המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
סקירת הדרשות במסגדי סעודיה (חלק ב)
3/5/2002


סקירת הדרשות במסגדי סעודיה (חלק ב)


 

על הנוצרים

על ההבדלים בין נוצרים ליהודים

למרות שההתקפות המכוונות נגד נוצרים במסגדי סעודיה אינן משתוות לאלו המכוונות נגד יהודים – לא מבחינה כמותית ולא מבחינה תוכנית – דרשני סעודיה אינם חוסכים את שבט לשונם מן הנצרות וממאמיניה.

הן היהודים והן הנוצרים נחשבים באסלאם ל'אנשי הספר' – כופרים בעלי מעמד שונה בעת היותם תחת שלטון האסלאם – ואולם השיח' עבד אל-עזיז קארי עמד במסגד קבאא באל-מדינה על ההבדלים בין שתי העדות:

"שתי עדות מהוות את המרכיבים העיקריים של מחנה הכפירה והן תמשכנה להוות את שני יסודותיו עד שאללה יאפשר את התמוטטותם וחיסולם בבוא קץ הימים: היהודים והנוצרים. היהודים והנוצרים הן שתי העדות החשובות ביותר במחנה הכפירה, אותו מחנה שרחש איבה לנביאיו של אללה ושליחיו ופתח נגדם במלחמה. מאז משה, עליו השלום ועד לחותם הנביאים, מחמד, היהודים והנוצרים הם שני עמודי התווך של מחנה הכפירה המתנגד לשליחיו של אללה ולנביאיו.

 

כאשר נשלח הנביא מחמד, הכריז מחנה הכפירה מלחמה על המסר שלו ובמוקד המלחמה הזו עמדו שתי העדות האלה, ובמיוחד היהודים. שתי עדות עלו תמשכנה לשמש כאבני הריחיים של הסכסוך והמלחמה בין האמונה לכפירה עד בואו של הנצח… אז יבוא אל קצו הסכסוך בכך שישו בנה של מרים עליו השלום ירד, ישבור את הצלב וימחה אותו מן האדמה, יהרוג את [משיח] השקר העיוור בעין אחת, ראש היהודים, והעריץ לו הם ממתינים. עד לבוא אותו היום, הסכסוך בינינו, המוסלמים, לבין היהודים והנוצרים נמשך ויש בו גאות ושפל, יום לנו ויום לצרנו…

 

היהודים הם אלו שזעמו של אללה הוא עליהם ואילו הנוצרים הם הסוטים מדרך הישר... הקוראן תאר את היהודים כאומה אותה קילל אללה, אומה עליה הוא כעס וכמה מהם הוא הפך לקופים, לחזירים..."[1]

 

כפי שניתן לראות, ברוב הדרשות, ההתייחסות לנוצרים משולבת בעיסוק ביהודים או ב"מחנה הכפירה" כולו. ואולם, כמה דרשות עוסקות בנוצרים ובדתם באופן ספציפי. כך למשל, שיח' עבד אל-מחסן אל-קאצ'י, אמר בדרשתו במסגד אל-סלאם בעניזה: "היום נדבר על אחת הדתות המסולפות, על אמונה הסוטה מדרך הישר... על אותה אמונה שקרית ועל אותם אנשים שאללה תאר אותם בספרו כסוטים מדרך הישר. אנו נבחן את אמונתם ונסקור את ההיסטוריה שלהם המלאה שנאה, תיעוב, ומלחמות כלפי האלסאם והמוסלמים.

 

בדת המסולפת והמעוותת הזו שאליה משתייכים רבים מתושבי האדמה, ניתן לראות כיצד סוטים הנוצרים הרחק מדרך הישר בכך שהם מדברים על הרעיון של השילוש. האל מבחינתם הוא האב, הבן ורוח הקודש: שלושה שהם אחד. כאשר אנו מחפשים בספריהם או בדתם העתיקה אחר דבר מה התומך ברעיון זה, איננו מוצאים דבר.

את ישו עליו השלום הם רואים כבנו של אללה... הנוצרים הם אלו המאמינים כי ישו נצלב.[2] לטענתם הוא נתלה על הצלב ומסמרים נדפקו אל תוך ידיו והוא החל לזעוק: אלוהים מדוע נטשת אותי. לטענתם, כל זה נעשה כדי שהוא יכפר על חטאי האדם...

 

למרות כל הסטיות האלה מדרך הישר, ניתן לראות מוסלמים רבים... שכל מה שהם יודעים על הדת הנוצרית זה מה שהנוצרים טוענים בדבר אהבה, סובלנות, הקדשת החיים לשירותם של הנזקקים וסיסמאות מעוותות נוספות... אחרי כל זה אנו עוד מוצאים אנשים השואפים לקרבה בין הדתות, בינינו לבינם, כאילו שההבדלים קטנים וניתן להסירם על ידי כינוס אותן ועידות שמטרתן פוליטית...

