המלחמה בעיראק 2003: מאמרים בעיתונות הממסדית המצרית (2)
מאמרי המערכת ובעלי הטורים בעיתונות המצרית הממסדית המשיכו לכתוב בימים האחרונים נגד המלחמה בעיראק, כפי שנהגו בחודשים האחרונים. בנוסף, נכתבו מאמרים רבים שדחו את נאומו של מזכיר המדינה האמריקאי, קולין פאול, במועצת הביטחון של האו"ם וטענו כי אין במידע שהציג כל חדש. מצד שני, נכתבו מאמרים באותה עת עצמה בעיתונות המצרית שהטילו את האחריות להתדרדרות המצב על נשיא עיראק, סדאם חוסיין, ועל משטרו.
מאמרי ביקורת אלה התרבו לאחרונה עם התחזקות התחושה כי המלחמה בפתח.העורך הראשי של השבועון הממסדי, "אח'באר אל-יום", אבראהים סעדה, כתב: "אם הנשיא העיראקי באמת מתעניין בשלום עמו, ובביטחון ויציבות מולדתו ואומתו, עליו להוכיח זאת באמצעות עמדה חדשה והתנערות מהיהירות המזויפת ומההתנפחות העצמית השקרית. עליו להתייחס ברצינות הנדרשת לסכנות האורבות לו, למשטרו, ולעמו מכל צד.
די עם הזלזול בהווה ובעתיד של עמו האומלל המשולל כל דבר; די עם העריצות, הדיקטטורה, הרצח, העינויים, השחיתות וההשחתה של שני העשורים האחרונים. די עם הבורות... די עם ההופעות הילדותיות בטלוויזיה כשהוא צוחק ואוחז בסיגר קובני יקר ומזלזל בכל מה שמתוכנן לו, למשטרו ולעמו.
אילו הסכנה של המהלומה הצבאית הצפויה היתה מצטמצמת להפלת המשטר הדיקטטורי, הברברי והלא-אנושי בבגדאד, לא היינו חוששים; אדרבה, היינו תומכים במהלומה הזו... ואולם, המטרה הנאצלת הזו לא תוגשם מבלי להרוס את עיראק ולהרוג רבים מן העם העיראקי האומלל והחף מפשע שאין בידו לעשות דבר מול משטרו של סדאם חוסיין.
אילו היה לנשיא העיראקי, רגש מינימלי כלפי ביטחונו ושלומו של עמו, הוא היה מנצל את הזדמנות חייו, היום ולא מחר, למחוק את חטאיו ולכפר על פשעיו. הוא היה יושב מול אמצעי התקשורת ומודיע כי הוא הורה לשתף פעולה באופן מלא ובלתי מסויג עם הפקחים הבינלאומיים... הכדור נמצא כעת במגרשו של הנשיא העיראקי..."[1]
"עד כמה קיווה הנשיא מבארכ שתיחסך מהעם ומהצבא העיראקי התבוסה הקשה שספגה ממשלתו בעת המערכה לשחרור כווית", כתב העורך הראשי של היומון הממסדי, "אל-גמהוריה", סמיר רגב, "הנשיא המשיך לשגר עצות, שמספרן הגיע ל-33, כדי שמנהיגי עיראק ישקלו מחדש את עמדותיהם ויפעלו לתיקונן, בעקבות הפלישה [לכווית] שגרמה לעולם, ובעיקר לערבים, להלם ולתדהמה...
חוסני מבארכ, בתבונתו הפוליטית הרבה, בניסיונו הצבאי העשיר ובמיומנותו בניתוח המצב באופן נכון וריאליסטי, הבין שהמערכה אינה משחקת לטובתה של עיראק בשום פנים ואופן ושיהיו לה השלכות שליליות. לכן, השתמש הנשיא ב'נשק הסבלנות' במידה מקסימלית, אבל הצד האחר [הכוונה לסדאם חוסיין] התעקש לסתום את אוזניו ולעצום את עיניו, תוך שהוא משלה את עצמו שהניצחון יהיה לצדו ושבאמת יש לו אמצעי לחימה שיאפשרו לו להחזיר את גופות האמריקאים בשקי פלסטיק, בהתאם לצווחותיה של בגדאד באותה תקופה.
כאשר ארע האסון, החלה השתלשלות האירועים... וכל תחזיותיו של הנשיא [מבארכ] התממשו ביבשה, בים ובאוויר. הצבא העיראקי איבד את הנשק והציוד, כמו גם את האנשים שנפוצו לכל עבר ואיבדו את כבודם...
האם ההיסטוריה חוזרת על עצמה?... העדויות הן שהסכנה האורבת לעם ולצבא העיראקי כעת אינן אלימות פחות מאלו שארבו להם לפני עשר שנים ואולי הן אף רחבות יותר...
