המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
פובלציסטים ערביים על כשלי ההסברה של ממשלותיהם
14/8/2002

פובליציסטים ערביים מלגלגים על תוכניות ממשלותיהם בתחום ההסברה

 

מאז התחדש העימות הפלסטיני-ישראלי – וביתר שאת מאז ה-11 בספטמבר – מרבים פקידים בכירים בממשלות ערביות, כמו גם התקשורת הערבית, לעסוק בצורך לכונן מערך הסברה שיופנה למערב ויציג בפניו "בשפה אותה הוא מבין" את עמדת הערבים בסוגיות הטרור, עראק, הבעיה הפלסטינית, ויתר הנושאים שבמחלוקת.

 

תת שר ההסברה הסעודי, ד"ר עבדאללה אל-ג'אסר, לדוגמא, כתב ביומון הלונדוני בשפה הערבית, "אל-שרק אל-אוסט", תחת הכותרת "ההסברה הערבית בעקבות ה-11 בספטמבר:

 

"...ההסברה הערבית אינה יכולה להסתנן לרחוב המערבי מבלי שהחזית הפנימית שלה תהיה הומוגנית ועקרונותיה המוצקים ברורים... חייבת להיות בניה מחודשת של המחשבה העומדת מאחורי ההסברה הערבית המופנית אל הזירה הבינלאומית, תוך [שמירה] על בהירות בהשקפה ההסברתית בתוך כלי התקשורת הערביים כדי להגן עליהם מפני חדירות סוטות..."[1]

 

גם הנסיך הסעודי ח'אלד אל-פיצל, מושל חבל עסיר, קרא בסימפוזיון בפאריס לכונן הסברה ערבית שתכוון לא רק אל האזרח הערבי אלא גם אל העולם החיצוני "כדי לתת תמונה אמיתית של [הנעשה] בעולם הערבי... אנו באים בטענות למערב לפעמים משום שהוא אינו מבין אותנו, אבל אנו פונים אליו ואל הממשלות המערביות כאילו היינו פונים אל הארצות ואל הממשלות הערביות".[2]

 

האפשרות להקים ערוץ לווין ערבי בשפה האנגלית ובשפות אירופאיות נוספות כדי לפנות לדעת הקהל המערבית אף נידונה בכינוסי שרי ההסברה הערביים, ובכינוס האחרון, שנערך בקהיר ביוני 2002, קראו השרים לממשלות הערביות להחיש את הקמתו של הערוץ.

 

ואולם, כמה פובליציסטים בתקשורת הערבית, לגלגו על גישה זו, שאינה מבקשת לטפל בבעיותיו של העולם הערבי אלא בדרך הצגתן במערב.

 

המחזאי המצרי הידוע, עלי סאלם, התייחס בלעג לרצונם של המשטרים הערביים לגבש רטוריקה מיוחדת עבור המערב. במאמר שכותרתו "פיילוט לתוכנית טלוויזיה ערבי המכוונת לצופה המערבי: שקרים המופרכים באמצעות עובדות!", כתב סאלם:

 

"אני תומך מאוד בגישה הקובעת כי אנו נכשלנו כשלון צורב בפנייתנו למערב במושגים המודרניים שלו וזוהי הסיבה שהוא דבק בעמדתו העוינת אותנו ודוחה את המושגים שלנו. אחת ההצעות לתיקון המצב הזה היא שנקים תחנות טלוויזיה ש'יכוונו' למערב...

 

אני תומך ברעיון של תוכנית שתציג להם [למערביים] את המציאות לא כפי שסוכנויות הידיעות שלהם, שהן לא תמיד חפות מפשע, מציגות אותה, אלא באופן שישכנע אותם... אסור לנו להתמקד בהכחשתם של אירועים, אלא בהצגת פרשנות שונה עבורם שתשכנע את דעת הקהל במערב...

 

אתן דוגמא להצעתי. קחו לדוגמא את הידיעות המתפרסמות בדבר מר נזאר ניוף, ששהה תשע שנים בבית הכלא [בסוריה] ואחר כך יצא ועורר מהומה רבה, עד שנעלם והופיע שוב כדי 'לטעון' שמישהו חטף אותו. אחר כך הוא נסע לצרפת, נעלם פעם נוספת, והופיע כעבור 24 שעות בבלגיה. אזרח מצא אותו באחד היערות כשהוא מושלך על האדמה לאחר שהוכה מכות נמרצות והעביר אותו לבית החולים.

