המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
תגובות לנאום פאול על שותפות בין אמריקה למזה"ת
28/12/2002

 

 

תגובות לנאומו של קולין פאוול על שותפות בין אמריקה למזה"ת

 

נאומו של שר החוץ האמריקאי, קולין פאוול, בדצמבר 2002, בו הכריז על "שותפות בין אמריקה והמזרח התיכון" להעמקת הדמוקרטיה ולכינון רפורמות פוליטיות, כלכליות וחינוכיות באזור עורר תגובות רבות בעולם הערבי. רוב הכותבים התייחסו לתוכנית בחשדנות והתנגדו לה בטענה כי ארה"ב אינה מעוניינת באמת לכונן דמוקרטיה במזה"ת אלא פועלת מתוך אינטרסים המשרתים את מטרותיה. היו אף כאלו שהתייחסו לתוכנית כ"מזימה של הלובי הציוני בארה"ב". בעלי טורים אחרים דחו את התכנית על הסף בטענה שהדמוקרטיה והתרבות האמריקאית כלל אינם מהווים מודל ראוי לחיקוי עבור הערבים והמוסלמים. בעלי טורים מעטים בלבד ראו אלמנטים חיוביים בתוכנית וקראו לאימוצה משום שעמי המזה"ת זקוקים לה.

 

תגובות המתנגדים לתוכנית

1) תוכנית פאוול חסרת אמינות

כותבים רבים טענו כי מדיניותה של ארה"ב במזה"ת – בעבר ובהווה- הופכת את התוכנית לחסרת אמינות:

סלאמה אחמד סלאמה, בעל טור ביומון הממסדי המצרי "אל-אהראם" כתב: "אמריקה אינה יכולה לפעול לרפורמה במשטרים בעולם הערבי בעוד היא רומסת ברגליה את זכויות העם הפלסטיני ומרכזת את כוחותיה באזור כדי לנהל מלחמה נגד מדינה ערבית [עיראק] בניגוד לקונצנזוס העולמי [הגורס] כי הטענות בדבר [הימצאות] נשק להשמדה המונית [בעיראק] אינן הסיבה [האמיתית למלחמה] ובעוד היא [ארה"ב] מחרישה נוכח הימצאותו של נשק גרעיני בישראל. 

 

אף אחד אינו לוקח ברצינות את התוכנית האמריקאית בשעה שארה"ב נועלת את שעריה בפני הערבים והמוסלמים וכאשר האפליה כלפיהם הפכה לעקרון... הממשל [האמריקאי] מקצה ליישום הפרויקט שלו 29 מיליון דולר באותה עת בה הוא דן במתן הלוואות בסך עשרות מיליארדי דולרים לישראל כדי שזו תשלים באמצעותם את כיבוש עזה והגדה [ובאותה עת בה] הוא מקצה 300 מיליארד דולר למלחמה נגד עיראק. זוהי בדיחה אמריקאית גרועה מתחילתה ועד סופה."[1]   

 

חסין עבד אל-רזאק, בעל טור ביומון האופוזיציה המצרי "אל-אהאלי" כתב במאמר שכותרתו "כן לדמוקרטיה; לא לארה"ב": "הדיבור על דמוקרטיה מצד הממשל האמריקאי הוא רמאות שאינה יכולה להתל באיש. ארה"ב היא זו שהפילה את המשטר הדמוקרטי בצ'ילה בתקופת הנשיא איינדה והקימה במקומו את הממשל הדיקטטורי של פינושה. היא זו שמנסה היום להפיל את ממשל שאבס בוונצואלה שנבחר באופן דמוקרטי. הברית שלה עם המשטרים הרודניים בעולם הערבי ידועה לכל.

