המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
אתרים אסלאמיים: שימוש בדם אדם בפולחני היהודים
22/5/2002

 

אתרי אינטרנט אסלאמיים: היהודים משתמשים בדם אדם לצורכי פולחן

 

עלילת הדם של דמשק (1840), שבה הואשמו ראשי הקהילה היהודית בעיר ברצח כומר ומשרתו על מנת להשתמש בדמם לאפיית מצות לפסח, זכתה לפופולריות רבה בתקשורת הערבית. אולם לאחרונה התפרסמה ביומון הסעודי "אל-ריאץ'" עלילת דם גם בקשר לחג פורים, ונטען כי "בחג זה מחויב העם היהודי להשיג דם של בני אדם כדי שאנשי הדת שלהם יכינו את מאפה החג."[1]

 

עלילות דם רבות נזכרות באתרי אינטרנט אסלאמיים. כך למשל התפרסם במדור 'דע את אויבך' באתר האינטרנט של תנועת 'האחים המוסלמים'[2] מאמר תחת הכותרת "היהודים וקורבנות אדם". במאמר זה (ששם מחברו אינו נזכר) מתוארות עלילות דם רבות מארצות ומתקופות שונות בעולם, כביסוס לטענה שהיהודים מקריבים קורבנות אדם ועושים שימוש בדם הקורבנות לצורכי פולחן. בשני איורים המצורפים למאמר נראים יהודים השוחטים את קורבנם. באחד, המתואר כציור שהתפרסם בפולין, נראים יהודים שוחטים נערה פולניה בת 19 בשם אגנס הורוזה. האחר הופיע בעיתון הנאצי "דר שטירמר", בשנת 1939, בגיליון שהוקדש "לקורבנות האדם בדת היהודית". בעמוד השער הופיע "ציור של פשע שביצעו היהודים באיטליה כששחטו ילד כדי להקיז את דמו." להלן תרגום המאמר:

 

"תחילה היססתי לכתוב על נושא זה בשל המוזרות האופפת אותו. אולם כשמצאתי מספר ספרים ואתרי אינטרנט הדנים בקורבנות האדם בדת היהודית, גיליתי את האמת. ניסיתי להקפיד ולדייק באיסוף המאורעות והעובדות ומשסיימתי את הכתיבה האשימו אותי רבים בהגזמה. אולם לאחר ששלחתי אליהם את המקורות עליהם הסתמכתי, השתכנעו גם הם עד מהרה [באמיתות הדברים][3]..."

 

"אין ספק" – פונה המחבר לקורא – "כי שמעת בעבר אודות אנשים המכונים 'מוצצי דם אדם'. לדעתי, נתקלת בכינוי זה רק באגדות שאתה רואה בדמיונך יותר מאשר תופס בשכלך. אולם, בוא ואראה לך בני אדם הראויים לתואר זה, והפעם אני פונה לשכל ולא לדמיון, באמצעות האמת ולא דרך אגדה. אלו הם היהודים שהלכותיהם קובעות: 'מי שאינם מאמינים בהוראות הדת וההלכה היהודית, חובה להעלותם כקורבן לאלוהינו הגדול' וכן: 'יש לנו שני אירועי דמים שבהם אנו משביעים את רצונו של אלוהינו 'יהוה'. האחד הוא חג המצות הטבולות בדם אדם והשני הוא טקס ברית המילה של תינוקותינו'. תמצית רעיון המצה המקודשת הוא להשיג דם אדם ולערבבו בקמח ממנו נאפות מצות חג הפסח. מנהג ברברי זה עבר ליהודים באמצעות ספריהם המקודשים, ומחקרים הוכיחו כי ההוראות המזויפות [בספרי הקודש היהודיים] הן הסיבה העיקרית לאסונות שהיו מנת חלקם של היהודים בהיסטוריה העקובה מדם שידעו.

