המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
דבקות פלסטינית בזכות השיבה לאחר יוזמת ז'נבה
15/12/2003

  

דבקות פלסטינית בזכות השיבה לאחר יוזמת ז'נבה

 

השקת יוזמת ז’נווה בשוויץ עוררה תגובות נסערות בזירה הפלסטינית. תגובות אלו באו בעיקר כריאקציה לטענת הצד הישראלי בשיחות, כי הצד הפלסטיני ויתר על זכות השיבה. בכירי הרש"פ הכחישו טענה זו. הן הצד הישראלי והן הצד הפלסטיני נאחזו בנוסח סעיף הפליטים כדי לאשש את עמדתם. חסין חג'אזי, יועץ במשרד החוץ הפלסטיני הבהיר כי סעיף הפליטים במסמך מעורפל כדי לאפשר לכל אחד מהצדדים לשווק אותו בציבורו.

 

אולם, ניצול הערפול על ידי הצד הישראלי לצרכיו הביא את הפלסטינים להדגיש את עמידתם על זכות השיבה ביתר שאת.

 

ערפול "סעיף הפליטים" ביוזמת ז'נווה

סעיף הפליטים בהסכם ז'נווה נוסח בצורה עמומה. הסעיף קבע כי החלטת העצרת הכללית של האו"ם 194 היא "אחד היסודות" לפתרון בעיית הפליטים וציין חמש אופציות לפתרון בעיית הפליטים, זאת מבלי לומר שמימוש חמש האופציות המוצעות יהווה מיצוי של החלטה 194. עמימות זו אפשרה לשני הצדדים לנסות לשווק את ההסכם, כל אחד בציבורו, אך בצורה הפוכה לחלוטין, מתוך רצון של כל צד לרצות את קהל שומעיו. הפלסטינים טענו כי במסמך יש הכרה בזכות שיבה במסגרת הקביעה כי החלטה 194 מהווה "בסיס לפתרון נושא הפליטים" ואילו הישראלים ציינו כי הפלסטינים ויתרו על זכות השיבה מאחר והסכימו לכך שמספר הפליטים שישובו לתחומי ישראל נתון לשיקול דעתה הריבוני של ישראל, כפי שמוגדר באופציה הרביעית מבין חמש האופציות.  

 

התייחסותו של הצד הישראלי לנוסח סעיף הפליטים כהישג במסגרתו ויתרו הפלסטינים על זכות השיבה יצרה לחץ בקרב ההנהגה הפלסטינית להכחיש את הקביעה הישראלית ולהדגיש ביתר שאת את עמידתם על זכות השיבה. בכירים ברש"פ מיהרו להצהיר בהזדמנויות שונות כי הם מתנגדים לכל ויתור על זכות השיבה של הפליטים. כך למעשה, הפכה שאלת זכות השיבה לבומרנג אשר עקב הצהרות אלו יכביד יותר על הצד הפלסטיני לערוך ויתורים בעניינה, ועל הצד הישראלי לקבל אותה כפי שנוסחה בהצהרות אלה.

 

לערפול שבניסוח סעיף הפליטים התייחס ג'מאל זקות, חבר בלשכה המדינית של האיחוד הדמוקרטי הפלסטיני פד"א ואחד ממגבשי היוזמה. בעקבות ביקורת חריפה שנמתחה על הצד הפלסטיני ביוזמה כתב זקות ביומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה": "יש להכיר בכך שישנה עמימות מסוימת בסעיף זה. המסמך אינו מורה על הבטחת שיבה מלאה וקולקטיבית של מיליוני פלסטינים אבל הוא [גם] אינו מוותר על זכות זו. אדרבה, טווח הזמן המוצע לפתרון בעיית הפליטים משתרע לאורך 5 שנים בה בעת שטווח הזמן לנסיגה ישראלית מהאדמות הפלסטיניות, לפינוי ההתנחלויות ולהשלמת פריסת הריבונות הפלסטינית על אדמותיה בהתאם למה שמוגדר במפות - שהן חשובות יותר מן הטקסטים - הוא שלוש שנים [לאמור בעית הפליטים תמשיך להתקיים גם לאחר תום הנסיגה]" עוד אמר זקות כי "בניגוד ליוזמת קלינטון המחשיבה את חמש האופציות [לגבי פתרון בעיית הפליטים] כיישום החלטה 194, ... מסמך ז'נווה לא הורה [שיישום החלטה 194] יהיה 'בהתאם ל[חמש האופציות] שיצוינו כדלהלן', שכן אז היה ניתן להחשיב זאת כצמצום [דרך יישום] החלטה 194 ל-5 האופציות [בלבד]."[1]