 

ארה"ב שואפת לערוך "מודרניזציה" למשטרים הרודניים ולהקים מראית עין של דמוקרטיה שקרית בה ישלטו שכבות וקבוצות שהן בעלות בריתה של ארה"ב. אבל העמים הערביים, מפלגותיהם וכוחותיהם הפוליטיים שואפים ל[הקים] דמוקרטיה אמיתית שתאפשר עמידה כנגד ההגמוניה האמריקאית ויישום מדיניות כלכלית וחברתית הנשענת על צמיחה לאומית עצמאית ועל צדק חברתי."[2] 

 

עבד אל-כרים אבו אל-נצר, בעל טור ביומון הממסדי הסעודי "אל-וטן" כתב: "הממשל של הנשיא בוש מנסה לשכנע את הערבים שבראש סדר העדיפויות צריך לעמוד שינוי המצב הקיים במדינות ערב וכי יש לדחוף אותן לעבר פתיחות פוליטית ודמוקרטית רבה יותר. אבל למעשה, הוא מתכוון בכך להסיח את הדעת מן הבעיה האמיתית והבסיסית [של המזה"ת] - הבעיה הישראלית - אשר הופכת את האזור למסוכן ובלתי יציב, מזינה את הטרור ומעשי האלימות ונותנת הצדקה לכמה משטרים ערבים לדכא ולעשוק את אזרחיהם...

  

כיצד יכולים הערבים להשתכנע שהדמוקרטיה תגיע באמצעות כוח צבאי אמריקאי ושהממשל האמריקאי שוקד באמת על אינטרסיהם, עתידם ורווחתם כאשר הוא מסתגל למעשי הזוועה הישראליים נגד הפלסטינים, מניח לממשלת שרון לעשות ככל העולה על רוחה, ומקפיא את הפתרון הצודק  לסכסוך הערבי-ישראלי... כיצד יכולים הערבים להיות משוכנעים שהממשל האמריקאי הנוכחי מתעניין במצבם ובגורלם בשעה שהוא מפחית בחשיבות ובסכנה הטמונה בבעיה הישראלית ומתנהג כאילו אין לישראל תוכניות של תוקפנות והתפשטות נגד הערבים וכאילו אין לה רצון להשתלט על האזור בדרכים שונות."[3]

 

2) תוכנית פאוול רק תזיק לרפורמות במזה"ת

כותבים רבים הצביעו על הסכום המועט שהוקצה לתוכנית כהוכחה לחוסר רצינותו של הממשל ביחס לתכנית:

בעל הטור סלאמה נעמאת ביומון הסעודי היוצא לאור בלונדון "אל-חיאת" כתב: " יתכן ושר החוץ האמריקאי קולין פאוול ועוזרו ריצ'ארד האס צודקים בכך שיש הכרח לדחוף לכיוון שינוי דמוקרטי במזה"ת... אלא שהקצאת 29 מיליון דולר להגשמת מטרה זו לעומת הקצאת עשרות מיליארדי דולרים למימון מלחמת המפרץ השלישית הינה בדיחה...

 

עדיף כי בטרם תתחיל וושינגטון לבזבז את ההקצאות של קופת הדמוקרטיה - היא תקצה סכום כסף לשכנוע עמי האזור... שהיא רצינית בכוונותיה לגבי האזור כאשר היא מקצה 10 סנט לכל אזרח ערבי בשעה שהיא מקצה 3000$ לכל ישראלי. אין ספק שצדאם חסין התעלף מרוב צחוק כאשר שמע על יוזמת פאוול האחרונה."[4]

 

גם בעלי טורים הידועים בד"כ כבעלי דעות ליבראליות מתחו ביקורת על תוכנית פאוול. כך למשל הד"ר פהד אל-פאנכ, בעל טור ביומון הירדני "אל-ראי" שהביע דאגה כי קריאתו של פאוול לרפורמות רק תזיק לפעילותם של הרפורמיסטים בעולם הערבי: "ברגע הראשון חשבנו כי השר האמריקאי יציג משהו הדומה לתוכנית מארשל לשיקום אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה – תוכנית אשר הפכה את גרמניה מ"אויב" לבעלת ברית על ידי סיוע לתחייתה הכלכלית. אבל התוכנית האמריקאית החדשה הצטמצמה ל- 29 מיליון דולר המחולקים ל-25 מדינות והיא אינה יותר ממסע יחסי ציבור המנסה לשכנע את הרחוב הערבי שאמריקה היא לצדו ולא לצד האויבים שלו.

