ביקורת פנים חריפה על תפקוד ממשלת סוריה בשל קריסת סכר

בארבעה ביוני, 2002, קרס סכר זיזון במחוז חמאת בסוריה. כתוצאה מכך, הוצפו כליל חמישה כפרים ואזרחים סורים טבעו למוות. גם הנזק הכלכלי שנגרם היה כבד ביותר, וסוריה נאלצה לבקש סיוע מהאו"ם וממדינות ערב. בעקבות האסון פורסם בעיתון האינטרנט הסורי-אופוזיציוני  "אח'באר אל-שרק", מאמר התוקף בחריפות את ממשלת סוריה על רקע האסון. על המאמר חתום  סופר סורי, תושב חלב, בשם מחמוד אל-מחאמיד.  

"מי שיודע מהו המצב אליו הגיעה סוריה מאז נמסר השלטון למפלגת הבעת' לפני ארבעים שנה, מודע למידת השחיתות שפשתה ברחבי המדינה, בכל המגזרים. הדיבורים על השחיתות נישאים בפי האיש ברחוב, העיתונאי, והפוליטיקאי ואינם מצטמצמים לחוגי האופוזיציה, שכבר אינם מגלים התחשבות במצבה של סוריה 'העומדת בחזית הקדמית עם האויב.'

בנושא זה, מספרים האנשים זה לזה סיפורים מצחיקים-מעציבים, כמו זה שסיפר [הביוגרף הבריטי של חאפז אל-אסד] פטריק סיל, שלא ניתן לחשוד בו שהוא משתייך לאופוזיציה הסורית, בספרו אל-אסד: הסכסוך על המזה"ת, בנוגע לבניין עיתון אל-ת'ורה וכיצד הוא הפך מבניין בן עשרים קומות – כפי שהיה בתוכניות ההנדסיות – לבנין בן עשר קומות בלבד, מאחר ש[סגן מזכ"ל מפלגת הבעת'] עבדאללה אל-אחמר, נאלץ לעשות זאת בשל היעלמותו המפליאה של הסכום שהוקצה לפרויקט.

...הספרות המקצועית קובעת שסכרים הם [אמורים להיות] מהחזקים שבמבנים. הגיל המשוער של סכר נאמד בחמישים שנה, שלאחריהן הוא עלול לאבד את יכולת האגירה שלו כתוצאה מעלייה ברמת הסחף, ולא בשל היחלשות קירותיו וכושר העמידה הנמוך שלו. נתונים אלו מעלים שאלות לגבי סכר [זיזון] שגילו חמש שנים: כיצד נבנה? מה נעשה במיליונים אשר הוקצו למענו?

...רבים בסוריה ומחוץ לה מעלים תהיות לגבי משאביה של ממשלת סוריה, שאינה מסוגלת לנהל משבר בסדר גודל קטן שהביא למותם של עשרים איש ושטף חמישה כפרים, על פי הגירסה הרשמית ולכן נאצלה לפנות לאו"ם בבקשת עזרה.

נשאלות גם שאלות לגבי יכולתה של ממשלת הבעת' הסורית להיכנס למערכה נגד האויב – אותה מערכה אשר בשמה הופקעו במשך ארבעים שנה החירויות, נכפו חוקי חירום ועשרות אלפי [אזרחים סורים] נרצחו או גורשו בשם ההתכוננות אליה. בראיון ששידר ערוץ אל-ג'זירה בחמישה ביוני, 2002, טען אחד הצופים אשר התקשר לאולפן כי היעלמותם של 15 אלף אזרחים מוצדקת בשל המערכה הפאן-ערבית שמנהלת ארצו.

בכיסוי שהעניקה הטלוויזיה הסורית הרשמית להתמוטטות הסכר, לא הצליח השדר להסתיר את פליאתו על עליבות השירותים המוגשים. הביאו קבוצה של אמבולנסים מכל רחבי סוריה ואלו נעצרו במרחק רב ממקום האסון. הם זעקו מעל גבי הטלוויזיה הסורית שהם לא מבינים לשם מה שלחו אותם. הם לא חילצו איש משום שהם לא נכנסו לכפרים מוכי האסון מלכתחילה. ברור שאמבולנס ישן אינו מסוגל להתקרב אל המים, שלא לדבר על הגעה לאותם נצורים על גגות בתיהם, למשל.

השאלה המתחייבת היא: היכן כוחות הביטחון? היכן הצבא אשר למען חימושו מוציאה סוריה כחמישים אחוזים מתקציבה השנתי... ואשר היה אמור להשתמש במטוסים, במשוריינים ובחיילים כדי לעזור בחילוץ הקורבנות?! אותו צבא השתמש בכל כוחותיו היבשתיים והאוויריים ל'משימות פנים' הידועות לכל לפני 20 שנה [הכוונה לטבח חמאת', בשנת 1982]

הסיקור התקשורתי של האסון היה מצחיק ומעציב כאחד. התקשורת התעקשה לדבר על "מחווה" בצורת מענק של 200 דולר לכל משפחה [שביתה] נפגע ואלף דולר למשפחות הקורבנות. אנו יודעים שלסוריה אין את המשאבים הכלכליים של, למשל, לוב (אשר תפצה את משפחות קורבנות אסון לוקרבי בסך 10 מיליון $ לכל משפחה); אך הממשלה יכולה להרשות לעצמה לשלם כמה מאות אלפי דולרים (שהם הסכום המוקדש מדי שנה לחגיגות לציון יום השנה לייסוד מפלגת הבעת' ולאירועים רבים אחרים)...

לאור העובדה שאין אפילו את המרכיבים האלמנטריים ביותר להתמודד עם משבר שכזה (לא הוקם אפילו חמ"ל לאיתור הנעדרים והניזוקים), אין טעם אפילו לדבר על האפשרות שראש הממשלה יתפטר, או אפילו השר האחראי על העבודות הציבוריות.

בבחירות האחרונות בתוניסיה, בהן זכה ראש הממשלה ב-99.95% מהקולות, השיב שר הפנים התוניסאי למי שהתפלאו על התוצאה הזו כי 'רק מי שאינו מכיר את תוניסיה היטב יכול להיות מופתע מתוצאה זו'.

רק מי שאינו מכיר את סוריה היטב מופתע מפרשת הסכר, ומן הפרשות שהיו לפניה ועוד יהיו אחריה![1]