התקשורת הסורית על המלחמה בעיראק ותוצאותיה
מאז החלה המלחמה בעיראק, נוקטת התקשורת הסורית הממסדית קו אחיד ותקיף נגד המלחמה ונגד הפעילות האמריקאית במפרץ. קו זה מבוסס על שלושה טיעונים עיקריים:
· ארה"ב פועלת בניגוד להחלטות האו"ם ומבלי לציית ללגיטימיות הבינלאומית;
· מטרתה של ארה"ב היא לעצב מחדש את מפת המזה"ת ולהשתלט על מאגרי הנפט העיראקיים (והיא משתמשת בטיעוני שקר כדי להצדיק את מעשיה);
· בכך מגשימה ארה"ב את האינטרסים של ישראל.
המתקפה התקשורתית הסורית התגברה בעקבות ההאשמות שהפנו מזכיר ההגנה האמריקאי, ראמספלד, ומזכיר המדינה, פאוול, כלפי סוריה, לפיהן היא הגישה לעיראק סיוע צבאי (כמו אמצעים לראיית לילה). המופתי של סוריה, שיח' אחמד כפתארו, הכריז כי על כל המוסלמים להתנגד לכוחות הפולשים לעיראק בכל הדרכים האפשריות, כולל פעולות התאבדות.
ארה"ב פועלת נגד הלגיטימיות הבינלאומית
שר החוץ הסורי, פארוק אל-שרע, אמר דברים בנושא זה בפני הפרלמנט הסורי[1]: "שאיפתה של ארה"ב להביא לקבלת החלטת המשך להחלטה 1441 [של מועצת הביטחון] נועדה לאפשר לה להשתמש בכוח צבאי ישיר נגד עיראק... כוחות הפלישה האמריקאיים והבריטיים הופתעו כאשר לא התקבלו ע"י העיראקים בפרחים, כפי שציפו, אלא במחאה נגד הסיסמאות האמריקאיות המזויפות ובהתנגדות עקשנית... ארה"ב אינה יכולה לטעון או להתיימר כי היא תוקפת, נלחמת או הורסת את עיראק בשם הלגיטימיות הבינלאומית, ודעת הקהל הערבית והעולמית אינה יכולה לראות את ההתקפה האמריקאית כלגיטימית למרות נסיונם של אמצעי התקשורת להחליף בין התוקף והמותקף... לסוריה אינטרס לאומי כי הפולשים לעיראק יובסו..."
הממונה על הסברת החוץ במשרד החוץ הסורי, ד"ר בות'יינה שעבאן, ערערה על ההצדקה האמריקאית למלחמה. בטורה הקבוע [2] ביומון "תשרין" כתבה שעבאן: "פגיעה של קבוצת אנשים בשני מגדלים בהם עובדים אזרחים [הכוונה לפיגועי ה-11 בספטמבר] נחשבת לפעולת טרור שגררה גינוי מהעולם כולו, אך [כאשר] הכוחות הצבאיים של מעצמה [ארה"ב] מפציצים את משרד ההסברה, מוזיאונים, תחנות טלויזיה, שווקים, בתי מגורים משרדים ובתי חולים הרי שזוהי "מטרה לגיטימית" או "טעות שניתן לצפות לה" או "עניין מצער". האדם המעורב ב[הפלת] המגדלים הוא טרוריסט שיש להפעיל כל חוק לרדוף אחריו, אך הגנרל או ראש המטה המעורבים בדוגמה השנייה מבצעים חובה לאומית המוטלת עליהם".
גם מאמר המערכת של היומון "אל-בעת'" הדגיש עמדה זו[3]: " ארה"ב ובריטניה איבדו את ההצדקה והאשראי הבינלאומים שלהן עוד לפני המלחמה ונראו כשתי מדינות ללא כל ערכים ועקרונות עליהם מושתתים יחסים בינלאומיים. בסופו של דבר, הן לא ירויחו ממלחמת דמים זו אלא טינה ושנאה אותן זרעו טילי המוות שלהן בעיראק וכן סירוב והתנגדות מצד עמי האזור והעולם כולו".
ארה"ב רוצה לעצב מחדש את מפת המזה"ת ולהשתלט - בטיעונים שקריים - על מאגרי הנפט
בנאום בפרלמנט הסורי קבע שר החוץ הסורי, פארוק אל-שרע[4]: "ארה"ב ביססה את התקפתה ואת מזימתה על טענות שווא ועל אמתלות שוא בדבר שחרור עיראק, בעוד היא מבצעת מעשי הרג והרס נגד העם העיראקי, ועל טענות שווא בדבר שמירה על הדמוקרטיה ועל זכויות האדם והצדק, בעוד היא שמה עצמה בעמדת התוקפן".
