המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
התייחסויות והערכות לקראת הבחירות בישראל
28/11/2002

 

                                 התייחסויות לקראת הבחירות בישראל

 

עמדת הרש"פ בנוגע לבחירות בישראל

למרות הצהרתה הרשמית של הרש"פ כי היא אינה מעוניינת להתערב בבחירות לטובת צד זה או אחר מאחר וזהו עניין ישראלי פנימי, נשמעות ברש"פ קריאות לסייע ל"מחנה השלום" הישראלי בבחירות ואף להכריז לשם כך על שביתת נשק – דרישה שתנועת החמאס מתנגדת לה.

 

בהודעה רשמית של ההנהגה הפלסטינית נקבע כי "ההנהגה שוקדת על הבהרת העמדה הפלסטינית הרשמית העממית מול כל ישראלי שרוצה להבין את המציאות באופן אקטיבי כדי לתת את קולו לגורם המספק לו ביטחון אמיתי ושלום כולל..."[1]

 

התבטאויות באותו הקו נשמעו מפי בכירים נוספים: סאיב עריקאת, השר לשלטון המקומי, אמר בראיון לשבועון הערבי- ישראלי "כל אל-ערב": "אנו מסתכלים על הסוגיה הזו כאל עניין ישראלי פנימי אבל אנו מקווים שהעם הישראלי יבחר הנהגה שתכוון אותו לעבר השלום וצרכי השלום... קראנו [בעבר] ועודנו קוראים לעם הישראלי לבחור הנהגה שיכולה להגשים את צרכי השלום שלא כמו ההנהגה הנוכחית אשר הוכיחה את כישלונה וחוסר יכולתה ודחפה את שני העמים ליותר פעולות של אלימות ואנרכיה."[2]

 

התבטאות חד משמעית בעניין נשמעה מפי יועצו של ערפאת, ממדוח נופל, שאמר: "כל הכוחות הפלסטינים החל מהיו"ר ערפאת ועד הפלג הקטן ביותר מתעניינים בבחירות בישראל. משמעות תוצאות הבחירות האלה היא או המשך מצב ההרס, ההרג והעימות בו אנו חיים או היציאה ממצב זה." נופל ציין כי הפלסטינים יכולים "לסייע למצנע ולמחנה השלום בישראל באופן מיידי" וכי "הכרזה רשמית מצד כל הכוחות והתנועות הפלסטינים להפסיק את הפעולות נגד אזרחים ישראלים ידחוף את מחנה השלום קדימה"[3]

 

בגילוי דעת שפורסם בתום כינוס של הועד הפועל של אש"ף ברמאללה בראשותו של יו"ר הרש"פ, יאסר ערפאת, הועלתה קריאה "לפתוח במו"מ עם נציגי כוחות השלום בישראל כדי להכין תוכנית שלום מפורטת וכוללת אשר תהווה השלמה לשיחות טאבה ותישען על תוכניתו של הנשיא האמריקאי ג'ורג' בוש ותוכנית השלום הערבית [התוכנית הסעודית] וההצהרות של "הועדה המרובעת".[4]  

 

בעלי טורים פלסטינים: להשפיע על הבוחר הישראלי

מאמרים רבים נכתבו בעיתונות הפלסטינית על הדרכים בהן ניתן להשפיע על הבוחר הישראלי. היומון הפלסטיני "אל-קדס" פרסם את מאמרו של מחזיק תיק ירושלים מטעם אש"פ, ד"ר סרי נסיבה, שקרא להשפיע באופן חיובי על עליית מחנה השלום הישראלי לשלטון על ידי פנייה ל"קול הצף": "הצלחת הנהגה ימנית ישראלית בבחירות האלו משמעותה שבמקרה כזה תנאי המו"מ לפתרון יהיו יותר קשים מהתנאים עכשיו. לכן, בהנחה שאנו מעוניינים בפתרון, הרי שהמו"מ היום עם ממשלת שלום ישראלית עדיף בהרבה מהמו"מ עם [ממשלה ימנית].