 

מכשפים יהודים השתמשו עוד מימי קדם בדם אדם לקיום פולחניהם ומעשי הלהטים שלהם. בתורה, בספר ישעיהו, יש פסוק מפורש המצביע על מנהג נפשע זה: "הלא אתם ילדי פשע זרע שקר: הנחמים באלים תחת כל עץ רענן, שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים".[4] על פי מצוותיהם ולפי הפשעים שפוענחו, נראה כי היהודים התרגלו לרצוח ילדים, ליטול את דמם ולערבבו בדם החג [כך במקור]. ההיסטוריון היהודי [הצרפתי] ברנאר לאזאר הודה בספרו 'האנטישמיות'[5], כי מקורו של מנהג זה במכשפים היהודים בעבר.

 

אם תבחן היטב את 'כותל המזרח' בבתי הכנסת שלהם, תתחלחל מעקבות מעשי הפשע שתראה עליהם. שכן, כתלים אלו מוכתמים בדם שנשפך מימי אברהם ועד לימי ממלכות ישראל ויהודה...

ליהודים יש שני חגים מקודשים שהשמחה בהם אינה שלימה, אלא אם מוגשים בהם קורבנות אדם, כלומר באמצעות אכילת דברי מאפה שדם אדם נבלל בהן. הראשון הוא חג הפורים, הנחגג מדי שנה בחודש מרץ והשני הוא חג הפסח הנחגג מדי שנה בחודש אפריל. בדרך כלל נבחרים קורבנות חג הפורים מקרב צעירים בוגרים. דמו של הקורבן נלקח ומיובש בצורת גרגרים הנבללים בקמח דברי המאפה. מה שנותר נשמר לחג הבא. קורבנות חג הפסח באים על פי רוב מקרב הילדים עד גיל עשר. דם הקורבן נבלל בקמח המצות קודם לייבושו או לאחר מכן.

 

הקזת דם הקורבן נעשית בכמה דרכים: באמצעות חבית-מחטים, חבית שגודלה כגודל גופו של הקורבן, שבכל צדדיה נעוצות מחטים חדות הדוקרות את גוף הקורבן לאחר שחיטתו, כדי שדמו יזרום ממנה וייאגר בשמחה על ידי היהודים בכלי המותאם למטרה זו. דרך אחרת היא לשחוט את הקורבן כמו כבש ולסנן את דמו בכלי, או לחתוך את עורקי הקורבן במקומות רבים, כך שדמו יזרום בשפע. הדם נאגר בכלי ונמסר לידי הרב העוסק בהכנת דבר המאפה המקודש שדם אדם מעורב בו, כדי להשביע את רצון יהוה, אלוהי היהודים הצמא לדם.[6]

 

בחתונות [היהודים] צמים בני הזוג משעות הערב עד שהרב מגיש להם ביצה שלוקה הטבולה באפר ספוג בדם אדם. בברית מילה טובל הרב את אצבעו בכוס יין מהול בדם. לאחר מכן הוא תוחב את אצבעו פעמיים לפיו של התינוק ואומר לו: 'חייך בדמך'[7]. התלמוד מורה ליהודים לאמור: 'הרוג את הטוב שבגויים' וכן 'מותר לבתר את גופו של הגוי כדרך שמשסעים את בטן הדג, אפילו ביום הצום הגדול החל בשבת'. [התלמוד מוסיף וקובע את] הגמול על הפשע: מי שהורג גוי, קרי: לא יהודי, יחיה חיי נצח בגן העדן וישכון בארמון...

 

על מנת שהשחיטה תצא אל הפועל, צריכים להתקיים ביחס לקורבן מספר תנאים:

1. הקורבן צריך להיות נוצרי.

2. הוא צריך להיות ילד שלא הגיע לבגרות.

3. הוא צריך להיות בן לאב ולאם נוצרים טובים, שלא נאפו ולא התמכרו לשתיית יין.

4. אסור שהילד - הקורבן - ישתה יין, כלומר דמו צריך להיות טהור.

