המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
שגריר סעודי: עונש סקילה - לב האמונה של כל מוסלמי
11/6/2002

שגריר סעודיה בלונדון, ע'אזי אל-קוסייבי: אני רוצה שלום עם ישראל; אני רוצה למות כשהיד; עונש סקילה וקטיעת ידיים – לב האמונה של כל מוסלמי

 

ע'אזי אל-קוסייבי, שגריר סעודיה בבריטניה, העניק ראיון מקיף לכתבת היומון הלונדוני בשפה הערבית, "אל-שרק אל-אוסט", הודא אל-חוסייני.[1]

 

מחבלים מתאבדים

אל-קוסייבי נשאל על השיר שכתב לזכרה של המחבלת המתאבדת, איאת אל-אח'רס, ושעורר סערה תקשורתית בבריטניה, והשיב:

"כתבתי את השיר הזה משתי סיבות שהשפיעו עלי באופן נפשי. ראשית, ראיתי אותה מדברת בסרט ההקלטה ששודר בטלוויזיה. היה ברור שהיא אישה שכל מה שהיא רוצה זה למות כשהידה ולהגן על מולדתה. היא היתה צעירה בת 17 ודימיתי שהיא בתי. חשתי שהיא נערה שהייאוש, התסכול, והזעם הביאו לכך שהיא מוכנה להרוג את עצמה למען מולדתה.

 

שנית, זמן מה לאחר מות הקדושים שלה, דיבר הנשיא האמריקאי, ג'ורג' בוש, ואמר שעל כל הערבים לכנות את אנשי פעולות ההתאבדות – ואני דרך אגב, מתנגד למונח הזה, משום שאלו הן פעולות מות קדושים – פושעים ורוצחים. אמרתי לעצמי שלא די בהשפלה בה אנו נתונים, ויתכן שיגיע היום שיכפו עלינו לא רק מה לעשות אלא גם מה להגיד? איש המושפע על ידי ישראל [הכוונה לבוש] מחליט מיהו שהיד מוסלמי ומיהו פושע מוסלמי? מצאתי כי אין לי ברירה אלא לנקוט עמדה בסוגיה זו. הייתי יכול לכתוב מאמר, אבל ההתרגשות מצאה לעצמה ביטוי באמצעות שיר. ידעתי שהשיר יעורר ויכוח, אבל לעתים אדם חייב לנקוט עמדה. לדעתי זהו ההבדל בין האדם לבין החיה. החיה אוכלת, שותה, ומתרבה. מרבית החיות מועילות יותר למין האנושי מרבים מבני האדם. ההבדל היחיד בין האדם לבין החיה הוא נקיטת העמדה."

 

אל-קוסייבי נשאל האם הוא מעודד צעירים לבצע "פעולות של מות קדושים", והשיב כי "השאלה אם אני מעודד או לא איננה רלוונטית. ראשית, עלינו לדעת שכאשר אדם מחליט להקריב את עצמו, לא מעניין אותו אם משורר יבוא ויגיד לו 'אתה גיבור' או משורר אחר יבוא ויגיד לו, 'אתה פושע'. לעמדתי הפרטית אין כל קשר לאירועים. אני אציג בפניך את דעתי האישית והפרטית. לעומת זאת עמדת ממשלתי או ממשלות אחרות, זה כבר עניין אחר. אני סבור שזכותו של אדם להגן על מולדתו בכל האמצעים. אדם המגן על מולדתו ומת במהלך כך הוא שהיד ובשום מקרה אסור לנו להחשיב אותו למתאבד.

 

בקוראן... נכתב שכל מי שמת למען אללה הוא שהיד. הנביא מחמד נשאל מה משמעות 'למען אללה' והוא השיב: 'מי שלחם כדי שדבריו של אללה יהיו העליונים'. במלים אחרות, מי שהורג משום שהוא רוצה להיות גיבור או אמיץ או לזכות בפרסום, לא יהיה שהיד ולא משנה מה הוא יעשה... אני משתייך לאלו הסבורים ש[פיגועי ההתאבדות] מהווים הגנה על המולדת ולכן, לדעתי, מי שמבצע אותם הוא שהיד..."