 

תדמיתה של אמריקה ברחוב הערבי גרועה הרבה יותר ממה שקולין פאוול חושב. יהיה קשה לארה"ב לשכנע את הערבים שהמדיניות של אמריקה מאוזנת וצודקת ושהיא אינה בעלת הברית האסטרטגית של ישראל... ועוד יותר קשה לשכנע את הערבים כי ארה"ב אינה מטילה מצור על העם העיראקי אלא [רק] על צדאם חוסיין וכי היא תנהל מלחמה נגד צדאם חוסיין [בלבד] ולא נגד עיראק. [כמו כן יהיה קשה לארה"ב] להכחיש כי היא מתכננת לכבוש את בגדאד בירת המדינה העבאסית וסמל הכבוד הערבי מה שמהווה השפלה חדשה של הערבים והמוסלמים בעולם...

[לפיכך] אימוץ [התכנית] עלול להזיק לפופולאריות של הרפורמות הללו ולהשתיק את המצדדים בהן מחשש שיראו בהם "תועמלנים של אמריקה"..."[5]  

 

3) הרפורמות אינן יכולות לבוא מבחוץ

ריאצ' אל-חאג', בעל טור ביומון הפלסטיני אל-קדס קרא, אמנם, להכיר בבעיה שהציג פאוול בנאומו אך הדגיש כי השינוי צריך להיות פנימי ולא לבוא כתוצאה מהתערבות חיצונית: "נאומו של שר החוץ פאוול בעניין התוכנית לחיזוק הדמוקרטיה באזור הגבירה דאגתם של הבכירים הערבים והביכה אותם... בעיותינו הן רבות ועיקרן העדר השתתפות פוליטית [של הציבור], ייצוג עממי דל, העדר [מתן] דין וחשבון [על ידי מדינאים], חולשת התרבות הדמוקרטית, העדר מדינת חוק, אבטלה, שחיתות, גזילת כספי הציבור, מעמד האישה, הידרדרות רמת החינוך וגידול אוכלוסין מבעית.

 

לנוכח כמות המשברים האדירה... נראה כי הפתרון מצטמצם לשתי דרכים... או שהשלטון הערבי הרשמי ייקח יוזמה [ויפעל] לצרף את מדינתנו למסע המודרנה והקידמה או שנשאיר את הזירה ריקה ל[גורם] מבחוץ שיעשה כרצונו ויכפה עלינו את לוח הזמנים והדרך הנוחים לו.

דרוש שינוי מהותי ואמיתי, שינוי מהעומק שאינו [רק] קוסמטי. השינוי אפשרי ויש לו פוטנציאל גדול אבל רק אם ינבע מתוך רצון אישי שלנו ולא מתוך שאיפה לרצות את ארה"ב..."[6]    

 

4)הבעיה אינה בתוכנית אלא ב"מהנדס שלה" - ארה"ב

עורך היומון הסעודי היוצא לאור בלונדון "אל-שרק אל-אוסט", עבד אל-רחמן אל-ראשד, המציג עמדות ליבראליות בדרך כלל תמך, אמנם, ברעיונות של תוכנית פאוול אך למרות זאת קבע כי התוכנית מועדת לכישלון: "הנאום [של פאוול] הותקף באופן בוטה למרות תוכנו החיובי... מדוע התקבלה הצגת השאיפות החיוביות הללו בלגלוג על ידי הערבים כמעט בכל מקום? לפי דעתי, הסיבה לכך אינה התוכנית אלא בעליה - כלומר ארה"ב. הבעיה היא עם מהנדס התוכנית שהרגשות הכלליים כלפיו - בצדק או שלא בצדק – הם כמו אל [כוח] ההורס את אזור המזה"ת ומשפיל את תושביו הערבים. מדוע אם כן שקבוצה כלשהי תסכים לשתף איתו פעולה?...

