המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מאמר ביומון הרש"פ: לחדול מתופעת הילדים המתאבדים
6/5/2002

בעל טור ביומון הרש"פ: יש להפסיק את תופעת הילדים המתאבדים

 

במאמר ביומון הרשות הפלסטינית "אל-איאם", דן בעל הטור אשרף אל-עג'רמי בתופעת הילדים המתאבדים והסיבות לה, ותובע מן הרשות לנקוט צעדים להפסקתה. להלן קטעים מתוך המאמר:

 

" תופעת מסירת הנפש [התאבדות] הולכת וגוברת במיוחד בקרב בני הנוער והקטינים. נראה כי מצוקתם של הפלסטינים בשל חיי ההשפלה הקשים תחת הכיבוש דוחפת רבים להקל ב[ערך] החיים ולחפש את הדרך הקצרה ביותר לחיי העולם הבא כדי להיחלץ מן המציאות ולחיות בגן העדן. אין ספק שהכבוד וההערכה שרוחש העם הפלסטיני ל'שהידים' השפיעו השפעה מכרעת בהתהוות התופעה. כמו כן, הלוויות ה'שהידים' והחגיגות שנערכו  לכבודם היו מלוות תמיד בדיון על חיי הנצח והשלווה התמידית המובטחת [בגן העדן] גרמו לאנשים לחשוב: מדוע לחכות ולהמשיך לחיות חיים אומללים  כאשר ניתן להגיע לגן העדן רק בלחיצת כפתור או אפילו בהימצאות בטווח הירי הישראלי...

 

קיימת סכנה בניצול הרגשות הלאומיים וההתלהבות הקיימת בקרב הקטינים על מנת לעודדם למסור את נפשם לחינם כפי שאמנם קרה ברצועת עזה שם סיכנו ילדים את חייהם בתקופה האחרונה כדי להיות 'שהידים' ולזכות בחיי נצח או לפחות בלוויה של גיבורים ובחגיגות לכבודם כפי שנעשה ל'שהידים'.

 

חלק מן הילדים בעזה נתונים להשפעת בתי הספר, המסגדים או הכינוסים שבהם משתתפים ילדים רבים ואשר בהם משמיעים דברי שבח להקרבה ולמסירת הנפש [התאבדות]. יש מי שמוכן לצייד אותם בנשק תמורת כסף והדבר כולל אקדחים, רימוני יד ומטעני צינור המצויים לרוב ועולים רק שקלים בודדים. הילדים האלו אשר נתונים לשטיפת מוח הם חדורי מוטיבציה ללכת להתנחלות הקרובה ביותר, שם הם נהרגים מירי חיילי הכיבוש. הנתונים שבידינו מצביעים על כך שמספר לא קטן מבין הילדים שמסרו את נפשם ברצועת עזה הלכו אל התנחלויות לאור היום או באזורים חשופים;  ב-90% מהמקרים הם עמדו בפני סכנה, מפני שהם צוידו ברימונים, מטעני צינור ודברים דומים אשר נקנו ברוב המקרים מכספם וכי בכל המקרים הם לא היו מסוגלים לפגוע בכובשים.

 

פרט לכך, מסירת הנפש [התאבדות] של הילדים מסייעת לתעמולה העוינת של האויבים, במיוחד בחיזוק טענותיהם כי הפלסטינים שולחים את ילדיהם לקו העימות. אלו טענות כוזבות שמטרתן להצדיק את הירי ללא הבחנה כנגד כל הפלסטינים, ירי שגרם למותם של ילדים רבים במשך חודשי האינתיפאדה ומהווה סכנה לחיי הנערים הקטנים האלו שהמולדת תזדקק להם כאשר יגדלו ויוכלו לשרת את החברה.

 

בנוסף לכך, התופעה גורמת ל[נטייה] למרד אצל הילדים. לאחר התרחבות התופעה הובחן כי הילדים מאיימים על הוריהם כי ילכו למסור את נפשם אם [ההורים] לא ייענו לדרישותיהם או אם לא יעלימו עין מהתנהגות [לא נאותה] של הילדים. יתרה מזו, חלק מהילדים השתמש במטעני הצינור במהלך ויכוחים ביניהם לבין עצמם כפי שקרה ביותר ממקום אחד.

 

ראוי לעשות מאמצים קולקטיבים לאתר את התופעה ולהפסיקה. הדבר צריך להתחיל בבית שם צריך להשגיח על הילדים, לטפל בהם, לדאוג להם ולצרכיהם המוראליים במיוחד ולעקוב אחר פעילויותיהם ותנועתם. אח"כ בבית הספר ובמסגד, וזוהי אחריותה של הרשות הפלסטינית. חובה לעקוב אחר כל הפעילויות המשפיעות לרעה על יציבותם הנפשית של הילדים ומושכות אותם לכיוונים שמחוץ לתחומי עניין נורמאליים של ילדים. במסגרת זו ראוי שבתי הספר יקחו על עצמם להעסיק את הילדים בפיתוח תחביביהם ובניצול זמנם לפעילות חיובית המסייעת לפיתוח אישיותם, חיזוק שיקול הדעת שלהם ושחרורם מן ההשפעות השליליות של האירועים העוברים על המולדת והאזרחים.

 

כמו כן, ראוי שמנגנוני הביטחון הנוגעים בדבר יתפסו את סוחרי הנשק ומשתפי הפעולה הפועלים בקרב הנערים כדי להרוויח כסף או כדי לחסל את הדור הזה שיש לו תחושות לאומיות ורצון להילחם. יש להעניש את סוחרי הנשק ומשתפי הפעולה הללו בחומרה.

 חשוב גם להרחיק את המסגדים מן הפעילות הפוליטית המוגזמת [בה הם עוסקים] אשר מהווה קרקע [פורייה] לכל מי שרוצה להתעלל במוחות של הקטינים והנערים.

 

לאמצעי התקשורת הפלסטינים תפקיד חשוב בכך שיימנעו מלשדר תמונות המשפיעות על המצב הנפשי של הילדים ויימנעו מלהגזים בידיעות הטרגיות המעוררות בקרב הילדים רגשות תסכול ויאוש. כמו כן לתוכניות הילדים צריך להיות חלק יחסי הגיוני מכלל השידורים ויש להרבות בהן בשעות  חירום... 

 

על כולם לשים לנגד עיניהם את העובדה כי המצב שאנו עוברים עתה הוא זמני וכי העתיד יהיה טוב יותר. העתיד, על כל פנים, שייך לנערים ולצעירים דור המחר."[1]   

 


[1] אל-איאם, 3.5.2002