 

 משמעות הדבר  היא שהאינטרס שלנו כפלסטינים הוא לגרום לכך שתוצאת הבחירות הבאות תהיה ממשלת שלום ישראלית ולא ממשלת ימין קיצוני. אם אנו מסכימים לאבחנה זו הרי שברור שלמען האינטרס הפלסטיני העליון אנו מחויבים להוות גורם השפעה חיובי להצלחת ממשלת השלום בבחירות הבאות. במקום לנקוט במדיניות שאינה מתייחסת ואינה מנסה להשפיע [על בחירות] או לנקוט במדיניות שמנסה להשפיע [על הבחירות] באופן שלילי. זאת מאחר ושתי [צורות] המדיניות האחרונות עלולות לגרום נזק ברמות שונות לאינטרס הפלסטיני, בהנחה שאנו מעוניינים בפתרון.

 

אשר לשאלה האם ישנה אפשרות שממשלת שלום ישראלית תצליח [לעלות לשלטון] הרי שהדבר תלוי בבוחר הישראלי, במיוחד בבוחר שמתלבט בשאלה האם להעניק את קולו לימין מתוך תחושות הדאגה לביטחונו האישי ומתוך ספק כי ניתן לכונן שלום עם הפלסטינים; או האם להעניק את קולו לשמאל מתוך מחשבה ששלום אמיתי עם הפלסטינים הוא דבר אפשרי וכי זאת הדרך באמצעותה יוכל להבטיח את ביטחונו האישי. הקול המתלבט הזה הוא הקול הקובע אם תוכרע הכף לטובת הימין הקיצוני בממשלה הבאה או שתוכרע לטובת המרכז או השמאל. זהו הקול שאנו צריכים לשאוף להשפיע עליו באופן חיובי במדיניות הפלסטינית.

 

השפעה שלילית על הקול הזה, מבחינת האינטרס הפלסטיני, [יכולה] להיגרם על ידי העלאת רמת הדאגה הביטחונית בקרב הבוחר באמצעות מעשים או אמירות מן הצד הפלסטיני, כמו האמירות הקוראות להתנגשות קיומית עם ישראל או [לנקיטת] מעשים אלימים נגד אזרחים. [כך גם] להיפך, ההשפעה החיובית תגרם על ידי אמירות הקוראות לשלום אסטרטגי ואמיתי עם ישראל והימנעות מלבצע מעשים אלימים כאלה, תוך שמירה כמובן על הזכות הפלסטינית להיאבק למען הגשמת חירותו ועצמאותו..."[5] 

 

בעל הטור ביומון הפלסטיני "אל-איאם", תופיק אבו בכר, כתב במאמר שכותרתו "תפקיד הפלסטינים בבחירות בישראל": מכעיס אותי הנימוס הפלסטיני הרשמי המתבטא באמירה שהבחירות בישראל הן עניין פנימי שאין לנו קשר אליו... תוצאות הבחירות האלו מעניינות אותנו במאה אחוז. אנו ראינו באופן מעשי את ההבדל בין הממשלה של מפלגת העבודה שהציעה לנו מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים - עם תיקונים מסוימים- לבין ממשלת הליכוד שהציעה לנו עוד הרג והרס והתנגדה לכל דיבור שמעבר לפתרונות הביניים ארוכי הטווח...

 

סוג ההתערבות בבחירות הישראליות שאנו מתנגדים לו הוא למשל תשלום כספים עבור מסע הבחירות של מפלגה זו או אחרת, כפי שנטען שהיתה 'התערבות' של אש"פ בבחירות ב-1992 אשר העלו את רבין וסיימו את רודנות הליכוד בזירה הפוליטית מאז 1977. דבר זה אינו מקובל לחלוטין. אבל אני מדבר על דבר אחר. דעתי היתה, ועודנה, שאילו היינו מכריזים על "הודנה" [שביתת נשק] -  שתהיה [כעין] "מנוחת הלוחם" - למספר שבועות לפני בחירות 2001 אולי התוצאות היו משתנות. אני קראתי [לנקוט בדרך זו] בעיתונות ובמכתבים ישירים לנוגעים בדבר. מדוע הישראלים בחרו בשרון? הם הביאו אותו כדי שישיג בכוח בלבד את מה שנבצר מברק להשיג. כך הם הדברים בשיא הפשטות... ההנהגה הפלסטינית התערבה בבחירות הקודמות והעניקה את קולה המכריע לטובת שרון, זו היא האמת שרוב חברי ברמאללה ובעזה יודעים ומדברים עליה בלחש בחדרים נעולים היטב כאשר הליל יורד.

