המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הויכוח ב"אל-קאעדה" על הפיגועים בסעודיה
18/12/2003

 

על הויכוח ב"אל-קאעדה" בנוגע לביצוע פיגועים בסעודיה

 

בחוגי ארגון "אל-קאעדה" מתנהל בחודשים האחרונים ויכוח בסוגיית הפיגועים שמבצע הארגון בסעודיה. ויכוח זה אינו נוגע, על פי העדויות, לפיגועים נגד מטרות אמריקאיות ומערביות ברחבי העולם, עליהם יש הסכמה, אלא לפיגועים בסעודיה, שביחס אליהם יש תומכים ויש מתנגדים. כמו כן יש ויכוח בשאלה האם יש להגביל את הפיגועים בסעודיה למטרות "צלבניות" – והכוונה בדרך כלל לאמריקאים – או יש לפגוע גם במשטר הסעודי ובכוחות הביטחון הסעודיים.

 

יש לציין שהדעות שהובעו נגד הפיגועים בסעודיה בכלל, ונגד המשטר וכוחות הביטחון הסעודיים בפרט, לא נבעו מטעמים "הלכתיים", אלא מסיבות טקטיות שונות ומתוך רצון לשמר את רמת ההזדהות עם "אל-קאעדה" בחברה הסעודית ולא לפגוע בגיוס הכספים והאנשים.

 

הפיגועים ומעמד "אל-קאעדה" בחברה הסעודית

לויכוח זה יש כמה עדויות, שאחת החשובות שבהן היא זו של עבד אל-עזיז בן עיסא בן עבד אל-מחסן המכונה "אבו האג'ר", שהוא מבכירי מבוקשי "אל-קאעדה" בסעודיה. "אבו האג'ר" סיפר על המחלוקת בראיון ל"קול הג'יהאד", דו שבועון שמוציא ארגון "אל-קאעדה" באינטרנט: "אנשי הג'יהאד ואוהבי המוג'אהדין נחלקו לשניים: היו אנשים שאמרו שאנו חייבים לתקוף את הכוחות הפולשים המטמאים את אדמת שני המקומות הקדושים ושאנו חייבים לגרום לאמריקאים להתעסק עם עצמם ועם בסיסיהם כדי שלא יצאו מהם לכתוש את ארצות המוסלמים ואדמותיהם, מדינה אחר מדינה. היו אחרים שאמרו שאנו חייבים לשמור על הביטחון של הבסיס הזה ושל הארץ הזו [הכוונה לסעודיה] שממנה אנו מגייסים את הצבאות, ממנה אנו מוציאים את הצעירים, וממנה אנו מקבלים את התמיכה [הכספית], ולכן היא חייבת להישאר בטוחה.

 

דעתי היא דעת ביניים בין שתי הקבוצות. נכון שחייבים להעסיק את האויב בעצמו ולא לתת לו תחושת ביטחון משום שברגע שהוא יבטיח את בסיסיו ואת קווי האספקה שלו, תהיה לו הזדמנות להשתמש בהם כדי לתקוף את אחינו בחלקים שונים של מדינות העולם האסלאמי. ואולם, אנו חייבים להיערך בהתאם לעניין ולהתכונן למעשה האדיר הזה באופן הטוב ביותר שבאפשרותנו. אמרנו להם: חכו, אנו מתכוננים ואז תקפנו את האמריקאים.

 

נכון גם שאת הארץ הזו [סעודיה] אנו חייבים לנצל משום שהיא המקור העיקרי לכסף עבור מרבית תנועות הג'יהאד ויש בה מידה מסוימת של ביטחון וחופש תנועה. ואולם, אנו חייבים לאזן בין זה לבין פלישתה של אמריקה לעולם האסלאמי והצרת צעדי תנועות הג'יהאד ואף התנועות האסלאמיות על ידה..."[1]

 

