המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
עיתון כוויתי משווה את השלטון בסוריה לשלטון סדאם
20/4/2003

עיתון כוויתי: המשטר הסורי אינו שונה מן המשטר העיראקי

 

העורך הראשי של היומון הכוויתי, "אל-סיאסה", אחמד אל-ג'אראללה, כתב בימים האחרונים כמה מאמרים התוקפים בחריפות את המשטר הסורי, על רקע העמדות שנקט ביחס למלחמה בעיראק.

 

במאמר הראשון, כתב אל-ג'אראללה: "הלחץ עבר כעת לדמשק לאחר שהושלמה משימת 'שיחרורה של עיראק' וישנם סימנים שהצעד הבא יהיה 'שחרורה של סוריה'. הלחץ המתחדש הזה מעורר דאגה ואנשי המשטר הסורי נתקפים סיוטים מטרידים. ואולם, ניתן יהיה לנטרל את [החשש] הזה, אם אותם אנשים ינקטו בדרך פוליטית שונה מהדרך בה נקט סדאם חוסין ושהביאה לנפילתו ולהסתלקות משטרו.

 

החשש הוא שהמושגים של הבעת' בסוריה יובילו לאותן עמדות עיראקיות ואז תמצא את עצמה [מפלגת הבעת' הסורית] מול אותה הסכנה, ואנו מתפללים לאללה שהסוף יהיה טוב. איננו רוצים לראות את אנשי המשטר הסורי חוזרים כעת אל המעינות הנובעים של מפלגת הבעת', מדקלמים שירים מהתקופה הטרום-אסלאמית, ומנופפים בחרבות נוצצות כנגד העובדות הבינלאומיות... מה שמדאיג אותנו הוא שאנשי המשטר הסורי הגיבו ללחצים האמריקאים עליהם בהכחשות ובאיומים. ראינו את פארוק אל-שרע מאיים שישראל תשלם את המחיר אם יקרה לארצו מה שקרה לעיראק ומייעץ לישראל לשכנע את בעלת בריתה האמריקאית להימנע מן ההרפתקה הזו.

 

אל-שרע לא צריך לפנות לרטוריקה השגויה של סדאם. סוריה אינה זקוקה לכך שהנהגתה תהיה העתק של ההנהגה העיראקית שנכחדה; אל לה להתנשא על אויבה – אם היא אכן מתייחסת לאמריקאים ולבריטים כאל אויבים – ואל לה לאיים באמצעים שאינם תחת ידה. אל לסוריה לעצום את עיניה נוכח המצב הבינלאומי, משום שעצימת העיניים לא תועיל לה ולא תמנע את הפעולה בסוריה אם יוחלט עליה.

 

על הסורים ללמוד את הלקח של עיראק ושל מה שקרה בה. לרבים שהטילו את יהבם על כוחו של סדאם ועל גייסותיו, שתחילתם בבגדאד וסופם בירושלים, נכונה אכזבה. הם חשו שנפלו קורבן לתעמולה של סדאם ולסיסמאותיו השקריות. הם גילו שהצורך של העם העיראקי בחופש הוא שדחף אותו לקבל את כוחות הקואליציה בפרחים.

 

אנו מבקשים מהשר אל-שרע שיפסיק עם גבורתו השחצנית בימים אלה, ושלא יעשה את השגיאות שעשו סדאם חוסיין ואנשיו שהגזימו בהפגנות השרירים המילוליות... כל הערבים האוהבים את סוריה שאינם רוצים שהיא תשקע באופן בו שקע סדאם חוסיין, מייעצים לה להרחיק מעצמה את כל אלו הלוחמים באמצעות גרונותיהם והניזונים מעטיהם בלבנון או במדינות ערביות אחרות... אלה יגררו אותה למקומות שאת השלכותיהם אין היא יכולה לשאת ויסירו את ידם ממנה ברגע שתיפול ויאמרו לה, כפי שאמרו לסדאם חוסיין, 'הוא רימה אותנו ונכנע ואנו לא ציפינו שהוא ייכנע ויובס'.

 

בימים קשים אלה, נדרשת סוריה להסתגל לעובדות הבינלאומיות ולהשתחרר משבי העמדות, הסיסמאות, והמקורות האידיאולוגיים של הבעת'... אסור לה לדמיין לעצמה שיש לה יכולת התואמת את תקוותיה... עליה לפתוח את אוזניה לעצותיהם של האנשים הנבונים, אחרת היא תטבע.