 

אנו צריכים ללמוד לקח ממה שקרה. אנו שילמנו מחיר דמים כבד של בני ובנות עמנו... כפי שאנו התערבנו בבחירות הקודמות לטובת שרון, למרות כל הטענות כי הדבר אינו נכון, אני רוצה להאמין הפעם כי אנו נתערב לטובת כוחות השלום והפיוס כדי ש"מות הקדושים" היומיומי יפסק...

 

בידינו מפתחות רבים ובראשם היענות לזעקה של אבו מאזן בעזה מזה ימים "מספיק", מספיק עם מה שקרה ועם מה שאנו קצרנו. בואו נפסיק עם כל מה שהליכוד והימין הקיצוני נשענים עליו כדי לדרוש ייפוי כוח חדש [מהציבור הישראלי בבחירות] להמשיך את הטבח בעם הפלסטיני. אנו צריכים להפקיע מידיהם את האמתלה המרכיבה את עיקר תעמולת הבחירות שלהם "מה שלא ניתן להשיג בכוח יושג ביותר כוח". זה לבדו אינו מספק. אנו צריכים לפעול כדי שיחתם "הסכם צללים" עם מפלגת העבודה, מר"צ וכל הכוחות והאישים המאמינים בשלום ובהגשמתו ולו ברמות שונות...

 

אם שרון יעלה לשלטון הרי שהוא יקים קואליציה עם כוחות הימין הקיצוני מפני שמפלגת העבודה בראשותו של מצנע לא תכנס לממשלתו. משמעות הדבר היא "ארבע שנים רזות" נגד אדמתנו ועמנו, דבר שההנהגה הפלסטינית צריכה לקחת אותו ברצינות רבה וברגשות אחריות... ולנקוט ולו פעם אחת בעמדה אמיצה ונועזת מאוד שתהפוך את השולחן המדיני בישראל על פניו או שתזעזע את רגליו בחוזקה ותגרום לו לאבד את שיווי משקלו..."[6]

 

קריאה להכריז על "הודנה" [שביתת נשק]

הקריאה להכריז על "הודנה" – שביתת נשק זמנית כדי להשפיע על הבחירות בישראל, תפסה מקום מרכזי בשיח הפלסטיני.

חבר המועצה הלאומית הפלסטינית, ע'אזי אל-ח'לילי, כתב ביומון הפלסטיני "אל-איאם": "כמו בבחירות הקודמות בישראל ובמיוחד בעשור הקודם לגורם הפלסטיני, שהוא בגדר קול פלסטיני עקיף, תהיה השפעה ותפקיד בבחירות האלו ואולי [אף] באופן יותר בולט מאשר בבחירות הקודמות. זאת בשל הקיטוב הנוכחי החד בעמדות בחברה הישראלית... אין ספק שפעולה כמו הפעולה בקיבוץ מצר אשר כוונה, בין אם במודע ובין אם לאו, לישוב של תומכי שלום שרקמו יחסים טובים עם שכניו הערבים היא פעולה מוטעית לגמרי מכל הבחינות ותהיינה לה השלכות שליליות שהימין ינצל אותן לטובתו... השאלה שכל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו היא מה אפקטיבי יותר במהלך תקופת הבחירות הנוכחית בישראל? [האם] ליזום רגיעה והכרזה על "הודנה" [שביתת נשק] ולו באופן חד צדדי כדי לדחוק את הימין הישראלי לפינה, להפקיע ממנו את האמתלות שלו וכדי להעניק תמיכה אמיתית למחנה השלום; או להמשיך לדבר על פעולות של פיצוץ ופעולות באותה מתכונת של הפעולה בקיבוץ מצר ששירתה את הימין הקיצוני בקצירת יותר תומכים לטובת המדיניות שלו ותעמולת החיסול שלו?[7]