אנשי "אל-קאעדה" מכחישים כי בפיגועיהם בסעודיה נהרגו מוסלמים, אך הם מודים שהמשטר הצליח להעביר מסר ברוח זו בתקשורת וכי הדבר גרם להם פגיעה תדמיתית. לויס עטיה אללה (שם בדוי)[2], מראשי הדרג האידיאולוגי ב"אל-קאעדה", העניק ראיון ראשון לגיליון השישי של "קול הג'יהאד" ושם אמר: "בנוגע לפעולת אל-מוחיא [הפיגוע בריאד ב-8.11.03], ניתן לטעון שהיתה הצלחה תקשורתית לאאל סלול[3] בהצגת המערכה כהרג של מוסלמים ובהסתת אחדים [בציבור] נגד המוג'אהדין, אבל השפעה זו היא זמנית והיא תיעלם אם, לדוגמא, המוג'אהדין ינחיתו מכה נוספת באמריקה; אז תשוב האהדה להיות כפי שהיתה בעבר ואולי אף תגבר."

 

כשנשאל עטיה אללה האם הפיגועים בסעודיה גרמו ל"צניחת מניותיהם של המוג'אהדין" בחברה הסעודית, הוא השיב ש"יתכן שהדבר אכן קרה, אבל עלינו להתבונן בעניין בהשקפה רחבה יותר ולהציב את הפעולות האלה במסגרת של מלחמת המוג'אהדין נגד התוכנית המערבית-אמריקאית בכללותה. בשלבים מסוימים של המלחמה הזו, יכולים המוג'אהדין לחשוב שהם זקוקים לפעולות האלה למרות שעלותם גבוהה מבחינה מוראלית."[4]

 

פיגועים נגד "הצלבנים" אך לא נגד המשטר הסעודי

הקביעה כי אנשי "אל-קאעדה" בסעודיה נלחמים באמריקאים ולא בכוחות הביטחון הסעודיים הופיעה כמה פעמים ב"קול הג'יהאד". בראיון הארוך שפורסם בשני חלקים בגיליון השני והשלישי של "קול הג'יהאד", התייחס לכך גם "אבו האג'ר", שאמר: "אנו לא ביצענו ולו פעולת התקפה אחת. כל הפעולות שהתרחשו היו פעולות הגנה. אדרבה, האחים משתדלים במידת האפשר שלא להתעמת עם הצבא ועם כוחות הביטחון. למרות זאת, הממשלה מסלימה את מלחמתה והיא מנסה לעקור אותי, לעקור אותך, לעקור את כל האסלאמיים מן השורש... אני נשבעתי לטהר את חצי האי ערב מהפוליתאיסטים. אנו נולדנו בארץ הזו ואנו נלחם בה נגד הצלבנים ונגד היהודים עד שנוציא אותם או שנטעם את שטעם חמזה בן עבד אל-מטלב [הכוונה לשהאדה]..."[5]

 

מחבר מאמרי המערכת של כתב עת זה, סלימאן אל-דוסרי, הרחיק לכת עוד יותר ופנה ל"מוג'אהדין" להילחם נגד כוחות הביטחון הסעודיים רק במקרים מובהקים של הגנה עצמית: "אנו מעירים את תשומת לבם של המוג'אהדין לאסטרטגיה בה נקטו שיח' המוג'אהדין, "אבו עבדאללה" אסאמה בן לאדן, והשיח' דר' אימן אל-זואהירי ושעליה הסכימו רבים מגדולי המוג'אהדין בנוגע ללחימה באויב: האויב מס' 1 שלנו הם היהודים והנוצרים ויש להתפנות ולהשקיע את כל המאמצים עד שנחסל אותם – ואנו מסוגלים לכך אם אללה יאפשר לנו לעשות זאת – משום שהם המכשול העיקרי בפני הקמת מדינת האסלאם.