5. שמחתו של יהוה תהיה רבה וגדולה אם הדם המעורב במצות החג הוא דם של כומר נוצרי, שכן זהו [דם] המתאים לכל החגים...

 

להלן כמה דוגמאות למקרים נפשעים של רצח תינוקות ושימוש בדמם בחגי היהודים. המדובר בכמה אירועים שנחשפו, שבהתאם למספר הערכות מספרם הכולל מגיע לארבע מאות. ליתר דיוק, אלו המקרים שניתן היה ללקט [מידע אודותם], ואילו מה שנעלם [מעינינו] אללה לבדו יודע.

 

[שמות אנשים ומקומות שיוזכרו להלן מובאים כפי שנכתבו במקור. השמות שהוצגו במקור בלועזית, הוצגו בצורה זו גם בתרגום זה].

 

מצרים – פורט סעיד (1881). יהודי מקהיר הגיע לפורט סעיד, שכר מקום במערבה וביקר אצל ירקן יווני באזור. יום אחד הופיע אצלו עם ילדה קטנה כבת שמונה, שתה יין ואילצה לשתות, דבר שעורר את תשומת ליבו של היווני. ביום המחרת נמצאה גופת הילדה, שהתעללו בה באכזריות וגרונה שוסף.

 

סוריה – חלב (1810). אישה נוצריה נעלמה. לאחר חקירה נמצאה גופתה שחוטה ודמה הוקז. היהודי רפול אנקותה הואשם בשחיטתה ובלקיחת דמה לשימוש בחג הפסח. ב- 5.2.1840 חטפו היהודים כומר קתולי בשם האב פרנסואה אנטואן תומא, כשהלך לשכונת היהודים בדמשק כדי לתת חיסון אבעבועות לאחד הילדים. לאחר ששב מביקורו אצל הילד החולה הוא נחטף בידי חבורת יהודים. הם רצחו אותו והקיזו את דמו כדי להשתמש בו בחג הפורים, כלומר בחג הפסח היהודי [כך במקור]. בדמשק נחטפו נערים רבים שנרצחו כדי להשתמש בדמם. המפורסם שבהם הוא הנרי עבד אל-נור, שנחטף על ידי היהודים ב– 7.4.1890.

 

לבנון – ביירות (1824). היהודים שחטו את פתח אללה אל-צאיע' ונטלו את דמו כדי להשתמש בו בחג הפסח. הדבר חזר ונשנה ב- 1826 באנטיוכיה וב- 1829 בחמאת. בטריפולי (1834) נטשה יהודיה את דתה, לאחר שראתה את פשעיהם המבעיתים ואת שחיטתם של ילדים חפים מפשע כדי לבלול את דמם במצות החג. האישה, שהצטרפה למנזר ומתה בשם הנזירה קתרינה, הותירה אחריה יומנים חשובים בהם סיפרה אודות פשעי היהודים, צימאונם לדם ועל האירועים שהיתה עדה להם באנטיוכיה, חמאת וטריפולי, בהם שחטו היהודים שני ילדים נוצרים ונערה מוסלמית.

 

בריטניה – Norwich (1144). בסביבות Norwich נמצאה גופת ילד בן 12 שדמו הוקז דרך חתכים רבים. היה זה יום חג הפסח היהודי, ולכן חשדו התושבים כי רוצחי הילד באו מקרב היהודים. הפושעים שנתפסו היו כולם יהודים. המקרה נחשב לראשון מסוגו והמסמכים הנוגעים לעניין עדיין שמורים במעון הבישוף הבריטי. בשנת 1160 נמצאה ב Glowcester גופת ילד, שדמו הוקז דרך חתכים במקומות המיועדים לצליבה. בשנת 1235 חטפו יהודים ילד נוסף [מהעיר]  Norwich. והסתירוהו כדי לשחוט אותו ולהקיז את דמו. הילד נמצא בעת שהם ערכו לו ברית מילה כהכנה לשחיטתו. בשנת 1244 נמצאה בלונדון גופת נער בבית הקברות של בנדיקט הקדוש, שדמה הוקז עד תום דרך חתכים מיוחדים. בשנת 1255 חטפו היהודים ילד בעיר Lincoln בימי חג הפסח, צלבו אותו והקיזו את דמו. הוריו מצאו את גופתו בבאר בקרבת ביתו של יהודי בשם Joppin שבמהלך החקירה הסגיר את שותפיו. נערך משפט ל–91 יהודים. 18 מהם הוצאו להורג.

