המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
עיראק 2003 - משידורי הטלוויזיה העיראקית (3)
14/2/2003

המלחמה בעיראק 2003 - משידורי הטלוויזיה העיראקית (3)

במוקד שידורי הטלוויזיה העיראקית[1] עמדה פגישתו של נשיא עיראק היום עם בכירים במפלגת הבעת' ובצבא. בתחילת השידור נראו הבכירים כשהם ניגשים בזה אחר זה לסדאם, לוחצים את ידו מנשקים את כתפיו. ברקע שודרה מוסיקת מעליות. 

 

לאחר מכן, התיישב סדאם בכיסאו המוזהב, הצית סיגר, ברך את העם העיראקי ואת האומה הערבית ואת "המוג'אהדין הערבים בכל מקום" לרגל חג הקורבן ואמר: "לב העניין הוא לא לאפשר לאויב לשמוח לאידה של האומה ולהגיד שהיא הושפלה ונחלשה ושפלסטין הפכה להיות ברקע. רק מעטים מדברים על פלסטין ואומרים מילים מבוישות. מה שווים הצבאות אם הם אינם מגנים על האומה?! זוהי השפלה לצבאות שלנו, השפלה לעמים שלנו, אם אנו אומרים: 'איננו מסוגלים'. מי שאומר 'איננו מסוגלים' צריך להתכונן כדי שיהיה מסוגל בעתיד להגן על כבוד האומה וכבוד העם, ולמלא את חובותיו כלפי המקומות הקדושים. מה שווה מי שאומר 'אני מאמין' אבל באותה עת נכבשות פלסטין וירושלים?!..."

 

לאחר שקיבל דיווח מאחד הבכירים על כך שמרבית העולם תומך בעיראק ולא בארה"ב, אמר סדאם: "השטן לא מחפש רוב, אלא הולך עם המיעוט... אנו מתייחסים לעמים, לכל העמים ללא יוצא מן הכלל, בכבוד הערכה ואהבה, בין אם אלו עמים אמריקאים או אחרים. המדיניות שלנו ברורה ועמדתנו ברורה. השבח לאללה, על שגרם לכך שכמה שליטים רשעים מצויים בעמדת חולשה, במקומות בהם הם נחשבו לחזקים, ואני מתכוון לתעמולה, לתקשורת וכדומה. כל הדברים האחרים הם פשוטים". בנקודה זו התחדשה מוזיקת המעליות ושוב נראה מצעד הקצינים הבאים לנשק את המנהיג.

 

תוכנית נוספת ששודרה עסקה בתביעה לאפשר לפקחים להיפגש בנפרד עם מדענים עיראקיים כדי לתחקרם בנוגע לנשק העיראקי להשמדה המונית. בתוכנית זו נקבע כי "ממשל הרשע האמריקאי שואף בתמיכה מלאה של הציונות העולמית לעצור את התפתחות המדע, כדי להשיג מונופול על תחומי המדע המתקדמים...  ולפעול כדי לרוקן את האזור הערבי מקאדרים המסוגלים לפתח את האומה בהווה ובעתיד... כלפי אנשי המקצוע ננקטים צעדים אכזריים. הם נחקרים מבלי שיכובדו זכויות האדם שלהם... התביעות שמציגים למדענים כמה מהפקחים ומאחוריהם וושינגטון, מנוגדות לזכויות האדם הבסיסיות ביותר... "

 

במשך היום, עסקה הטלוויזיה העיראקית בעיקר בפולחן האישיות של נשיא עיראק, סדאם חוסיין. את מהדורות החדשות לאורך היום פתחה ידיעה על חלוקת מתנות לרגל חג הקורבן במעון לילדים נכים: "ילדי המעון לנכים קיבלו את מתנותיו של כבוד הנשיא לרגל חג הקורבן בשמחה רבה שביטאה את אהבתם של הילדים לנשיא האהוב, סדאם חוסיין. את המתנות חילק שר הבריאות, ד"ר עומיד מדחת מבארכ, והן מבטאות את הטיפול שמעניק הנשיא והמנהיג סדאם חוסין ואת רגשותיו האבהיים כלפי בניו. המתנות מהוות את אחד מגילויי הנדיבות של הוד מעלתו בתחום הבריאות... הילדים האלה נמצאים תמיד בלבו ובמצפונו של אביהם הגדול, המנהיג הנשיא, סדאם חוסיין, שלמרות כל האחריות האדירה המוטלת על כתפיו, מקפיד לעקוב אחר מצבם..."