 

כוחות הקואליציה ששחררו את כווית ב-1991 שגו כאשר נמנעו מלהשלים את המשימה ולשחרר את העם העיראקי באמצעות המשך ההתקדמות לבגדאד. בשנת 2003, הכוחות לא יחזרו על הטעות ויהיו מי שיזכירו להם: 'שחררתם את העם העיראקי; מדוע לא תשלימו את המשימה ותשחררו את העם הסורי?!'

 

האפשרות הזו קיימת בהחלט בימים אלה ואנו תקווה שהמנטליות של הנשיא הסורי הצעיר, בשאר אסד, תהיה מודעת למצב המסוכן הזה ותהיה מסוגלת לבלום אותו ולנטרל את סכנותיו ללא תחושת מבוכה בשל הפגיעה בטוהר הלאומיות, הפאן-ערביות, והמפלגה. נכון שמפלגת הבעת' היתה מפלגה אחת שעופפה בשתי כנפים, כנף סורית וכנף עיראקית, אבל אין ספק שהשקפתו של הנשיא העיראקי השתנתה כעת, לאחר שאחת הכנפיים נשברה בבגדאד ויתכן שהכנף השניה גם היא תשבר בדמשק.

 

דבר אחרון אנו אומרים לד"ר בות'יינה שעבאן, דוברת משרד החוץ הסורי: כאשר את נושאת בנטל הויכוח עם המעצמה הגדולה בעולם... עליך לזכור שדקלום שירים אינו מסתיר את ערוותם של המשטרים ואינו מייפה את כיעורם."[1]

 

במאמר נוסף שכותרתו "יותר נפשע מסדאם חוסיין", כתב אל-ג'אראללה: "המשטר הזה זהה למשטרו של סדאם חוסיין. שני המשטרים מהווים את שני פניה של אותה מטבע. את המשטר הזה הקימה מפלגה שטענה במקורותיה ובעקרונותיה שהיא מפלגה המגנה על חירותם של האנשים, על זכויות האדם, על חלומותיהם הלאומיים ותקוותיהם הפאן-ערביות, מפלגה המפיצה צדק חברתי, מחלקת את המשאבים, דואגת לאזרח ודוגלת ברעיונות אוטופיים ורומנטיים דומים.

 

ואולם, לאחר שהמפלגה אחזה בשלטון והקימה את המשטר, היא מיהרה להתנכר לעקרונותיה. היא הנהיגה את תנועות הפלגנות, בשעה שקראה לאחדות. היא קרעה את המרקם החברתי, בשעה שקראה לאחדות לאומית. היא השתלטה על משאבי העם, בשעה שקראה לחלוקת המשאבים. אנשיה הגיבורים בנו בתים, ארמונות ובתי מין ובניהם הפיצו שחיתות ושקעו במעשים אסורים, בדיוק כפי שראינו את ארמונותיו של סדאם חוסיין בעיראק, את בתי המין שלו בבגדאד, את גני החיות של בנו, עודאי, שכלוביהם מלאים בנמרים ובאריות, ובכל הסימנים המעידים על אישיות סדיסטית הסובלת מסטייה מינית חולנית.

 

זהו משטר הבנוי בדמותו של משטר סדאם המתמוטט. הוא אינו שונה ממנו בדבר. המוסר וההתנהגות של אנשיו אינם שונים במאום מהמוסר וההתנהגות של משטר סדאם. למשטר יש מונופול על השלטון ועל המשאבים; אנשי המשטר ומקורביהם מפיצים שחיתות, משפילים את האנשים ומענים אותם; אנו רואים אותם במועדוני ההימורים כשהם מבזבזים מיליונים. אחד מהם הוציא על השולחנות הירוקים שמונים מיליון דולר.

 

כספי הסיוע שהיה מגיע למשטר כדי לבנות את הצבא, לא הלכו לצבא, לגייסות, ולחטיבות, אלא לכיסי אחיו של הנשיא, בניהם, ובני משפחותיהם. הפתיחות הכלכלית תקפה עבורם אך אסורה על הציבור. הם מוכרים את סחורותיהם לאזרחים המסכנים בשוק המקומי במחירים הגבוהים ביותר.

