המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
דובר 'אל-קאעדה' מנמק את פיגועי ה-11 בספטמבר
14/6/2002

דובר 'אל-קאעדה' מנמק את פיגועי ה-11 בספטמבר, ואת כוונות הארגון

 

דובר ארגון 'אל-קאעדה', סלימאן אבו ע'ית', שמוצאו מכווית, פרסם בימים האחרונים מאמר בשלושה חלקים באתר האינטרנט של "מרכז המחקרים האסלאמיים", www.alneda.com המזוהה עם 'אל-קאעדה'.

 

לאחר שפורסם בתקשורת הבינלאומית כי alneda.com קשור לארגון 'אל-קאעדה', החלו גולשים רבים לפגוע באתר, ולכן הוסטה כתובתו ל-http://66.34.191.223. אתר זה פרסם בימים האחרונים גם מאמר פרי עטו של אימן אל-ט'ואהרי, מנהיג ארגון 'הג'יהאד' המצרי, אך מאמר זה, כך מדווח השבועון הסעודי-לונדוני, "אל-שרק אל-אוסט", אינו מאמר שנכתב לאחרונה, אלא מאמר שכבר פורסם בעבר בכתב העת "אל-מג'אהדון".[1]

 

להלן קטעים ממאמרו של אבו ע'ית', שכותרתו "בצל הכידונים":

 

חלק א'

"...יתכן שהאומה [האסלאמית] ממתינה לכך שיצא אחד מאנשי ארגון אל-קאעדה ויבהיר את מסימני השאלה הרבים המתלווים לכל גילוי דעת, מסר או תמונה [המתפרסמים בעניין ה-11 בספטמבר], כדי לדעת את האמת, את המניעים, ואת המטרות מאחורי הסכסוך עם 'הטמטום של הדור' [הכוונה לארה"ב]...

 

מדוע אנו נלחמים באמריקה?

מדוע מופתע ומתפלא העולם?! מדוע נדהמו מיליוני בני אדם ממה שקרה לאמריקה ב-11 בספטמבר, 2001? האם חשב העולם שמשהו אחר יקרה? האם ציפה העולם שמשהו פחות מכך יתרחש?!

מה שקרה לאמריקה מהווה דבר טבעי ואירוע צפוי לגבי מדינה שהפעילה את שיטת הטרור, את מדיניות ההתנשאות, ואת חוק הדיכוי נגד האומות והעמים וכפתה שיטה, מחשבה, ודרך חיים אחת, כאילו אנשי העולם כולו הם פקידים במשרדיה הממשלתיים ומועסקים בחברותיה ובמוסדותיה המסחריים.

 

מי שהופתעו, התפלאו, או לא ציפו אינם יודעים את האמת ביחס למין האנושי ולטבעו של האדם. [הם אינם מודעים] להשפעת העושק והעריצות על רגשותיו ותחושותיו. הם חשבו שהעושק מוליד רק כניעה, שהדיכוי מוליד שתיקה, ושהעריצות מותירה רק השפלה. יתכן והם חשבו גם שיש באווירה הזו כדי להרוג את הגבריות, לנתץ את הרצון, ולעקור את הכבוד מן האדם. אותם אנשים שגו פעמיים: פעם אחת, כאשר התעלמו מן האמת בנוגע לזלזול בבן האדם ופעם שניה כאשר לא היו מודעים ליכולתו של האדם לנצח.

 

דבר זה תקף לכל אדם – לא כל שכן כאשר האדם בו מדובר הוא מאלו המאמינים באללה כאל, באסלאם כדת, ובמחמד כנביא וכשליח ובמי שיודע שדתו אינה מוכנה שהוא יהיה בנחיתות ומסרבת לאפשר לו להיות מושפל? וכי איך יתכן [שהוא יהיה מושפל ונחות], בשעה שהוא יודע שאומתו נבראה כדי לעמוד במרכז ההנהגה וההובלה, במרכז ההגמוניה והשליטה, במרכז הכשרון וההקרבה? איך יתכן הדבר בשעה שהוא יודע שהכלל [האלוהי] הוא שהארץ כולה צריכה להיות כפופה לדתו של אללה, לא למזרח ולא למערב, לשום אידיאודלוגיה, ולשום דרך פרט לדרכו של אללה...