 

...יש לשים לב לתחבולה בה השתמשו העריצים... [ש]דמו של האמריקאי שווה בעיניהם לדמם של המוסלמים כולם. הם מוכנים להשליך מאות [מוסלמים] אל המוות, בתמורה לכך שהאמריקאים ייהנו מבטחה ורווחה... עלינו להישמר מפני התחבולה הזו ולהימנע במידת האפשר מעימות עם צבאות המדינה וכוחותיה, כדי שנוכל להנחית מכות נוק-אאוט לכובשים, ברצות אללה. אין משמעות הדבר שאנו נכנע לאלו המגינים על הצלבנים במידה והם פושטים עלינו; אדרבה, במקרה זה עלינו להתנגד בכל הכוח שברשותנו ועלינו להענישם כדי שיפנו את חרבותיהם לעבר האמריקאים וילחמו בשורותינו, ימנעו מלהתעמת אתנו, או שיתייצבו מולנו ויחכו למה שצפוי להם [מידינו], בזכות אללה וכוחו..."[6]

 

ואולם, ברור לחלוטין כי יש בקרב חוגי האסלאם הרדיקלי בסעודיה מי שמעונינים למלא את החלל שהותיר "אל-קאעדה" כאשר ויתר על ביצוע פיגועים ישירים נגד המשטר הסעודי. דוגמא אחת היא ארגון חדש בשם "גדודי שני המקומות הקדושים" שפרסם עד כה שני גילויי דעת לאחר שביצע ב-5 בדצמבר, 2003, על פי טענתו, פיגוע ירי בו נפצע קשה קצין בכיר במנגנון ביטחון הפנים הסעודי. בגילוי הדעת הראשון נכתב:

 

"הכוונה בפעולה זו היא, בראש ובראשונה, לגרום לו ולכל עריץ החוזר בו מדתו לדעת שהוא לא יהיה בשום אופן מוגן מפני המוג'אהדין וכלי נשקם, ברצות אללה... פעולה זו היתה הצעד הראשון של הגדודים בארץ שני המקומות הקדושים, במסגרת תוכנית לטיהורה, שהוחלט כי היא תתמקד, בשלב הראשון, בשתי קבוצות של החוזרים בהם מדתם:

 

הקבוצה הראשונה היא ראשי המתקפה הצלבנית בארץ שני המקומות הקדושים והיא כוללת את כל מי ששיתף פעולה בכל דרך שהיא עם אמריקה, באיסוף מידע על המוג'אהדין, בכתיבת דו"חות, במתן ייעוץ לצלבנים, בפשיטות על המוסלמים השלווים והפחדתם בבתיהם, בהובלת בניהם אל בתי הכלא, ובפשיטה על קבוצות המוג'אהדין. הקבוצה השניה היא קבוצת התליינים הכוללת את כל מי שמענה בבתי הכלא...

משום שאחינו ב'ארגון אל-קאעדה' עסוקים במלחמה בצלבנים ולאחר שהתברר מגילויי הדעת החוזרים ונשנים שלהם שהם אינם תוקפים את מנגנון ביטחון הפנים וגרוריו, החלטנו לפטור אותם [מהחובה ההלכתית] החשובה הזו ולטהר את ארץ שני המקומות הקדושים מהסוכנים, בשעה שהם ["אל-קאעדה"] יתפנו לטהר אותה מהצלבנים, כדי שלא תהיה 'פיתנה' והדת כולה תהיה לאללה.

 

זהו מסר מ'גדודי שני המקומות הקדושים' המבוסס על תוכנית 'טיהור ארץ שני המקומות הקדושים' לכל מי שידו גואלה בטומאת שיתוף הפעולה [עם האמריקאים] או שידו הטמאה גרמה  עינוי כלשהו לאחד המונותאיסטים [הכוונה במקרה זה לאסלאמיסטים הפונדמנטליסטים]  – עליו לחדול מכך מיד או שידי המונותאיסטים יגיעו אליו...

