המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
איראן והמלחמה נגד עיראק
23/3/2003

איראן והמלחמה נגד עיראק

הקדמה:

יחסה של איראן למתקפה אמריקאית על עיראק מורכב. היא רואה בנשיא עיראק מוקצה מחמת מיאוס, מי שאחראי למלחמת שמונה השנים, אותה כפה על איראן ב-1980,[1] והאחראי לתקיפת אזרחיה בנשק כימי.

ש

יחד עם זאת, רואה איראן בנוכחות האמריקאית בגבולותיה איום גדול עוד יותר לביטחון משטרה והאינטרסים הלאומיים שלה. איראן, המוגדרת כאחת ממדינות "ציר הרשע", עוקבת בדריכות אחר מהלכיה של ארה"ב, מול עיראק ומול צפון קוריאה, מתוך חשש שהיא תהיה אולי הבאה בתור. משום כך היא שוללת לחלוטין מעורבות צבאית להפלת המשטר העיראקי, בין אם באשמת טרור כלפי האוכלוסייה האזרחית ובין אם באשמת החזקת נשק להשמדה המונית לסוגיו.

 

לאור זאת מתאפיינת מדיניות איראן כלפי מתקפה צבאית אמריקאית על עיראק בגישות סותרות: בעוד איראן הרשמית מאמצת עמדה מיליטנטית ועוינת כלפי ארה"ב וכוונותיה באזור –  היא פועלת, במקביל, בכמה כיוונים מנוגדים: היא מקיימת שיחות עם האופוזיציה השיעית והכורדית בעיראק, כדי להשפיע על המשטר העתידי ואופיו ועומדת מאחורי הכנסת כוחות כורדים משטחה לצפון עיראק. בנוסף לכך נראה כי גם הושגו הבנות שקטות עם ארה"ב במקרה שהמתקפה תתרחש. כמן כן, מקדמת איראן יוזמות אזוריות בניסיון להצר את הנוכחות האמריקאית במימי המפרץ, מציעה בחירות בחסות האו"ם בעיראק ופועלת מדינית בעיקר מול אירופה ורוסיה נגד ארה"ב. 

 

התנגדות איראן למלחמה- שיקולים עיקריים:

א. נוכחות אמריקאית בגבול איראן מהווה איום על המשטר האיראני:

איראן החוששת מפני כיתורה על-ידי כוחות אמריקאיים, עוקבת בדאגה אחר התרחבות הנוכחות האמריקאית בגבולותיה: כינון משטר קרזאי בחסות ארה"ב, העמקת שיתוף הפעולה עם תורכיה בצפון-מערב, ועם פקיסטאן בדרום מזרח, תגבור הנוכחות האמריקאית בערב הסעודית ובנסיכויות המפרץ ובניית כוח צבאי אמריקאי מסיבי במפרץ הפרסי. איראן מאשימה את ארה"ב ברצון להתפשט ולהשליט את ההגמוניה שלה, פוליטית, צבאית ותרבותית, על העולם ובמיוחד על אזור המזה"ת. לאחר נאום 'ציר הרשע'  מינואר 2002, חוששת איראן שהיא עלולה להיות הבאה בתור. עיראק –  מתבטאים ראשי איראן – היא רק תירוץ. המטרה האמיתית של ארה"ב היא איראן.

 

 ייתכן שמתוך חשש שבעתיד יופנה הטיעון בדבר נשק להשמדה המונית גם נגד איראן גורס 'המנהיג העליון' עלי ח'אמנאי כי סיסמאותיה של ארה"ב על פעולתה נגד עיראק בשל החזקתה בנשק זה ובשם קידום הדמוקרטיה – הן "שקר גדול" שאף אחד לא מאמין לו.[2] למעשה, קבע ח'אמנאי, מטרתה של ארה"ב היא "לשנות את המפה הפוליטית של המזה"ת"[3] ולהגביר את "המזימות שלהם נגד איראן, סוריה וערב הסעודית."[4] נשיא איראן לשעבר וראש 'המועצה לאבטחת האינטרס של המשטר' עלי אכבר האשמי רפסנג'אני התבטא גם הוא בענין "התירוץ" שמעלה ארה"ב כדי להצדיק את ההתקפה על עיראק: "הצעדים הבלתי-מחושבים של סדאם ושכמותו יכולים לספק לאמריקה את התירוץ הדרוש לתקיפת עיראק... אפילו אם אין תירוץ כזה, האמריקאים היו ממציאים [כזה]."[5]

