בעל טור ביומון בחריני: לתת הזדמנות לתוכנית הדמוקרטיזציה האמריקאית

אחמד ג'ומעה, בעל טור ביומון הבחריני, "אל-איאם", פרסם מאמר בו קרא לערבים לתת הזדמנות לתוכנית הדמוקרטיזציה האמריקאית. במאמר, שכותרתו "לפני שאנו זורקים את אמריקה לים", כתב ג'ומעה:

"במאמר זה אינני בא להגן על אמריקה או לתקוף את עיראק, אלא לנתח את מה שמתרחש וצפוי להתרחש בעתיד הקרוב. יש מי שאומרים כי האזור והמדינות הערביות נתונים לאיום של חלוקה וקריעה [לגזרים]; ואולם, אני רוצה לשאול שאלה פשוטה: האין האזור כבר קרוע לגזרים מבחינה פוליטית? האין המדינות הערביות מצויות כיום במצבן הגרוע ביותר?

אם כן, מדוע קיים ניסיון להפחיד ולטעון שארה"ב והתוכנית האמריקאית הן המאימות על הביטחון הערבי ועל המצב הערבי, שממילא מצוי בשפל המדרגה? הבה וננסה פעם אחת את הסחורה האמריקאית ואת התוכנית המגובשת כעת [על ידי ארה"ב], ונראה האם קיים סיכוי שהיא תוציא את המצב הערבי מן המיצר. יפן היתה חרבה לאחר מלחמת העולם השניה והיא הימרה על ארה"ב; כיום, יפן מתחרה עם אמריקה מבחינה תעשייתית וכלכלית. תחרות זו קשה יותר מן התחרות הצבאית: ברה"מ לשעבר ניסתה להתחרות באמריקה מבחינה צבאית ונכשלה, לעומת זאת יפן מטביעה את אמריקה עצמה בסחורותיה.

איננו רוצים להתעמת עם אמריקה מבחינה צבאית או להיכנס עמה למלחמה. באומה [הערבית] הזו יש משוגע אחד [הכוונה, לשליט עראק, סדאם חוסיין] שניסה לעשות זאת, והוא משלם את המחיר עד היום. אם כן, הרשו לי להציע שנכנע למשך כמה עשורים לדמוקרטיה שמבטיחה לנו אמריקה. יתכן שהדמוקרטיה הזו היא אותה התוכנית ששווקה ליפן, לגרמניה ולצפון [כך במקור] קוריאה והצליחה להוציא את המדינות האלה מן המשברים הכלכליים ההרסניים שלהן ולהפוך אותן למדינות מתועשות וכלכליות אדירות.

במקביל, המדינות שלחמו באמריקה סובלות עד היום ממחסור באוכל ובלבוש, אין להן לא פקס ולא אינטרנט, ואין להן כל קשר לציוויליזציה. וייטנאם שהיתה סמל ללחימה נגד אמריקה, מייבאת היום את הקולה, את הג'ינס ואת ההמבורגר והיא מזמינה את אמריקה כדי שתשקיע בהאנוי ובסייגון!!

אני מתנצל בפני מי שמבין את דברי כאילו הם אישור כניסה לאמריקה המוענק לה על ידי אחד מסוכניה; זהו בסך הכל הימור מהסוג שאנו האומה [הערבית] נהגנו להמר במאה שעברה, מבלי שהרווחנו דבר.

הימרנו על המדינה העות'מאנית, אך בעלות הברית [במלחמת העולם הראשונה] היו אלו שניצחו. אנו נותרנו בתחתית הרשימה של המדינות שיצאו מן מצילה של המאה ה-19. העידן העות'מאני בא אל קצו ויחד עמו גם אנו באנו אל קצנו, בעוד ישראל היא ששרדה, משום שהימרה על בעלות הברית.

לאחר מכן, הימרנו על ברה"מ ועל הקומוניזם והסוציאליזם. הימרנו על מאגרי הנשק הגרעיני שהיו ברשות ברה"מ ועל הארסנל האדיר שלה, בשל היותה גורם בינלאומי שיחזיק מעמד עד קץ ההיסטוריה. ואולם, ברה"מ התמוטטה ויחד עמה התמוטטו חלומותינו ושאיפותינו. לעומת זאת, המדינות שחברו לקטר האמריקאי הצליחו. ישראל הפכה לחזקה יותר, משום שבפעם השניה היא הימרה על ארה"ב, בשעה שאנו הימרנו על ברה"מ.

בין ההימור שלנו על תורכיה העות'מאנית להימור שלנו על ברה"מ, היו שורה של הימורים שהחלו בהימור על הלאומיות הערבית. מיליוני ערבים הלכו אחרי גמאל עבד אל-נאצר, שהוביל אותנו למלחמת יוני 1967 שבסופה הובסה התוכנית הפאן-ערבית.

לאחר מכן, הימרנו על התחייה האסלאמית, על החירויות הפונדמנטליסטיות, על האלימות, על חטיפתם של מטוסים, ועל שריפתן של ערים. ההימור הזה נמשך עד לחיסולה של מדינת הטאליבאן. דמיינו לעצמכם: לאחר שהפסדנו את ההימור על אימפריה דוגמת תורכיה העות'מאנית ועל מעצמה דוגמת ברה"מ, הגענו עד כדי הימור על מדינת-הננס של הטאליבאן, שהפסיקה להתקיים תוך שבוע.

אינני מאמין שבשנים הבאות צפויה הפתעה ואנו ננצח את אמריקה באמצעות ברית עם הארגונים הפונדמנטליסטים. אני סבור שהתמונה כיום ברורה והתוצאה ודאית במאת האחוזים. לכן, אין תועלת בהמשך ההימור על הגורם הזה. ההכרזה העולמית נגד הטרור ואירועי ה-11 בספטמבר לא הותירו שום אדם, מדינה, או ארגון [המעורבים בטרור] שלא הפכו למטרה [של המלחמה נגד הטרור].

ניסינו את כל האמצעים האלה וניסינו אף מעבר לכך. אפילו יאסר ערפאת, שעמד איתן במשך שמונים יום בביירות נגד המלחמה הישראלית ולא התייאש – התייאש לאחרונה ושם את כל הביצים בסל האמריקאי. אבל אמריקה אינה רוצה את יאסר ערפאת לבדו. היא אינה רוצה נשיא מדינה אחד, או שתיים-שלוש מפלגות; אמריקה רוצה את האומה הערבית כולה, על שליטיה, עמיה, מימיה, הגז והנפט שלה. שאלו את שר החוץ הקטרי, השיח' חמד בן ג'אסם. הוא היחידי מבין כל שרי החוץ הערביים שיודע את הסוד. על מה נטיל את יהבנו אחרי כל זה, אם ננסה להילחם באמריקה? האם יש טעם לנסות ולהיאבק בסופות בתקופה בה לאמריקה יש מונופול על הסופות כולן?

איזו תבונה יש בהנפת דגלים צהובים [של חזבאללה] ובשריפת דגלים אמריקאים? מה התועלת בכל התהלוכות העממיות הערביות, בשעה שבבית הלבן התקבלה החלטה להכניע את העולם הערבי כולו?

לדעתי, נותרה רק דרך אחת. מדוע שלא ננסה אותה?

דרך זו היא להילחם באמריקה באמצעות ידידות עמה, להקשיב לה ולהנהן בראש לחיוב. אם זה לא יעזור, יהיה עלינו לזרוק אותה לים!"[1]