 

בהמשך הראיון, נשאל אל-קוסייבי האם יעודד את בנו "למות מות קדושים" והאם יתיר לו ללכת לפלסטין כדי להילחם. תשובתו היתה: "בני בן 24 והוא מקבל בעצמו את ההחלטות הנוגעות לו... אני לא אתנגד, אלא אומר לו שההחלטה נתונה בידיו... אם הוא יחליט למות מות קדושים, זו תהיה ההחלטה שלו. ואולם, אילו היה בן 13 או 14, המצב היה שונה. הייתי תובע ממנו להמתין בסבלנות עד שיתבגר...

 

מה שכואב הוא שהעיתונאים הציוניים כותבים שהאדם מבצע פעולה משום שהוא מקבל 70שחורות-עין בגן העדן! מי שרוצה לקבל 70 בנות הולך לבית זונות בתל אביב ולא הורג את עצמו. אחד ששמו שטיין כתב שהמשפחות הפלסטיניות דוחפות את ילדיהם לבצע פעולות כי הן מקבלות בתמורה שתי מכוניות. האם יעלה על הדעת שפעולת גבורה של מות קדושים תטומא באופן הזה? כיצד יכול אדם לשטוף את מוחך כדי שתמות?..."

 

לשאלה האם סעודיה מעניקה סיוע למשפחותיהם של מחבלים מתאבדים, אמר אל-קוסייבי: "כל הפלסטינים, כל השהידים, וכל משפחותיהם הם נזקקים. ישנם יותר מעשרים אלף נכים. כיצד יוכלו אלה לחיות ללא עזרת אחיהם הערבים. הבה נניח שמדובר ברוצחים, על פי איזה חוק מענישים את משפחת הרוצח? [טימותי] מקווי שרצח 450 איש קיבל עד יומו האחרון סכום כסף מהביטוח הסוציאלי! האם משום שאדם הרג אדם אחר, יש להרעיב את אמו למוות?... אינני יודע מהן כוונותיו של סדאם חוסין [בנושא זה], אבל אני מעדיף שהסיוע יהיה למשפחות השהידים, למשפחות הפצועים, ולכל פלסטיני נזקק. זה מה שעושה סעודיה."

 

 "כיצד אתם יודעים שהכספים שאתם שולחם מסעודיה מגיעים לאותן משפחות?", נשאל אל-קוסייבי, שהשיב: "אין לי אפשרות לשלוח חייל עם כל ריאל".

 

המראיינית, הודא אל-חוסייני, שאלה את השגריר הסעודי האם איו הוא חושש שפיגועי ההתאבדות יהפכו בעתיד לנשק נגד המשטרים הערביים. הוא השיב: "אינני יכול להשוות את מצבם של הפלסטינים למצבו של כל אדם אחר... כל נשק הוא נשק פיפיות. הפלסטינים הם כעת העם היחיד בעולם הנתון תחת משטר קולוניאלי. אני כתבתי במאמר שאינני דורש את זכויות האדם אלא את זכויות החיות. בבריטניה עומדת להתקבל אמנת זכויות בעלי החיים שתיתן לבעלי החיים את הזכות לאכול, לשתות ולבטא את עצמם. כלומר, אנו נדרשים לאפשר לכלבים לנבוח ולחתולים ליילל ולשחק בגן. מי שימנע מהכלב או מהחתול שלו מלבטא את עצמם, ייכנס לכלא. ישנם ארבעה מליון פלסטינים שלא מתאפשר להם לנוע או לעבוד והם נשחטים כפי שלא שוחטים אפילו חיות, משום ששחיטת החיות בדת היהודית מחייבת טקס מיוחד והשוחט צריך להיות מזרע כהן, כלומר מזרע אהרון. את הפלסטינים שוחטים כפי ששוחטים זבובים..."