 

בתפילת יום השישי בטהראן טען רפסנג'אני לפני אלפי מתפללים: "נוכחות ארה"ב באזור גרועה יותר מנשק ההשמדה ההמונית של סדאם,"[6] ... הנוכחות הצבאית המסיבית של ארה"ב במפרץ הפרסי חושפת את כוונותיה "המרושעות". רפסנג'אני הגדיר את מאמצי ארה"ב לנוכחות באזורים רגישים כמו המפרץ הפרסי והמזה"ת כ"מסוכנים" לשלום ולביטחון האזור והעולם,[7] וקבע כי היא מנסה להחיות את השלטון הקולוניאלי באזור.[8]

 

מנהיג התפילה של טהראן, איתאללה אחמד ג'נתי, אישיות בכירה המקורבת לעלי ח'אמנאי קבע בדרשת יום השישי: "איננו נגד פירוק עיראק מנשקה אולם [עניין] זה הוא שונה מכיבוש אמריקאי צבאי של המדינה". הוא הכריז כי איראן "מתנגדת ב- 100% למתקפה אמריקאית על עיראק אפילו אם מועצת הביטחון של האו"ם תאשר מתקפה צבאית."[9]

 

גם נשיא איראן, מחמד ח'אתמי הדגיש כי טהראן "מתנגדת לכל מתקפה צבאית על עיראק".[10] בועידת מדינות הבלמ"ז, הכריז ח'אתמי, כי ארה"ב הציבה עצמה בתפקיד "האח הגדול המונע על-ידי פונדמנטליזם פנטי [נוצרי]."[11]  הוא הוסיף כי "כל התקפה על עיראק תואמת את המדיניות החד-צדדית של ארה"ב [החותרת] להתערבות בלתי-לגיטימית בעתידן של מדינות אחרות" והזהיר את ארה"ב לבל תתמוך במתנגדי המשטר האיראני.[12] 

 

מזכיר 'המועצה הלאומית לביטחון לאומי' חוג'ת אל-אסלאם חסן רוחאני הנמנה על בכירי השמרנים הדגיש במהלך חגיגות העאשורא את הפן התרבותי של החשש האיראני מפני האיום האמריקאי: "הממשל האמריקאי מתכנן [להנחית] 'מלחמת תוכנה' נגד איראן אחרי עיראק, הכוללת הרג אמונות העם ושינוי התנהגותו, תוך הסתערות על האחדות הלאומית שלנו והשמדת הזהות הלאומית והדתית של העם [האיראני]."[13]

 

ב. חשש לאובדן הבכורה השיעית במקרה של שינוי המשטר בעיראק:

איראן חוששת כי להפלת משטר סדאם תהיינה השלכות גם בסוגיית השליטה במוקד ההשפעה הרוחנית של השיעה. בעיראק מרוכזת אוכלוסייה שיעית גדולה והערים הקדושות לשיעה (אף יותר ממכה) –  נג'ף וכרבלא – מצויות בתחומה. עם התבססות שלטונו של סדאם חוסין, נאלצה ההנהגה השיעית לצאת לגלות מנג'ף, שהיתה מוקד ההשפעה הרוחנית המוביל עבור השיעה, אל העיר קום שבאיראן. מאז התבססה קום, מקום מושבם של האיתאללות, כמרכז הרוחני המוביל של השיעה.