הו המאמינים, לבבותיהם של הצלבנים שתיעבו אותנו עדיין [פועמים] בחזותיהם [של הנוצרים בני ימינו], הנשק בו לחמו בנו עדיין נתון בידיהם, השנאה שעיוורה אותם ביום בו באו אלינו כפולשים וקולוניאליסטים עדיין רותחת בחזותיהם. איבתם לנו היא איבה [המושרשת] באמונה..."[3]

 

אחווה בין דתית

דרשנים רבים במסגדי סעודיה תקפו בחריפות יוזמות בינלאומיות ליצירת אחווה בין דתית בין שלוש הדתות המונותאיסטיות. השיח' עדנאן אחמד סיאמי, למשל, אמר בדרשה שנשא במסגד מכה:

"אחת מאמונות [האסלאם] היא שקיימים רק האסלאם והכפירה וכי אין דרך לגן העדן ולהצלה מן הגיהינום אלא בהליכה בדרכו של נביאנו מחמד והצטרפות לאסלאם. כל דרך אחרת מובילה לגיהינום... לאור זאת, אחי המאמינים, כיצד ניתן לטעון שהיהדות, הנצרות, והאסלאם כולם מהוות דרכים המובילות לאללה?!...

לפני כמה שנים, עלתה קריאה חוטאת, שלמרבה הצער תמכו בה כמה מקרב חכמי הדת ומטיפי הדת הזו [האסלאם]... לאחדות הדתות המונותאיסטיות. הם הניפו סיסמא נבובה ושקרית בדבר 'אחווה דתית, ידידות אסלאמית-נוצרית, ואיחוד שלוש הדתות לדת עולמית'...

 

הקריאה לאחדות הדתות היא קריאה לביטול ההבדלים הדתיים בין האנשים: לא יהיו עוד מוסלמי וכופר, כולם יכנסו תחת אחדות האחווה האנושית... לקריאה המקוללת הזו יש השלכות שבודאות יזעזעו את האסלאם שבלבבות אנשיו ויובילו אותם אל השפלה שבדרגות הגיהינום. קריאה זו תוביל... להצגת האסכולות של הכופרים כנכונות ושתיקה עליהן; להתרת ההצטרפות ליהדות ולנצרות ללא כל בושה; לביטול ההבדל האדיר בין המוסלמים לזולתם – הבדל שעליו מבוסס הסכסוך בין האמת לשקר; להפיכת דת האסלאם לדת הדומה לדתות האחרות, המזויפות... לדת שלא יהיה לה יותר יתרון על פני הדתות האחרות...; להימנעות מהטפה לאסלאם, משום שאם המוסלמי רוצה להטיף לדתו, הוא חייב להציג את האמת בנוגע למצבם של הכופרים... הדבר יקל גם על המיסיונריות הנוצרית להסתנן לארצות המוסלמים.

 

ביקורו האחרון של האפיפיור בסוריה ובמסגד אל-אמוי... הוא, ללא ספק, פן נוסף מאותה קריאה. קריאתו [של האפיפיור] – הלוואי ואללה יעניש אותו כגמולו – לאנשי הדתות הקיימות כעת בסוריה לחיות בדו קיום בשלום אינה אלא קריאה חצופה לאיחוד הדתות בהתאם לעקרון האחווה הדתית האנושית... האפיפיור הזה,  ראש הכנסייה הקתולית, ואלו העומדים מאחוריו וקוראים לאיחוד הדתות, הם צאצאיהם של האינקוויזיטורים בספרד שהנהיגו את המתועבים והמכוערים שבעינויים כלפי המוסלמים... הם צאצאיהם של מי שהובילו את מסעות הצלב אל המזרח האסלאמי, שבהם נהרגו אלפי מוסלמים ונשותיהם נשבו במספרים שלא ניתן לאומדם. הם מבצעי מעשי הטבח בבוסניה הרצגובינה... בקוסובו, באינדונסיה, ובצ'צ'ניה... האם ניתן לצפות לרחמים מאותם זאבים רוצחים? המסר שהאפיפיור נשא עמו בביקור זה היה כי הוא אינו מסתפק בגזל אדמתם של המוסלמים והוא רוצה לגזול גם את דתם, כך שהם יפסידו גם את העולם הזה וגם את העולם הבא...

 

הקריאה לאחדות הדתות היא למעשה... קריאה לפרק את הברית [הפנימית] שבין המוסלמים בכל פינותיו של העולם האסלאמי ולהמירה  באחווה אלטרנטיבית מקוללת, 'אחוות היהודים והנוצרים'. זוהי לאמיתו של דבר קריאה למוסלמים להפסיק להאשים בכפירה את היהודים, את הנוצרים, ואחרים שאינם מוסלמים...