 

כל עוד אותו אדם מוסלמי יודע את העובדות האלה ומאמין בדרך הזו, הוא לא יחדל לרגע אחד מלשאוף להשיגה, גם אם יעלה לו הדבר בנפשו... בזמנו, ברכושו, ובבנו, כפי שנאמר, 'אמור [למאמינים:] אם אבותיכם, בניכם, אחיכם, נשותיכם, בני שבטכם, עושר שצברתם, ומסחר שחוששים אתם שיפגע, והבתים שאתם מחבבים יקרים לכם יותר מאשר אללה ושליחו ומן הג'יהאד למענו – המתינו עד שאללה יכריז על גזר דינו. אללה אינו מכוון את האנשים ההוללים'[2]...

הנימוקים האלה הם נימוקים אינטואיטיביים וטבעיים שיכולים להישמע מלשונו של כל ילד שישב מול מרקע הטלוויזיה באותו יום מבורך ואמר במלוא התמימות ובאינטואיציה מוחלטת: 'האם אמריקה באמת ציפתה לפחות מכך?!'...

 

חלק ב

...הנימוקים עליהם אנו מתבססים כארגון, ועליהם אנו משתיתים את פעולותינו ואת דרך פעולתנו הם נימוקים מעשיים וריאליסטיים... אלו הם גם נימוקים מדעיים הלכתיים המעניקים לנו תחושת ביטחון וודאות... בכתיבת הנימוקים האלה ובגילויים [הפומבי] אין בכוונתי להצטדק על שנעשה; אני מניח [את הנימוקים האלה] לפניכם כדי להדגיש כי אנו ממשיכים במהלומות נגד האמריקאים והיהודים ובתקיפתם, בין אם המדובר באנשים ובין אם במתקנים ו[כדי להדגיש] שמה שעוד יבוא לאמריקאים לא יהיה, ברצות אללה, פחות ממה שכבר קרה להם. על אמריקה ולהתכונן, עליה לנקוט בכוננות מקסימלית, עליה להדק את חגורות הביטחון, משום שברצות אללה, זה יבוא להם מהיכן שהם אינם מצפים...

 

נימוקינו המדעיים והריאליסטיים רבים מספור. אסתפק כאן בציון כמה מהם, ואשאיר לקורא הנכבד את החופש לחשוב על העניינים האחרים...

אמריקה היא ראש הכפירה בעולמנו המודרני והיא מנהיגת המשטר הדמוקרטי הכופר, המבוסס על הפרדת הדת מן המדינה ועל כך שהעם נשלט על ידי העם באמצעות חקיקת חוקים הסותרים את דרכו של אללה והמתירים את מה שאללה אסר. בכך היא כופה על מדינות אחרות לפעול בהתאם לאותם חוקים באותן דרכים ומתייחסת לכל מדינה המתמרדת נגד החוקים האלה... [אמריקה] משתמשת בכך כתירוץ להענשתה [של כל  מדינה מתמרדת], להטלת מצור עליה, ואחר כך, להחרמתה. בכך היא רוצה שהדת בעולם תהיה למי שאינו אללה...

אמריקה, בשיתוף היהודים, היא ראש השחיתות וההתפרקות [מן הערכים], בין אם המדובר בשחיתות מוסרית, אידיאולוגית, פוליטית, או כלכלית. היא מפיצה את התועבה ואת הפריצות בקרב האנשים באמצעות התקשורת הזולה ותוכניות הלימוד השפלות.

 

אמריקה היא הסיבה לכל [מעשה] עושק, עוול, פריצות, או דיכוי שהוא מנת חלקם של המוסלמים. היא עומדת מאחורי כל האסונות שנגרמו ועודם נגרמים למוסלמים; היא טובלת בדמם של מוסלמים ואינה יכולה להסתיר זאת.

בפלסטין, מזה חמישים שנה היהודים – בברכת האמריקאים ובתמיכתם, ובכך שהם עומדים מאחוריהם בכל הפורומים הבינלאומיים – מבצעים את המתועבים שבסוגי הרצח, הדיכוי, ההתעללות, וההגליה... היהודים הגלו קרוב לחמישה מליון פלסטינים והרגו קרוב למאתיים וששים אלף. הם פצעו קרוב למאה ושמונים אלף וגרמו נכות לקרוב למאה וששים אלף.