ביומון הממשלתי "תשרין" השווה בעל הטור עבד אל-פתאח אל-עווד את האמריקאים למנהיג הנאצי יוזף גבלס: "האמריקאים... מסוגלים לפרסם שקרים ללא בושה. ההצהרות שקדמו למלחמה היו שרשרת של שקרים אשר המאורעות הצליחו לחשוף אותן... גבלס אמר בשעתו: "שַקֵר ושַקֵר, עד שהשֶקֶר יהפוך לאמת". אך [השקרים של ארה"ב] לא הפכו לאמת. נראה כי יש עדיין מי שמאמין ל"שקר של גבלס"... אך מבט בפניהם [של האמריקאים] כאשר הם נושאים את הצהרותיהם [לגבי המלחמה] מעיד כאלף עדים על כך שהם מיומנים בהטעיה וברמאות[5]".
מאמר מערכת ביומון הרשמי הסורי "תשרין" קבע כי לארה"ב מטרות אחרות באזור: "הבכירים האמריקאיים לא הסתירו את כוונותיהם ומטרותיהם ארוכות הטווח להשתלט על האזור כולו ולא רק על עיראק. הם רוצים את הנפט ואת אוצרות הטבע של עיראק ושל האזור, ו[רוצים] לסדר אותו מחדש לפי האינטרסים הקולוניאליסטיים שלהם ולפי רצונה של ישראל... ארה"ב התעקשה על נקיטת מדיניות של כח ושחצנות ביחסה לאו"ם, כאשר ניסתה באופן קבוע להכניע אותו לרצונה, [אך] מנעה ממנו מליישם את החלטותיו בנושא הכיבוש הישראלי על האדמות הערביות"[6].
מאמרי המערכת ב"תשרין" חזרו והדגישו נקודות אלה: "מאז שנכנס לבית הלבן, עסק ממשל בוש ב"פברוק" המשבר העיראקי ובשיווקו בתוך ארה"ב ומחוצה לה... עד אשר הגיע לכך שהודיע כי עיראק הפכה לסכנה לביטחון הלאומי האמריקאי, בעקבות הפיגועים בניו יורק ובוושינגטון..."[7]. "נשק ההשמדה ההמוני אשר נאמר כי עיראק מחזיקה בו וכי הוא מאיים על הביטחון הלאומי האמריקאי, ואשר שימש כאמתלה לפלישה לעיראק, נפל לתהום הנשייה, ואין איש מתייחס אליו, מכיוון שהם משוכנעים כי אינו בנמצא. לכן ניתן לצפות להפתעה במישור זה בסוף המלחמה במאי הוליווד, הפועלים לטובת המודיעין האמריקאי ומלווים את הכוחות הפולשים, כבר מכינים סרט בנושא זה[8]".
וכך גם בעל הטור תרכי צקר בטורו האישי ב"תשרין": "הטענה לפיה ארה"ב ובריטניה תכננו את הפלישה לעיראק מכיוון שהיא מחזיקה בנשק השמדה המוני הפכה לדברי הבל בתום שלושה שבועות של מלחמת הרס... המלחמה העושקת הזו תוכננה מראש במשך שנים ארוכות ומטרותיה אינן עוד נסתרות מאיש, למרות צבא ההאפלה התקשורתי הפועל יום וליל כדי להסתיר מטרות אלה מעיני הבריות[9]".
בהתקפה על עיראק ממלאת ארה"ב אחר רצונה של ישראל
קו ההסברה הסורי כפי שהוצג ע"י שר ההסברה, עדנאן עמראן, בראיון לרדיו מונטה קרלו, עמד על הזיקה בין האינטרסים של ישראל לבין עמדותיה של ארה"ב: "מה שממציאים בישראל הופך לעמדה של ארה"ב[10]".
בהתאם לקו הסברה זה, קבע גם היומון "תשרין": "ההפצצה הברברית על בגדד... משקפת את הכוונות האמיתיות של המטרות האמריקאיות כלפי עיראק וכלפי המדינות השכנות... אשר עולות בקנה אחד עם הרחבת התכנית הציונית וסכנותיה הקטלניות כלפי הזהות הערבית, הגאוגרפיה שלה וההיסטוריה שלה... הממשל האמריקאי הנוכחי טבע בביצה הציונית והפך לחוד החנית של תכניות אימפריאליסטיות שהיו חבויות במשך מאה שנה[11]... הפלישה האמריקאית לעיראק... נובעת ממניעים ישראליים לא פחות ממניעים אמריקאיים, ואולי אף יותר"[12].
