה וגנבו את האבן השחורה למשך עשרים שנה בטרם היא שבה למקומה. מי שעוקב אחר אמונותיהם, כמעט ואינו יכול להאמין לעומק השטנה והרשע שבחזותיהם. היזהרו מפניהם, הו מוסלמים.

 

אנו מזהירים גם מפני אלו הקוראים להתקרב לשיעים. ההתקרבות הזו רק תגרום רעה נוספת לאומה. ההתקרבות לשיעים מסוכנת יותר מההתקרבות ליהודים, מאחר שאיבתם של היהודים ידועה, בעוד שהשיעים מתחזים למוסלמים ומרמים את בני האומה... כיצד נתקרב למי שמחזיקים בדעה שיש לקלל ולהאשים בכפירה את חבריו של הנביא מחמד, מקללים את נשותיו ומאשימים את אשתו של הנביא, עאישה, בזנות?... אם אתם קוראים להתקרב לאנשים שאלו אמונותיהם, הרי שההתקרבות לנוצרים גרועה פחות... לא כל מי שטוען שהוא מוסלמי הינו מוסלמי, אם מעשיו סותרים את האסלאם מכל וכל..."[2]