 

לא 29 מיליון הדולר שנידב פאוול לצורך הכנסת הדמוקרטיה [למדינות ערב] הם מוקד הבעיה כפי שניסו לטעון חלק מבעלי הטורים. איננו שוכחים שוושינגטון שילמה למצרים ארבעים מיליארד דולר לאחר השלום עם ישראל. הכסף אינו לב הבעיה ברפורמות הפוליטיות שאינן זקוקות ולו לדולר אחד במידה וישנה נחישות לכינונן. לעיתים הוצאת מיליארדי דולרים אינה שקולה לרצון לשנות."[7]

 

5) "הלובי הציוני" מאחורי תכנית פאוול

בעלי טורים אחרים דחו את התכנית בטענה ש"הלובי הציוני" עומד מאחוריה:

במאמר מערכת של היומון הכוויתי "אל-וטן" נטען כי תוכניתו של פאוול היא ניסיון של הלובי הציוני ליצור בעיה מלאכותית בין ארה"ב לסעודיה כדי לבלום את היוזמה המדינית הסעודית שהעלה הנסיך עבדאללה: "אין ספק שאמריקה תומכת ביישום הדמוקרטיה במדינות רבות בעולם ובה בעת היא ממגרת דמוקרטיות בעלות דעה מנוגדת לעמדתה שלה, לא כל שכן דמוקרטיות המתנגדות לאינטרסים הלאומיים שלה...

 

אין ספק שהממשל האמריקאי ומאחוריו הלובי הציוני אורב לממלכה הערבית הסעודית. המארב הזה איננו בשל העדר פרלמנטים דמוקרטיים ומועצות נבחרות בסעודיה, אלא הוא נובע מתוצאות של מחקרים מסוכנים שערכו הקונגרס האמריקאי ומוסדות מחקר אמריקאים ושהגיעו למסקנה כי יש צורך [שארה"ב] תשלוט במאגרי הנפט של המפרץ, במיוחד לאחר שבמלחמת 1973 סירב המלך פיצל, עליו השלום, למכור נפט לאמריקה.

 

אם נסתכל על הלובי הציוני כצד בסוגיה הזו נמצא שהוא האשם [בה] והמרוויח [ממנה] בעת ובעונה אחת. הוא אשם במתיחות השוררת ביחסים הסעודיים –אמריקאיים ואולי הוא [גם] זה שיצר את האירועים שגרמו למתיחות זו. צחנתו של הלובי עלתה בזמן האחרון בשל חששם של היהודים לגורל מדינתם ולגורל הישגיהם בעקבות והודות ליוזמה האמיצה של הנסיך עבדאללה שזכתה להסכמה ערבית ואסלאמית."[8] 

 

בעל הטור ראג'ח אל-ח'ורי כתב ביומון הסעודי היוצא לאור בלונדון "אל-שרק אל-אוסט": "אלו שנכוו קשות מהמדיניות האמריקאית באזור מאז המחצית הראשונה של שנות החמישים ועד היום לא התעכבו ולו לרגע אחד על תוכנית השותפות של פאוול...

 

החוגים הציוניים בעלי ההשפעה הגדולה במערכת האמריקאית מיהרו לתת תשובה מהירה ומסיתה לשאלה שפוברקה לאחר ה-11 בספטמבר, 'מדוע שונאים את אמריקה?': הערבים והמוסלמים שונאים את אמריקה משתי סיבות: הסיבה הראשונה היא משום שאין דמוקרטיה במדינות ובמשטרים הערבים והאסלאמיים היוצרים עוני כלכלי והשכלתי במזה"ת [ומתוכו נובעת השנאה לאמריקה].  הסיבה השנייה היא שהציביליזציה המערבית, שביססה את עליונותה גרמה לערבים רגשי נחיתות והדבר מחייב הכנת תוכנית שתכניסם לעידן המודרני. כמובן [שבתשובות אלה] יש התעלמות מכל הסיבות וההוכחות שקישרו את השנאה [של הערבים כלפי ארה"ב] למדיניותה [של ארה"ב]...