 

אל-חוסייני חזרה ושאלה: "אתה תובע חופש ביטוי כפי שתובעים פה עבור החיות. הפלסטינים תחת הכיבוש הישראלי אינם היחידים שהדבר נשלל מהם. ישנם רבים כמוהם בעולם הערבי".

"אין מקום להשוואה", השיב אל-קוסייבי, "ישנן דרגות שונות [של דיכוי] בעולם הערבי וגם במקרים הגורעים ביותר, יכול אדם לעזוב... הפלסטינים אינם יכולים לעשות זאת..."

 

בהמשך הראיון אמר אל-קוסייבי: "אני לא שיניתי את עמדתי בנוגע לבעיה הפלסטינית מאז הייתי בן 16... כתבתי על הלבנונית, סנאא אל-מחיידלי, שהיתה המתאבדת הראשונה... כתבתי מאמרים בהם תקפתי את האופציה האסטרטגית [הכוונה לשלום], אותה כיניתי 'המיתוס על האופציה האסטרטגית'. עמדתי איננה חדשה. החדש הוא מצב האימה והעצבנות שגרמו ההתקפות הפידאאיות בישראל. בעבר, לא היה מעניין את הישראלים אם היינו אומרים או לא אומרים 'שהיד'. כעת הם התחילו לפחד באמת ממה שהם מכנים 'תרבות המוות' ואילו אני מכנה אותה 'תרבות מות הקדושים'. כאשר מתפשטת תרבות מות הקדושים בקרב הפלסטינים והערבים, בא אל קצו המיתוס בנוגע לישראל..."

 

היוזמה הסעודית

אל-קוסייבי אמר בראיון ש"יוזמתו של יורש העצר הסעודי, הנסיך עבדאללה היוותה, למעשה, אזהרה לעולם: זהו הגבול המינימלי. אל תדרשו מאתנו מעבר לזה, משום שאיננו יכולים. זהו מסר של ההזדמנות האחרונה לישראל. זהו מסר שאינו מופנה לליכוד או לשרון. הנסיך עבדאללה ידוע היטב ששום דבר חיובי לא יבוא משרון, אבל הוא ראה את העניינים מתדרדרים לנקודה שבה יהיה קשה לשלוט בהם. הוא סבר שמחובתו להעביר את המסר-יוזמה שאינה מופנית כלל לשרון, אלא לעולם. הוא אמר: הו עולם, כעת אנו הערבים נפגשנו והסכמנו כולנו למינימום של זכויותינו, כלומר עשרים אחוזים מאדמת פלסטין המקורית. מסר נוסף מופנה לעם הישראלי: אנו כעת, 22 מדינות, הצענו לכם שלום לפני שהעניינים יצאו משליטה...

 

האנשים הנבונים בישראל אומרים כעת: עד מתי ימשך מעגל האלימות. את שואלת אותי כיצד ניתן לעצור אותו? האם אני יכול עצור אותו בכך שאתן הרצאה למוסר נפש שלא ימסור את נפשו? ראינו בהפגנות שהתקיימו במדינות ערב שכולם בקשו להתיר להם למות מות קדושים את האלימות תעצור רק מדינה פלסטינית ברת-קיום...

 

[גבולות המדינה הזו] ברורים: הגדה המערבית, רצועת עזה, הסרת ההתנחלויות וירושלים המזרחית. היוזמה הערבית הבהירה זאת בבירור. כאשר יוכרזו גבולותיה הסופיים של המדינה, אוכל למצוא הזדמנויות עבודה לצעירים ולאפשר לבת ה-17 להמתין לבעל. כאשר אדם חושב להקריב את עצמו משמעות הדבר היא שהוא הגיע לדרך ללא מוצא. לפיכך, הפתרון להפסקת האלימות לא יבוא בכך שאני אגנה את האלימות או אמנע מסיוע..."

