המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ויכוח בנוגע לשימוש במונח 'מתאבדים'
16/5/2002

ויכוח בנוגע לשימוש במונח 'מתאבדים'

 

בניגוד למרבית כלי התקשורת הערביים, המגדירים את המחבלים המתאבדים במונח "מוסרי נפש", נוהג היומון הסעודי היוצא לאור בלונדון, "אל-שרק אל-אוסט", בדיווחיו החדשותיים להשתמש במונח "מתאבדים". הדבר עורר ביקורת על היומון מצד בעלי תפקידים ואינטלקטואלים בעולם הערבי.

 

שר ההסברה הסורי, עדנאן עמראן, נשאל בסימפוזיון שהתקיים בטריפולי שבלבנון תחת הכותרת "לעבר תקשורת ערבית חדשה" מה דעתו על כלי תקשורת "המכנים את השהידים 'הרוגים' ו'טרוריסטים'" והשיב:

 

"למען האמת מונחים תקשורתיים מערביים רבים החלו להסתנן לתקשורת שלנו. אנו רוצים לקוות שההסתננות הזו נובעת מתום לב. ואולם, מה שמסוכן עוד יותר היא הסתננותם של רעיונות. לפני יומיים שמענו אחד מהם אומר בראיון ברדיו ש'פעולות ההתאבדות נגד האויב הציוני הם מעשי אלימות וטרור. גם אם חייו של מי שאמר דברים אלה יקרים לו יותר מאדמתו ומכבודו... עליו להניח לשהיד שהחליט להחיות את מולדתו בכך שיקריב את נפשו; עליו להניח לשהיד למלא את חובתו.

 

קיימת טעות שמקורה במערב. וושינגטון ביקשה מכל מדינות ערב לגנות את [תופעת] מות הקדושים. הם מתכחשים לעובדות היסטוריות ידועות בהיסטוריה שלהם עצמם ושבהן הם מתגאים, כפי שראינו בסרטים שהופקו בהוליווד בנוגע למשימות ההתאבדות הצבאיות מעבר לקווי האויב."

 

השר עמראן התייחס לפעולות הקמיקאזה שביצעה יפן כאשר המטוסים היו מתפוצצים על אוניות האויב ואמר: "את כל זה עשו העמים כדי לזכות בעצמאותם ולהשיג את זכויותיהם הלגיטימיות. לעומת זאת, פעולת הגבורה הפידאאית שיכולה לפגוע בציוני הכובש את האדמה בישראל נחשבת בעיניהם לפשע גדול. לפיכך, מה שאנו רואים הוא נטייה לזלזל לא רק בכבודה של אומתנו אלא אף בערכים של החברות [המערביות] האלה."[1]

 

עורך אל-שרק אל-אוסט, עבד אל-רחמן אל-ראשד, השיב עוד קודם לכן למבקרים מסוגו של שר החוץ הסורי במאמר שכותרתו "טרוריסט, מתאבד, מוסר נפש!":

 

"בעבודתנו העיתונאית אנו מתמודדים עם דעות מנוגדות וקולות כעוסים: מדוע אינכם מכנים אותם 'שהידים', מדוע אינכם מכנים את שרון 'פושע', מדוע, מדוע? אחדים רוצים להפוך את המערכה למערכה של מילים במקום מערכה על סוגיות אמיתיות.

 

התשובה היא שאנו מעדיפים בסופו של דבר לנהוג באופן מקצועי וזאת מסיבה פשוטה: [גישה מקצועית] מגשימה את המטרה החשובה ביותר - שירות עיתונאי מלא. אנו איננו מתנגדים לנטייה [לטובת] האזרח הפלסטיני העשוק או להבעת התנגדות לתוקפנות הישראלית. ואולם, בעת שאנו מדווחים חדשות אנו עושים זאת בנייטרליות חדה כסכין. כך יש לעשות כדי שהקורא ייתן בנו אמון מקצועי.

 

בעיתוננו, אל-שרק אל-אוסט, אנו שואפים לשמור על איפוק בדיווח. זוהי זכות שהמקצוע מכתיב לנו ולא הקוראים... 

 

אנו מתארים את האירועים בחדשות באופן נייטראלי בהתאם למצב בשטח ואנו משתמשים במונח 'פעולות התאבדות'. לעומת זאת בעמוד הדעות, אנו נוטים לטובת מה שאנו סבורים שהוא נכון ומכנים אותן [פעולות] 'של מסירות נפש', כולל במאמר המערכת המבטא את עמדתו הרשמית של העיתון. לכל בעל טור אנו משאירים את החופש להשתמש במילים 'התאבדות', 'מסירת נפש', או [פעולה] 'טרוריסטית', לפיו נטיותיו של כל אחד.

 

הרוב הגדול בקרבנו מכנים אותן 'של מסירות נפש'. אחרים נוטים לעבר המונח הישן – פעולות פידאאיות. הישראלים מחו על השימוש במונח 'התאבדות' [כך במקור] וטענו כי מונח זה מבטא גבורה. הם דרשו להשתמש במונח פעולות 'טרוריסטיות'. כמה גורמים אמריקאים רשמיים מכנים את [פעולת] מסירות הנפש כפעולה של רצח מכוון, כלומר פשע של Homicide במקום Suicide. ואולם, מרבית העיתונות המערבית סירבה להיכנע ללחצים ושמרה על המילה 'התאבדות', בה היא ראתה מילה חדשותית...

 

אפילו אבו עמאר [ערפאת] עצמו רואה בפעולות אלה מעשי אלימות ומבחינה רשמית הוא נאלץ לגנות אותן פעמים רבות. זו, כמובן, עמדה פוליטית ולא עמדה אישית...

 

הכלל הוא שיש להבחין בין ידיעה חדשותית לבין דעה. בעמוד הדעות אנו כותבים כפי שמתחשק לנו. אנו מתארים את שרון כפושע ואת המתים כשהידים. זוהי הזירה להבעת דעה. לעומת זאת, את הידיעה החדשותית אנו כותבים כמו דו"ח משטרתי, ללא הבעת דעה כלשהי.

 

בעיתון זה איננו מתגאים ביללות ובבכי אלא במה שהוא חשוב יותר – דיווח החדשות באופן שיסייע לאנשים לגבש את דעותיהם ולהגדיל את הבנתם. אינני סבור שאגזים אם אומר שעיתוננו הוא האשנב הטוב ביותר כדי להבין מה קורה בשטחים הפלסטיניים הכבושים..."[2]

 

 


[1] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 10.5.2002.

[2] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 20.4.2002.