 

כמעצמה אזורית וכמי שפרשה חסותה על השיעים בעולם מבקשת איראן, בהנהגת אנשי הדת של קום, לשמר את השפעתה ומרכזיותה, במיוחד לאור העובדה שכישוריו הרוחניים של מנהיג איראן, עלי ח'אמנאי,לוקים מבחינה הלכתית. ההנהגה השיעית בקום חוששת שתחת משטר עיראקי אחר (ובחסות ארה"ב) תאבד קום את הבכורה וההשפעה בעולם השיעי לטובת נג'ף, שכן האיתוללות ממוצא עיראקי יעברו לשם.[14]

 

על רקע זה, התפרסמו לאחרונה ידיעות בדבר קרע שהתפתח בין איראן לבין המנהיג הרוחני של חזבאללה, שיח' פצ'לאללה, המזוהה כקשור לנג'ף. יתרה מזו, השבועון אל-וטן אל-ערבי אף פרסם ידיעה לפיה מתכננים ראשי השמרנים באיראן להתנקש בחייו של שיח' פצ'לאללה בשל התעצמות השפעתו גם מחוץ ללבנון. לפי העיתון נערכה בטהראן פגישה חשאית בהשתתפות אנשי דת שמרנים המקורבים לח'אמנאי, נציגי המועצה לביטחון לאומי וקהילת המודיעין של איראן ואישיות לבנונית הקשורה לקבוצה שיעית לבנונית. בפגישה נידונו עתיד השיעים ועתיד איראן וחזבאללה לאור איומי ארה"ב. במיוחד עלה חוסר שביעות הרצון מהתעצמות כוחו והשפעתו של פצ'לאללה על השיעים גם מחוץ ללבנון, לאור הירידה בכוחם ובמעמדם של אנשי הדת באיראן במיוחד של עלי ח'אמנאי. ראוי לציין כי היריבות בין אנשי הדת התחדדה לאחר שפצ'לאללה פרסם לאחרונה מספר פתוות השוללות כל שת"פ עם ארה"ב נגד עיראק. על-פי האמור בידיעה איראן פעלה להשחרת שמו של פצ'לאללה וכישוריו בקרב תומכיו במטרה להכריז עליו "כופר באסלאם", כהכנה לקראת חיסולו הפיזי. לפי הידיעה נידונו בישיבה מספר דרכים לחיסול פצ'לאללה על-ידי סוכנים איראנים, כדי לשמור על אחדות שורות השיעים תחת הסמכות הדתית של איראן וח'אמנאי.[15]

 

ג. ארה"ב רוצה לשלוט במקורות הנפט – נגד איראן וסעודיה:

דעה נוספת הרווחת בקרב החוגים הפוליטיים האיראנים גורסת כי מטרתה של ארה"ב היא להשתלט על עתודות האנרגיה הנמצאות במזה"ת. 'המנהיג העליון' עלי ח'אמנאי אמר כי "העם העיראקי ניצב בפני איומי מלחמה, משום שארה"ב צריכה להיות נוכחת צבאית בעיראק ... כדי לשלוט על כל מקורות האנרגיה באזור ולשלוט במדינות המזה"ת." הוא הדגיש כי "האמריקאים אומרים שהם מתכוונים להפיל את סדאם חוסין ואת המשטר העיראקי. הם משקרים. הכוונה האמיתית שלהם היא לשלוט על אופ"ק ולהשתלט על שדות הנפט של האזור ...".[16]

 

גם רפסנג'אני התייחס למטרותיה של ארה"ב באותו אופן: "בעיני ארה"ב אין מאגרי [אנרגיה] טובים יותר מאשר אלה של המזה"ת. לכן וושינגטון חושבת שהיא חייבת להיות נוכחת צבאית באזור כדי לשלוט בו..."[17] בפגישה עם שר החוץ הרוסי איגור איוונוב הודיע רפסנג'אני כי "ארה"ב החליטה לתקוף את עיראק בניסיון להשתלט על מקורות הנפט שלה...".[18] כך גם מזכיר 'המועצה הלאומית לביטחון לאומי' חוג'ת אל-אסלאם חסן רוחאני שקבע כי מטרת ארה"ב בכיבוש עיראק היא "להפוך אותה למעצמת נפט נגד איראן וערב הסעודית".[19]

 