 

אלו הם משטרים הדומים למשטרו המתמוטט של סדאם  חוסיין ועמיהם מתפללים לנפילתם והם יקבלו בפרחים כל כוח, שיגויס על ידי אללה, כדי לשחררם ולהצילם, ולהעניק להם סיוע על קברם של המשטרים העושקים האלה, לאחר שיביא להפסקת קיומו.

 

יותר משלושים שנה חלפו, והעמים ממשיכים לספוג השפלות ודיכוי מן המשטרים האלה ומתפללים לאללה שיצילם מהם. נראה שתפילותיהם של העמים נענו לבסוף... המשטרים האלה לא ינצלו מהעונש האלוהי, אלא אם הם יתקנו את עצמם וישנו את אופיים המדכא. אלא שזוהי תקווה חסרת סיכוי..."[2]

 

במאמר שלישי, שכותרתו "משווקיה של בגדאד לשוק אל-חמידיה [שבדמשק]|", כתב אל-ג'אראללה: "אנו רשאים לחשוש... מהעדר הרציונליות במחשבה הסורית ולדאוג שמא מה שקרה לעיראק של סדאם חוסיין ייפול כרעם ביום בהיר על הכנף השניה של הבעת', בסוריה.

 

עד עכשיו, לא ראינו דבר שיפיג את הפחד. כל הביטויים הסוריים מצביעים על היותם העתק של סדאם... [משטר] המתעלם מן העובדות הפוליטיות. המשטר הסורי על כל סיבוכיו, על חלוקת מוקדי הכוח שבו ועל נאמנותו לעבר, לסמליו, ולפסליו, מרמז על כך שהסימפוניה של בגדאד חוזרת לנגן בדמשק. החבר'ה שם בחרו להגיב, שהרי אין להם דבר אחר לעשותו, לאיומים האמריקאים. הם בחרו להכחיש ולנקוט ברטוריקה מתעמתת ושחצנית המתעלמת מההבדלים במאזן הכוחות. הם ממשיכים בדרכם ומתנהגים כאילו ה-11 בספטמבר לא התרחש כלל והעולם לא השתנה וכאילו ארה"ב אינה פרוסה בשכנות להם, בעיראק, ומנטרלת כל ערך אסטרטגי של סוריה.

 

אנו רואים אותם בדמשק מכחישים שהם קלטו מנהיגים נמלטים של משטר סדאם, תוקפים את העמדות האמריקאיות ממניעים אמוציונליים, ומתייחסים לאירועים כפי שהתייחס אליהם מחמד סעיד אל-סחאף, ששינה את שמו וקוראים לו עכשיו פארוק אל-שרע.

 

העמדות האלה הן שמסכנות את גורלה של סוריה, ולא האיומים האמריקאים. הן מציגות תמונה של המשטר הסורי הדומה לתמונתו של סדאם חוסיין שירד לשדה המערכה כשהוא חמוש ברטוריקה דתית שקרית, מדקלם שירים, ומנופף בחרבות... התוצאה היתה, כמובן, שהוא מת, עיראק אבדה בין ידיו, ואיש אינו סולח לו.

 

המשטר הסורי שואב כעת עוצמה מן העמדות המילוליות של המדינות הערביות ומהסולידאריות שלהם, שאין מאחורי שום כוח ביצוע. המשטר הזה שומע את התנגדותה של מצרים לתוקפנות נגד סוריה, את התנגדותה של מועצת שיתוף הפעולה המפרצי לפגיעה בריבונותה של סוריה, את לחישותיהם התבוסתניות של שיראק, שרודר, ופוטין וחושב שהוא עומד על קרקע יציבה ושארה"ב תיקח זאת בחשבון... המשטר של סדאם חוסיין, עוד לפני המשטר הסורי, זכה לביטויי התמיכה האלה ומאותם גורמים... אבל המלחמה התרחשה, המשטר התמוטט, והצרפתים, הגרמנים, והרוסים ברכו על כך. הערבים מיהרו לשכוח את ההתמוטטות הזו והחלו לקרוא לנסיגה מהירה של הכוחות האמריקאים והבריטים ולהקמת משטר דמוקרטי בבגדאד במהירות האפשרית. הם אף הצהירו על שמחתם בשל סופו של הדיקטטור.