 

פשעי היהודים בבריטניה נמשכו עד שנת 1290 כאשר שחטו ילד בעיר אוקספורד והקיזו את דמו, פשע שגרם לכך שהמלך אדוארד הראשון הוציא צו היסטורי המורה על גירוש יהודי בריטניה. בשנת 1928 ב Chorlton, Manchester נמצא ילד בשם אודניל, שמגופתו השחוטה הוקז דמו עד תום. הפשע בוצע יום אחד לפני חגיהם של היהודים. ב– 1.3.1932 נמצאה גופת ילד שנשחט ודמו הוקז. גם זה היה יום אחד לפני חג הפסח, ויהודי הואשם בביצוע הפשע.

 

צרפת – Blois (1171). גופת נער נוצרי נמצאה מושלכת בנהר בימי חג הפסח. דמה הוקז לצרכים דתיים. הוכח כי היהודים ביצעו את הפשע וכמה מהם הוצאו להורג. ב- 1179 נמצאה בעיר Pontois שבצרפת גופת נער אחר שדמה הוקז כליל. ב- 1192 נמכר ליהודים [בעיר] Braisene נער נוצרי שנאשם בגניבה על ידי הרוזנת מדרו. היהודים שחטו אותו והקיזו את דמו. המלך פיליפ אוגוסטוס שנכח במשפט ציווה לשרוף את הפושעים היהודים. ב- 1247 נמצאה בסביבות Valrias גופת תינוקת בת שנתיים, שדמה הוקז באמצעות חתכים בצווארה, פרקי ידיה וכפות רגליה. היהודים הודו כי הם נזקקו לדמה, אך לא גילו את הדרך בה נעשה שימוש בדם בפולחניהם הדתיים. על פי מה שנמסר באנציקלופדיה היהודית [כך במקור], שלושה יהודים הוצאו להורג בעקבות הפשע. ב- 1288 נמצאה [בעיר] Troyes גופת ילד שנשחט שחיטה יהודית. היהודים נשפטו ושלושה עשר מהם הוצאו להורג. האנציקלופדיה היהודית מודה בדבר בכרך 12, עמוד 267.

 

גרמניה – Foldit (1235). בסביבת העיר נשחטו חמישה ילדים. היהודים הודו בהקזת דמם לצרכים רפואיים לשם טיפול במחלות. כנקמה, הרגו ההמונים יהודים רבים. ב- 1261, בסביבות Badeu, מכרה אישה זקנה ליהודים ילדה בת 7. הם הקיזו את דמה והשליכו את גופתה לנהר. הזקנה הואשמה על סמך עדות בתה. כמה יהודים הוצאו להורג. בשנת 1286 [בעיר] Oberwesel עינו היהודים בחגם ילד נוצרי בשם Werner במשך שלושה ימים. הם תלו אותו ברגליו והקיזו את דמו עד תום. גופתו נמצאה בנהר. העיר קבעה את יום צליבתו, ב- 19 באפריל, כיום זיכרון לפשע הנתעב. בשנת 1510, בסביבת העיר Brandenburg, קנו היהודים ילד, צלבו אותו והקיזו את דמו. במהלך המשפט הודו היהודים בביצוע הפשע וארבעים ואחד איש מביניהם נידונו למוות. בעיר Mytez חטף יהודי פעוט בן שלוש והרגו לאחר שהקיז את דמו. הוא נידון למוות בשריפה. אירועי החטיפה והרצח בגרמניה שבו ונשנו. כל הנאשמים במקרים אלו היו יהודים. הדבר עורר סערה עזה בעם הגרמני בשנת 1882 וגרם להריגת יהודים רבים. בשנת 1928 נרצח [בעיר] Gladbeck בחור בן 20 בשם Helmut Daube. גופתו נמצאה כשהיא משוספת בגרונה ודמה הוקז. יהודי בשם Huszman הואשם בפשע. ב- 17.3.1927 נעלם ילד בן חמש. משנמצאה גופתו השחוטה, הודיעו השלטונות כי הרצח בוצע ממניעים דתיים, אך איש לא הואשם בביצועו. בשנת 1932 [בעיר] Paderborn נמצאה גופת נערה שחוטה שדמה הוקז. בביצוע הפשע, שנמסר כי נעשה ממניעים פולחניים, הואשמו קצב יהודי ובנו.