 

בחדשות דווח גם על הוטו שהטילו צרפת, גרמניה, ובלגיה בנאט"ו, אם כי הסיבה – הצעת ארה"ב לשגר אמצעי הגנה לתורכיה – הוסוותה, ונטען כי ההצבעה נסבה סביב "דרישת ארה"ב שנאט"ו תסייע לה במידה והיא תפתח בתוקפנות נגד עיראק": "הוטו המשולש בנאט"ו הציב את ממשל הרוע האמריקאי מול האמת, שכבר אינה נסתרת מעיניו של איש, אבל ארה"ב מתעקשת להתעלם ממנה והיא שהעולם כולו מתנגד לתוקפנות שוושינגטון מאיימת לפתוח בה נגד עיראק... שגריר ארה"ב בנאט"ו הודיע שזהו משבר אמון בנאט"ו, כדבריו. אם ההתנגדות למזימות התוקפניות האמריקאיות מהווה בעיני וושינגטון משבר אמון, כיצד מתאר ממשל הרשע בוושינגטון את הבידוד הבינלאומי שלו ואת הירידה בפופולריות של הנשיא הקטן שלו..."

 

מוקדם יותר, שודרו כתבות על תערוכות ושיחות עם אומנים שונים, בנוסף לוידאו קליפים המשולבים מדי יום בין התוכניות ומבטאים הערצה לנשיא עיראק. בין הכתבות, הקריאה מגישת התוכניות בטלוויזיה העיראקית קטעי שירה שעסקו, בעיקר, במנהיגותו של סדאם חוסיין. כך, למשל, היא ציטטה: "...כאשר אהבה בלבי, זוהי אהבה שאין דומה לה; אהבתי עולה, עולה, עולה וחוצה את הגבולות; זוהי האהבה לעיראק, האהבה לעיראק של המנהיג, סדאם חוסיין."[2]

 

לאחר מכן, שודרה כתבה על כנס שערכו הסטודנטים התימנים הלומדים בעיראק. מנהיג הסטודנטים התימנים אמר שהוא וחבריו מוכנים "לשמש מגינים אנושיים בהתאם להנחיות ההנהגה העיראקית". בין משתתפי הכנס, בו נטלו חלק גם פעילי שלום אירופאים ואמריקאים החברים בארגון Voices in the Wilderness, חולקו טפסים בערבית ובאנגלית, בהם נכתב: "אני מכריז על התנדבותי לשמש כמגן אנושי, כדי להגן על המוסדות האזרחיים והאסטרטגיים בעיראק. אני מאמין שעיראק מייצגת את בסיס החירות והשלום, מול אויבי האנושות. אני מתנגד למלחמה ולהשמדה של עמנו העיראקי..."

 

במהלך היום שודרו, כמדי יום, עשרות שירי הערצה לנשיא עיראק. בין היתר, שר אחד הזמרים: "כולנו אוהבים ורוצים אותך, סדאם חוסיין... הפנים שלך הם שמש מאירה, הם כל עולמנו... כולנו אוהבים ורוצים אותך, סדאם חוסיין".

 

בניגוד למקובל במדינות רבות בעולם, בהן בימי חג מנהיג המדינה מברך את אזרחי המדינה, בעיראק האזרחים הם שמברכים את הנשיא. אזרחית מסרה "ברכות לנשיא והמנהיג, סדאם חוסין, אללה ישמור ויגן עליו, לרגל חג הקורבן ושאמריקה תיפול ולא תשיג דבר מעיראק". אזרח אחר אמר: "לרגל חג הקורבן, אנו שולחים את מיטב האיחולים למנהיג המסע שלנו, סדאם חוסיין האהוב ולוחם הג'יהאד, אללה ישמור ויגן עליו, ואנו מבטיחים לו שאנו נמשיך להיות חיילים נאמנים וחרבות שלופות ברשותו נגד כל מי שרוצה לפגוע בעיראק". שוטר תנועה שהתראיין לטלוויזיה העיראקית אמר: "אני שולח מיטב הברכות לאדון המנהיג, סדאם חוסיין, אללה ישמור ויגן עליו. כולנו חייליך. אנו איננו שמים לב לאזהרות האמריקאיות ואנו מוכנים להגן על המולדת עד היום האחרון בחיינו".

