המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מדעני גרעין עיראקים מדווחים על גניבת חומרים מסוכנים
30/4/2003

מדעני גרעין עיראקיים: אזרחים גנבו חביות אורניום וחומרים מסוכנים

 

ערוץ הטלוויזיה הקטרי, "אל-ג'זירה", קיים ראיון עם שני מדענים עיראקיים העובדים ברשות העיראקית לאנרגיה אטומית, ד"ר חאמד אל-באהלי, מומחה להנדסה גרעינית, בוגר המכון לאנרגיה גרעינית באונ' מוסקבה וד"ר מחמד זידאן, מומחה לביולוגיה, בוגר אוניברסיטאות דמשק ובגדאד.

המראיין היה מאהר עבדאללה.[1]

 

ד"ר אל-באהלי: אני עובד ברשות לאנרגיה אטומית מאז שנת 1968, כאשר נפתחו שערי [האנרגיה] הגרעינית למטרות שלום בעיראק. הפעלנו את הכור הגרעיני הראשון בעיראק בשנת 1968 וכעבור ארבעה ימים העברנו את המשלוח הראשון של איזוטופים רדיואקטיביים לבתי החולים כדי לטפל במחלות שונות ומאז ועד שנת 1990 המשכנו בעבודה זו שכולה היתה למטרות שלום לשירות האנושות... בנוגע לנשק הגרעיני, אזור אל-תוית'ה, ובעיקר האזור שעליו נדבר, נקי מנשק להשמדה המונית ולא נעשו בו פעולות בתחום זה, ככל הידוע לי...

 

במצב רגיל, כאשר יש שלטון מרכזי, כוחות ביטחון, כוחות מודיעין, וכוחות אחרים, האנרגיה הגרעינית נתונה לפיקוח הדוק... מה שקרה בעיראק לא קרה בעבר בעולם כולו ואני מקווה שגם לא יקרה: נוצרה אנרכיה. העובדים ברשות לאנרגיה אטומית, לאחר שנודע להם על הגניבות של חומרים גרעיניים, החלו ליידע את האנשים שהחומרים הגנובים הם אכן חומרים גרעיניים ויש להשיבם. אדם המחזיק בחומרים גרעיניים מזוהמים נתון בסכנה... הוא עלול להתנהג בצורה שתגרום נזקים לאקולוגיה העיראקית ואפילו מחוץ לגבולות עיראק...

 

היו טונות של אורניום ושל החומר המכונה Yellow Cake, שאוחסנו בחביות. זהו שלב בהפקת האורניום מחומר הגלם. היו חומרים נוספים שנוצרו כתוצאה מהטיפול מהחומרים האלה. היו עשרות טונות של פסולת גרעינית. הכמות הזו מצויה בחביות שהרדיואקטיביות שלהן איננה גבוהה כל עוד הן נתונות תחת פיקוח.

 

בעת הפרות הסדר, אזרחים פשוטים שלמרבה הצער לא היו להם מיכלים לאגור בהם מי שתייה, גנבו את החביות האלה, שכל אחת מכילה כ-400 ק"ג אורניום רדיואקטיבי. חלקם שפכו את האבקה הזו על האדמה בכמויות גדולות מאוד, וחלקם לקחו את החביות המזוהמות לבתיהם וחביות אלה נפוצו באזורים שונים. הם שמו בהן מים והם מתכוונים לשתות מהם או להשתמש בחביות למכירת חלב. אני ביקרתי בבתים וערכתי בדיקות קרינה. ראיתי במו עיני באחד הבתים חבית חומרים מזוהמים שאכסנו בה עגבניות למאכל. בחביות אחרות הם אכסנו כלי בישול וכלי בית לשימוש יומיומי, מבלי שידעו שחלקם מזוהמים. לאחר שנודע להם שהחומרים האלה מזוהמים, הם שפכו חלק מהם לנהר או לביוב בבית. מצאנו חומרים מזוהמים בבתים, אפילו במיטות ובבגדים שלהם. ראיתי ילדה בת עשר שתלתה [פיסה של] Yellow Cake על כפתור חולצתה...

 

כל יום ביקרתי בארבעה או חמישה בתים וערכתי בדיקות לזיהום חיצוני. קיים זיהום חיצוני וקיים זיהום פנימי ואני בדקתי זיהום חיצוני משום שאין לי את האמצעים לבדוק זיהום פנימי. רמת הקרינה על קירות אחד הבתים היתה שלושים מילי-ראד/שעה בשעה שהמומחים יודעים שהרמה המותרת היא 0.2 – כלומר פי 500 או 600 מהרמה המותרת. ארה"ב ומדינות העולם מוציאות מאות מיליוני דולרים  כדי לאחסן ולהיפטר מהחומרים המזוהמים האלה; כעת החומרים האלה מצויים בבתיהם של אנשים פשוטים ומסכנים, וחלקם נשפכו לנהר...