 

אל-חוסיייני שאלה את אל-קוסייבי, "בתור אדם פרטי", האם הוא רוצה בשלום עם ישראל. "כן", הוא השיב, "אומר לך גם מדוע ואני אמרתי דברים אלה לציונים קנאים. אמרתי ללורד לוי, לברברה אמיאל, וללורד קונרד בלאק ואני מוכן להגיד זאת לכל אדם. אמרתי: כל חיי חשבתי שצריך לשחרר את כל פלסטין, אבל בעשרים השנים האחרונות התחלתי לחשוב על כך שבישראל קם דור חדש שאינו מכיר שום מקום אחר. אני יכול לומר, נניח לשרון, שיחזור לרוסיה, אבל הדור הישראלי החדש אינו מכיר שום אדמה אחרת ואינו יודע שהאדמה עליה הוא יושב גזולה. מה יהיה על הדור הזה?... לכן אם תקום מדינה פלסטינית ברת קיום לצד מדינת ישראל... לא תהיה לי שום בעיה לחיות בדו קיום עם ישראל..."

 

"אורי אבנרי כתב עליך שאתה אדם מסוכן", אמרה המראיינת. "הוא כינה אותי 'שגריר המוות'", השיב אל-קוסייבי, "זוהי הסתה לרצח... נכון שיש לי פגמים רבים, אבל פחד מפני המוות איננו אחד מהם... אינני חושש מן המוות; נהפוך הוא, אני מייחל למות כשהיד, למרות שאני בגיל שאינו מאפשר לי לבצע פעולת מות קדושים. המשקל שלי אינו מאפשר זאת. אם אני אחגור חומרי נפץ, הם לא יתפוצצו מרוב שומנים. אבל אני בכל זאת מקווה למות כשהיד..."

 

פער תרבותי

אל-קוסייבי התייחס בראיון גם לניסיון שצבר במהלך שהותו רבת השנים בלונדון ואמר: "קיים פער תרבותי. אנו עושים מעצמנו צחוק כאשר אנו אומרים כי לא קיימים הבדלים בין האסלאם לבין המערב. ההבדל היסודי הוא שבאסלאם רבות מן הפסיקות, אלו שנכללו בטקסטים נכונים, אינן משתנות ובני האדם אינם יכולים לשנותן. לעומת זאת, הפסיקות בתרבות המערבית הפוכות לחלוטין. בנוגע למוסלמים, פסיקה שמשתנה אינה מתאימה לבני אדם. אין מדובר, אם כן, בשאלה של יחסי ציבור.

 

מצד שני... הדמוקרטיה בבריטניה יכולה לעשות מה שהיא רוצה. בפקולטה למשפטים למדנו שהפרלמנט האנגלי יכול לעשות כל דבר, חוץ מלהפוך זכר לנקבה ונקבה לזכר. כעת הוא כבר מסוגל לעשות גם את זה. לעומת זאת, על פי ההשקפה האסלאמית, איש אינו יכול – האומה אינה יכולה, מיליארד ומאתיים מליון מוסלמים אינם יכולים – להפוך את האסור למותר ואת המותר לאסור. נקבעו [באסלאם] עונשים ולא משנה מה נגיד, המערב יראה בהם עונשים ברבריים ופרימיטיביים. על פי השקפת המערב, הלקאה היא בלתי הגיונית. ההוצאה להורג בלתי מקובלת וכך גם קטיעת היד והסקילה באבנים. אלו הם דברים שבעיני המוסלמי מצויים בלב האמונה האסלאמית. משום כך קיים פער תרבותי אמיתי שלא ניתן לפתור אותו באמצעות שכירת שירותיה של חברה ליחסי ציבור, אלא בכך שהמערב והמזרח יכבדו זה את תרבותו של זה. אם אנו נאמר שתרבות המערב מופרכת, שאין במערב אף בנאדם טוב, ושזוהי תרבות נפשעת ונחותה ואם הם יאמרו: התרבות שלכם פרימיטיבית – לא נגיע לשום תוצאה. אני סבור שהעמדה הבשלה היא שאנו נקבל אותם על תרבותם והם יקבלו אותנו על תרבותנו..."

 



[1] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 5.6.2002.