 

מה עושה הממשל האמריקאי כדי לטפל בשנאה הזו? הוא מנסה להכניס את הערבים 'לבית ספר יסודי לרפורמה ולדמוקרטיה'... איננו יודעים מאילו ספרים עלינו ללמוד את פרקי הדמוקרטיה והרפורמה החברתית והפוליטית ואין מקום להכחיש שרוב מדינות ערב זקוקות לכך, אבל התפיסות של "בית הספר היסודי של הגברת אליזבט [צ'ייני]" יזכו לתבוסה מוחצת לא בגלל שאין לנו מוכנות ללימוד עיוני אלא מפני שאנו עוקבים אחר היישום המעשי של תפיסות אלו באמריקה, ישום שאינו רק מנוגד למשמעות הדמוקרטיה אלא הוא גם [בגדר] שחיטה גלויה של עקרונותיה הבסיסיים.

 

מי שאינו מאמין לכך שיקרא בעיון את עקרונות העמדה האמריקאית המוצהרת כל יום חזור ושנה כלפי עיראק, את עמדת ארה"ב לגבי פעולת הפקחים ואת עמדתה ביחס לפלסטין ולתוקפנותו של שרון. ומי שלא מאמין לכך יזכור שהדמוקרטיה של קונדוליסה רייס הכריזה מיד לאחר חשיפת תכנית פאוול על מינויו של אחד מהשונאים הקיצוניים של הערבים והפלסטינים למנהל מחלקת המזה"ת במועצה לביטחון לאומי  – זהו אליוט אברהמס שהוא יותר ציוני משרון שקרא מזה שנים לקרוע את הסכם אוסלו ותמך בפלישה ללבנון ב-1982."[9] 

 

6) תוכנית פאוול נועדה להרס החברה הערבית

כותבים אחרים שהתנגדו לתוכנית טענו כי באמצעות תוכנית פאוול מעוניינת ארה"ב להרוס את החברה הערבית וליצור חברה הדומה לחברה האמריקאית שאינה מודל לחיקוי בעיניהם:

במאמר שכותרתו "זו עצתי לך, אדון פאוול" כתב ח'אלד אל-סלימאן ביומון הסעודי הממסדי עוכאז: "מה שהאדון פאוול מתכוון אליו בתוכניתו להפוך אותנו לחברה מודרנית איננו שכל סעודי יהפוך למהנדס מחשבים או חוקר פיזיקה אלא שאנו נשתחרר ממה שנחשב בעיניו ככבלים המוסריים בהתנהגותנו החברתית. הוא רוצה שנהפוך לחברה מודרנית כמו החברה שלו בה האבות משוללים חופש לחנך את ילדיהם. חברה בה נישואי קטינים הם פשע אבל קיום יחסי מין של קטינים הוא דבר מותר!! חברה בה שתיית אלכוהול היא כמו שתיית מים ושאיפת מריחואנה היא כמו שאיפת אויר. הוא מתכוון לחברה משוללת מזהותה, מערכיה וממעלותיה, חברה מכוערת שאין לה שום קשר לשורשיה ואשר מהווה רק תמונת ראי חיוורת של המערב...

 

אנו אומרים לאדון פאול: תודה על עצתך. איננו יודעים מה הקשר שלה לתפקידך כשר חוץ אבל איננו זקוקים לה. אנו, בתורנו, מייעצים לך שאם אין לך את הזמן הדרוש להתעמק בהשפעות המודרניזציה שאתה  [מציע] לנו על חברתך שלך - הקדש כל יום מעט זמן מול הטלביזיה וצפה בתוכניות האירוח האמריקאיות המפורסמות שתחנותיכם משדרות ללא הפסק כדי שתלמד עד כמה אנו בני מזל שאנו מפגרים אחר שיירת המודרנה שלכם."[10]

 