נכונות איראן להשלים עם המלחמה ולהיערך לקראתה – שיקולים עיקריים:

א. הצורך לפרק את עיראק מנשק להשמדה המונית:

איראן אינה שוללת את הדרישה לפרק את סדאם חוסין מנשק להשמדה המונית אך לדידה צריך הדבר להיעשות אך ורק בדרכי שלום על-פי החלטה של האו"ם וללא מעורבות צבאית חד-צדדית אמריקאית: נשיא איראן לשעבר וראש 'המועצה לאבטחת האינטרס של המשטר' עלי אכבר האשמי רפסנג'אני קבע בתפילת יום השישי בטהראן כי איראן "תומכת באופן ברור בפירוק סדאם מנשק להשמדה המונית [אך בה בעת היא] מתנגדת לנוכחות ארה"ב באזור". [20] רפסנג'אני הוסיף עוד כי "אנו מאמינים כי אין להתיר למשטר כמו זה של עיראק להחזיק בטילים לטווח ארוך ובנשק להשמדה המונית, כולל נשק כימי, ביולוגי וגרעיני, מפני שהם הוכיחו שאין להם כל מחויבות [לא] להשתמש בנשק כזה."[21]

 

גם נשיא איראן, מחמד ח'אתמי הדגיש מספר פעמים כי התנגדותה של איראן למתקפה על עיראק "אין משמעה שאנו שבעי רצון מהמשטר העיראקי... [אלא ש]מתקפה צבאית, מלבד הנזק המסיבי שתגרום לעם העיראקי האציל, תוביל ל[יצירת] מתח וחוסר ביטחון באזור."[22] ברוח זו הוסיף ח'אתמי, "איננו מרוצים מסדאם ומהמשטר העיראקי, אולם גם לא נסכים לדיקטטורה או לאיום על אומות [אחרות]."[23]

 

גם שר החוץ כמאל ח'ראזי בפגישות שקיים באירופה הבהיר עמדה זו. בפגישה עם נשיא אוסטריה תומס קלסטיל ושר החוץ הבריטי, ג'ק סטראו הצהיר ח'ראזי: "חיוני בהחלט לפרק את סדאם מנשקו, כיוון שהוא אחראי להצתת להבות שתי המלחמות ההרסניות באזור עד כה, אולם פירוקו מנשק צריך להתבצע באמצעות שיטות פוליטיות בדרכי שלום ועל-פי יוזמות האו"ם." הוא המשיך ואמר: "עלינו לעשות כל אשר לאל ידינו כדי לפתור את המשבר בלי להזדקק לשימוש בכוח."[24]

 

בניגוד לעמדה האיראנית המסורתית הדוגלת באי-הפעלת כוח נגד מדינה ריבונית, הרחיק שר ההגנה עלי שמח'אני לכת וקבע כי רק תבוסה צבאית תוכל להפיל את נשיא עיראק סדאם חוסין. "האמריקאים," אמר, "שואפים [לנקוט] באסטרטגיה של ניצחון מבלי להיזקק למלחמה, אולם הניסיון שלנו ממלחמת איראן-עיראק [1980-1988] מראה שהמשטר העיראקי לא יוותר על עוצמתו [מרצון] בלי שיוכרח לעשות זאת באמצעות מלחמה".[25] גם חבר וועדת המג'לס לביטחון לאומי ומדיניות חוץ חמיד רזא האג'י-באבאי נקט פומבית עמדה יוצאת דופן ואמר כי "סדאם הוא יצור מסוכן" ואם הוא "ירוסן, הדבר יועיל לכל האזור כולל איראן."[26]

 

ב. הצורך להיערך לעתיד:

מטבע הדברים התבטאויות פומביות של בכירים בסוגיה זו אינן נפוצות, אך המעטות הקיימות משקפות גישה איראנית מעשית, הלוקחת בחשבון כי המלחמה תפרוץ בסופו של דבר. לאחר ביקור שר החוץ העיראקי, נאג'י צברי בטהראן,[27] הסביר דובר הרשות המבצעת עבדאללה רמזאן-זאדה כי "אנו מנסים גם להסדיר את מדיניותנו [מול עיראק] כך שאם משטר חדש אמור לנהל את העניינים בעיראק, [הוא] לא יחוש עוינות כלפי העם האיראני.[28]

