המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
פיטורי דובר הכנסייה היוונית התומך בפיגועי התאבדות
18/7/2002

פיטורי דובר הכנסייה היוונית האורתודוכסית בשל  תמיכתו בפיגועי התאבדות

 

לאחרונה הביע דובר הכנסייה היוונית האורתודוכסית בירושלים, האב עטאאללה חנא, את תמיכתו ותמיכת הכנסייה היוונית בפיגועי ההתאבדות ובהתנגדות הפלסטינית לכיבוש על כל צורותיה. בשל כך החליט הפטריארך היווני איריניוס הראשון, שהתנער מהתבטאויות אלו, לפטר את חנא ולמנות במקומו דובר ממוצא יווני - צעד שלא התקבל בעין יפה בקרב הערבים הנוצרים.    

 

התבטאויותיו של עטאאללה חנא:

בהרצאה שנשא ב- 19.6.2002 ב"מרכז זאיד לתיאום ומעקב" באבו-ט'בי אמר חנא: "עיקרון היסוד של כל הפלגים הפוליטיים הפלסטיניים הוא להמשיך את האינתיפאדה כנגד מעשי הזוועה הישראליים. לכן, הכנסייה תומכת באופן מלא בהתנגדות למען השגת השחרור מישראל. כפי שידוע לכם, הפלגים הפוליטיים בפלסטין מסכימים על המשך האינתיפאדה, הכוללת גישות שונות [ביחס] למאבק. חלק מלוחמי השחרור מאמצים את מעשי הקרבת הנפש או פיגועי ההתאבדות, בעוד אחרים בוחרים בצעדים אחרים. אך כל המאבקים הללו משרתים את האינתיפאדה המתמשכת למען השחרור. לכן, אנו תומכים בכל העניינים האלה [כך במקור]... אנו חלק מהאינתיפאדה  כך שאל תצפו מאתנו לשמור מרחק ולהתבונן [מהצד]. אנחנו שותפים למאבק, בין אם זה באמצעות הקרבת נפש ובין אם זה בכל אמצעי אחר... המוסלמים והנוצרים חד הם ולא ניתן להפרידם מהמאבק לשחרור פלסטין. אנחנו פלסטינים וערבים."[1] חנא אף ציין כי "ישנה נוכחות נוצרית גדולה בפלגי ההתנגדות הפלסטינים השונים ובפלגים פוליטיים פלסטינים שונים."[2]

 

התבטאויות אחרות של חנא ברוח דומה הופיעו גם בעיתונים "אל-ראי" הירדני ו"אל-וטן" מאיחוד האמירויות בהם אמר כי צעירים נוצרים מצטרפים לתנועת ה"חמאס" כדי לבצע פעולות בחומרי נפץ כנגד ישראל וכי הוא תומך בפעולות אלה בשל היותן הנשק היחיד להתנגדות לכיבוש.

 

חנא מצדו הכחיש את הדברים שיוחסו לו בשני עיתונים אלו: " כאשר דיברתי על ההתנגדות התכוונתי להתנגדות לא אלימה שהיא זכות לגיטימית. אף פעם לא הזכרתי את פעולות הקרבת הנפש אלא דיברתי על התנגדות. אני שלחתי מכתבי הבהרה לעיתונים "אל-וטן" מאיחוד האמירויות ו"אל-ראי" הירדני."[3]

 

תגובת הכנסייה היוונית האותודוכסית:

האב ג'בראאיל נדאף, עוזרו של הפטריארך איריניוס, היה הראשון שגינה את התבטאויותיו של חנא ואמר: "אפילו אם לא הייתי כומר בפטריארכיה הרי שבשל היותי אדם... אינני מסכים להתבטאויות [אלו]... לא ראינו שום הכחשה מצד האב עטאאללה חנא לדברים שפרסמו העיתונים מפיו. אנו לא קוראים אף פעם להרג ושפיכות דמים. דבר זה אינו מקובל כלל וכלל. פעולות אלה מזיקות לשלום במזה"ת. זוהי הצהרה מסוכנת וחסרת אחריות. אדוננו הפטריארך אינו מסכים לה... חובתנו להתנגד להצהרות אלה. אפילו ברשות [הפלסטינית] מתנגדים לפעולות [אלה]. אם הכנסייה אינה מתערבת נוצר הרושם שהיא תומכת בפעולות אלה... הוא אינו מייצג את הפטריארכייה בהצהרות אלו."[4]

 

תגובה רשמית מטעם הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית הופיעה בגילוי דעת מטעם הסינוד הקדוש של הפטריארכיה שפורסם ב-4.7.2002 ובו נכתב: "1) הארכימנדריט ת'יודוסיוס [עטאאללה חנא] לא היה מעולם הדובר הרשמי של הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית בירושלים, בישראל, פלסטין או ירדן. 2) הצהרותיו של הארכימנדריט הנזכר לעיל אינן מייצגות את עמדת הכנסייה. 3) הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית "אם הכנסיות" היתה עודנה מאז ומעולם רחוקה מפוליטיקה. היא מגנה את צורות האלימות והטרור, תומכת בתהליך השלום וקוראת לאהבה, אחווה, ודו קיום בין כל בני האנוש. 4) מרגע זה ואילך ההצהרות הרשמיות של הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית יצאו בשם הדובר הרשמי השייך למשרד ועדת ההסברה בלבד."[5]