ח'אלד מחאדין כתב ביומון הירדני "אל-ראי": "הדמוקרטיה שפאוול מתכוון לייסד במולדת הערבית היא דמוקרטיה אמריקאית שתאשר את ההחלטות האמריקאית מבלי לדון בהן; שיהיו למשרד החוץ האמריקאי שגרירויות ושגרירים בבירות המזה"ת; שהפרלמנטים יהפכו לשגרירויות ושגרירים של הקונגרס האמריקאי; שכל אמצעי התקשורת הרשמיים והעממיים שלנו במזה"ת יהיו לאמצעי תקשורת אמריקאיים שיהללו את השחצנות של וושינגטון, ימחאו כפיים למלחמותיה נגד הערביות והאסלאם וישמרו על שתיקה לנוכח השתתפותה הישירה והבלתי ישירה בהשמדה הציונית של העם הפלסטיני ולנוכח ההשמדה האמריקאית הממשמשת ובאה של העם העיראקי...

 

הניסיון הנוכחי 'לפרוץ' לבתי הספר הערבים והאסלאמיים שהתחיל בבתי הספר היסודיים כדי להרוס אותם, הוא בדיוק מה ששר החוץ האמריקאי מתכוון אליו ביוזמתו. [הקשיים] עמם היו צריכות להתמודד מדינות ערביות ואיסלאמיות רבות, ובראשן סעודיה, הם אולי ההוכחה ל[קיומו של] מאמץ עוין השואף לבטל את החינוך הדתי, את הצניעות האסלאמית, את המשמעות של עשיית מעשים טובים , את הגי'האד ואת הצדקה שהיא אחד מחמשת עיקרי האסלאם אבל נתונה כיום לניסיון נאיבי מצד ארה"ב ואירופה למחוק אותה מעיקרי האסלאם מתוך פחד כי כספי צדקה יגיעו למה שהמערביים קוראים טרוריסטים אסלאמיים."[11]

 

7) מטרת האמריקאים - לשלוט על העולם

צלאח מנתצר, בעל הטור ביומון הממסדי המצרי "אל-אהראם", טען במאמרו כי האמריקאים הם אלו שצריכים לשנות את תוכניות הלימוד שלהם: "אמריקה על 50 מדינותיה היא יבשת עצומה. למעט אלו הגרים בניו יורק, ושינגטון ובכמה ערים ידועות [אחרות] רוב האמריקאים אינם יודעים דבר על העולם מפני שהם אינם זקוקים לו בחייהם [היומיומיים]...

 

לאמריקאי החקלאי - אשר מייצג אחוז גדול מתושבי מרכז אמריקה  - אין שום קשר לעולם אלא באמצעות מכשיר הטלביזיה שבו הוא בוחר [לראות] פרסומות של מוצרים המביאים לו [עוד] רווחה ותוכניות בידור... כאשר אמריקאים יושבים [יחד] הם משוחחים על כל דבר חוץ מחדשות בעולם מצב שהשתנה לראשונה לאחר ה-11 בספטמבר...

 

כאשר קרסה ברה"מ, אשר ייצגה את המעצמה היריבה, לא היה די לה לארה"ב בהרחבת השפעתה בלבד. [היא רצתה] גם לכפות את שליטתה על כל העולם עד כדי כך שהיא מתכוונת לדרוש מחלק ממדינות העולם לשנות את תוכניות הלימוד בבתי הספר שלהן ומנסה לבנות כוחות חדשים בתוך מדינות אחרות כדי להפיץ בהן את הדמוקרטיה. מה שמניע את אמריקה הוא רצונה להנהיג את העולם ולשלוט עליו באמצעות הכוח הכלכלי, המדעי והצבאי שלה. אבל האם [הכוח] הזה מספיק לשם כך?

