המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ר"מ לוב לשעבר: דרושה רפורמה בעולם הערבי
25/6/2002

ראש ממשלת לוב לשעבר על הצורך ברפורמה בעולם הערבי

 

ראש ממשלת לוב לשעבר, עבד אל-חמיד אל-בכוש, הידוע בעמדותיו הליברליות ובקריאתו לרפורמות בעולם הערבי, פרסם מאמר ביומון הלונדוני בשפה הערבית, "אל-חיאת", בו כתב, בין היתר:

 

"ההיסטוריה מלמדת אותנו שבעיות ומשברים הם עניין שבשגרה עבור כל העמים והאומות... והחיים אינם אלה סדרה של בעיות ופתרונות.

ואולם, בעוד אומות הציוויליזציה המערבית... מתמודדות עם הבעיות שלהן אחת לאחת, ובעוד אנו עוקבים אחר מאמציהן הבלתי נפסקים להמציא פתרונות ורואים כיצד הן מסירות את המכשולים הניצבים בדרך התקדמותן תוך חשיפה ללא היסוס של הפגמים והבעיות שלהן – אנו ממשיכים בהרגלנו לעוות את הבעיות ולהסתיר את הפגמים.

 

מה שראינו אצלם [במערב] יכול היה לפתוח את עינינו לגבי אמת אחת והיא שהם מתקדמים משום שהם חושפים את פגמיהם ומתמודדים עמם בהתאם לסדר עדיפויות; הדבר יכול היה לגרום לנו לחוש בחשיבות חשיפת הפגמים ולשכנע אותנו שלא ניתן לטפל [בבעיה] אם לא חושפים אותה. ואולם, לא היתה לכך השפעה כלשהי על דרך מחשבתנו ולכן עמדותינו לא השתנו בנוגע לעובדות חיינו. יתרה מכך, אנו המשכנו לשכנע את עצמנו שהמתקדמים הם בסך הכל קבוצה של אומות מלאות בבעיות ופגמים. נהגנו תמיד כאילו הבעיות והפגמים שלנו אינם קיימים כל עוד אנו מסוגלים להסתירם מאחורי עשן של זיכרונות מציוויליזציה [ערבית-אסלאמית קדומה] שהיתה בעלת ערכים נשגבים וכל שנותר ממנה הם הדרשות במסגדים והמוצרים של אמצעי התקשורת.

 

כך הפכנו לאומה השוכנת למרגלות ערמות של שרידי עבר, מתגאה ביכולתה להתעלם מפגמיה ולרמות את עצמה בנוגע למשבריה, ושמחה על הפגמים והבעיות שנחשפים בקרב המתקדמים [במערב]... הפכנו לאומה השמחה על חוסר האונים, חוגגת ניצחון בעת תבוסה, מציינת הישגים בעת כישלונות, ומתגאה על יכולתה להסתיר את המגרעות בכך שהיא טוענת לשלמות...

 

אומה שאינה חושפת לעצמה את פגמיה כפי שעושים המתקדמים, לא תוכל אף פעם לטפל במחלותיה. הסתרת הכישלונות והצגתם כהישגים, הכחשת התבוסות והצגתן כניצחונות יובילו אותנו אך ורק לתלאות ולאסונות נוספים. כמו כן אומה שאינה מצטיינת בקביעת סדר העדיפויות שלה ומעמידה בראשו את ההתעסקות ב'אחר' תקצור רק משברים.

 

...כל התנועות שקראו לאחדות ערבית בעידן הזה סברו שניתן להגשים זאת באמצעות גיוס גרונות ושינון סיסמאות מבלי להתייחס לכך שזהו פרוייקט שקשה להגשימו כל עוד לא קיים פרט חופשי שיש לו זכות בחירה. לפיכך, הקריאות לאחדות נותרו במסגרת הפעילות ה'מהפכנית' והן ממלאות את אוזנינו  בשעה שלא מתאפשר לנו להביע דעה אפילו בנוגע לבחירתו של מוח'תאר שכונתי או שיח' של שבט. הדיבורים על אחדות בהעדר זכויות הפרט מהווים אשליה וניסיון לחצות את הנהר בטרם הנחנו את הגשרים.

 

אנו סבורים שיש לנו את היכולת להגיע לקו הסיום מבלי לרוץ את המרוץ עצמו. עובדה זו דחפה ועודנה דוחפת אותנו להתכתש עם ארה"ב שאנו סבורים שהיא יריבתנו. לפיכך, גייסנו את כל אנרגיות החימה כדי להעניש אותה מבלי שנעסיק את עצמנו בהשגת היכולות שיאפשרו לנו להתמודד עם המעצמה הזו – בדיוק כפי שעשינו ועודנו עושים כלפי מדינת היהודים.

 

האין אנו מתכתשים עם ישראל במשך חמישים שנה או יותר בלשונות לוהטות ובגרונות של אש, מבלי שיעלה על דעתנו שמה שאנו עושים, למעשה, הוא להתחיל [בהתעסקות] עם האחר וכי מוטב היה לנו לשקוד, קודם כל, על הטיפול בפגמים ובמגרעות שלנו ולנסות להשיג את היכולות שיהפכו אותנו ליריב שווה ערך המסוגל לנהל את הסכסוך [עם ישראל].

 

אנו אומה השוללת מעצמה את הסיכוי להשיג את הזכויות ומתמכרת לאשליות. אנו מייפים את עצמנו עבור עצמנו ומשתמשים בכמות שלא תאמן של פודרות וכלי איפור, מבלי להעלות על הדעת שתווי פנינו האמיתיים הם שזקוקים לשינוי. בה בשעה, פניה של הציוויליזציה המודרנית מעוותים עבורנו כדי שיראו לנו מכוערים ובלתי ראויים שנלמד ונפיק תועלת ממנה, שהרי אין היא יותר מאשר תרבות ההמבורגר, העירום, הפשע, והשחיתות..."[1]

 



[1] אל-חיאת (לונדון), 20.6.2002.