 

חי אללה, לא נשמע מהיום על איש מנגנון ביטחון הפנים המענה את אחד מאחינו בבתי הכלא, מבלי שנכניס אותו לרשימה ונפעל במלוא המרץ לחיסולו. אנו נעקוב אחריו כמיטב יכולתנו, ונהרוג אותו... לא יעזור לכם [שר הפנים הסעודי] נאיף בן עבד אל-עזיז; הוא לא יגן עליכם ולא יגן על עצמו. כל מי שיחזור בתשובה ויחדל מייד, ירחק מדרכנו, ומי שלא יחזור בתשובה, יוכל לבוא בטענות רק לעצמו..."[7]

 

מדוע קשה להכות את "אל-קאעדה" בחצי האי ערב

הפגיעה התדמיתית שנגרמת ל"אל-קאעדה" עקב פיגועים המבוצעים בסעודיה אינה הסיבה היחידה שבגינה מעדיפים ב"אל-קאעדה" פיגועים נגד "הצלבנים" בסעודיה או פיגועים המבוצעים במערב. לואיס עטיה אללה הסביר כי יש ב"אל-קאעדה" מי שטוענים כי קיומו של המשטר הסעודי משרת את מטרות הארגון משום שהוא מונע מהאמריקאים להנחית מכה קשה על חצי האי ערב.

 

עטיה אללה שנשאל מדוע לא היו פעולות ג'יהאד נגד בני משפחת המלוכה הסעודית, השיב: "אינני יודע. אני אישית סבור שתקיפת ראשי המשטר תחיש את התמוטטותו. ההחלטות האלה נידונות בכינוסי המוג'אהדין והם שמקבלים החלטות מסוג זה, שהרי בסופו של דבר אלו הן החלטות צבאיות. יתכן שכוונת המוג'אהדין היא להימנע מהפלת המשטר משום שהכיסוי הבוגדני שהמשטר הזה מעניק, מונע מאמריקה מלהנחית מכה גדולה על הארץ כולה. זהו אחד הרעיונות שגרמו למוג'האדין [להעדיף] לנטרל את אמריקה קודם כל או לגרום לה שיתוק ורק אז לפנות למשטר הזה ולדומיו. זאת למרות שאני סבור שחיסול כמה מאנשי המשטר יועיל מאוד ויקל על המוג'אהדין מבלי שיגרום לנפילתו."

 

עטיה אללה התייחס גם לצפוי לקרות באזור במידה והמשטר הסעודי יתמוטט. הוא נשאל האם "שהאמריקאים יניחו לנו לנפשנו אם תגיע שעת האפס ומשטר משפחת סלול יסולק", והשיב: "לא. הם לא יניחו לנו. הם ינסו להבטיח את מקורות הנפט כצעד ראשוני, בהתאם לתוכנית ישנה [שהכינו]. הם לא יעמדו בחיבוק ידיים. אלא שהשאלה היא האם הם יוכלו לעשות זאת במידה ותהיה התמוטטות כללית של המשטר ותשרור אנרכיה. אני מטיל ספק רב בכך. אם הם יסתבכו עוד ועוד בביצה העיראקית ואם אנו ננחית עליהם מכות כואבות באמריקה, מכות אלה ישללו מהם את היכולת להתמקד [בסעודיה]... מה שמעורר דאגה אמיתית הוא מעשי השיעים בני בריתם במקרה של התמוטטות [המשטר הסעודי]. זה יהיה מצב קשה ביותר והוא מחייב מחשבה רבה והכנת חלופות על ידי המוג'אהדין."

 

עטיה אללה הסביר בראיון מדוע "אל-קאעדה" מודאגת יותר מהאמריקאים מאשר מהמשטר הסעודי: "המוג'אהדין מנהלים מלחמה גדולה ונמשכת עם האדונים ולעבדים אין מקום במערכה זו. לסטירות ולבעיטות הפוגעות בעבד במהלך הקרב שמנהלים המוג'האדין נגד אדונו, אין כל משמעות נוכח גורלו במידה שאדונו יובס... המוג'אהדין מנהלים מלחמה עם האדונים, אבל יתכן שנראה בקרוב קצת יותר תשומת לב מופנית לעבדים האלה..."[8]

 

התוכנית הפוליטית של "אל-קאעדה"