אותו מסר נשא גם מאמר המערכת של יומון מפלגת הבעת', "אל-ת'ורה": "הישות הציונית המשיכה להסית את ארה"ב כדי שתתקוף את עיראק... מי שעוקב אחר מדיניות הממשלים האמריקאי והציוני רואה שהם משתפים נקודת השקפה אחת המתבטאת באינטרסים שלהם, בעיקר משום שהישות הציונית רואה את עיראק כחלק ממחנה המדינות הרואות במאבק בישות הציונית מאבק של קיום ולא רק של גבולות... הישות הציונית פעלה כדי לנצל את עמדת ארה"ב כלפי עיראק[13]".
תגובות לאחר נפילתה של בגדאד
תגובתו של הנשיא בשאר אסד התמקדה בצורך לסייע לעם העיראקי ולא התייחסה להבטים הפוליטיים בהם עסקו כלי התקשורת הממלכתיים של סוריה. בשיחה עם מזכ"ל האו"ם, קופי אנאן, אמר אסד כי ארצו תעשה כל שביכולתה כדי לסייע לעם העיראקי, והוסיף כי בניית עתיד טוב יותר לעם העיראקי מותנית ב"נסיגת כוחות הכיבוש מעיראק[14]".
לעומתו, שר החוץ פארוק אל-שרע הגיב על ההצהרות האמריקאיות בעניין הסיוע הסורי לעיראק ולאפשרות כי ראשי משטר הבעת' בעיראק מצאו מפלט בסוריה. במסיבת עיתונאים הוא השמיע איומים מרומזים כלפי ארה"ב: "האיומים שהשמיעו בכירים אמריקאיים נגד סוריה באו במטרה לחבל בקשרים ההיסטוריים והלאומיים שבין סוריה לבין העם העיראקי... סוריה אינה מתייחסת לאיומים אלו ברצינות... איומים אלה מייצגים זרם קיצוני שאינו מתחשב באינטרס הכללי של [מדינות] המערב במזה"ת. ארה"ב [סיבכה] עצמה בבעיות רבות. זה החל באפגניסטאן, המשיך בעיראק, וכעת היא עומדת בפני בעיה שלישית[15]".
יצויין כי ביום שלאחר נפילת בגדאד התעלמו היומונים הרשמיים מן האירוע. במאמר המערכת של "תשרין"[16] נאמר: "עיראק לא היוותה בעיה בתחום של אחזקת נשק השמדה המוני, ולא היוותה איום על שכנותיה... ואם נתמקד עכשיו בטענת נשק ההשמדה ההמוני... האין זה מן הטבעי לשאול: היכן הוא הנשק הזה ששימש כאמתלה יחידה לפלישה לעיראק?... באשר להאשמות על האיום שמהווה עיראק כלפי שכניה, ניתן היה לפטור אותן מלכתחילה בביטול, בעיקר כשאיש מבין השכנים לא חשד באיום זה או הרגיש בקיומו. רישומי האו"ם והליגה הערבית מעידים על כך. מה שקרה לבגדאד בעקבות הפלישה אליה הוא שיצר את הבעיה. זוהי הסכנה האמיתית וממנה ומתוצאותיה יש להזהיר".
מאמר המערכת ב"תשרין" עסק דווקא בישראל והדגיש את משמעות התבוסה העיראקית לגביה: "אריאל שרון הציב את רגלו השנייה בעיראק, והוא מתכוון לעמוד בה בצורה ישירה ועקיפה[17]".
ואילו בעל הטור ב"תשרין", נביל צאלח, האשים: "המוסד [הישראלי] שלח את סוכניו כדי להרוס את עתיקות המוזיאון הלאומי [בבגדאד] כנקמה על גלות בבל. העיראקים הפסידו שלטון יחיד כדי לזכות בכיבוש, ולמחרת [הפסידו] את עתידם כחלק מתכנית הליכוד... הדוד סם רוצה להפיץ את הדמוקרטיה שלו בדרך האפגנית, כלומר לתת לכלבים לנבוח על בטן ריקה. זו דמוקרטיית העניים אשר משווקת ע"י דמוקרטיית העשירים כדי לעבור מ[הסכם] סייקס-פיקו ל[הסכם] "שרון-בושיקו"... אותיות הא"ב לא יספיקו כדי לספור את כל הקנטונים המזרח תיכוניים אשר תטיל התרנגולת האמריקאית בסיועו של התרנגול הישראלי[18]".
