כללי

המלחמה בעיראק 2003 - ההכנות למלחמה בעיראק (1) 

 

בתקשורת הערבית, ובעיקר העיראקית, מתרבים הדיווחים בדבר ההכנות העיראקיות למלחמה. נשיא עיראק, סדאם חוסיין, מקיים מדי כמה ימים פגישות עם קציניו הבכירים, בהם הוא מנחה אותם כיצד לנהוג בשעת מלחמה.

 

בכיר עיראקי: נהרוג מאה אלף אמריקאים

שר המסחר העיראקי, מחמד מהדי צאלח, אמר בראיון לשבועון האופוזיציה המצרי, "אל-חקיקה": "עיראק סיפקה לאזרח העיראקי אמצעים לקראת המערכה המכרעת בהיסטוריה של האומה הערבית. חולקו מוצרי מזון שיספיקו לאזרחים לתקופה של חמישה חודשים. כמו כן, דאגנו למקורות מים אלטרנטיביים לרשת המים הקיימת, שצפוי שהיא תופצץ על ידי הכוחות האמריקאים. לכן, נחפרו בארות בכל שכונה או בכל עיר... כמו כן, חולקו לאזרחים כלי נשק קרים כדי להתמודד עם האמריקאים...

 

אנו מוכנים למלחמה למרות שאיננו רוצים בה. במידה שתפרוץ מלחמה, גורלם של האמריקאים יהיה זהה לזה של האנגלים שאיבדו מאה אלף חיילים באדמת עיראק ובתי הקברות שלהם מפוזרים בעיראק והפכו לאתר ביקורים היסטורי..."[1]

 

לפני כמה חודשים, הצהיר שר המסחר העיראקי בראיון ליומון "אל-ח'ליג'" ממדינת האמירויות ש"ישראל תספוג מהלומה בעומק אם היא תשתתף במלחמה".[2] בעקבות הצהרה זו, נאלץ סגן ראש ממשלת עיראק, טארק עזיז, להכריז בראיון לטלוויזיה העיראקית כי "אין לנו אמצעים לתקוף את ישראל... אין לנו טילים ארוכי טווח".

 

בהצהרה נוספת, מאוגוסט 2002, אמר שר המסחר העיראקי ש"עיראק כולה מתייחסת לאיומים בזלזול. אנו לא חוששים מאמריקה ולא מבריטניה או ממישהו אחר. אפילו אם ארה"ב תבוא עם כל כוחותיה, עיראק תילחם נגד הצבא הזה ותהפוך את האזור לוייטנאם חדשה."[3]

 

נשיא עיראק סדאם חוסיין עצמו אמר כי אם האמריקאים ישלחו מליון חיילים לבגדאד, "הצעירים יהרגו אותם".[4]

 

הנחיות סדאם לקצונה העיראקית הבכירה

מדי כמה ימים נפגש נשיא עיראק, סדאם חוסיין, עם בנו, קוסיי סדאם חוסיין, המפקח על המשמר הרפובליקני, ועם קצינים בכירים כדי להנחותם כיצד להיערך למלחמה עם ארה"ב. עיתוני עיראק מדווחים על תדרוכים אלה בפירוט רב. בפגישה עם מפקדי המשמר הרפובליקני באחד בפברואר, הורה להם סדאם "להתאמן, להתאמן, ולהתאמן." כמו כן הוא הורה להם "לשים לב לפרטי הקרב ולהעביר את ברכותיו לכל הגברים המתכוננים להשמיד את האויבים, לקרוע אותם, להכות בהם באלימות, וללמד אותם את הקשה שבלקחים."[5]

 

לקחים מהלחימה הישראלית-פלסטינית

בפגישות נוהג סדאם לבחון את קציניו הבכירים בנוגע להערכותם. באחת הפגישות, שאל סדאם את מפקדי המשמר הרפובליקני: "האם אתם עוקבים אחר הקרבות בין אחיכם הפלסטינים לבין הישות הציונית? מה למדתם מהשימוש שעושה האויב במשוריינים? איזה פיתוח טכנולוגי הבחנתם שהם הכניסו לטנקים?"

 

מפקדי המשמר הרפובליקני השיבו שהם "שמו לב ששקי חול הונחו על הטנקים כדי לספוג את הירי". "נכון", השיב סדאם, "זה אחד האמצעים בהם השתמש האויב. אבל מה חוץ מזה?... האויב השתמש במשורייניו נגד הפלסטינים בדרך שגויה... אבל הוא הכניס בהם פיתוח טכנולוגי כלשהו ואני שואל אתכם מהו? אתם אמרתם 'שקי חול' וזה נכון, אבל מהם פרטי השריון המגן [על כוחות החי"ר]? אני רוצה לוודא שאתם, כקציני שריון, שמתם לב לנושא כדי שתפיקו ממנו תועלת, או אולי זה עבר מול עיניכם בטלוויזיה מבלי שייחסתם לכך את החשיבות הנחוצה? אני שמתי לב לכך, למרות שאינני קצין שריון. שמתי לב לכך שעל כל טנק של האויב הוצב מקלע, ואני לא חושב שעל כל טנק שלכם יש מקלע?!"[6]

 

