המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
דחלאן ומערער על מנהיגות ערפאת
19/10/2002

 

דחלאן מאיים להילחם ב'חמאס', חושף את ההסכמה האמריקאית-פלסטינית בנושא ספינת הנשק קארין A, ומערער על מנהיגותו של ערפאת

 

מחמד דחלאן, שהתפטר לפני כמה ימים מתפקיד היועץ לביטחון לאומי של יו"ר הרש"פ, יאסר ערפאת, וששימש מאז הקמתה של הרש"פ כראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה, תקף בחריפות את תנועת ה'חמאס' ומתח ביקורת על מנהיגותו של יאסר ערפאת. דחלאן דיבר בפורום סגור שהתכנס בעזה, אך אחד המשתתפים כתב את הדברים ושלח אותם לכתב היומון הלונדוני בשפה הערבית "אל-חיאת", בדמשק, אבראהים חמידי.

 

להלן הדיווח של חמידי במלואו:

"הקולונל מחמד דחלאן, יועצו לשעבר של הנשיא הפלסטיני, יאסר ערפאת, לענייני ביטחון, תקף בחריפות את תנועת ההתנגדות האסלאמית – ה'חמאס' ואיים שבתמורה 'לשריפת תחנת משטרה כלשהי, הוא ישרוף את כל מרכזי ה'חאמס'. יש לנו בריונים בדיוק כמו שלהם יש בריונים'. דחלאן אמר שעבד אל-עזיז אל-רנתיסי, אחד ממנהיגי התנועה [ה'חמאס'] הוא 'מלחמת אחים ניידת ובור. למי הוא חושב את עצמו? המולא עומר, מנהיג הטאליבאן?'

 

דחלאן גילה שבכירים פלסטינים סיכמו עם האמריקאים על כך ששר החוץ, קולין פאול, יכריז שהספינה 'קארין A' לא היתה מיועדת לרשות הפלסטינית, 'אלא לחזבאללה, והאמריקאים רצו שבכיר פלסטיני יאמר שאם יוכח שאחד מן הרש"פ היה מעורב בפעולה, אנו נבוא עמו חשבון, אבל משום שאנו כל כך חכמים, אמרנו: פאול זיכה אותנו מנושא הספינה. האמריקאים הבינו [מזה] שהם יושבים עם כנופיה או מאפיה, וזה מה שפוצץ את המשבר והיווה שערוריה דיפלומטית גדולה.'

 

דברי הקולונל דחלאן נאמרו במהלך פגישתו עם אגודת אנשי העסקים ביום ראשון בערב בעזה, בה נאסר על העיתונאים לכתוב דבר. ואולם, מקורות פלסטינים המקורבים לרש"פ, שלחו למשרד אל-חיאת בדמשק, ארבע עמודים שכללו את מה שלדעתם היו הדברים החשובים ביותר שאמר דחלאן. [דחלאן] חשף שהוא שלח אחרי אירועי ה-11 בספטמבר 2001, דו"ח לנשיא ערפאת בו הוא הציע 'להשאיר את האינתיפאדה מאחורי גבנו. האינתיפאדה היא אמצעי ולא מטרה (...) היה עלינו להפוך אותה לאינתיפאדה עממית ולהפסיק את הפעילות המזוינת, אבל אנו לא עשינו זאת ואין לנו את האומץ, כהנהגה, לעשות זאת.'

 

לאחר שאמר שהעם הפלסטיני הוא 'אספסוף הנוטה לקיצוניות ולדחיית [כל הצעה]', אמר [דחלאן]: על ההנהגה הפלסטינית לכפות את החלטותיה ולו באמצעות מקל על העם בכמה נושאים'. הוא ציין שבן גוריון הוא "המדינאי החשוב ביותר בהיסטוריה של החברה הישראלית והוא הסכים להקמת מדינה ללא ירושלים, כדי לכונן ישות [מדינית] ולחזקה. הוא הסכים להחלטה 181, קיבל את ההחלטה והכריז על כינונה של ישראל, למרות שרבים מן הישראלים התנגדו לכך. אנו מסוגלים לכפות על פלג [מסוים] שלא לירות פצצות מרגמה, משום שהישראלים מוחקים 200 דונם בתגובה. אם ערפאת היה מכריז על מדינה ללא ירושלים, הוא היה מואשם בבגידה אפילו על ידי ה'פתח'.'

 

דחלאן אמר עוד: 'ההנהגה הפלסטינית לא החמיצה הזדמנות לבצע שגיאות (...) לעם הפלסטיני יש יכולת מופלאה למות מות קודשים ולעמוד איתן. ישנן שתי מגמות ברש"פ: הראשונה אומרת שהעם יסבול ויחזיק מעמד והשניה שהעם ממוטט. שתיהן טועות. העם מסוגל לסבול אם להקרבה יהיה תגמול פוליטי.'

 

בנוגע לקשר עם ה'חמאס', אמר דחלאן ש'קיימת תחושה בקרב ה'חמאס' שהרש"פ אינה ראויה להמשיך ולהתקיים (...) ישבנו ונזכרנו בכל הניסיון שהיה לנו עם ה'חמאס', והחלטנו שלא ניתן לה את הזכות הזו [כך במקור] שההזדמנות מתאימה לחיסולה של הרש"פ.'