 

ד"ר דיאב נצר הציע במאמר ביומון הפלסטיני "אל-קדס" תחת הכותרת "הגורם הפלסטיני בבחירות הישראליות" שתי דרכים בהן ניתן לשנות את המגמה של הבוחר הישראלי: "הדבר הראשון הוא הכרזה פלסטינית על "הודנה" [שביתת נשק] כנה, כוללת, רצינית וברורה אפילו באופן חד צדדי עד שכל האירועים שסובבים אותנו יחלפו כדי שנהדוף כל השלכה מסוכנת ומפתיעה במהלכם; והדבר השני הוא עריכת מתקפת שלום כוללת על החזית הישראלית באמירות ובמעשים.

 

 זאת כדי שנזכה לאמון שלא יהיה ניתן להפריך או לבטל אותו. [המתקפה] תתרכז בדחיית כל סוגי האלימות והריגת אזרחים משני הצדדים ותדגיש את ההכרה בישראל במסגרת גבולותיה הבינלאומיים והבטחת ביטחונה וביטחון היחיד בה כתנאי להסדר הדדי ודו קיום תחת מטריית השלום, שיתוף הפעולה והשכנות הטובה לאחר הסרת הכיבוש... זה מה שהפלסטינים יכולים לעשות כדי לשנות את המגמה בהלך הרוח הישראלי וכדי לחזק את ידי כוחות השלום ולדחוף אותם להרים את קולם כדי להילחם ב"קרב על השינוי" בכוח השכנוע והעובדות"[8]

 

החמאס והדרישה להפסקת פיגועים כסיוע לשמאל הישראלי

בראיון לערוץ הטלוויזיה של החזבאללה "אל-מנאר" אמר נציג ה'חמאס' בלבנון, אסאמה חמדאן: "...לא חל שינוי בעמדת חמאס בנוגע לפעולות מות הקדושים [פיגועי התאבדות] או להתנגדות באופן כללי... כל נסיגה בהתנגדות כעת תהווה ניצחון של הכיבוש... ולכן אין זה הגיוני שתהיה נסיגה בהתנגדות בעיקר בעיתוי הנוכחי...

 

בנוגע לדיבורים על כך [שהפיגועים] מסייעים לימין [בבחירות בישראל], הרי שהפסקת הפיגועים לא תסייע לצד זה או אחר. הפסקת הפיגועים לא תסייע לשמאל להגיע לשלטון, גם אם נצא מנקודת הנחה שלכך יש משמעות חיובית עבור העם הפלסטיני. ההוכחה היא שכל הסקרים מעידים שהימין ישיג בין 56 ל-57 מושבים בכנסת הבאה, בין אם מדובר בליכוד, במפלגת ש"ס, במפלגת שינוי הימנית הקיצונית [כך במקור], ישראל בעליה או מפלגות אחרות. לכן, אינני יכול להסכים עם הדעה שתהיה השפעה רבה להפסקת הפעולות. גם אלו הקוראים להפסקת הפעולות מכירים בכך, ולכן הם מניפים את הסיסמא לפיה אין לאפשר לימין לזכות ברוב מוחץ; לפחות שיזכה ברוב קטן. זהו הגיון בלתי מקובל משום שבסופו של דבר האויב הזה ימשיך להרוג אותנו ואיננו צריך לתת לו פסק זמן...

 

מי שחושבים להשפיע על הבחירות, השאלה הגדולה שאני מפנה אליהם היא מדוע? האם הם רוצים להשפיע על הבחירות משום ש[הם מצאו] קבוצה בישות הציונית הרוצה לתת לעם הפלסטיני את זכויותיו? האם יש קבוצה בישות הציונית שהשתכנעה כי העם הפלסטיני צריך לקבל את הזכויות האלה ושזכויות אלה ברורות לה והיא מוכנה לנקוט בצעדים מעשיים אם היא תזכה בבחירות? התשובה היא בשום אופן לא.