 

בעיראק, בשל ההפצצות והמצור האמריקאים, נהרגו יותר ממיליון ומאתיים אלף מוסלמים בעשר השנים האחרונות. בשל המצור נהרגים יותר ממיליון ילדים [בשנה], כלומר 83,333 ילדים בממוצע לחודש, כלומר, 2,777 ילדים בממוצע ליום. רק במקלט אל-עאמריה נהרגו ביום אחד 5,000 עיראקים. האם אלו נתונים של מתקנים צבאיים???!!!!

 

באפגניסטן הרגה אמריקה במלחמתה נגד הטאליבאן ואל-קאעדה 12,000 אזרחים אפגאנים, ו-350 לוחמי ג'יהאד ערביים, ובהם נשים וילדים. היא השמידה משפחות בשלמותן מקרב לוחמי הג'יהאד הערביים בעת שהיו במכוניתם, לאחר שחיל האוויר האמריקאי הפציץ באמצעות מסוקים וטילי נ"ט, עד שלא נותר שריד מכמה מהם פרט לחלקי גופות שהתפזרו לפה ולשם. בסומאליה הרגה אמריקה 13,000 סומאלים ו[חייליה] ביצעו מעשי תועבה בנערים ובנשים.

 

עמידתה של אמריקה לצד נוצריי העולם נגד המוסלמים הסירה את המסווה מעל פניה ועל כך ניתן לדבר רבות: בסודאן, בפיליפינים, באינדונסיה, בקשמיר, במקדוניה, בבוסניה ובטרגדיות אחרות. המצור שמטילה אמריקה על המדינות האסלאמית כעונש על התמרדותן נגד חוקיה, עבר כל גבול ובעטיו נגרמו למוסלמים אבדות כלכליות העולות על כל דמיון.

אחרי כל זה, האם אסור לקורבן להימלט בעת שהוא נקשר ומובל אל בית המטבחיים?!! האין הוא רשאי, בשעה שהוא נשחט, לרקוע ברגלו?!! האין הוא רשאי, לאחר שחיטתו, לפגוע בשוחט באמצעות דמו?!!

 

האם אחרי כל זה, ישנם כאלו המזילים דמעות תנין על שארע למדינת הכפירה [אמריקה] ומנסים לנקות את האסלאם (כמו מטומטמים) ממה שקרה לה ומבקשים ממדינת הכפירה לנהוג ברגישות ובעדינות כלפי המוסלמים, ושולחים שליחים ושדרים ללוחמי הג'יהאד בבקשה שיפסיקו להיאבק ב'טמטום'? האם הם באמת חושבים שנעשה זאת?!

לא, חי אללה. הם [המשטרים הערביים] הפנו לנו עורף ואנו הפנינו עורף להם. הם לא יצילו אותנו אם ינצלו בעצמם... לא יהיה בנו כבוד אם לא ננקום את נקמת דם אחינו בפלסטין, בעיראק, באפגניסטן, ובכל מקום.

 

אדרבה, אנו מודים לאללה על כך שהעמיד בראש הקואליציה הזו את האמריקאים, כדי להפריד בין המגונה לבין הטוב... אנו מודים לאללה בשנית על כך שהם הכריזו בפומבי על כך שמדובר במלחמה צלבנית. הדגל הונף בגלוי ומכאן והלאה קיימות רק שוחת האמונה ושוחת הכפירה. אנו מודים לאללה בשלישית על כך שגרם לעולם הכופר ולאלו שחזרו בהם מדת האסלאם ועומדים לצדו [של העולם הכופר] להיות נבדלים, כדי שתתגלה לאומה האמת ותתבהר התמונה."

 

חלק ג'

הנימוקים ההלכתיים עליהם אנו מתבססים בג'יהאד שלנו נגד האמריקאים – אותם נימוקים הנוסכים בנו ביטחון  בניצחון דתנו, אמונתנו, ואומתנו – הם רבים ואין זה המקום למנותם, שהרי הם כלולים בספריהם של חכמי הדת.