 

דובר משרד החוץ האיראני, חמיד רזא אספי הבהיר כי איראן "מוכנה לתסריט הגרוע ביותר [אם מלחמה תפרוץ]. לכן ארגנו את תוכניותינו כך שאיראן לא תעמוד בפני מצב בלתי צפוי או תוצאות שליליות [של המלחמה] ... משום כך הגנה על האינטרסים הלאומיים שלנו חשובה לנו."[29]

 

כהכנה לבאות מקיימת איראן פעולות במישורים שונים: היא מקיימת שיחות עם נציגי האופוזיציה העיראקית, הן השיעית והן הכורדית, ונותנת חסות למפגשיהם בשטחה. לאחר פגישת קבוצות האופוזיציה העיקריות למשטר סדאם בטהראן בתחילת ינואר, דחה שר החוץ האיראני, ח'ראזי, טענות כי נוכחות קבוצות אופוזיציה אלה באיראן מפרה את עמדתה הניטרלית של איראן כלפי בגדאד ואמר "אנו נשמור על עמדתנו הניטרלית, אולם אין משמעות הדבר שאנו נשאר אדישים." הוא הוסיף כי זהו "נוהל נורמלי [שהאופוזיציה העיראקית] רוצה להתייעץ עמנו בין אם באיראן או בעודם עוברים דרך איראן."[30]

 

העיתון הלונדוני פיננשיאל טיימס דיווח כי כ- 5000 אנשי כוחות האופוזיציה השיעיים העיראקיים הנתמכים בידי איראן חצו את הגבול מאיראן ומצויים כעת בצפון עיראק. בכירים איראנים הודיעו כי תפקיד הכוחות הללו אשר נשמעים למרותו של איתאללה מחמד באקר אל-חכים – העומד בראש 'המועצה העליונה למהפכה אסלאמית בעיראק' ואשר התגורר באיראן מאז 1980) – הוא תפקיד הגנתי בלבד. הכוחות המכונים "הבריגדה של באדר" אומנו וצוידו על-ידי 'משמרות המהפכה' האיראנים.[31]

 

שני מנהיגי האופוזיציה הכורדית הבולטים ביקרו באיראן וניהלו שיחות עם ראשי האופוזיציה העיראקית. מנהיג ארגון האופוזיציה 'האיחוד הפטריוטי של כורדיסטאן' ג'לאל טאלבאני שביקר באיראן הגדיר את קשרי הארגון ואיראן כ"טובים מאוד". הוא אמר שהיחסים ההדדיים נשענים על שלושה צירים: תמיכת איראן בעם הכורדי, הצורך של הכורדים בתמיכת איראן ואמונתם המשותפת כמוסלמים. גם יריבו המושבע , מסעוד בראזני, העומד בראש 'המפלגה הדמוקרטית הכורדית' ביקר בטהראן מספר ימים קודם לכן. בראזני נפגש עם ראש הקונגרס הלאומי העיראקי, אחמד צ'לאבי  ומנהיגי 'המועצה העליונה למהפכה אסלאמית בעיראק' כדי לדון בעתיד עיראק.[32]

 

בניסיון נואש למנוע את המלחמה הציע שר החוץ ח'ראזי, כי "משאל עם ייערך בעיראק והאופוזיציה העיראקית תתפייס עם המשטר הנוכחי תחת פיקוח האו"ם." לעיראק הוא הציע "לא לראות בהצעה זו התערבות בענייניה הפנימיים."[33] אולם ההצעה נתקלה בביקורת מבית כאשר חברי מג'לס רפורמיסטים כינו אותה "לא ישימה ולא מציאותית".[34]

 

ניסיונות איראנים להרתיע את ארה"ב ממלחמה:

במקביל להתנגדות למלחמה מצד אחד ולהיערכות לעתיד על ידי קשר עם גורמי האופוזיציה העיראקיים מצד שני, מנסה איראן להרתיע את ארה"ב ממלחמה. בנאום שנשא לציון יום השנה ה-24 למהפכה האסלאמית התריע ח'אמנאי בפני ארה"ב כי איראן לא תתיר "לשודדי האוטוסטרדות והפראים האמריקאים בלבוש תרבותי לשלוט בארצנו פעם נוספת...הם חשפו תוכנית להציב אמריקאי כשליט על עיראק ולנתב את כל המשאבים העיראקים הישר לכיסי חברות אמריקאיות וציוניות. תוכנית כזו, כמובן, לא תתממש," אמר ח'אמנאי, "אפילו אם ממשלת ארה"ב תיראה כמי ששולטת בעיראק, העם העיראקי יפיל בסופו של דבר משטר כזה." [35] בנאום לפני מפקדות הצי של 'משמרות המהפכה' הוסיף ח'אמנאי כי ארה"ב תסתבך בביצה אם תפתח במתקפה צבאית על האזור דבר שיגרום להאצת התמוטטותה.[36]

 

גם רפסנג'אני הזהיר את מנהיגי ארה"ב לבל יישארו באזור: "אנו לא נרשה לאמריקאים להישאר באזור" וייעץ להם לשקול את העובדה שמדינות האזור לא יתירו להם "לשדוד" את אוצרות הטבע שלהן.[37] בפגישה עם שר החוץ הרוסי איוונוב אמר רפסנג'אני כי "שכנותיה [של עיראק], כולל איראן, לא תרשנה לארה"ב לבזוז את הנפט העיראקי."[38] הוא הוסיף כי בעוד ארה"ב רואה עצמה בלתי מנוצחת, היא למעשה פגיעה.[39] 

 

מנהיג התפילה של טהראן, המקורב לעלי ח'אמנאי, איתאללה אחמד ג'נתי, תקף את ראשי הממשל האמריקאי בדרשת יום השישי ואמר: "מספר אנשים נאיביים בקונגרס תומכים בצעדים של (ראש) הממשל שלהם, שפועל כמו (יוזף) סטאלין, (אדולף) היטלר וג'ינגיס (ח'אן)... העם יטפל בהם בקרוב."[40]

 

מספר אישים הנמנים על הצמרת הביטחונית האיראנית ניסו בהצהרותיהם להרתיע לא מפני התקפה על עיראק אלא מפני התקפה על איראן: מזכיר 'המועצה הלאומית לביטחון לאומי' חוג'ת אל-אסלאם חסן רוחאני אמר כי "האמריקאים טועים קשות שכן אפילו אם ינצחו את עיראק, איראן תעמוד בלתי מנוצחת נגדם... לא יהיה סוף טוב לדרך בה בחרו האמריקאים" ואמר כי וושינגטון נסחפה על-ידי "אשליות כשהיא בחרה באיראן כמטרה הבאה."[41]

 

שר ההגנה האיראני, עלי שמח'אני הודיע כי איראן תגיב "במהירות ובהחלטיות" אם האמריקאים ינסו להציב רגל בגבולות איראן. "אנו לא נתיר [לארה"ב] לבצע שוב טעויות נגד ארצנו... בהתחשב באמון שרוחשים האמריקאים בציודם, אם הם יעשו טעות, אנו נתמודד עם הטעות במהירות ובהחלטיות."[42]

 

כאשר נשאל אם איראן חוששת ממתקפה על עיראק ענה שר המודיעין, עלי יונסי: "איננו מודאגים, האחרים צריכים לחשוש מאיתנו."[43]

 

 



[1]  נשיא איראן לשעבר רפסנג'אני אמר כי תוצאות מלחמת איראן-עיראק "גרמה [לאיראן] "לנזק של 1000 מיליארד דולאר," והנזקים הלא-חומריים שלה הם מעבר ליכולת הערכה ועודנו מגלים וקוברים אלפי אלפים שהידים יקרים..." מכתב סעדי לח'אמנאי, פרסום ממר"י : I&A- No. 125 - Iran, February 28, 2003.