 

גם חסין חג'אזי, פרשן פוליטי ויועץ התקשורת של משרד החוץ, התייחס לערפול במאמר ביומון הרש"פ "אל-איאם": "הערפול שבנוסח ז’נווה... מאפשר לחותמי המסמך בצד הפלסטיני לומר שזכות השיבה מעוגנת במסמך ו[מאידך] מאפשר למתנגדי המסמך [בצד הישראלי] להסכים עם החותמים הפלסטיניים ולומר כי ישראל הסכימה לזכות השיבה. כמו כן, ערפול זה מאפשר ליוסי בילין ולחותמי המסמך הישראלים לומר כי המכשול של זכות השיבה הוסר,שזהו ניצחון של ישראל במידה והיא מעונינת לצאת מהמשבר של הסכסוך [הישראלי- פלסטיני]."[2] 

 

תוצאת הערפול המכוון – הדגשת יתר של זכות השיבה

להלן יובאו התבטאויותיהם של בכירי ההנהגה הפלסטינית בעקבות הצהרות הצד הישראלי כי הפלסטינים ויתרו על זכות השיבה:

 

יאסר ערפאת ובכירים אחרים ברש"פ

בדברים שנשא בשמו של ערפאת בטקס אמר מנואל חסאסיאן, ראש אוניברסיטת בית לחם: "אני שולח ברכות, [רגשי] כבוד והערכה עמוקה לכוחות השלום הישראליים, הפלסטיניים והבינלאומיים הנפגשים היום בז’נווה כדי להדגיש לעמים, למדינות, לממשלות במזרח התיכון ולעולם כולו שהשגת השלום בין שני העמים –הפלסטיני והישראלי היא דבר הכרחי ודחוף." בהדגישו את עמדתו בשאלת הפליטים, כלל ערפאת, בנאום שנשא חסאסיאן בשמו,  את החלטת עצרת האו"ם 194 באומרו: "אני רוצה בהקשר זה להדגיש את הסכמתנו להחלטת מועצת הביטחון 1515 ואת דבקותנו בהחלטות האו"ם וביניהן: 242, 338, 425, 194, 1397."[3]

 

במהלך מסיבת עיתונאים בבירות אמר נביל שעת' , השר לענייני חוץ ברש"פ: "הפלסטינים לא יוותרו לעולם על זכות השיבה לבתיהם. הם רק נושאים ונותנים רק על דרך יישום השיבה."[4]

 

השיח' עכרמה צברי, המופתי של ירושלים והשטחים הפלסטינים, שיגר ל"ועידה העממית להגנה על זכות השיבה" שהתכנסה בעזה פסק הלכה [פתוא] האוסר על הפליטים הפלסטינים לקבל פיצויים כנגד ויתור על זכות השיבה. בפתוא נאמר: "דינו של מי שלוקח פיצוי על רכושו הוא אותו דין שנקבע בפתוא שפרסמו חכמי ההלכה בשנות השלושים של המאה שעברה, אשר אסרה [על הפליטים] באופן מוחלט לקבל פיצוי. זאת מפני שהאדמה הפלסטינית אינה סחורה שנמכרת ונקנית והיא וקף מבורך ומקודש".[5]

 

המועצה המחוקקת הפלסטינית הדגישה באחת מישיבותיה את "זכות שיבת הפליטים הפלסטינים למולדתם ואת זכותם לפיצויים על סבלם ארוך השנים ועל רכושם, במסגרת החלטה 194 והאמנות הבינלאומיות שהאו"ם הכיר בהן."[6]

 

רפיק אל-נתשה, ראש המועצה המחוקקת הפלסטינית, אמר במהלך כינוס של "הועידה העממית להגנה על זכות השיבה" שנערך במרכז רשאד אל-שוא בעזה: "הבעיה הפלסטינית החלה מהפליטים והיא לא תיפתר אלא בשיבתם לבתיהם. אנו לא נרשה לאף אחד להפקיר את זכויות עמנו... מי שחושב שביכולתו לכונן שלום על חשבון הזכויות הלאומיות שלנו הוזה. אם יוזמת ז’נווה ויוזמות אחרות יבואו על חשבון זכויות אלו, אז שכולן תלכנה לגיהנום... אם הסכמי השלום לא ישיבו את זכויותינו, הרי שההתנגדות והמאבק הם האלטרנטיבה שיש בידינו כדי להשיבן."[7]