 

איש אינו חולק על נימוקים אלה, פרט למי שחי תחת הפחד... מי שמסתנן ומבקש מחסה וחושב שהוא מרחיק מעצמו את הרשע או משיג לעצמו אינטרס כלשהו... או מתוך מחשבה שאתו החוכמה ויכולת התמרון הפוליטי הנעלות ביותר!! או מי שכורע ברך כאסקופה נדרסת מול דלתות העריצים מתוך שאיפה חמדנית לזכות במשרה, בקידום, או במתנה!!

אותם אנשים לא הניאו, השבח לאללה,  אותנו ולו ליום אחד מלהמשיך בדרכנו, בג'יהאד שלנו, ובמשימה שלנו והם לא יניאו אותנו, ברצות אללה.

 

במאמר זה אני אציג נימוק אחד שדי בו כדי [לפתוח ב]ג'יהאד נגד האמריקאים, היהודים ומי שהלכו בדרכם ומנעו את התגשמותו של הטיעון ההלכתי הזה ובשל מעשיהם הם ראויים ליחס דומה. אללה אמר 'מי שתקף אתכם, תקפו אותו כפי שהוא תקף אתכם', וגם 'התמורה לרוע הוא רוע דומה' וגם 'בהענישכם, הענישו כפי שנענשתם'.


דברי חכמי הדת בנוגע לפסוקים אלה ברורים: אבן תימיה [בספרו] "ברירות ופסקי ההלכה"; אבן אל-קים ב"אעלאם אל-מוקעין" וב"אל-חאשיה"; אל-קרטבי בתפסיר שלו; אל-נווי ב"אל-מהד'ב"; אל-שוכאני ב"ניל אל-אוטאר, ואחרים, רחמיו של אללה עליהם. מי שמעיין באותם מקורות מגיע למסקנה אחת בלבד והיא שהם הסכימו על כך שהענישה הזהה [למעשה שבעטיו בא העונש] עליה דיברו הפסוקים אינה מוגבלת למקרה ספציפי והיא מהווה כלל התקף לעונשים המושתים על הכופרים, על ההוללים מקרב המוסלמים, ועל העושקים;  אם מותר בהלכה להעניש מוסלמי באופן זהה [לפשע אותו ביצע], קל וחומר שמותר להעניש כופר "חרבי" [כלומר- השייך ל'דאר אל-חרב', שעל פי התפיסה האסלאמית המוסלמים חייבים במאבק עם מי שמשתייך אליו] באופן זהה לזה שבו נהג כלפי המוסלמי.

 

בהתאם למספרים שציינתי בפרק הקודם לגבי מספר הנפשות שקופחו מקרב המוסלמים בידי האמריקאים באופן ישיר או בשל תמיכתם וסיועם [לאחרים שגרמו לכך], אנו עדיין בתחילת הדרך. האמריקאים עדיין לא טעמו מידינו את מה שאנו טעמנו מידיהם. הרוגיהם במרכז הסחר העולמי ובפנטגון היו לא יותר מאשר תמורה למי שנהרגו במקלט אל-עאמריה בעיראק, והם מהווים חלק פעוט מן התמורה עבור מי שנהרגו בפלסטין, בסומאליה, בסודאן, בפיליפינים, בבוסניה, בקשמיר, בצ'צ'ניה, ובאפגניסטן.

 

אנו לא הגענו לשוויון עמם. יש לנו את הזכות להרוג ארבעה מליון אמריקאים, שני מליון מתוכם ילדים, להגלות מספר כפול מאלה, ולפצוע ולגרום לנכות למאות אלפים. יתרה מכך, זכותנו להילחם בהם בנשק כימי וביולוגי, כדי שיפגעו בהם המחלות הקטלניות, המוזרות והמופלאות, שפגעו במוסלמים בשל הנשק הכימי והביולוגי של [האמריקאים].

אמריקה יודעת רק את שפת הכוח. זהו האמצעי היחיד לעצור אותה ולגרום לה לסלק את ידה מהמוסלמים ומענייניהם. אמריקה אינה מכירה את שפת הדיאלוג!! או את שפת דו הקיום בשלום!! או הסימפוזיונים!! או את הגינויים!! את אמריקה הודף רק הדם..."

 



[1] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 7.6.2002.

[2] קוראן, 8:39.