 

אין ספק שלמקרא הידיעה הזו, המערב יבין שאנו כולאים אנשים למשך קרוב לעשור משום שדעותיהם שונות מאלה שלנו. כמו כן, הסיפור על כך שהוא נמצא מוכה ביער באירופה לאחר שנעלם או נחטף יכול, למרבה הצער, ליצור את הרושם בקרב האזרחים המערביים שגורם ערבי כלשהו הוא שחטף והכה אותו עד שהוא נאלץ להתאשפז בבית החולים.

 

אם ניתן לאירוע שכזה לקנן במוחותיהם של המערביים, יגרם נזק כבד לשמנו הטוב כערבים. בנקודה זו תכנס לתמונה ההסברה המוכוונת, בשתי שפות לפחות, אנגלית וצרפתית, ובאמצעות תוכנית ראיונות ששמה יהיה 'שקרים המופרכים באמצעות העובדות'. הנה דוגמא לתוכנית:

 

מר נזאר [ניוף] יושב עם מנחה יפת תואר. אם הוא אינו יכול להופיע, ניתן להביא אדם אחר ששמו נזאר כדי שלא יאשימו אותנו אחר כך בשקרנות...

 

שאלה: מר נזאר, סוכנויות הידיעות במערב מוסרות שאתה נכלאת למשך תשע שנים בשל דעותיך.

נזאר: חה... חה.. חה.. נכלאתי? איזו מילה גדולה זו? יש אי-הבנה בענייני ועלי להסבירה למערב... אני, כמו כל אינטלקטואל, מודאג ונע בחוסר מנוחה. הדאגה הזו מונעת ממני מלחשוב באופן נכון. לשווא חיפשתי יציבות. הממשלה שמה לב לכך והיא היתה חייבת להגן עלי מפני הדאגה כדי שאתחיל לחיות. את זוכרת את ספרו המפורסם של קאזינג'י [כך במקור] 'עזוב את הדאגה ואתחל לחיות'.

 

מנחה: כוונתך היא שאתה נכלאת כדי להגן עליך מפני האובדן והדאגה?

נזאר: כמובן.

 

מנחה: כוונתך שהדבר נעשה בהתאם לרעיון מערבי אותו הגה אינטלקטואל מערבי?

נזאר: בדיוק. היה צריך לשים אותי במקום בטוח לתקופה ארוכה ככל שניתן. המקום הזה שונה לחלוטין מהתפישה המערבית בנוגע לבית כלא.

 

בנקודה זו מתחיל שידורו של סרט [ובו רואים] ארמון מפואר, מוקף יערות ירוקים ורחבי ידיים. האסירים לובשים בגדי ספורט נאים ומשחקים כדורסל וכדורגל. ישנן בריכות שחיה והאסירים מאושרים, שוחים ומתיזים בבדיחות הדעת מים האחד על השני.

 

מנחה: חי אללה, האם זה המקום היפה והבטוח שכבודך התיישב בו?

נזאר: חכי רגע, עוד לא ראית את הצינוק.

 

תמונות של חדר מגורים יפה ומרוהט, מצויד בטלוויזיה, טלפון, מקרר, מחשב, תמונות על הקירות ופרחים. נזאר מופיע כשהוא לבוש בבגדי הכלא הנאים העשויים קטיפה כחולה. סוהר לבוש בגדי מלצר מגיש לו את צלחות האוכל.

 

מנחה: חי אללה, המערב אינו יודע דבר על בתי הכלא אצלנו ולכן ניתן להבין מדוע דעותיו עלינו שליליות.

נזאר: כמובן, כמובן.

 

מנחה: על אילו רעיונות חשבת בשנים האחרונות?

נזאר: לא חשבתי על שום רעיון אבל התחלתי לחשוב באופן יותר יצירתי.

 

מנחה: מה סיפור היעלמותך למשך 24 שעות? היכן היית?