בראיון המיוחד ל"קול הג'יהאד", נשאל לויס עטיה אללה מה תשובתו לאלו הטוענים כי ל"אל-קאעדה" אין תוכנית פוליטית כוללת והוא השיב: "האם ל[יורש העצר הסעודי] עבדאללה בן עבד אל-עזיז, למשל, יש תוכנית פוליטית, מלבד להיות סוכן ועבד של האמריקאים? האם למי מכל המשטרים הקיימים בעולם האסלאמי יש תוכנית פוליטית אמיתית?... אם הכוונה לתוכנית פוליטית התואמת את הסדר העולמי הקיים, אני אומר לך שנכון, לאל-קאעדה אין תוכנית פוליטית התואמת את הסדר העולמי, משום שהסדר העולמי, בשיא הפשטות, אינו מכיר בנו כמדינה אסלאמית עצמאית והוא כופה עלינו להיות לווין שלו, להתאים את עצמנו לחוקיו החילוניים ולהיות תחת שליטתו הצבאית. 'אל-קאעדה' מתנגד לכך לחלוטין וקובע: יש להסיר את הסדר העולמי מהאזור ולהביסו, קודם כל מבחינה צבאית. אחר כך יש להקים מחדש את המדינה האסלאמית בהתאם למשטר האסלאמי. משמעות הדבר שאנו נשלוט בגורלנו, נשלוט בעצמנו, נשלוט במשאבינו. באופן כללי יותר, אנו נבנה מחדש את חיינו בהתאם ליסודות ולעקרונות שלנו. הניסיון הוא אמיתי והיה קיים לפני 1,300 שנה. עמי המזרח שלטו בעצמם וחיו על פי הכללים שלהם עוד לפני שהמערב היה באזור. אין מניעה מלחזור ולהחיות את הכללים האלה המבוססים על הקוראן והסונה...

 

לשום תוכנית פוליטית אין סיכוי להצליח אם לא נביס את המערב מבחינה צבאית ותרבותית ונסלק אותו מארצות המוסלמים. אז, לא תתקשה האומה, בעזרת משאביה האדירים, לבנות מחדש את החיים בהתאם לעקרונות האסלאמיים ההלכתיים. אדרבה, אנו נהפוך לאדוני העולם, שהרי גורלו הכלכלי של העולם תלוי בנו, משום שהמשאבים להם נזקק העולם מצויים אצלנו וכל מרכיבי השליטה העולמית מצויים בידינו. מה שחסר לנו זה לחיות חופשיים ולשלוט על עצמנו בעצמנו, במנותק מהמערב ומסוכניו."

 

עטיה אללה התייחס גם לגורל שמייעד "אל-קאעדה" למדינות ערב: "מדינות הלאום [הערביות]... הן מודל מערבי שיצר המערב במטרה לאפשר לו לבסס את תוכניתו הקולוניאליסטית הכללית לגבי המזרח האסלאמי. למדינות אלה אין יסודות הלכתיים ואין להן זכות קיום או בסיס פופולרי. הן נכפו על עמי המוסלמים ושרידותן קשורה לכוחות המערביים שיצרו אותן. לכן, המטרה הכללית של הג'יהאד ושל המוג'אהדין היא להכות ביסודות ובתשתית של התוכנית הקולוניאליסטית המערבית או במה שמכונה הסדר העולמי, או במלים ברורות יותר, להביס את הצלבנים במערכה המתנהלת מזה יותר ממאה שנה לערך. משמעות הבסתם היא בפשטות ביטול כל צורות מדינות הלאום כך שיישאר הקיום הטבעי המוכר באסלאם, והוא הישות האזורית תחת המדינה האסלאמית הגדולה.