[2]  איראן דיילי, 9.2.2003. יחד עם זאת ח'אמנאי לא היסס לתקוף את ארה"ב בסוגיה זו: "אתם מנסים להצדיק פעולה צבאית ...[בטענה] שלעיראקים יש במחסניהם  19000 פצצות כימיות, הם עשו שימוש ב- 13000 מתוכן נגד האיראנים וכעת הם מסתירים את שאר 6000 הפצצות. מי סיפק לעיראק את כל הפצצות הכימיות ואת המתקנים האלה עבורם? האם יש מישהו אחר מלבדכם ומלבד בעלי הברית שלכם שיצר את הקטסטרופה הזו בתולדות האנושות?" אירנא, 9.2.03.

[3]  כיהאן, 18.2.2003.

[4]  אירנא, 9.2.2003.

[5]  אירנא, 26.2.2003.

[6]  אירנא, 7.2.2003.

[7]  אירנא, 3.3.2003.

[8]  אירנא, 16.3.2003.

[9]  אירנא, 22.2.2003.

[10]  אירנא,10.2.2003, 11.2.2003, 15.2.2003, 24.2.2003.

[11]  טהראן טיימס, 25.2.03. שגריר איראן בסוריה חוסין שיח' אל-אסלאם אמר כי היערכות ארה"ב בעיראק מכוונת בין היתר לתקוע טריז גיאוגרפי בין איראן לסוריה ולמנוע היווצרותה של חזית אסטרטגית בין איראן, עיראק וסוריה. אירנא, 16.3.2003.

[12]  אירנא,10.2.2003, 11.2.2003, 15.2.2003, 24.2.2003. גם מקורבו של ח'אתמי, השר הרפורמיסטי המודח עטאללה מהאג'ראני וכיום ראש המרכז ל'דיאלוג בין ציביליזציות' גרס כי העדיפות השנייה של האמריקאים, לאחר "אבטחת נוכחותם כאן לצמיתות היא, תכנון השפעתם על ההתפתחויות באיראן." אירנא, 26.2.2003.

[13]  אירנא, 14.3.2003.

[14]  ראה דיווחים בנושא זה בעיתונות הערבית, אל-חיאת (לונדון),25.1.2003, 4.2.03.

[15]  אל-וטן אל-ערבי (לבנון, מתפרסם בפאריס), 7.2.03. ראה גם דיווחים על התבטאויות פצ'לאללה כי הוא אינו חושש מניסיון התנקשות בחייו על-ידי גורמים איראניים, ביומון אל-חיאת, 25.1.03, ובאל-ספיר (יומון לבנוני פרו-סורי), 5.2.03  בהקשר זה יש לזכור כי נשיא סוריה ביטל לאחרונה במפתיע ביקור מתוכנן באיראן ככל הנראה על רקע חילוקי הדעות עם  איראן בנוגע למתקפה על עיראק. סוריה  הביעה התנגדות למתקפה ושללה את עמדת איראן הפשרנית יותר.

[16]  אירנא, 9.2.2003.

[17]  אירנא, 7.2.2003.

[18]  אירנא, 11.3.2003.

[19]  אירנא, 3.3.2003. מפקד משמרות המהפכה יחיא רחים צפוי תמך בעמדה זו וטען כי ארה"ב רוצה מלחמה כדי להשתלט על מקורות האנרגיה של המזה"ת. אירנא, 10.3.03. גם מקורבו של ח'אתמי, השר המודח עטאללה מהאג'ראני וכיום ראש המרכז ל'דיאלוג בין ציביליזציות' גרס כי הוא מאמין שהאמריקאים הגיעו לאזור כדי להישאר בו לצמיתות. "העדיפות הראשונה שלהם היא לחזק את ההגמוניות שלהם על עתודות הנפט." אירנא, 26.2.03.

[20]  אירנא,7.2.2003.

[21]  אירנא,7.2.2003; איראן דיילי, 8.2.03.

[22]  אירנא, 10.2.2003, 11.2.2003, 15.2.2003, 24.2.2003.