 

כיצד יכול לשלוט על העולם עם שהוא בור ב[ענייני] העולם ואינו יודע פרטים פשוטים בעניין הגיאוגרפיה שלו, ההיסטוריה שלו והעמים [הגרים בו]. אם יש אמריקאים המוצאים לעצמם זכות לדרוש לשנות את תכניות הלימוד בחלק מהמדינות המתפתחות האם אין לנו זכות לדרוש שאמריקה עצמה תשנה את תוכניות הלימוד שלה על מנת שתוציא [מקרבה] אזרח אמריקאי היודע היכן נמצאות אפגניסטן, מצרים או עיראק [כמו גם] ידע כללי פשוט שראוי שיהיה למי שרוצה להנהיג את העולם."[12] 

 

8) הנשים הערביות אינן טיפשות כדי להאמין לפאוול

אתר אינטרנט של האופוזיציה הסורית, "אח'באר אל-שרק" פרסם את מאמרה של ד"ר מיה אל-רחבי שכותרתו "מכתב מאישה ערבית לקולין פאוול". ובו נכתב: "לא, אדון פאוול איננו טיפשים כמו שאתה חושב, איננו בעלי זיכרון קצר ואיננו שוטים. נכון שאנו עמים שסבלו מדיכוי ועושק אבל בשל אצילותם, ייחוסם ומורשתם הם עדיין יכולים להבחין בין דבר מגונה לבין דבר טוב, בין כוונות אמיתיות לבין ניסיון לשטות בנו...

 

אם הציביליזציה שלכם תומכת בתוקפן שכבש אדמה, גרש עם, הרג, השפיל ודיכא - הרשו לנו להכריז בקול רם שההיגיון המפגר שלנו לא מסכים לפשעים האלו מפני שלבותינו הפשוטים ושכלנו התמים יכולים עדיין להבחין בין אמת לשקר ובין עושק לצדק. האם לא יתכן כי אתם תומכים בישות הציונית הגוזלת ומצדיקים את מעשיה מפני שמעשים אלו זהים למעשים שביצעו אבות אבותיכם כאשר הגיעו ליבשת החדשה וחללו את הארץ לאחר שהכחידו את תושביה המקוריים... [לאחר מכן] באו תלמידיכם הציונים וניסו לחקות את אורח החיים ההיסטורי המפואר שלכם...

 

הנשים הערביות, אדון פאוול אינן טיפשות עד כדי להאמין להבטחותיך שאתה רוצה לגרום לשחרורן. גם אם הן באמת זקוקות לכך אל יהיה זה בדרך שלך... הנשים הערביות אומרות לכם:

'הסירו ידכם ממולדתנו ומקיומנו; איננו רוצים מכם מטוב ועד רע... עזבו אותנו לנפשנו'... קבוצת הנשים להן ציירתם את העתיד בוורוד במהלך פגישות בינן לבין הגברת צ'ייני בחיק הציביליזציה שלכם אינן מייצגות כלל את הנשים הערביות. שום אישה ערבית בעלת שכל ישר לא תתפתה [לאמץ] את הדמוקרטיה שאתם טוענים כי אתם מחזיקים בה ורוצים לייצא לנו אותה

בעוד ההיסטוריה שלכם גדושה באופן מבעית בגזענות ובאפליה... מערך הפיקוח אחר אזרחיכם אותו המצאתם היום בטענה של הגנה [מפני טרור] אינו שונה מהמנגנונים הביטחוניים במדינות שאתם טוענים שתביאו אליהן את הדמוקרטיה והציביליזציה..."[13]

 

תגובות המצדדים בתוכנית

"תכנית פאוול מבטיחה שגשוג וקידמה"

בעלי טורים מעטים בלבד צידדו בתוכנית וברכו על האלמנטים החיוביים שבה:

ג'מאל אל-טהאת כתב ביומון הירדני "אל-ראי": "יוזמת השותפות הערבית אמריקאית עליה הכריז קולין פאוול לאחרונה צופנת בחובה היבטים חיוביים רבים. היא משקפת תפיסה אמריקאית חדשה ביחס לאזור וליחסים העתידיים של אמריקה עם האזור. מצער שיוזמה זו באה מצד אמריקה ועוד יותר מצער שלערבים לא היה חלק בעידודה...