 

ספרד – Saragossa (1250). נמצאה גופת ילד שנצלב ודמו הוקז. בשנת 1468 [בעיר] Segovia צלבו היהודים ילד נוצרי והקיזו את דמו לפני חג הפסח. בשנת 1490 בעיר Tolido הסגיר אחד היהודים את שותפיו לשחיטת אחד הילדים ולהקזת דמו. הפרשה, שבסופה נגזר עונש מוות על שמונה יהודים, היתה הגורם המרכזי בהחלטה לגירוש יהודי ספרד בשנת 1490 [כך במקור].

 

שוויץ – Bern (1287). היהודים שחטו את הילד רודולף בבית של עשיר יהודי. הם הודו בפשע ומספר גדול מהם הוצא להורג. מועצת העיר הציבה ברובע היהודי פסל בדמות יהודי האוכל ילד קטן, במטרה להזכיר ליושביו את פשעם הברברי.

 

אוסטריה – Innsbruk (1462). ילד נוצרי נמכר ליהודים, אשר שחטו אותו על סלע ביער והשתמשו בדמו בחגם. לאחר המקרה פורסמו מספר החלטות המחייבות את היהודים להצמיד לשרוול זרועם השמאלית טלאי צהוב שיבדילם ויזהיר מפני רשעותם.

 

איטליה – Trent (1475). ילד בן 13 בשם סימון נעלם. בעת שהופנו המבטים לעבר היהודים הוצאה הגופה מתעלה, דבר שהסיר מהם את החשד. לאחר חקירה הוכח כי הילד לא מת בטביעה, אלא כתוצאה מהקזת דמו באמצעות חתכים בצווארו, בפרקי ידיו וברגליו. היהודים הודו בפשע, ונימקו זאת בכך שנזקקו לדם להשלמת פולחניהם הדתיים, כדי ללוש את הבצק למאפה החג בדם אדם וכדי לערבבו ביין. בפרשה זו הוצאו להורג שבעה יהודים. בשנת 1480 בעיר Venice הוצאו להורג שלושה יהודים בשל שחיטת ילד נוצרי והקזת דמו. ב- 1485 בסביבות Padua שחטו היהודים ילד בשם Lorenzion והקיזו את דמו. ב- 1603 נמצאה [בעיר] Virona גופת ילד שדמו הוקז בפצעים שנעשו בידי מומחה. כמה יהודים נשפטו בפרשה זו.