[23]  אירנא, 4.3.2003.

[24]  אירנא,8.2.03. מנהיג תפילת יום השישי באוניברסיטת טהראן איתאללה מחמד אמאמי-כשאני אמר כי איראן "מתנגדת לנשק להשמדה המונית ומאמינה שגם עיראק וגם הבית הלבן חייבים להתפרק מנשקם." אירנא, 14.2.2003.

[25]  דיווח AFP באתר Iranmania, 16.1.2003. http://www.iranmania.com/news/ArticleView/Default.asp?NewsCode=13871&newsk...%201/16/2003 לעומתם הצביע היומון הרפורמיסטי איראן ניוז על הקושי לגלות נשק להשמדה המונית בעיראק: "אין זה אפשרי למעשה למצוא משהו כמו נשק להשמדה המונית שסדאם אינו רוצה שיימצא במדינה בגודל של עיראק." איראן ניוז כפי שצוטט  באירנא, 16.2.2003

[26]  איראן דיילי, 2.3.2003.

[27]  על-פי דיווח היומון אל-חיאת הציע שר החוץ העיראקי צברי לאיראן לדון ב"שותפות אסטרטגית בין שתי המדינות", כיוון שיתכן שטהראן תהיה מטרתה השנייה של ארה"ב לאחר בגדאד. בכיר איראני גרס כי צברי הגיע "כדי לדון בתוצאות השיחות של איראן עם מדינות אירופה" בנושא עיראק. אל-חיאת, 10.2.2003.

[28]  אירנא, 11.2.2003 .

[29]  אירנא,9.2.2003.

[30]  אירנא,29.1.2003. כמאה חברי מג'לס ביקשו להדיח את שה"ח ח'ראזי בשל אימוץ מדיניות נייטרלית אקטיבית שהפכה למעשה למדיניות חד צדדית של תמיכה בעיראק, ביקורו הפתאומי של שה"ח העיראקי, נאג'י צברי, בטהראן שלושה ימים

לפני נאום הנשיא בוש, הגשת סיוע למשטר העיראקי ולסדאם חוסין להיחלץ מהבידוד הפוליטי הבינ"ל. אירנא, 16.2.2003,

אפתאב-י יזד, 18.2.2003. הנשיא ח'תאמי מתח ביקורת על חברי המג'לס שביקשו להדיח את שר החוץ. אירנא, 23.2.2003.

[31] פיננשיאל טיימס, 19.2.2003. ראה גם דיווח על כוחות באדר, איראן דיילי, 22.2.2003. ב-.6.3 אירחה טהראן ועידה בדלתיים סגורות תחת הכותרת "עתיד השיעים של עיראק", בשת"פ עם 'המועצה העליונה למהפכה אסלאמית בעיראק', ובהשתתפות 250 נציגי 'חזב אל-דעוה', וארגון אמל האסלאמי וראש הקונגרס הלאומי העיראקי, אחמד צ'לאבי. אירנא, 1.3.03, 8.3.03. היומון הרפורמיסטי  איראן ניוז, קרא לשיעים של עיראק להישאר מאוחדים. אירנא, 8.3.03. יצוין כי 'המועצה העליונה למהפכה אסלאמית בעיראק' נטלה חלק בשיחות עם ארה"ב על עתיד עיראק.

[32]  אירנא, 16.2.2003.

[33]  אירנא ,5.3.2003.

[34]  אפתאב-יזד, 5.3.2003.

[35]  כיהאן, 18.2.03.

[36]  אפתאב-י יזד, 12.3.2003.

[37]  אירנא,12.2.2003.

[38]  אירנא, 11.3.2003.

[39]  אירנא, 19.2.2003.

[40]  אירנא, 22.2.2003. איתאללה מוחמד האארי-שיראזי קבע כי גורלם של האמריקאים יהיה דומה לזה של הפרעונים שביקשו לכבוש את העולם. איראן דיילי, 16.3.2003.

[41]  אירנא, 14.3.2003.

[42]  אירנא, 19.2.2003.

[43]  אירנא, 8.3.2003