 

הנימוקים ליוזמה זו אמיתיים ואין מקום להטיל בהם ספק. פאוול נשען בנאומו על עובדות מוצקות בעניין המציאות הערבית. אי אפשר לסרב ליוזמה [שכן] היא מבטיחה קידמה ושגשוג ובנוסף לכך אין לסרב לשותפות הערבית האמריקאית, [שהרי] היא אינה דבר בלתי מקובל בשיח  הרשמי הערבי. אדרבה, שיח זה מתפאר בהישגים שהושגו כתוצאה מפיתוח היחסים עם אמריקה.

 

השאלה הנשאלת היא מדוע באה יוזמה זו מוושינגטון? מדוע נבצר מהמשטרים הערבים לכנס את האינטלקטואלים הערבים כדי לגבש יוזמה בוגרת ומפותחת יותר? מדוע המנהיגים הערבים שגזרו סרטים [בטקסי] פתיחת אוניברסיטאות לא אזרו עוז לשחרר את הפוטנציאל של עמיהם באמצעות אותן אוניברסיטאות? ...

 

[תוכנית פאוול] היא תעודת פטירה לתחייה הערבית. הערבים אינם זקוקים ל-29 מיליון דולר אלא זקוקים להחזרת השכל וההיגיון שהדיכוי [הפנימי] גרם להיעלמם כדי [שגם] הם [יקדישו] סכום של 29 מיליון דולר לתוכנית תחייה... הניסיון מצד אחדים להתרברב בדיבורים על התניית תנאים מצד הערבים כלפי אמריקה כדי שיסכימו ליוזמתה הוא דבר מעורר רחמים. היוזמה היא תוכנית אמריקאית לפיתוח האזור ועמי האזור זקוקים לה..."[14]

 

אבראהים אל-בחראוי, בעל טור ביומון הממסדי המצרי "אל-אהראם" קרא לזרם הרפורמיסטי במצרים לנצל את תכנית פאוול ולפעול למען הרפורמות: "תומכי הזרם הרפורמיסטי במצרים, הנמצאים בכל המפלגות ובכל הזרמים הפוליטיים הקדימו את פאוול בקריאתם לרפורמות והם עומדים היום בפני אחריות לאומית דוחקת הקוראת להם לקחת לידיהם את היוזמה כדי ליישם את הקריאה המצרית לרפורמה, להסביר את מה שנדרש לצורך רפורמה זו וכדי לפתוח - הן עם מי שמסכים לקריאתם והן עם מי שמתנגד לה - בדיאלוג שוויוני ודמוקרטי המכבד את דעותיו של האחר...

 

אפילו סכום הכפול מההקצבה הכספית שהוקצתה [על ידי ארה"ב] ליוזמה לא יספיק לצורך יישום מטרותיה המיוחלות, אבל מחובתנו לשאת את האחריות לרפורמה במולדתנו על כתפינו - אנחנו קודם כל ואחרי הכל - תוך שמירה על ייחודיותנו התרבותית וזהותנו הלאומית ותוך הבנה הדדית ושיח לאומי, כדי לבצע את ניסיון הרפורמה וההתחדשות..."[15]  

 


 


[1] אל-אהראם, (מצרים), 19.12.2002.

[2] אל-אהאלי, (מצריים), 18.12.2002.

[3] אל-וטן, (סעודיה), 15.12.2002.

[4] אל-חיאת, (לונדון), 16.12.2002.

[5] אל-ראי, (ירדן), 17.12.2002.

[6] אל-קדס, (רש"פ), 18.12.2002

[7] אל-שרק אל-אוסט, (לונדון), 21-22.12.2002.

[8] אל-וטן, (כווית), 17.12.2002

[9] אל-שרק אל-אוסט, (לונדון), 24.12.2002.

[10] עוכאז, (סעודיה), 17.12.2002.

[11] אל-ראי, (ירדן), 23.12.2002.

[12] אל-אהראם, (מצרים), 17.12.2002.

[13] אח'באר אל-שרק, (אינטרנט), 23.12.2002.

[14] אל-ראי, (ירדן), 17.12.2002

[15] אל-אהראם, (מצריים), 18.12.2002.