 

מספר ימים לאחר מכן החליט הפטריארך היווני של ירושלים איריניוס הראשון לפטר את עטאללה חנא ממשרתו כדובר הרשמי של הכנסייה היוונית האורתודוכסית בירושלים ובמקומות הקדושים. בגילוי דעת שפרסם איריניוס האשים הפטריארך את חנא בתמיכה בטרור הפלסטיני לאחר שהאחרון סרב לחתום על מסמך המגנה פעולות אלו. אירניוס מינה לדוברה הרשמי של הכנסייה במקומו של חנא, שהוא ממוצא ערבי, את האב אפיח'יוס, שהינו ממוצא יווני והודיע כי כל עמדה שיפרסם חנא מעתה ואילך תהיה על דעת עצמו בלבד ולא תייצג את עמדת הכנסייה האורתודוכסית המגלה אמפתיה עם קורבנות הטרור והאלימות.[6]

 

האב ג'בראאיל נדאף, עוזרו של איריניוס התייחס להחלטת הפיטורים ואמר: "איריניוס מתנגד לכך שאשמת התמיכה בטרור תדבק בפטריארכיה. בהתנגדותו של איריניוס לפיגועי ההתאבדות אין הפטריארך שונה מיאסר ערפאת [עצמו] וכי בפיטורי עטאאללה אין משום כניעה לישראלים.[7]

 

תגובת עטאאללה חנא והערבים האורתודוכסים:

עטאאללה חנא סירב לקבל את פיטוריו ואמר בראיון ליומון הלונדוני "אל-זמאן": "ההחלטה על פיטוריי אינה חוקית, אינה לגיטימית והינה חסרת בסיס... לא אמלא אחר החלטת הפיטורים ואבצע את משימותיי היומיות כדובר בשם העדה מבלי להתחשב בהחלטה [זו]." לדבריו התפטרותו היתה חלק מהסכם שהושג עם ראש ממשלת ישראל אריאל שרון הכולל הכרה באיריניוס הראשון כפטריארך האורתודוכסים בתמורה לויתור של הכנסייה האורתודוכסית על שטחים נרחבים השייכים לה בירושלים.[8]

 

גם העדה הערבית האורתודוכסית לא קיבלה בעין יפה את פיטורי חנא ופרסמה גילוי דעת דחוף בו נאמר כי עטאאללה הינו הדובר של הכנסייה בין אם איריניוס רוצה בכך ובין אם לאו. בגילוי הדעת נתבקש משרד החוץ היווני להתערב בעניין ומדינות ערב בעלות קשרים דיפלומטים עם יוון נקראו להסביר [לשלטונות יוון] את הסכנה הטמונה במעשה זה של הפטריארך איריניוס. כמו כן הופנתה קריאה לעדות הנוצריות הערביות האורתודוכסיות בפלסטין ובירדן להחרים את הפטריארך היווני ונאמר כי אם לא תבוטל עמדתו של הפטריארך היווני תוך עשרים וארבע שעות, ינקטו צעדים בלתי צפויים.[9]  

 

עדי בג'אלי, מזכיר מועצת העדה בנצרת, אמר כי פיטוריו של עטאאללה נעשו כדי להרחיקו מהנהלת הפטריארכיה בירושלים במטרה להקל על תהליך מכירת ההקדשים האורתודוכסים [שיבוצעו] בעתיד. עוד אמר כי איריניוס ניצל את הסכמתה של ממשלת ירדן להעניק אזרחות למספר כמרים יוונים ולאפשר להם להצטרף לפטריאכיה בירושלים כדי להרחיב את הנוכחות היוונית בתוך הכנסיה ולהרחיק את הגורמים הערבים בהנהגה ובהנהלה שלה. לדבריו, החלטתו של איריניוס חושפת את המגמה הלא ידידותית שלו, כיווני, כלפי העדה הערבית המנהלת מאבק על זהות הכנסייה הערבית שלה מאז שנת 1523 כאשר [התערב] "השער העליון" העות'מאני ופיטר את הפטריארך הערבי האחרון של הכנסייה ששמו היה גם כן עטאאללה."

 

הד"ר ראוף אבו ג'אבר, ראש הארגון האורתודוכסי בירדן אמר כי ההחלטה לפטר את עטא אללה חנא על רקע עמדותיו הפוליטיות אינה הולמת וכי בכך נכנע איריניוס לממשלת ישראל. אבו ג'אבר הזהיר מפני הסכנה שאיריניוס ימשיך בדרך זו העוינת את בני העדה הערביים ובנטייתו לצד ישראל כנגדם"[10]

 

 


[2] www.zccf.org.ae/LECTURES/A2_lectures/231.htm

[3] אל-צנארה, (ישראל), 5.7.2002.

[4] אל-צנארה, (ישראל), 5.7.2002.

[5] אל-קדס, (רש"פ), 11.7.2002.

[6] אל-ספיר, (לבנון), 12.7.2002

[7] אל-שרק אל-אוסט, (לונדון), 12.7.2002.

[8] א-זמאן, (לונדון), 13.7.2002

[9] אל-ספיר, (לבנון), 12.7.2002.

[10] אל-שרק אל-אוסט, (לונדון), 12.7.2002.