 

 ההצעה מרחיקת הלכת ביותר שהעלו אותם מועמדים [מן השמאל] היא שהם אולי יחזרו לשולחן המו"מ דבר שהוא אשליה. איזה מו"מ זה?! אין משמעות הדבר שאנו לא צריכים להשפיע בתוך אויבנו... אבל אסור לנו לרמות את עצמנו ולטעון שההשפעה הזו לבדה תביא לתבוסתו של האויב. כן, ההשפעה הזו היא אחד הגורמים שיובילו לתבוסת האויב אבל לא הגורם החשוב ביותר. לכן, אם נסכים שההשפעה היא אחד הגורמים לכך שנביס את האויב, השאלה היא באיזה כיוון ברצוננו להשפיע? האם בכיוון של העדפת צד אחד על פני צד אחר? לדעתי לכך תהינה השלכות שליליות והכל מכירים את הניסיון שהיה עם ברק. כאשר ברק נבחר, היו מי שהחליפו ברכות וחילקו ממתקים. מה עשה ברק? כלום...

 

ברור שהחברה הציונית מקצינה מאז הבחירות הקודמות... האויב הזה מקצין משום שזה הטבע שלהם. הניסיון להציג אותם כשה תמים בתקופת שלטון השמאל נעשה כדי לחדור לאזור ויתכן שזה באמת מה שקרה באמצעות תיאורית המזרח התיכון החדש שהציג פרס ובאמצעות הועידות הכלכליות. ואולם, אז באה האינתיפאדה כדי לשים לכך קץ. אנו סבורים שניצחון הימין יציג את העניינים כפי שהם ובאופן ברור: האויב הזה אינו שואף לשלום והשיטה שלו היא הגמוניה על האזור. ומי שלא ראו זאת עד כה יראו זאת בברור ואני מקווה שתהינה לכך [לניצחון הימין] השלכות חיוביות על האומה [הערבית], ועמדתה תהיה ברורה וחזקה יותר בתמיכה בהתנגדות, בתמיכה בעמידה האיתנה של העם הפלסטיני והיא תאמץ את תוכנית ההתנגדות כתוכנית להגנה על האומה כולה והדבר יכול לגרום לשינוי אמיתי..."[9]

 

עבד אל-עזיז אל-רנתיסי, מראשי החמאס בעזה אמר: "פעולות מסירות הנפש הן שיפילו את שרון בבחירות הבאות בישראל שתיערכנה בחודש ינואר כפי שהפילו לפני כן ראש ממשלת ישראל המנוח יצחק רבין, את שמעון פרס, ואת בנימין נתניהו כאשר היה ראש ממשלת ישראל בשנת 1996."[10]

 

בעל טור ביומון סעודי-לונדוני: "ביבי הוא התקווה"

וליד אבו מורשיד, בעל טור ביומון הסעודי-לונדוני בשפה הערבית, "אל-שרק אל-אוסט" כתב תחת הכותרת "ביבי הוא התקווה":

 

"שהפלסטינים והערבים יצפו לשלום ממנהיג הליכוד הינו דבר בלתי אפשרי בריבוע; שהשמאל יזכה בבחירות הקרובות בישראל הינו דבר בלתי אפשרי בחזקה חמישית. לכן, ומשום שמי שיביא את השלום בעידן הליכוד יעשה זאת מתוך אילוץ [נשאלת השאלה] - מדוע שהפלסטינים לא יעשו את שיקולי האינטרסים שלהם בארבע השנים הקרובות ויעריכו מי משני המתמודדים על מנהיגות מפלגת הממסד הציוני הימני – אריאל שרון או בנימין נתניהו, הידוע בכינוי "ביבי" – עדיף להם כדי לקדם את השלום ב"טיפשותו" ולא מתוך אמונתו?

