המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בעל טור מצרי: גואנטאנמו הוא אושוויץ האמיתי
1/3/2002

בעל טור מצרי: גואנטאנמו הוא אושוויץ האמיתי

 

ד"ר רפעת סיד אחמד, בעל טור מצרי הנוקט בקו אסלאמי-פונדמנטליסטי, פרסם מאמר ביומון הלבנוני "אל-לואא'", תחת הכותרת "גואנטאנמו, 'אושוויץ' של העידן האמריקאי, אני מאשים!!". במאמרו, משווה סיד אחמד את מעצר אנשי אל-קאעדה וטאליבאן בקובה למעשיהם של הנאצים ולרדיפתו של דרייפוס. להלן קטעים מן המאמר:

 

"...אנו רואים תמיד כיצד בני אדם טורפים זה את זה, ערכים נרמסים וטרגדיות חוזרות על עצמן. זה בדיוק מה שקרה ועדיין קורה במחנה המעצר 'אושוויץ האמריקאי'... סליחה, כוונתי למחנה המעצר בגואנטאנמו!! זהו אחד מן הגרועים שבמעשים של העידן האמריקאי בו אנו חיים, ואחר מפשעיו המפורסמים ביותר, שיזכרו בהיסטוריה, במידה וזו תיכתב על ידי אנשי הכבוד ולא על ידי בוגדים.

 

מחנה מעצר זה מזכיר לי את 'אני מאשים' של אמיל זולא שהגן במאמר משנת 1898 על הקצין הצרפתי בן הדת היהודית, אלפרד דרייפוס... אותו קצין צרפתי התנגד לניצול המשפט על ידי היהודים הציוניים, ובראשם הרצל, וסירב להיפגש עמם, משום שהוא התנגד לתוכנית הציונית ולהקמת מדינה [יהודית] עצמאית, ותמך בהשתלבות היהודים בחברות [האירופאיות]. הוא ראה את הסוגייה כסוגייה צרפתית ביסודה, שאין לה כל קשר לדתו. עובדה זו גם דרבנה את אמיל זולא לאמץ את הנושא במאמרו הפוליטי-ספרותי, 'אני מאשים', עליו הוא שילם מחיר כבד, כאשר גם הוא נשפט לשנת מאסר בעוון המאמר...

 

במאמרו, החדיר אמיל זולא למצפון המערבי עקרונות אשר לדעתי נהרסו היום באופן טוטאלי ובראשם: כיבוד ערכו של האדם כאדם ללא קשר ללאומיותו, לדתו או לצבע עורו; ערך ההתנגדות לעושק, בעיקר מצד מי שמחזיק בשלטון ובעוצמה נגד החלש, שאינו מסוגל להתמודד עמו; ערך החירות והסכנה שבשלילתה מן האדם, ההופך לישות מושפלת, נקלית יותר מהבהמה...

 

מעניין, האם השתנו התפישות, הערכים וההיסטוריה מאז זולא ועד לפשעי המלחמה שמבצעת ארה"ב לאורכו ולרוחבו של העולם, ובעיקר בגואנטאנמו? אותו מחנה מעצר הוא תוצאה של פשע הריסתה של אפגניסטן (30 אלף הרוגים ומאות כפרים הרוסים!!).

 

האם השתנה המצב? ההיסטוריה חוזרת על עצמה בכאב רב. אין המדובר הפעם בדרייפוס אחד, אלא בקרוב ל-2,500 דרייפוסים מוסלמים, שהושמו בכלובי ברזל כמו חיות וקבלו יחס אכזרי שנדיר למצוא כמותו אפילו בקרב חיות הפרא בג'ונגלים. אלו הם ימים של תקופת האבן, ימים בהם נעלם ההבדל בין בני אדם, אבנים, וחיות!!... זוהי אכזריות המחייבת יותר מאמיל זולא אחד שיזעק בפני אדון העולם השחצן וצמא הדמים [הכוונה לנשיא ארה"ב]...: 'אני מאשים'!!