 

בשעות הצהריים, שודרה התוכנית השבועית "הפיקוח לאן? – מעקב שבועי" שהתמקדה בקביעה כי דבריו של מזכיר המדינה האמריקאי, קולין פאול, במועבי"ט היו "שקרים" ו"הצגה" וכי עיראק משתפת פעולה עם צוותי הפיקוח, אך אלה אינם מוצאים דבר. לסיום התוכנית, הכריז המגיש: "צופים יקרים, מי שזורע רשע, קוצר אכזבה וכשלון; זה מה שזרעו הממשלים האמריקאי והבריטי עבור עיראק המנצחת באמצעות עמה ומנהיגה, כאשר נשטפו ברוע באמצעות ההצגה הזו, שהתסריט שלה הוקרא בפני העולם כולו, בידי קולין פאול. התסריט הזה כלל שקרים שאיש במועצת הביטחון או מחוץ לה לא האמין להם. ההצגה הזו נכשלה, כמובן, והציבור לעג לה והפנה את פניו ממנה בסלידה."

 

הטלוויזיה העיראקית מרבה לקיים בתקופה אחרונה ראיונות עם אישים ערביים שונים המביעים תמיכה בעמדתה. ביום שני, קיימה הטלוויזיה העיראקית ראיון עם אחמד אל-צופי, חבר המועצה הלאומית הפלסטינית:[3]

 

אל-צופי: הנוכחות האנגלו-סקסונית באמריקה היא כיבוש במקורה. הם נוסדו על בסיס הטרור. לולא מעשי הטבח הידועים והריגת כמאה מליון אינדיאנים וההשמדה הידועה והפיכת האפריקאים השחורים לעובדי כפייה ומות אלפים, עשרות אלפים ואפילו מיליונים מהם בעבודות כפייה – כל אלה הם מעשי טרור מאורגן ולכן אין להתפלא על כך שהכובש והטרוריסט עומד לצד הכובש והטרוריסט האחר. הקשר הציוני-אמריקאי אינו קשר חדש; הוא קיים מראשית שנות הארבעים, לערך ולפני כן.

 

 ואולם, הוא קיבל את המבנה המאורגן שלו ונכנס לחוקה ולחוק האמריקאי ולהחלטות הרשמיות האמריקאיות בשנת 1942 בועידת בולטימור [כך במקור] באמריקה. זו הועידה ציונית שגיבשה את מה שכונה אח"כ המדינה היהודית וקבעה שמדינת ישראל – במירכאות – צריכה להתפרס בין הנילוס לפרת. את הסוגיה הזו אישר הקונגרס האמריקאי באותו זמן ואישר אותה גם הנשיא האמריקאי באותו זמן, רוזוולט והיא קבלה חיזוק בחיים הפוליטיים האמריקאים. לכן, אמריקה ביסודה זנחה את החוק הבינלאומי... כל תהליך של סתירה עם הזכות של העמים [לחיות במולדת משלהם] היא, ביסודו של דבר, טרור.

 

מראיין: כינונה של ארה"ב דומה במידה רבה לכינונה של הישות הציונית. שתיהן, קמו על גזל זכות שאינה שלהן.

 

אל-צופי: כפי שאמרתי, [כינונה של ארה"ב התרחש] בדומה לארחי פרחי הציוניים שנאספו מכל ארצות העולם, ובעיקר ממדינות אירופה... מאיפה באו הציוניים? חלקם באו מקייב, חלקם מאוקראינה, חלקם מרוסיה, וחלקם באו מצרפת או אמריקה. אלה הם האבות של מה שכונה "המדינה היהודית". בדומה לכך, שורשיהם ואבות אבותיהם של האמריקאים – מאיפה הם באו? כולם באו מאירופה וחלק גדול מהם היו פושעים שעמדו למשפט. האנשים האלה באו כשהם מוכנים נפשית וחברתית לתהליך ההשמדה, השמדת האחרים ושלילת קיומם. הציונים באו מכל הארצות ומתחת לכל ענן, אם אפשר להשתמש בביטוי, לפלסטין ולמולדת הערבית עם אותה השקפה ועם אותה מנטליות. לכן, אתה רואה שאמריקה והישות הציונית הם דבר אחד. היסוד של החברה האמריקאית והיסודות של מה שמכונה "החברה הציונית בפלסטין", זהים. ההבדל היחידי הוא בזמן. בעוד בארה"ב זה נמשך 400 שנה, בפלסטין זה נמשך 53 שנה, אבל זה אותו המצב. אפילו הסרטים האמריקאים – המערבונים – מראים כיצד הם משמידים את האינדיאנים.