 

בכירי המועצה הלאומית הפלסטינית

עבד אללה אל-חוראני, ראש הועדה המדינית של המועצה הלאומית הפלסטינית וראש "הועידה העממית להגנה על זכות השיבה" הפנה אגרת לכל המשתתפים בניסוח מסמך ז’נווה בה נכתב כי הם אינם מייצגים אלא את עצמם.[8] כמו כן במהלך מפגש פוליטי בעזה אמר: "בעיית הפליטים היא יסוד קיומה של תנועת השחרור הלאומית הפלסטינית המודרנית שסיסמתה היתה השיבה והשחרור...  הסכם ז’נווה הסיר מישראל כל אחריות ליצירת בעיית הפליטים. אפילו הפיצויים בתמורה לרווחים [של ישראל] מהאדמות [הפלסטיניות] והפיצויים על האסונות שנגרמו לפליט הפלסטיני - ישולמו במסגרת קרן בינלאומית שתאסוף תרומות מכל מדינות העולם וביניהן ישראל, מה שפוטר את ישראל מהאחריות החומרית כלפי הפליט הפלסטיני."[9]

 

וליד אל-עוצ', מזכ"ל ועדת הפליטים במועצה הלאומית הפלסטינית, קרא להכשיל את יוזמת ז’נווה מאחר ו"תכניה בנוגע לפליטים מהווים חריגה מהמדיניות הרשמית של אש"פ, הנציג הלגיטימי והיחיד של עמנו; סותרים לחלוטין את החלטות המועצה המרכזית והמועצה הלאומית הנוגעות בדבר... ומהווים הפרה בוטה של החלטת האו"ם 194 הערבה לזכות האיתנה של הפליטים לשוב לבתיהם."[10]

 

בכירים בתנועת הפת"ח

האני אל-חסן, חבר הוועדה המרכזית של פת"ח ויועצו המדיני של יו"ר הרש"פ, יאסר ערפאת אמר במהלך ביקור במחנה הפליטים "אל-רשידיה" בדרום לבנון: "הועדה המרכזית [של הפת"ח] אינה מכירה בהסכם ז'נווה... אנו דבקים בזכות השיבה.[11] וכי "הרשות לא תוותר על זכות השיבה שאישרה מועצת הביטחון בהחלטה 194."[12]

 

זכריא אל-אע'א, בכיר בתנועת הפת"ח אמר בראיון ליומון הפלסטיני "אל-קדס": "אנו חושבים שמסמך ז’נווה אינו מייצג את זכויות העם הפלסטיני ואינו מייצג את עמדת פת"ח בנוגע לפתרון. זאת מפני שהוא מתעלם מאחת הזכויות הבסיסיות של עמנו שהיא זכות השיבה הנוגעת לרוב הסוחף של עמנו. לא נסכים לשום פתרון שלא יכלול פתרון של כל האלמנטים של הבעיה הפלסטינית." [13]   

 

צח'ר חבש, חבר הועדה המרכזית של הפת"ח הידוע כמי שמקורב לערפאת, אמר בראיון ליומון הפלסטיני "אל-קדס": "במסמך [ז’נווה] יש ויתור על זכות השיבה. לאלו שחתמו עליו אין כל סמכות לעשות כן... מסמך ז’נווה אומר שיש שותפים פלסטינים לויתורים ולא לשלום ולפתרון מדיני... אני מאמין [בצורך] לפעול בזירה הישראלית ולשכנע את החברה הישראלית שאנו רוצים בשלום אבל לא על חשבון זכויותינו."[14] במהלך עצרת ברמאללה אמר חבש כנציג הכוחות הלאומיים והאסלאמיים שהתנועה קראה למנהיגיה שלא לנסוע לז’נווה לטקסי השקת היוזמה בז’נווה וקרא לבוא בחשבון עם כל מי שהפר את ההחלטה הלאומית [ונסע לטקס ההשקה]. עוד אמר "בעיית הפליטים וזכותם המקודשת והאיתנה לשוב למולדתם ולבתיהם מהם גורשו, היא בעיה פלסטינית ערבית שנוגעת לכל ערבי ומוסלמי. אסור לאף קבוצה לשאת ולתת עליה."[15]

 