נזאר: (צוחק וקורץ בעינו). האם יעלה על הדעת שכאשר אדם כמוני, האוהב את החיים, נעלם, אנשים ידעו לאן הוא נעלם. חה.. חה.. חה..

 

מנחה: מסופר שמצאו אותך ביער בבלגיה מושלך על האדמה לאחר שספגת מכות נמרצות.

נזאר: נמרצות? כן, הוכיתי אבל לא ניתן לתאר את המכות כנמרצות. הלוואי והיית רואה את האדם השני. התנהל קרב בו ניצחתי אני. יצאתי מבית החולים כעבור כמה שעות ואילו הוא נע כעת בין החיים למוות.

 

מנחה: מה היתה הסיבה לקרב?

נזאר: אין צורך להיכנס לפרטים. מוטב לשמור על שמה הטוב של אותה אישה בלגית. חה.. חה.. חה...

 

מנחה: אנו מודים לך, מר נזאר, על שהבהרת את האמת בנוגע למה שקרה לך לדעת הקהל האירופאית והאמריקאית..."[3]

 

דאוד אל-שריאן, בעל טור סעודי ביומון הלונדוני בשפה הערבית, "אל-חיאת", לעג אף הוא לגישה בה נוקטים המשטרים הערביים בנושא ההסברה הערבית במערב. בעקבות פגישה בין שרי ההסברה הסורי והתוניסאי, כתב אל-שריאן:

 

"שר ההסברה הסורי, עדנאן עמראן, ועמיתו התוניסאי, פתתחי אל-הוידי, דנו בתוניס בשיתוף הפעולה בין ארצותיהם בתחום ההסברה והאופקים לפיתוחה. השר הסורי הביע את רצונו לחזק את ההסברה הערבית בזירה הבינלאומית.

 

אין ספק שהפגישה הסורית-תוניסאית משרתת את ההסברה הערבית, משום שתוניס היא מדינה המקפידה על האינטרס של האדם הערבי. היא רואה בשימוש הנרחב באמצעי התקשורת החדישים ובאינטרנט איום על ערכי המוסר הנעלים של החברה. מוקדם יותר השנה היא עצרה נער תוניסאי שהקים אתר אינטרנט סאטירי בו מתח ביקורת על הממשלה. בנוסף היא עוקבת במרץ אחר הרשת העכבישית [הכוונה לאינטרנט] המאיימת על הביטחון הלאומי הערבי ומציגה בפני כלל הציבור ידיעות ועמדות מבלי [לדפוק] חשבון.

 

בסוריה, העניינים הולכים באותו הכיוון. העיתונים נאספים מן החנויות בשל קריקטורה והעיתונאים הסורים חוגגים בכל פעם שהם מקבלים רשיון להוציא כתב עת כלשהו, שלא לדבר על המאמצים המבורכים להגבלת רשת האינטרנט, על האיסור שהוטל על המגזר הפרטי להחזיק בבעלות על ערוצי לווין ורדיו ויתר התקנונים והחוקים המונעים את האנרכיה ההסברתית, ואת הסתננותם של אנשים המחזיקים בדעות הפוכות לאלו של תקשורת ההמונים [הממשלתית], והמבקשים לפגוע באינטרסים של האומה ובמשאביה.

 

אין ספק ששיתוף הפעולה הסורי-תוניסאי הוא מאמץ אדיר ומבורך, אבל ניתן לשים לב שהסורים אינם שונים מהתוניסאים באופן בו הם מדכאים את התקשורת ומצרים את צעדיהם של מי שמשתעשעים בה בשם חופש הדיבור. לפיכך, אנו תקווה ששתי המדינות הנכבדות יחפשו מדינות ערביות הסובלות מחולשה בתחום דיכוי התקשורת, כדי לאחד את המאמצים הערביים לדיכוי התקשורת הערבית וכדי שניתן יהיה להפיק תועלת מן הניסיון העשיר בתחום ההגנה על האדם הערבי מוירוס החירות שהחל לאיים על הביטחון ועל היציבות."[4]

 



[1] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 13.11.2001.

[2] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 14.1.2002.

[3] אל-חיאת (לונדון), 6.6.2002.

[4] אל-חיאת (לונדון), 8.8.2002.