המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מחריפה הביקורת בתקשורת הערבית על נשיא ארה"ב
8/2/2002

מחריפה הביקורת בתקשורת הערבית על נשיא ארה"ב: בוש מזכיר את היטלר, שיילוק, בן לאדן

 

כמה מן העיתונים המובילים בעולם הערבי הגיבו בזעם על נאום 'מצב האומה' של הנשיא בוש, ובעיקר על הקטע בו קבע כי איראן, עיראק, וצפון קוריאה מהוות את "ציר הרשע" בעולם. ב"אל-אהראם" המצרי הממסדי, קבע בעל הטור, סלאמה אחמד סלאמה, כי "הנשיא בוש השתמש בנאומו על מצב האומה בשפה שאיננה שונה מן השפה בה השתמש בן לאדן בקלטותיו."[1]

 

ואולם, התגובה הקשה ביותר הגיעה מצדו של עורך היומון הלונדוני "אל-קדס אל-ערבי", עבד אל-בארי עטואן, שהשווה את בוש להיטלר. במקביל השווה עורך היומון המצרי הממסדי, "אל-אח'באר", גלאל דוידאר, את הנשיא האמריקאי לשיילוק וזאת לאחר שאניס מנצור, בעל טור ב"אל-אהראם", כבר קבע לפני כמה ימים כי היחס האמריקאי לשבויים המוחזקים בגואטאנמו גרוע מזה של היטלר כלפי "יריביו" מקרב היהודים והנוצרים.[2]

תחת הכותרת "נשיא פזיז וגס", כתב עבד אל-בארי עטואן: "לקחי ההיסטוריה מלמדים אותנו שהסיבה הבולטת ביותר להתמוטטותן של אימפריות היא הפזיזות של מנהיגיהן, כניעתם לתאוות ההתפשטות, וכניסתם למלחמות בכמה חזיתות בעת ובעונה אחת. אין ספק שכל הסיבות הללו, או לפחות מרביתן, תקפות לגבי האימפריה האמריקאית הנוכחית ולכן היא לא תהיה יוצאת מן הכלל.

 

הנשיא האמריקאי, ג'ורג' בוש, שהכל מסכימים שהוא פזיז וחסר ניסיון, הציג את עצמו בנאום לאומה... כמנהיג הצמא לשפוך דם ולהכריז מלחמה על חצי העולם, כדי להשביע תחושות נקם ומתוך כניעה להסתה הישראלית החולנית, שנובעת מן האינטרס של המדינה העברית, גם אם האינטרס הזה בא על חשבון השמדת העולם כולו.

משולש הרוע עליו דיבר הנשיא האמריקאי אינו מהווה איום אמיתי לביטחון ארה"ב ולאינטרסים שלה; ואולם, משולש זה, ובעיקר צלעותיו העיראקית והאיראנית, מסכן את שאיפות ההתפשטות הישראליות. שתי המדינות האלה רוצות לשים קץ להפרות הבוטות של זכויות האדם והחוק הבינלאומי בפלסטין הכבושה.

הנשיא בוש רוצה לפתוח במלחמה נגד עיראק ואיראן משום שהן שואפות להשיג נשק להשמדה המונית, אבל הוא אינו רואת את הנשק הנצבר בארסנל הישראלי, הגדוש בראשי חץ גרעיניים. הוא גם לא רואה את [נשק ההשמדה ההמוני] בארסנלים הסיני, הרוסי, וההודי...

 

נאומו המתלהם של הנשיא בוש מזכיר לנו את נאומיו של הנאצי אדולף היטלר. איומיו כלפי איראן ועיראק מזכירים לנו את איומיו של היטלר כלפי פולין וצ'כוסלובקיה. משום כך, על העולם כולו לפעול כדי לעוצרו ולשים קץ לפזיזותו לפני שהוא יטבע במלחמות הרסניות, שמולן תחשבנה מלחמות העולם הראשונה והשניה לצנועות.

זהו נאום של נשיא מובס המתנהג כאילו הוא נשיא מנצח. המלחמה האמריקאית נגד הטרור באפגניסטן רשמה, עד כה, אך ורק ניצחונות קטנים שאינם הולמים את המחיר היקר ששילמה, ויתכן שעוד תשלם ארה"ב כדי להשיג את מטרותיה...

הנשיא בוש משגר את איומיו אלה כדי להסתיר את המציאות הזו ולכסות על האבדות הפוליטיות והאבדות בנפש שלא פורסמו באפגניסטן, ועל הקיפאון הכלכלי. הוא פועל כדי להמשיך ולגייס את העם האמריקאי מאחורי הרפתקאותיו הכושלות...