 

הונגריה – Terenan (1494). היהודים צלבו ילד והקיזו את דמו. אישה זקנה הסגירה אותם ובמהלך המשפט הם הודו ששחטו ארבעה ילדים נוספים ואגרו את דמם כדי שישמש לצרכים רפואיים. באפריל 1882 בסביבות Treza Eslar חטפו היהודים נערה נוצריה בת 14 בשם אסתר סובימוס. ילדה יהודיה הודתה כי ראתה את אמה מזמינה את הנערה הנוצריה לביתה. משם נלקחה בידי כמה יהודים לבית הכנסת. נער יהודי הודה שראה את שחיטת הנערה ואגירת דמה בכלי גדול. כמה יהודים הודו בהשתתפותם במעשה הרצח לצורכי חג הפסח. חמישה עשר יהודים הואשמו בפשע. משפטם החל ב- 19.6.1882 והיה לאחד המשפטים המפורסמים בהיסטוריה... ההון היהודי הצליח לטשטש את מעשה הפשע. בית המשפט זיכה את הרוצחים היהודים אף שכל ראיות התביעה הצביעו על מעורבותם בפשע שעורר איבה כלפי היהודים בכל אירופה. 

 

רוסיה - Valisob (1823). פעוט בן שנתיים וחצי נעלם בחג הפסח. לאחר שבוע נמצאה גופתו בביצה בקרבת העיר. בבדיקת הגופה נמצאו חתכים רבים שנגרמו מדקירות מסמרים חדים בכל חלקי הגוף. לא נמצאה אף טיפת דם, מכיוון שהגופה נרחצה קודם שהולבשה מחדש. שלוש נשים יהודיות הודו בביצוע הפשע וגורשו לסיביר. החטיפות שביצעו היהודים ברוסיה נמשכו. בדצמבר 1852 נחטף נער בן עשר. היהודים הואשמו ברציחתו ובהקזת דמו. בינואר 1853 נחטף ילד בן 11 ודמו הוקז. שני יהודים נאשמו במעשה הפשע. בשנת 1911 בעיר קייב, בקרבת מפעל בבעלותו של יהודי, נמצאה גופתו הדקורה של הנער גוצינסקי בן ה- 13. לא נמצאו סימני דם בגופה או בקרבתה. מספר יהודים נעצרו, כולל בעל המפעל. במשפט שארך שנתיים מתו שתי ילדות, שהיו עדות מרכזיות, מאכילת ממתק מורעל שניתן להן על ידי אחד היהודים.

 

תורכיה – רודוס (1840). במהלך חג הפורים נעלם ילד יווני, שנראה נכנס לרובע היהודי שבאי. משפרצה סערה בקרב היוונים, שתבעו לחפש אחר הילד, אולץ השליט התורכי יוסף באשא לכתר את הרובע היהודי ולאסור את מנהיגיו. האנציקלופדיה היהודית משנת 1905 (כרך 10 עמוד  410) מודה כי בזכות התערבות המיליונר היהודי מונטיפיורי - באמצעות מתן שוחד ל'שער העליון' [קרי: לסולטאן העות'מאני]... עלה בידי ההון היהודי לטשטש את האמת בפשע זה, כפי שנעשה בפשעים רבים אחרים."



[1]  אל-ריאץ' (סעודיה), 10.3.2002. ראה: MEMRI Special Dispatch 354 – Saudi Arabia/Arab Antisemitism, March 13, 2002, "Saudi Government Daily: Jews Use Teenagers' Blood for Purim Pastries," http://www.memri.org/sd/SP35402.html.

[2]  www.albehira.com/pages/enmy.htm מאמר זה מופיע גם באתר האינטרנט האסלאמי: http://www.khayma.com/internetclinic/yhoodkarabeen.htm נראה כי המאמר מבוסס על ספרו של Arnold Leese - Jewish Ritual Murder המתפרסם באתר האינטרנט: http://www.islamzine.com/ideologies/zionism/jrm/ מאמר דומה מאת אכרם כסאב מופיע תחת הכותרת: "חג הפסח ומוצצי דם האדם" באתר האינטרנט: www.islamweb.net/aqeda/big_religen/bibel2.htm