 

לא יכולה להיות הסכמה ולא יכולה להיות נקודת מפגש בין אנשי האסלאם לאנשי הספר היהודים והנוצרים... כיצד אנו מוכנים להסכים לכך שהאפיפיור הקתולי ידבר על הצורך למצוא נקודות מפגש והסכמה בין האסלאם לנצרות, כדי שיהיה דו קיום בשלום בין שתי הדתות ותיווצר אחווה בין שתי הקהילות? האם יעלה על הדת שיהיו הסכמה ונקודת מפגש עם מי שמעלילים על אללה... עלילה נוראה וטוענים כי ישו עליו השלום הוא בנו?!..."[4]

 

ביקורו של האפיפיור בסוריה הסעיר גם את השיח' מצטפא בן סעיד איתים, שאמר במסגד במכה, שביקור זה הוא הוכחה לכך ש"המיסיונריות הנוצרית פולשת לעולם האסלאמי".[5]

 

אותו שיח' איתים, יצא אף הוא נגד האחווה הבין דתית באומרו: "אין זה פלא שהיהודים והנוצרים כופרים בקוראן. המפליא הוא שכמה בורים ובוגדים מקרב המוסלמים אומרים: היהודים והנוצרים הם אחינו... מפליא מאוד שאדם הטוען שהוא מאמין בקוראן אומר שהיהודים והנוצרים אוהבים אותנו ואינם רוחשים לנו תיעוב ושנאה!!... שנאתם של אנשי הספר למוסלמים הוא עניין ודאי ומוחלט. זוהי אמונה מוצקה אותה הוכיח אללה בקוראן ויש לה גם עדויות בהיסטוריה... והנה היום אנו רואים שהם משקרים בנוגע לביטחון ולשלום: פה מועצת ביטחון, שם שליח שלום, פה תוכנית ביטחונית שם תפילה לשלום. חי אללה, מי לימד אתכם שחיות הפרא הפכו להומאניות? האם חיות פרא יכולות להוליד משהו אחר פרט לחיות פרא?"[6]

 

השיח' עלי מחמד אל-בארום הוסיף בדרשה במסגד מנאר אל-אסלאם במכה: "הרעיון של שילוב בין הדתות והטענה כי היהודים והנוצרים הם בעלי דת אמת... הן טענות חוטאות ורעיונות רמייה שאינם מקובלים על דת [האסלאם]... אסור לאדם לקרב  בין האסלאם לכפירה, בין המונותאיזם לפוליתאיזם... בין דרך  הישר של אללה לדרך הכפירה של השטן."[7]

 

שיח' מרזוק סאלם אל-ע'אמדי יצא אף הוא נגד האחווה הבין-דתית בדרשה שנשא במסגד אל-רחמה במכה: "אנו שומעים מזה זמן מה על הקריאה להתקרבות בין הדתות ולאחדות הדתות. זוהי קריאה שהכוונה בה היא לאחר בין האמת לשקר, בין הטוב לבין המתועב... היהודים והנוצרים הם כופרים, אויבי אללה. הם כופרים באללה ובשליחו ומקללים אותם... כיצד ניתן להתקרב אל הכופרים האלה?... אפילו בשליחים שנשלחו אליהם הם כופרים. הם אינם מאמינים במשה, אינם מאמינים בישו, משום שאם הם היו באמת מאמינים בהם, הם היו מצטרפים לאסלאם, וזאת משום שכל נביא בישר לאומתו ולאנשיו על בואו של הנביא מחמד ועל הצורך להאמין בו...

 

יכול לבוא אדם ולטעון: כיצד ניתן להכניס [למחנה הכפירה] את ממציא החשמל, שהרי הוא האיר לנו את העולם? שני אומר: כיצד נאבק ביהודים ובנוצרים בשעה שהם שהמציאו וייצרו אפילו את הכלים במסגדינו? שלישי אומר: נביאו של אללה הפקיד את המגן שלו אצל יהודי והלך לבקר את שכנו היהודי החולה, מדוע אתם מטיפים לנו לנהוג אחרת? האמת היא שמדובר בהפיכת העובדות על פניהן ובהטעיה. היהודי שהנביא התייחס אליו כאל אזרח קיבל על עצמו את ההסכם [שכרת הנביא מחמד עם יהודי אל-מדינה]... וכאשר בני עמו בגדו באותה ברית ותמכו בפוליתאיסטים במקום במוסלמים עונשם היה הרג, שבי, והפקעת נכסים.

 

אם הכופרים חיים בקרב המוסלמים בהתאם לתנאים שקבע הנביא – מילא... וזאת בתנאי שהם משלמים את הג'זיה[8] לאוצר האסלאמי. תנאים נוספים הם... שהם לא ישפצו כנסיה או מנזר, לא יקימו מחדש את אלו שנהרסו, יאכילו את המוסלמים העוברים במנזריהם במשך שלושה ימים… יקומו כאשר מוסלמי מבקש להתיישב, לא יחקו את המוסלמים בלבושם ובדיבורם, לא ירכבו על סוסים, לא יחזיקו חרבות ולא יתחמשו בכל סוג של נשק, לא ימכרו יין, לא יציגו את הצלב, לא יצלצלו בפעמוני הכנסיות, לא ירימו את קולם בעת תפילה, יגלחו את קדמת ראשם כדי שניתן יהיה לזהותם, לא יסיתו איש נגד המוסלמים, ולא יכו מוסלמי... אם הם מפרים תנאים אלה, אין להם חסות."[9]

 



[2] על פי האמונה המוסלמית, אללה הציל את ישו מן הצליבה ברגע האחרון.

[8]  מס גולגולת אותו נדרשו לשלם הלא מוסלמים תחת שלטון האסלאם לשליטיהם המוסלמים.

תגיות