 

הוצאת הקולוניאליסטים וגירושם מארצות המוסלמים משמעותה בפשטות ביטול הגבולות וכל סוגי מדינות הלאום שיצר המערב. משמעות התוצאה הזו היא שכאשר הג'יהאד נכנס לפעולה בעיראק לדוגמא, הוא לא ייעצר בגבולות הקולוניאליסטים; הוא לא ייעצר בירדן ויכיר בה כישות, משום שבמושגים האסלאמיים אין [זכות] קיום למדינה הזו המכונה ירדן. תנועת הג'יהאד בחצי האי ערב לא תיעצר בגבולות של מה שמכונה הממלכה הערבית הסעודית, משום שהישות המכונה בשם זה היא ישות מלאכותית שאין לה יסוד הלכתי. אין שיקול הלכתי המונע, למשל, את מעבר הג'יהאד אל מחוץ לישות הזו אל תימן או אל המדינות המכונות מדינות המפרץ. כל הסוגים האלה של מדינות לאום אין להן משמעות ואין להן הגנה [הלכתית] המונעת את הסרתן כאשר הג'יהאד נכנס לפעולה.

 

התלקחות האש בחצי האי ערב צפויה להיות אחד המפתחות הבסיסיים לשינוי הגדול, משום שחצי האי ערב הוא הלב שהשינוי בו משפיע על יתר חלקי הגוף האסלאמי. גם אם נניח שברצות אללה, התלקחות העימותים תוביל לתוצאות כואבות בטווח הקצר ואולי בטווח הבינוני, הרי שבטווח הארוך, השינויים הקורים פה יהיו המפתח לניקוי העולם האסלאמי בכללותו, להיפטרות מהקולוניאליסטים ולסילוק הצלבנים, כדי שנוכל, לאחר מכן, להתכונן לעימותים הגדולים עמם בקרבות הבאים ובכלל זה, המלחמה המכרעת עם הביזנטים עליה מסר הנביא[9]...

 

האויבים הראשיים של האומה, הביזנטים, לא יבואו אל קצם עד ליום הדין ולכן אין מקום לדבר על הפסקת המערכה... הדבר החשוב ביותר הוא שהמוג'אהדין ישמרו את גחלת הג'יהאד בוערת. ככל שישפך יותר מדמם של השהידים למען גחלת זו, כך יגבר אורה, היא תשרוף את האויבים במהירות רבה יותר והניצחון יתקרב, ברצות אללה..."[10]



[1] קול הג'יהאד, גיליונות 1 ו-2, חודש שעבאן 1424 (אוקטובר, 2003)

[2]  סעודי הנחשב לאחד האידיאולוגים המובילים ב"אל-קאעדה". כתביו החלו להתפרסם באינטרנט בעקבות פיגועי ה-11 בספטמבר וכיום לאחר שנהרג שיח' יוסף אל-עיירי, שהיה שומר ראשו של בן לאדן וכתב בעילום שם רבים מהטקסטים של "אל-קאעדה" בשנים האחרונות, עטיה אללה הוא ככל הנראה הפופולרי בקרב אנשי הדרג האידיאולוגי של "אל-קאעדה".

[3]  שם גנאי חריף בו מכנים האסלאמיסטים את משפחת המלוכה הסעודית, משפחת סעוד. כינוי גנאי זה נגזר משמו של עבדאללה בן אובאיי אבן סלול, הנחשב באסלאם למנהיג ה"מנאפקון" (כלומר, "הצבועים").

[4] קול הג'יהאד, גיליון 6, ראשית חודש שוואל 1424 (תחילת דצמבר, 2003)

[5] קול הג'יהאד, גיליונות 1 ו-2, חודש שעבאן 1424 (אוקטובר, 2003)

[6] קול הג'יהאד, גיליון 2, חודש שעבאן 1424 (אוקטובר, 2003)

[8] קול הג'יהאד, גיליון 6, ראשית חודש שוואל 1424 (תחילת דצמבר, 2003)

[9]  הכוונה למלחמה בנוצרים, המכונים בהקשר זה "ביזנטים", בעקבות מסורת המיוחסת לנביא מחמד, לגבי הקרב העתידי. בנושא זה, ראה דו"ח MEMRI: http://memri.org/bin/articles.cgi?Page=archives&Area=sd&ID=SP44702

[10] קול הג'יהאד, גיליון 6, ראשית חודש שוואל 1424 (תחילת דצמבר, 2003)