 

דחלאן הוסיף: 'יש לנו קו אדום והוא שהחברה הפלסטינית לא תיגרר ללחימה פנימית. יש לתפוס את (12 הנאשמים בהריגתו של ראג'ח אבו לחיה, [קצין המשטרה הפלסטינית]) ואת כל מי שתכנן וסייע למעשה הנפשע הזה. אנו לא ניסוג [מתביעה] זו, גם אם יהיה עימות.' הוא אמר עוד: 'אנו ויתרנו על הרעיון של הסגרת [12 החשודים על ידי ה'חמאס' לרש"פ] ואמרנו 'לא נורא', נביך אותם עם הבסיסים שלהם [כך במקור], אבל אסור להם להתנגד כאשר אנו רוצים לעצור מישהו. [בתגובה על] כל שריפה של תחנת משטרה, אנו נשרוף את כל מרכזי ה'חאמס'. יש לנו בריונים בדיוק כפי שיש להם בריונים. אם לא נחוש ש[תנועת] 'חמאס' רצינית, נתחיל במעצרים'."[1]

 

ג'יהאד אל-ח'אזן, בעל טור ב"אל-חיאת", מרבה להתקשר לדחלאן, בו הוא רואה ידיד אישי, ולדווח על שיחות הטלפון עמו בטורו היומי. אל-ח'אזן כתב על המבוי הסתום אליו נקלעו 'חמאס' והרש"פ בעקבות התביעה להסגיר את אנשי ה'חמאס' שרצחו את הקולונל אבו לחיה. אל-ח'אזן שוחח עם "שני ידידים מהשורה הבכירה ביותר ב'חמאס' וברש"פ". בשל מנהגו של אל-ח'אזן לשוחח עם דחלאן ובשל תוכן הדברים, סביר להניח כי גם הפעם הדובר הוא דחלאן.

 

אל-ח'אזן כתב:

"העמדה השניה [זו של הבכיר ברש"פ] הפתיעה אותי בחריפותה. הובעה התעקשות על הסגרתו של עמאד עקל [רוצחו של הקולונל אבו לחיה], ללא קשר לשום עניין אחר ואף היה איום לתפוס אותו בכוח, גם אם הדבר יוביל לעימות מזוין עם ה'חמאס' בכל רצועת עזה.

הידיד הבכיר... אמר: 'אין זו פרשה של [נקמת דם] שבטית. בחטיפה [וברצח של הקולונל אבו לחיה] השתתפו 12 גברים. כל משפחת עקל מונה שישה גברים. ד"ר עבד אל-עזיז אל-רנתיסי לקח אחריות על הפעולה. הם לא יעשו מאתנו מטומטמים. אם הם יסגירו את הילד [עקל], הכל טוב. אם לא, אני לא אותיר ל'חמאס' אפילו מוסד אחד שיעמוד על הרגליים.

 

לא נתיר לאיש להתיר דמו של מי מאתנו. אם הילד שירה לא יוסגר, אני אהרוג אותו ואשאיר את משפחתו עם נקמת דם נוספת. 'חמאס' – ולא הילד עמאד עקל – היא שחטפה קצין ברחוב. הם שברו את ידיו ואת רגליו והרגו אותו. אם הם חושבים שהרש"פ כבר נגמרה, הרי שאנו לא נגמרנו: לא הביטחון המסכל ולא התנזים.

אין פתרון של פשרה. או שיסגירו את הילד או שאנו נחסל את ה'חמאס'. אינני מוכן שהם ירו בקצין נוסף ברחוב. שמונה מ'חמאס' רצחו [פעם] איש משטרה. שחררנו אותם ואנו יכולים להחזיר אותם [לכלא]. ד"ר אל-מקאדמה רצח שניים מן המשטרה. שחררנו אותו ואני יכול להחזיר אותו לכלא ולהוציא אותו להורג. אנו יכולים לשחרר עשרה שירו באל-רנתיסי ואז לגזור עליהם מאסר עולם.

נקטנו ביד קלה מאוד עם ה'חמאס'. הם גרמו לנו בעיות עם האמריקאים ועם הישראלים ואחרי כל זה הם מתנהגים אלינו כמו אל מטומטמים. הם שרפו תחנות משטרה ואמרו: העם שרף אותן. אנו נוציא את העם כדי שישרוף את כל מרכזי ה'חמאס'.

 

אם הם תבעו לשפוט את כל הנאשמים [מצד הרש"פ], גם אנו תובעים זאת, אבל הסגרתו של הילד (עמאד עקל) אינה קשורה בשום נושא אחר [כלומר, אינה תלויה בשפיטת אנשי רש"פ שנחשדו בפגיעה באנשי 'חמאס']. או שהם יסגירו אותו או שאנו נביא אותו.

הם הרגו בחור צעיר [הקולונל אבו לחיה] שהשתתף בכל הקרבות שלנו מאז ספטמבר 2000 ועד היום. אני אחנך אותם לנצח נצחים. בחיי אביך, תרשום לפניך שאם 'חמאס' תשרוף תחנת משטרה, אני אשרוף 50 מרכזים שלהם. אם הם רוצים אחדות לאומית, גם עליהם לשלם את מחירה, ולא רק עלינו."

אל-ח'אזן אמר שהדברים שהוא נמנע מלפרסם מתוך השיחה, כפולים בחריפותם מן הדברים שפרסם.[2]

 

 



[1] אל-חיאת (לונדון), 16.10.2002.

[2] אל-חיאת (לונדון), 16.10.2002.