הנשיא מבארכ שלח איגרות רבות למנהיגי עיראק. הוא נפגש עם בכירים עיראקיים, וזאת בנוסף לנאומיו, בהם הוא נושא עצות, אזהרות, וקריאות להנהיג מדיניות של שקיפות, כבוד ללגיטימיות הבינלאומית ומימוש של החלטות מועבי"ט, וחשיפת הסודות, כדי לשלול את התירוצים של ארה"ב, כך שהיא תאלץ לוותר על הפעולה הצבאית ולהתמקד בפעילות בדרכי שלום...
הזמן חולף מהר וההזדמנויות כמעט ונגמרות. מה מונע משליטי עיראק להציג מסמכים והוכחות שיזכו אותם ויפריכו את טענותיהם של האחרים [הכוונה לאמריקאים]?"[2]
במאמר נוסף, כתבעורך "אל-גמהוריה" על נאומו של מזכיר המדינה האמריקאי, קולין פאול, במועבי"ט: "האם ארה"ב מעלה על דעתה שבהשמעת ההקלטות האלה ובהצגת התמונות האלה, היא תכשיר את הקרקע ותזכה בתומכים להתקפה נגד עיראק? האם סדאם חוסיין מעלה על דעתו שבהתקפותיו על דברי קולין פאול במועבי"ט ובכך שהוא יאשים אותו בפיברוק ובהפצת שקרים, הוא ימנע את ההתקפה נגד ארצו?
בכנות, אמריקה לא תזכה בתמיכת מרבית הממשלות והעמים ועיראק לא תהפוך לשה תמים שהזאב אורב לו ומתעקש להרוג אותו...
האנשים ביבשות השונות החלו לסבול, למרות שאש המלחמה טרם הוצתה. אך סיים קולין פאול נאומו, מחירי הזהב והכסף עלו באמריקה ובאירופה. אפילו מחירי הפלטינה הגיעו לרמה הגבוהה ביותר מזה 23 שנים... במה אשמים האחרים? מה הקשר שלהם לכך שקיימת עוינות בין בוש לסדאם או לכך ש'מפלצת' הטרור שולטת באמריקה ביום ובליל ולכן אמריקה חיה בפחד מתמיד וסבורה שאסאמה בן לאדן יכול לצוץ להם מתוך ספל קפה או כוס מיץ ושאבו מצעב אל-זרקאוי, עליו דיבר קולין פאול בנאומו, הוא בן בריתו החדש של בן לאדן בעיראק?...
על עיראק מוטלת האחריות. אין לה ברירה אלא לנקוט במדיניות נקיה ושקופה ולהימנע מסחבת. די במה ששליטי עיראק עשו במשך 34 שנים, הגיע העת שהם ינצלו את ההזדמנות לתקן את שהושחת לאורך כל אותה תקופה."[3]
גישה דומה נקט העורך הראשי של השבועון "אל-אהראם אל-ערבי", אסאמה סראיא, שכתב: "...אסור לבוש להאיץ את המלחמה, הנגרמת בשל טעויותיו ועיכוביו של המשטר העיראקי ושל סדאם חוסיין... מדוע סדאם חוסיין אינו צועד קדימה, בדומה למדינות האחרות שהנשק להשמדה המונית שלהן פורק, לפני שהוא גורר את האזור אל עברי פי פחת?"[4]
לעומת זאת, כתב מחמוד עבד אל-מנעם מראד, בעל טור ב"אל-אח'באר", כי אין זה הגיוני שארה"ב שולחת את כל הכוח האדיר הזה רק כדי להילחם בעיראק. לטענתו, הכוח האמריקאי יישאר באזור כדי להטיל מורא על מדינות אחרות: "זוהי תוכנית מטורפת שמטרתה להפוך את בני האדם, את כל בני האדם, לרובוטים אילמים העובדים בשירות האדם האמריקאי והישראלי, מבלי להתווכח, להתנגד, או אפילו לשאול שאלות... בכך, ישמידו האמריקאים את המין האנושי בשלמותו. זוהי אשליה מטורפת שלא תמומש, אלא אם בני האדם יהפכו לחיות מאולפות.
עם עיראק תיפול בנשק האמריקאי והבריטי, יפלו לצידה מדינות נוספות, שיש להן או שאין להן נפט. המפה החדשה של העולם פרושה כעת על שולחן הנשמר על ידי כלבו המאולף של בוש... המין האנושי לא יהפוך במאה החדשה לחיות מאולפות או לרובוטים אילמים בידי האמריקאים והאנגלים, שאיבדו את עשתונותיהם לחלוטין, ויחד עמם הישראלים, שיהיו היחידים שירוויחו בסופו של דבר את העוגה הגדולה שאופים שרון ודומיו."[5]