 

אם ניצחון הליכוד הינו בלתי נמנע, מוטב שיזכה בו מי שיש לו כישורים טובים יותר לקצר את תקופת שלטונו ולגייס את הבוחר הישראלי נגד הימין השוביניסטי... קנה המידה היחיד [להעדפת מועמדים] בשלב הבא לא יהיה מידת "קיצוניותם" של שני האישים, אלא מידת "פזיזותם".

 

למרבה הצער, במישור זה, הגנרל הזקן, אריאל שרון, שרטט מחדש את תדמיתו כמדינאי בעל ניסיון המקורב לג'ורג' בוש והוא החל להתרחק, יותר מאשר ביבי, מן הטיפשות הפוליטית שלו, ביחסו לתסביך  הממאיר שלו – יאסר ערפאת. שרון מסוגל לארגן מחדש את סדר העדיפויות שלו כדי שיתאימו לרצונות של הממשל האמריקאי. הוא נסוג בו, למשל, מ"גירוש" הנשיא, יאסר ערפאת מהשטחים הפלסטיניים, למרות שהוא בוער מתשוקה לעשות זאת ואף הביע חרטה על כך שלא התנקש בחיי ערפאת בלבנון ב-1982.

 

אלא שהיתרון של שרון [על פני ביבי] שבגללו הוא גורם את הנזק הרב ביותר לסוגיה הפלסטינית, הוא מקצועיותו בשימוש בטקטיקות לטווח קצר המבטיחות את שרידתו בשלטון... לעומת זאת, ביבי, בקיצוניותו האידיאולוגית ובנטייתו לעלות על שרון בקיצוניותו, מציב את עצמו בעמדות שוביניסטיות ששום ממשלה ישראלית אינה יכולה לדבוק בהן...

 

כיום שב "ביבי" אל הזירה עם הצעות שכולן משרתות את המשך המלחמה נגד הפלסטינים, החל ב"גירושו" של ערפאת ממולדתו, דבר המבשר שבעת שהוא יעמוד בראש ממשלת הליכוד הוא יביא לחברה הישראלית רק עוד קורבנות ויתן לכלכלה הישראלית סיכוי רק להמשיך ולהתדרדר. וזאת יש לדעת, בעת שעמד בראש ממשלת הליכוד הקודמת, הוא היה המהנדס של תחילת הנסיגה הכלכלית. ביום שעלה לשלטון בשנת 1996, הוא קיבל כלכלה עם שיעור צמיחה של חמישה אחוזים בשנה, ובתקופתו חלה ירידה בשיעור הצמיחה, שנה אחרי שנה; בעת שהוא עזב את השלטון בשנת 1999, עמד שיעור הצמיחה על 2.3 אחוזים.

 

לאור הישגיו הקודמים, יכולתו של "ביבי" להביא לכישלון שלטון הליכוד ולהכין את חזרת השמאל לשלטון, נראית טובה בהרבה מזו של אריאל שרון. מדוע אם כן שלא נאחל לו בהצלחה במאבק על ראשות הליכוד וראשות הממשלה הבאה?"[11]

  


[1] אל-חיאת אל-ג'דידה, (רש"פ), 11.11.2002.

[2] כל אל-ערב, (ישראל), 8.11.2002.

[3] אל-איאם, (רש"פ), 20.11.2002.

[4] אל-חיאת אל-ג'דידה, (רש"פ), 23.11.2002. אל-שרק אל-אוסט, (לונדון), 24.11.2002

[5] אל-קדס, (רש"פ), 15.11.2002.

[6] אל-איאם, (רש"פ), 13.11.2002

[7] אל-איאם, (רש"פ), 17.11.2002.

[8] אל-קדס, (רש"פ), 13.11.2002.

[9] אל-מנאר TV (לבנון), 18.11.2002.

[10] אל-שרק אל-אוסט, (לונדון), 24.11.2002.

[11] אל-שרק אל-אוסט, (לונדון), 17.11.2002.