 

בחדר אחד [ברשות לאנרגיה אטומית] היה מחסן גדול לאיזוטופים וחומרים רדיואקטיבים והיו בו יותר מ-200 חביות של Yellow Cake ו-Uranium Oxide. החומר הזה נשפך על האדמה. ברור שהם ניסו לגנוב, משום שהם שברו את החלונות ואת הדלתות. האבקה הזו יכולה להתפזר באוויר. אם תבוא רוח חזקה, היא תוכל להעיף את הכמויות האלה אל מחוץ לגבולות האזור, למרחקים גדולים...

 

 

אני נכנסתי לשטח הרשות [לאנרגיה אטומית] עם עמיתי וראיתי שכל הדלתות נפתחו על ידי כוחות הכיבוש, חוץ מארבעה מקומות. הבנתי שכוחות הכיבוש יודעים מה יש בתוך הרשות ולכן לא פתחו את הדלתות של המעבדות האלה, בהן היו חרקים [לצורך הדברה ביולוגית]. הדבר הדאיג אותי מאוד. פניתי למשטרה העיראקית... ואמרתי להם באופן חד משמעי: רכוש הרשות לאנרגיה אטומית לא מעניין אותי; הדבר היחידי שמעניין אותי זה להגן על האנשים מפני המזיקים האלה, משום שהיו ארבע מעבדות מלאות בחרקים. אני צריך שתשלחו ארבע מכוניות כדי להגן על המקום. התקשרנו עם הצד האמריקאי. הם באו וקיימנו דיאלוג עמם... לקחו אותנו למחנה האמריקאי. לקחו מאתנו ידיעות בנוגע לחרקים האלה והסברנו להם הכל בפרוטרוט. לאחר מכן הם אמרו: אנו ננקוט בצעדים הדרושים. שום צעד לא ננקט. הוא אמר שהוא ינקוט בצעדים באופן מיידי... אין לי הסבר להתנהגות [האמריקאית] הזו...

 

אני פונה ל[ראש הועדה לאנרגיה אטומית, מחמד] אל-בראדעי. הפעולה הראשונה שצריך לעשות זה לפנות את כמויות האורניום. מדוע פינו את הדלק הגרעיני והשאירו את החומרים האלה?! שנית, צריך לבצע סקר קרינה בינלאומי מתואם של האזור ובדיקות פנימיות של האנשים שנחשפו לקרינה. שלישית, יש להעניק טיפול לנפגעים...

 

ד"ר זידאן דיבר על האסון האקולוגי הצפוי כתוצאה משחרור אלפי זבובים מסוג Chrysomya Bezziana המכונה Screw Worm שפותחו ברשות לאנרגיה אטומית לצרכי הדברה ביולוגית של מזיקים חקלאיים. הזבובים שוחררו על ידי הבוזזים והם צפויים לפגוע בבעלי החיים בעיראק ובמדינות הסביבה. זבובים אלה משוחררים רק לאחר שעברו תהליך עיקור, אך הבוזזים שיחררו כמויות גדולות של זבובים שלא עוקרו.

 

ד"ר זידאן סיפר על מאמציו לתקשר עם החיילים האמריקאים במטרה להתריע בפניהם על הסכנות ברשות לאנרגיה אטומית: ניסיתי להגיע לרשות כדי לספר לחיילים האמריקאים על הסכנות. היתה שמירה הדוקה של חיילי המארינס. הטרגדיה שקרתה היתה שלאחר שחיילי המארינס נסוגו כדי להתחלף בחיילים אחרים, הרשות נשארה ללא כל פיקוח. הם היו מודעים למצב משום שד"ר אל-בראדעי, מנהל הועדה הבינ"ל לאנרגיה אטומית, קרא להם להגן על אזור אל-תוית'ה... כדי שלא יהיו זיהומים גרעיניים או ביולוגיים... בכל מדינה יש חלשי אופי וגנבים לצד אנשים טובים. מה שקרה הוא... שהחרקים האלה שוחררו מבלי שיעוקרו, משום שכאשר החלה המלחמה, העובדים ברחו והשאירו את החרקים בתוך המבנה... הבוזזים נכנסו, עקרו את המזגנים והדלתות ושחררו את החרקים...

 

ד"ר זידאן טען שחיילי המארינס, בפיקודו של קצין בשם מייק, השקיעו מאמצים לשמור על המקום והוסיף: אני ראיתי אדם משתמש בחבית שהיה בה חומר רדיואקטיבי כדי להעביר חלב למחלבה. הוא קנה את חביות הפלסטיק מהתושבים מבלי שידע שהן מזוהמות, והתחיל להשתמש בהן כדי להעביר חלב למחלבה. סיפרנו על כך למייק שליווה אותנו... הם הביאו ציוד כדי לבדוק את הקרינה באזור. אבל למחרת, למרות הסיכום עמנו, הם סרבו להיפגש אתנו...



[1] אל-ג'זירה TV (קטר), 27.4.2003.