 

אם המשטר הסורי ינגן שוב את התקליט השרוט של סדאם ויתמקד באותן תמיכות, ברטוריקה המתעמתת של המפלגה, בנכונות להילחם, ובכך שצבאו, כוחותיו המיוחדים, ופרשיו יצלו את בטניהם של האויבים באש הגיהינום ויקברו אותם בטנקיהם – הוא יגלה את הטנקים האמריקאים בשוק אל-חמידיה...

 

העמדות הבינלאומיות והצהרות הסולידאריות הנצחיות של הערבים עלולות לעודד את המשטר הסורי להתמיד בעשיית שגיאות קטלניות... המשטר הסורי, בדומה למשטרו של סדאם חוסיין, הקים שלטון מפלגתי המחזיק בכוחות שמטרתם להגן עליו מפני העם ולא להגן על המולדת... עד כה, כל מה שראינו זה סחאף חדש ששובט בדמשק [הכוונה לפארוק אל-שרע] ורטוריקה מפלגתית המובילה את העם הסורי להתאבדות וקוראת לו לפדות ברוח ובדם את הפסלים...

 

לסיכום, ברצוני לומר שאנו מתנגדים למלחמה אמריקאית נגד סוריה, אבל האם התנגדותנו זו תמנע מהאמריקאים להצית את המלחמה אם הסורים יספקו להם סיבות?..."[3]

 

כעבור יומיים, שב אל-ג'ארללה לעסוק במשטר הסורי, במאמר שכותרתו "סוריה תחת לחצי החירות": "הלחצים האמריקאים מציבים את סוריה כעת במבחן ועליה להוכיח מה מידת ההבדל בין המשטר שלה למשטרו המתמוטט של סדאם חוסיין...

 

הצהרתו של פארוק אל-שרע, שר החוץ הסורי העתיק, שארצו לא תתיר פיקוח על נשק להשמדה המונית בשטחה, אינה מעוררת תחושת ביטחון, משום שהיא מעידה שסוריה מתחילה את משחק החתול ועכבר בה נקט משטרו של סדאם חוסיין ושהביא לנפילתו...

 

סוריה, ועמה אותם תומכים ולוחמים בשכר, אומרים שמדובר במשחק ציוני ושעיראק נכבשה על ידי הכוחות האמריקאים-ישראליים. לדבריה, ארה"ב מבצעת במדינה הערבית הזו תוכנית שרוניסטית שמטרתה לכפות את השלום הישראלי על האזור, וכולי וכולי ביטויים המהווים חלק ממשחק של חתול ועכבר ומטרתם להרוויח זמן. מה שנדרש מסוריה היא בחינה עצמית שתראה כי המשטר בדמשק סובל מאוד מהתנהגות סדאמיסטית והוא זהה לסדאם בפרמטרים של משטר דיקטטורי, של שלטון המפלגה האחת, ובהימנעותו מפיתוח, שינוי, ואימוץ עקרונות החירות והדמוקרטיה.

 

הדיבורים הסוריים האלה, ששמענו אותם מתומכיו של סדאם חוסיין לפני נפילתו, אינם מועילים לדבר, פרט להצדקת והקשחת הלחצים האמריקאים... אסור למשטר הסורי לחשוב שאם הוא יציג את המשבר עם ארה"ב כעימות עם ישראל, הוא יוכל להניע את העמים הערביים, לאחר שאלה כבר נעו למען סדאם חוסיין, אך לא הצליחו למנוע את נפילתו. גם אם הם ינועו לטובת סוריה, הרי מדובר בעמים שאין בידם נשק, שהרי הנשק נתון בידי שליטיהם ואלה מכירים את כללי המשחק והם לא יניפו את נשקם.

 

הצגת האיומים האמריקאים כאיומים ישראליים אינה מדאיגה את ישראל, אך היא גורמת מבוכה לסוריה, שהרי אם זהו מצב, יכולים אל-שרע והמשטר שלו  לפלוש לישראל עם הנשק שלהם. מדוע הם נמנעו מלעשות זאת, בשעה שהגולן כבוש כבר 36 שנה?..."[4]



[1] אל-סיאסה (כווית), 15.4.2003.

[2] אל-סיאסה (כווית), 16.4.2003.

[3] אל-סיאסה (כווית), 17.4.2003.

[4] אל-סיאסה (כווית), 19.4.2003.