 

בעוד שזולא האשים שמונה גנרלים בכירים בצבא הצרפתי... אני מפנה את האשמה הפוליטית והמוסרית לנשיא ארה"ב,לסגנו, דיק צ'ייני – אותו יהודי סופר-גזעני – לשר החוץ שלו, קולין פאוול, לשר המודיעין שלו [כך במקור], ליועצת שלו לביטחון לאומי, לצוות מיניסטריון המלחמה שלו [כך במקור], לממשל שלו בבית הלבן, לראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר... שמילא את תפקיד הסרסור, כמו גם לכל שרי ונשיאי מדינות האיחוד האירופי שהשתתפו ותמכו בפשע המתבצע בגואנטאנמו והחריבו בשיתוף הפעולה המוצהר שלהם, או בשתיקתם הגלויה, את הערכים שלטענתם קיימים בציוויליזציה שלהם, ערכי אמיל זולא, מונטסקייה, ראסל, וטוינבי. אל כל אלה אני מוסיף גם ראשי מדינות ערביים ומוסלמים שהשתתפו בפשע בין אם בשתיקה ובין אם באופן פעיל.

 

אנו מאשימים את כל אלה בכך שהם ביצעו או השתתפו בביצוע פשע מלחמה נגד האנושות המתרחש נגד עיניהם באי גואנטאנמו, מבלי שיפצו פה. אדרבה, הם מחמירים [את הפשע ויוצרים] אושוויץ נוסף בראשית המאה החדשה. אושוויץ, למי שאינו יודע, הוא מחנה המעצר, שנטען כי היטלר שרף בו את היהודים בתאי גזים במהלך מלחמת העולם השניה. צחנת עורם הנשרף היתה סותמת את האף במרחק עשרות קילומטרים. למרות שאני אינני מאמין למעשייה היהודית המוגזמת הזו, הרי שמחנה המעצר [באושוויץ] אכן היה קיים והיה פשע נאצי נגד האנושות כולה (ולא רק נגד היהודים כפי שהם טוענים).... אם הצחנה היתה סותמת את האפים למרחקים, אזי אותה צחנה סותמת [כיום] את אפי המערב 'המתורבת', הנסחט מבחינה כספית, פוליטית, וחינוכית, שהרי השואה נלמדת כעת בבתי הספר האירופאיים כחומר חובה וכערך עליון שאסור להתעלם ממנו או להכחישו.

 

אם אכן קרה הדבר באושוויץ של היטלר, מדוע אין זה יכול לקרות באושוויץ של בוש?! האם משום שאלו שעורם נשרף בשמש של קובה ובכלובי הברזל החשופים [לשמש] מכל הכיוונים, אותם אנשים שצלם האנוש נגזל מהם והם הופכים ל'חפצים', ספק אדם ספק חיה הם מוסלמים?! האם המצפון המערבי מת והגיע לרמה הברברית הזו?...

 

אם מה שקרה בארה"ב ב-11 בספטמבר, 2001 (שאני מתנגד לו מבחינה הומאנית ותו לא) ומלחמת האסון שבאה בעקבותיו באפגניסטן זכו לכינוי 'המלחמה הראשונה של המאה' – אזי  מה שקורה בגואנטאנמו ראוי לכינוי 'האושוויץ הראשון של המאה'...

 

צעדי הביטחון המתוגברים וההגבלות שהוטלו על השבויים [בגואנטאנמו] חושפים את הפחד השורה בלב הלוחם האמריקאי מפני המוסלמי. הם חושפים גם את העובדה כי ההנהגה האמריקאית אינה בוטחת בכישוריהם של לוחמיה האימפוטנטים וההומוסקסואלים החוששים לחייהם, לעומת אותם שבויים [מוסלמים] המבקשים בעיקשות להשיג את מות הקדושים...

 

על בסיס הצהרותיו הנפשעות של בוש, סירבה ארה"ב להכיר בכך שהשבויים המוסלמים בהם היא מחזיקה הם 'שבויי מלחמה'. לו היא היתה מכירה בכך, משמעות הדבר היתה שהם מנהלים מלחמה צבאית נגד ארה"ב, ולכן היתה נחשבת ההתקפה נגד מגדלי התאומים והפנטגון לפעולה מלחמתית ולא טרוריסטית..."[1]



[1]  אל-לואא' (לבנון), 21.2.2002.