הנהגת ה"שביבה", תנועת הנוער של הפת"ח, בגדה המערבית הדגישה במהלך כנס ברמאללה את התנגדותה הנחרצת ליוזמה שהוגדרה כ"מזימה שנרקמת נגד העם הפלסטיני והאינתיפאדה שלו." בגילוי דעת מטעמה הדגישה התנועה את "דבקותה בכל הזכויות הלאומיות ובראשן זכות השיבה של כל הפליטים הפלסטינים לבתים מהם גורשו, [וכן הדגישה] את המשך המאבק עד להגשמת המטרה הנעלה ואת המאבק נגד יוזמה זו ונגד כל היוזמות העומדות בסתירה לזכויותינו הלאומיות..."[16]

 

בכירים פלסטינים: היוזמה היא "פעולה פוליטית" להפלת שרון

אישים מרכזיים ברש"פ אף הרחיקו לכת בתגובותיהם. לא זאת בלבד שהם הכחישו את הטענה הישראלית לגבי סעיף הפליטים, אלא שהם ביטלו את חשיבותו של מסמך ז'נווה כולו על ידי הצגתו כתרגיל פוליטי, כניסיון להעביר את המאבק לישראל או ניסיון לתמוך בשמאל הישראלי. 

 

בראיון ליומון הסעודי "עכאט' " הסביר נביל שעת': ""[יוזמת] ז’נווה אינה יותר מפעולה פוליטית שאותה אנו מעודדים משום שהיא ניצבת נגד ממשלת שרון ונגד הפתרון הצבאי... אך איננו יכולים להיות מחויבים לה ועודנו צריכים לדון עליה.... לגבינו, דבר לא השתנה. אנחנו נדון על כל החבילה: על המדינה, האדמה, המים, הפליטים וכו'..."[17]

 

יועצו של ערפאת לביטחון לאומי, ג'בריל רג'וב טען בראיון ליומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט" כי התמיכה הפלסטינית היא במחנה השלום הישראלי ולא במסמך ז’נווה: "הנשיא ערפאת היה מחויב לברך את מאמצי מחנה השלום הישראלי, במיוחד לנוכח התנאים הקשים בפניהם עומד מחנה זה ולנוכח הלחצים הכבדים המופעלים עליו מצד הימין הקיצוני. [מחנה זה] מכיר בזכותו של העם הפלסטיני להקים את מדינתו ולהביע את סירובו לכיבוש, לסגר ולמצור. כמו כן, התקבלו החלטות מטעם הועד הפועל של אש"פ, הנהגת הפת"ח והמועצות הלאומיות להמשיך את הדיאלוג עם מחנה השלום ולפעול לחיזוקו ולהגברת תפקידו. לעמדתו החיובית של ערפאת כלפי מחנה השלום אין שום קשר למסמך ז’נווה... הנשיא אף פעם לא הסכים למסמך [ז’נווה] או אימץ אותו. ראשית, המסמך אינו מסמך רשמי. שנית, הוא אף פעם לא הוצג בפניו ואף אחד לא ביקש את עמדתו לגביו..."[18]   

 

האני אל-חסן, חבר הוועדה המרכזית של פת"ח ויועצו המדיני של יו"ר הרש"פ, יאסר ערפאת אמר במהלך ביקור במחנה הפליטים "אל-רשידיה" בדרום לבנון: " שרון התנגד למסמך זה והוא רוצה מדינה [פלסטינית] על 50% מהאדמה הפלסטינית בעוד שסיסמתנו  היא הפלת המדיניות שמנהיג שרון. אנו רוצים להעביר את המאבק לתוך ישראל." [19]



[1]  אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 30.11.2003.

[2]  אל-איאם (רש"פ), 6.12.2003.

[3] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 2.12.2003.

[4] אל-איאם (רש"פ), 2.12.2003.

[5] אל-חיאת אל-ג'דידה, (רש"פ), 2.12.2003.

[6] אל-חיאת אל-ג'דידה, (רש"פ), 3.12.2003

[7] אל-קדס (רש"פ), 2.12.2003.

[8] אל-קדס (רש"פ), 2.12.2003.

[9] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 5.12.2003.

[10] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 1.12.2003.

[12] אל-נהאר 9.12.2003.

[13] אל-קדס (רש"פ), 2.12.2003.

[14] אל-קדס (רש"פ), 2.12.2003.

[15] אל-חיאת אל-ג'דידה, (רש"פ), 2.12.2003.

[16] אל-איאם, (רש"פ), 30.11.2003.

[17] עכאט' (סעודיה), 3.12.2003.

[18] אל-שרק אל-אוסט, (לונדון), 7.12.2003.