 

מראיין: כאשר הוקמה הישות הציונית על אדמת פלסטין, קם המאבק הפלסטיני נגד הכיבוש הזה. המאבק הזה זוכה לתמיכה בשל המחויבות הפאן-ערבית וקשר הדם. לעיראק היה חלק גדול בתחום זה. לכן ראינו בנאומו האחרון מול מועבי"ט, קולין פאול הציג את התמיכה העיראקית במאבקו של העם הפלסטיני כטרור...

 

אל-צופי: בנאומו של החבר המנהיג הגיבור, סדאם חוסיין, לפני כמה ימים בפגישתו עם הפוליטיקאי הבריטי המפורסם טוני בן, כאשר הוא נשאל על הקשר של עראק עם "אל-קאעדה", החבר המנהיג אמר דברים ברורים ביתר לפיהם כל קשר עם כל גורם שהוא הינו קשר לגיטימי וגלוי ואיננו מתביישים בו. הקשר עם העם הפלסטיני ועם מהפכתו, ההתנגדות שלו והג'יהאד שלו – ראשית, העם הפלסטיני הוא חלק מהאומה הערבית והעם העיראקי הוא חלק מהאומה הערבית. לכן, זהו עם אחד. שנית, לעיראק נגרם עושק גדול מצדם של אותם אויבים הגורמים עושק גדול לעם הפלסטיני. שלישית, רוח הג'יהאד השורה על העם הפלסטיני שורה גם על עם העיראקי... כאשר העם העיראקי נותן את תמיכתו לעם הפלסטיני, הוא מבצע פעולה פנימית. זה דומה למה שנותנת בגדאד לבצרה ולמוסול...

 

פאול הוא בנו של מי? פאול הוא בנו של הטרור והמצב הבלתי לגיטימי הקיים באמריקה, ולכן הוא בודאות ניצב לצד הטרור והמצב הבלתי לגיטימי בפלסטין. כאשר פאול מדבר כך, הוא למעשה מבצע סוג של טרור נגד העם העיראקי... זה סוג של טרור אידיאולוגי, זה דבר אחד. הדבר השני הוא פינוקה של הישות הציונית ושל הציונים בעיקר באמריקה והניסיון לזכות באהבתם של האנשים האלה כדי שפאול והבוס שלו יישארו בכיסאותיהם. דבר נוסף הוא השאיפות של פאול ושל הבוס שלו בעיראק ובאדמות הערביות.

 

הכל יודעים שהאסטרטגיה האמריקאית באזור מבוססת על שני יסודות. היסוד הראשון הוא ההגנה על הישות הציונית ועל ביטחונה, מתוך קביעה שביטחון הישות הציונית הוא חלק מהביטחון האמריקאי וחלק מהאינטרסים הלאומיים האמריקאים. היסוד השני הוא הנפט. יש להם הגיון גזעני לפיו הנפט וכל מה שמצוי בבטן האדמה ברחבי העולם כולו שייך לאדם הלבן ולכן זכותו של האדם הלבן להשתלט על משאבי העמים וזכותו של האדם הלבן שסבור, בדיוק כמו הציונים, שהגויים הם בני אדם מדרגה שניה או שלישית והוא מביט על בני האדם בעולם בצורה הגזענית הזו – השמדת ורציחת האחרים מהווה מבחינתם עניין לגיטימי, חוקי ומוצדק. לעומת זאת, את ההגנה העצמית מצד האחרים ואת ההתמודדות עם המעשים הבלתי אנושיים והגזעניים האלה, הוא רואה כטרור..."



[1] טלוויזיה עיראקית, 11.2.2003.

[2] טלוויזיה עיראקית, 11.2.2003.

[3] טלוויזיה עיראקית, 10.2.2003.