[3]  המקורות עליהם מסתמך המחבר: מחמד פוזי חמזה. היהודים וקורבנות אדם. קאהיר: דאר אל-אנצאר. אבו אל-פדאא מחמד עארף. קצם של היהודים. קאהיר: דאר אל-אעתצאם. עבדאללה חסין. השאלה היהודית בין האומה הערבית והאומות הזרות. קאהיר: דאר אבי אל-הול.http://www.geocities.com/CapitolHill/2037/exhibit/front10c.htm

 http://www.jewwatch.com/jew-christianmurders-folder.html  

http://www.melvig.org/jrm/jrm_toc.html

[4]  ישעיהו, פרק נ"ז, פסוק 4-5. הפסוק נאמר במסגרת נבואות זעם ותוכחה שנשא הנביא ושבמהלכן יצא נגד חלחולם של מנהגים אליליים לישראל, ביניהם הקרבת קורבנות אדם.

[5]  ספרו של ברנאר לאזאר על האנטישמיות נכתב בשנת 1895. אתר האינטרנט האנטישמי המציג את הספר למכירה, מציין כי לאזאר מסביר בספרו כי היהודים מביאים על עצמם את האנטישמיות בשל תמיכתם במרקסיזם והיותם אנטי-נוצריים, משום שהם מבקשים מהמדינה פריבילגיות ומהווים אומה בתוך אומה ומשום שהם סוחרים חמדנים ונצלנים המבקשים להשתלט על המדינה המארחת אותם. ראה: www.stormfront.org/truth_at_last/books/Anti-semitism.htm

[6]  תיאור דומה של הדרכים להקזת דם הקורבנות על ידי היהודים באמצעות "חבית מחטים", באמצעות חיתוך העורקים, או באמצעות שחיטה הדומה לשחיטת כבש, מופיע גם במאמר מאת מאג'דה אל-מואמן העוסק בעליה לרגל בתרבויות ובאומות השונות. במסגרת תאור עלייתם לרגל של היהודים לירושלים, נאמר כי היהודים אנשי יהודה [קרי: צאצאי דוד ושלמה] הפכו את ירושלים והיכל שלמה [קרי: בית המקדש] למקום עליה לרגל מדי שנה בזמן חג הפסח. הטקס החשוב ביותר המתבצע במהלך החג הוא הקרבת הקורבן לאל. טיב הקורבן נקבע בהתאם להוראות התלמוד, השונות במידה רבה מהוראות התורה בעניין זה, שהרי התורה מורה ליהודים להגיש שור כקורבן לאל בחג הפסח ואילו הוראות התלמוד מורות להם להעלות קורבן אדם. הקורבנות או הזבחים של חג הפסח נבחרים מקרב ילדים עד גיל עשר או מעט יותר מבוגרים. דם הקורבן מעורבב בבצק המצות לפני שהוא מיובש או לאחר מכן. תאור זה מסתמך על המקורות הבאים: עלי עבד אל-ואחד ואפי. היהודים והיהדות, עמ' 44-45. פוזי מחמד חמיד. ספר האמיתות והשקרים, עמ' 141-200. בהמשך המאמר מוסבר כי ליהודים הקדמונים, כמו לכנענים, למואבים, לפניקים ולעמים אחרים היה מנהג להקריב ילדים כדי לרצות את השמיים הזועמים. בהסבר זה, המצוטט מתוך החיבור סיפור התרבות, כרך 6, 1:264, נאמר עוד כי קרוב לודאי שהקרבת טלה או גדי בחג הפסח אינה אלא צורה מתונה יותר של הקרבת קורבנות אדם בשל התקדמות הציויליזציה. על פי המאמר, "נראה כי היהודים כיום מקריבים טלה או גדי בעת עלייתם לרגל לירושלים, ורציחת בני אדם על ידם לבשה צורות אחרות..." ר' אתר האינטרנט האסלאמי: www.hadj.ir/arabi/htms/434-2.htm

[7]  ככל הנראה, הביטוי לקוח באופן משובש מספר יחזקאל, פרק 16, פסוק 6: "ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמייך חיי, בדמייך חיי."