 

הוא מנסה להטיל אימה על המדינות הערביות והאסלאמיות, ושם דגש על איראן משום שלה יש את ההשפעה הגדולה ביותר בהכשלת מזימותיו באפגניסטן. ואולם, מנהיגה העליון של איראן, עלי ח'מנאי, לגלג על האיומים האלה והזכיר לנשיא האמריקאי את האבדות המשפילות שספגה ארצו כאשר ניסתה לחרוש מזימות נגד איראן.

הנשיא בוש, באיומיו המטומטמים האלו, השיג את הנס של ההתקרבות האיראנית-עיראקית שרבים לפניו ניסו להשיגה ונכשלו. הוא יוצר חזית עולמית נגד מדיניות האימה שהוא מנהיג ללא כל הצדקה.

עיראק ואיראן אינן טאליבאן ואותו דבר תקף לגבי צפון קוריאה. יש להן נשק מתקדם, וניסיון תרבותי של אלפי שנים בעומק ההיסטוריה. אם שתי המדינות האלה תותקפנה, גורלן יהיה שונה מזה של הטאליבאן.

אם הנשיא האמריקאי איבד את עשתונותיו בשל מעשיו של אדם אחד דוגמת אסאמה בן לאדן, המנהיג ארגון שמספר חבריו אינו עולה על כמה מאות, מה יהיה מצבו אם הוא יתמודד מול ברית של איראן, עיראק, צפון קוריאה, סוריה, 'חמאס', ה'ג'יהאד', ו'חזבאללה', שיש להם היסטוריה עשירה של מאבק, מלחמות... וניסיון 'מפחיד' בביצוע פעולות בחו"ל?

 

הנשיא האמריקאי משחק באש. הוא משול לאדם בלתי מאוזן שניתן לו רובה והוא עומד לרדת לרחוב ולפתוח באש על העוברים והשבים. לכן, האנשים הנבונים בעולם צריכים למהר ולעצור אותו ולקחת ממנו את הרובה, לפני שיהיה מאוחר מדי.

אני מודה שאני חשתי כאב ואכזבה כשראיתי את נציגי העם האמריקאי [בקונגרס] מוחאים כפיים לנשיא בוש ותומכים באיומיו שבודאות יובילו לאבדות גדולות לאינטרסים של בוחריהם ויובילו את ארצם לפשיטת רגל ואולי אף להתמוטטות. ציר הרוע בעולם איננו איראן, עיראק, וצפון קוריאה, אלא אמריקה וישראל..."[3]

 

עורך "אל-אח'באר" המצרי, גלאל דוידאר, כתב תחת הכותרת "שיילוק וסחיטת הפלסטינים":

"אך טבעי הוא שהעולם מתפלא על ההתעקשות האמריקאית לתבוע מן הנשיא ערפאת ומן העם הפלסטיני עוד הקרבה ועוד ויתורים תמורת הלא כלום שנותן הצד הישראלי התוקף בברבריות [את הפלסטינים] וכובש ללא זכות את האדמה הפלסטינית, למרות כל החלטות האו"ם. מה שדורשים האמריקנים ובראשם הנשיא בוש מתוך היענות ללחצים ולהשפעה של ישראל ושל הלובי הציוני מזכיר לנו את שיילוק היהודי במחזה המפורסם של שיקספיר 'הסוחר מונציה', שהגרגרנות גרמה לו לרצות לקבל את בשר קורבנותיו לשם סיפוק יצר הניצול ורעבתנות השולט בו...

 

כמה אני מייחל שוושינגטון תיפטר מתסביך ההשפעה והסחטנות של הקול היהודי בבחירות [בארה"ב], תחזור לדבוק בערכים ובעקרונות המוסריים, תחזור לתפקידה כמגנת הצדק והלגיטימיות הבינלאומית ותלך בדרכו של האיחוד האירופאי...

מצד שני, הגיע העת שישראל תבין שהסרת המצור המוטל על מפקד העם הפלסטיני ומנהיגו, ערפאת, וישיבה עמו לשולחן המשא ומתן, תוך התנתקות מדרך המחשבה והשיטות של שיילוק, על מנת לשים קץ לכיבוש ולהקים מדינה פלסטינית – היא הדרך היחידה להפסקת האלימות ההדדית רווית הדם ולהשגת ביטחון והגנה לשני העמים – הישראלי והפלסטיני."[4]


[1] אל-אהראם (מצרים), 2.2.2002.

[2]  ראה דו"ח MEMRI: טרור באמריקה 51#.

[3] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 1.2.2002.

[4] אל-אח'באר, 1.2.2002