העליונות הטכנולוגית האמריקאית תוכרע על ידי עיראק

כאשר סדאם מבקש להסביר לקציניו כיצד הם יכולים להתגבר על העליונות הצבאית האמריקאית, הוא נוהג להשתמש במשלים. באחת הפגישות הוא הסביר: "נניח שלשכן שלך יש רובה ולך יש רק פגיון. אם השכן [הכוונה לאמריקאים] שלך יגיד לך: עזוב את ביתך, תרשום אותו על שמי ואני אחזיק את בני משפחתך כבני ערובה – האם תילחם באמצעות הפגיון או לא?... איזו אלטרנטיבה יש כאשר האויב בא אליך ואומר: אני חייב לכבוש אותך? אין לנו ברירה אלא להילחם."[7]

 

בפגישה שהתקיימה כמה ימים לאחר מכן, הציג סדאם משל אחר: "לעתים אנו רואים אלוף איגרוף, החוטף מכות רצח מידי אדם שאינו אלוף איגרוף. מה הבעיה שלו? הנקודה היא המוראל והאמונה. לאחרון יש אמונה בעצמו ובכך שהוא ינצח בודאות, בעוד שלראשון אין כל אמונה בעצמו ו[שאריות] אמונתו מתערערות מול מכותיו של אותו אדם שאינו אלוף אגרוף. כך, הוא מובס על אף היותו אלוף אגרוף... נכון שאין לנו את האמצעים האמריקאים והבריטיים, אבל העליונות שלנו בדברים אחרים שכבר הזכרנו אותם ברורה ומכרעת, וזאת למרות שיש להם עליונות בטכנולוגיה ובתחום האלקטרוני...

 

הלוואי והאנגלים היו מייעצים לאמריקאים בנוגע למה שראו בעיראק בשנות העשרים. בעבר, היו לכובש האנגלי מקלעים ונשק מתקדם לעומת מה שהיה לעיראקי, משום שהעיראקי היה עני מבחינה כלכלית. העיראקים היו לוחמים באנגלים באמצעות מוטות שבקצותיהם כדורי זפת ובאמצעות קלשוני-דיג... העיראקי היה תוקע את קלשון הדיג בחזהו של האנגלי, אומר את מילות השיר העממי  "החזירו לי את קלשוני", ואז היה שולף את קלשון הדיג מחזהו... העיראקים הגנו על ארצם והכריחו את צבא הכיבוש [הבריטי] לציית לתביעתם לשלטון לאומי... מה שרציתי לומר בכך הוא שאילו היו הבריטים נותנים עצה נאמנה לאמריקאים הם היו אומרים להם... שכאשר העירקאים התעוררו כדי להגן על הכבוד הלאומי ועל המולדת הם הביסו את הצבא הבריטי. אילו הם היו נותנים להם את העצה הזו, אני חושב שהם היו זוכים לשכר מאללה ומהאנושות והיו פוקחים את עיניהם של האמריקאים כדי שהם לא ימשיכו לרכב על גבה של הפרדה המטורפת הזו [הכוונה לנשיא בוש], כפי שהוא מכונה כיום..."

 

בהמשך הורה סדאם למפקד חטיבת 'ד'י קאר' להורות לחייליו "לא לגעת שוב בשברי המטוסים האמריקאים משום שאנו נפיק מהם תועלת".[8]

 

סיכול מבצע ההנחתה האמריקאי

בפגישותיו, מרבה סדאם לעסוק במבצע ההנחתה האמריקאי הצפוי, תוך שהוא שם דגש על הצורך להמתין להתקרבותם של הכוחות האמריקאים ולא לפרוץ לכיוונם בעת הנחיתה: "יש לשמור על קור רוח ברגע האמת. אני יודע שדמו של העירקי חם וגאוותו רבה ולכן הא לעתים מתפרץ... אבל התפרצות זו עלולה להיות שלא במקומה ברגע האמת... לדוגמא, אם יופיע האויב לפניכם במקום שמחוץ לטווח של הטנקים... יש להמתין לרגע מסוים שבו הוא יופיע ואנו נלחם בו: אם הדבר יקרה לפני הרגע הזה, יגרמו לנו אבידות מבלי שנפגע בו..."[9]

 

בפגישה אחרת, שאל סדאם את קציניו אילו חישובים הם עורכים כדי להתמודד עם מבצע הנחתה אמריקאי. התשובה שקיבל היתה שהיחידות התוקפות צריכות להיות קרובות למטרה. בנקודה זו, אמר סדאם: "ואם הן לא קרובות למטרה? האויב לא יונחת בפרברי בגדאד כדי למות, משום שגם אם הוא ישלח מליון [חיילים], הצעירים [העיראקיים] יהרגו אותם... האויב יונחת באזורים רחוקים, יצטלם [לטלוויזיה] ואז התקשורת שלו תתחיל לדבר על כך שהוא נמצא במרחק כזה וכזה מאל-רמאדי או ממקום פלוני והוא בדרכו לכבוש את העיר הזו והזו... מי אמר לך שהכוח [העיראקי] חייב להיות קרוב ושעלינו למלא את המדבר בצבא ולחשוף אותו לאש האויב רק כדי שנהיה קרובים?"[10]