המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
טרור באמריקה (45): עבד אל-בארי עטואן תומך בבן לאדן
8/1/2002

טרור באמריקה (45):

 עורך "אל-קדס אל-ערבי" מביע תמיכה בבן לאדן 

                (8.1.2002)                                                             

 

עורך היומון הלונדוני, אל-קדס אל-ערבי, עבד אל-בארי עטואן, הפך לפרשן קבוע המציג את "העמדה הערבית" ב-BBC, ב-CNN ובערוצים בינלאומיים נוספים. במקביל, מופיע עטואן מפעם לפעם בערוץ הטלוויזיה הקטרי, "אל-ג'זירה". בהופעותיו אלה, מביע עטואן תמיכה מפורשת בבן לאדן ומרבה למתוח ביקורת על ארה"ב.

 

כחודשיים לפני ה-11 בספטמבר, 2001, הופיע עטואן בדיון בנושא "תופעת בן לאדן" באל-ג'זירה והגן על בן לאדן בטענה כי הוא אינו טרוריסט, אלא "מיסכן [תקוע] באפגניסטן, יושב בהרים... בגובה 3,000 [מטר] מעל פני הים בקור של 20 מעלות מתחת לאפס ושלג של חצי מטר..." באותה תוכנית האשים עטואן את ארה"ב שהיא טרוריסטית ש"השתלטה על העולם" וקבע כי "הדבר היחידי המסוגל לקלקל את הגלובליזציה הזו הן הפעולות המזוינות נגד השגרירויות... שהרי את הצבא האמריקאי לא ניתן להביס [בעימות ישיר]..."[1]

 

כעת, כשלושה וחצי חודשים לאחר ה-11 בספטמבר, שב עבד אל-בארי עטואן לבטא את תמיכתו בבן לאדן כאשר הוזמן להשתתף בפאנל שניתח את קלטת הוידאו האחרונה של בן לאדן. חברים אחרים בפאנל היו חאפט' אל-כרמי, העומד בראש מכון אסלאמי בלונדון ורוברט אוקלי, לשעבר שגריר ארה"ב בפקיסטן.

 

לאחר שידורה המלא של הקלטת, הגיבו חברי הפאנל, ועבד אל-בארי עטואן אמר, בין היתר, את הדברים הבאים:

 

"...בנוגע לפלסטין, הוא [בן לאדן] בחר בעיתוי הולם וטוב למתוח ביקורת על ארה"ב ועל צביעותה, מאחר שהיא שותקת ונותנת אור ירוק לפשעים שמבצע אריאל שרון... נגד עם חסר מגן... ולצידה עומדים המשטרים המשתתפים במזימה [לביצוע] מעשי הטבח האלו. הוא בחר בעיתוי טוב..."

 

בהמשך נשאל עטואן האם בן לאדן עושה שימוש שאינו נאות בבעיה הפלסטינית והשיב: "אני מתפלא על ההאשמות של עשיית שימוש וניצול, כלומר, עלינו לחזור ליסודות. הסוגיה הפלסטינית היא סוגיה של עם במאבק, זוהי סוגיה ערבית, זוהי סוגיה אסלאמית, זוהי סוגיה עולמית... כל עוד יש כיבוש ועושק, זכותך לגלות אהדה, לעמוד לצד המדוכאים ולהגן עליהם. אני מתפלא אפילו על כמה מן הפלסטינים האומרים לך שהם לא רוצים אותו [את בן לאדן], 'הוא לא מתאים לנו, אנחנו נבחר מי יתמוך בנו'. אנו תמכנו בדרום אפריקה ובמאבקה הצודק נגד הגזענות, תמכנו בוייטנאם ובמאבקה הצודק נגד העושק האמריקאי... כולם, אפילו סוטי המין [הכוונה לארגוני ההומוסקסואלים] תמכו בוייטנאם. איש לא יכול היה לבוא ולומר להם: 'אל תתמכו בוייטנאם כי אתם סוטי מין, או הומוסקסואלים כפי שנוהגים לכנותם היום..."

 

בהמשך נשאל עטואן האם בן לאדן הודה בדבריו באחריותו לפיגועים בארה"ב והשיב:

"אני חושב שעבר זמנם של הדיבורים על אחריות. ארה"ב הוציאה פסק דין וביצעה את גזר הדין ורק אחר כך החלה לחפש הוכחות. זה כמו שתוציא להורג אדם ולאחר מכן תחפש עדויות כדי להוכיח כי הוא ביצע את המעשה ולכן הגיע לו עונש מוות. ארה"ב משתמשת במטוסי 52-B ענקיים ומפציצה כפרים וערים. היא גם השתמשה בפצצות Daisy Cutter הענקיות שמשקל כל אחת מהן 15 אלף פאונד של חומרי נפץ שהיא משליכה על טורא בורא ועל המערות. אני חושב שבשלב הזה, הדיבורים על אחריות אינם מועילים כלל.

 

דרך אגב, שמתי לב בסרט הוידאו שהשיח' אסאמה בן לאדן לא הניע מספיק את זרועו השמאלית, הכתף שלו היתה קבועה... אני מקווה שהוא בסדר, אני מקווה שהוא לא נפגע בהפצצות האמריקאיות האדירות על עמדותיהם של האפגאנים הערבים באפגניסטן. הדבר היה ניכר בעליל. לאורך כל הסרט בחנתי את העניין הזה ואני מקווה שהוא בסדר. כוונתי היא שאמריקה ביצעה את גזר הדין וכעת אין זה מעניין אם היא מציגה הוכחות."

 

בהמשך, נשאל עטואן בנוגע לטענותיו של בן לאדן על פגיעות אמריקאיות באזרחים אפגאנים תמימים והשיב: "ראה, זוהי מלחמה ללא עדים. אני יודעים מה קורה במלחמה הזו על פי מה שמפרסמים האמריקאים... עד לרגע זה, למשל, איננו יודעים היכן נמצאת משפחתו של אסאמה בן לאדן, איננו יודעים, לדוגמא, היכן נמצא המולא עמר ומשפחתו, איננו יודעים מה מספר ההרוגים והפצועים במלחמה זו, איננו יודעים כמה אמריקאים נהרגו. בכל פעם שנופל הרוג אמריקאי, הם אומרים: Friendly Fire. כאשר נופל מסוק, הם אומרים כי זו היתה תקלה טכנית. המטוסים האמריקאים האלה אף פעם אינם נופלים כתוצאה מהתנגדות מן הקרקע. יתכן שהם יפלו מאש אמריקאית או בריטית, או כתוצאה מתקלה טכנית, אך בשום אופן לא מאש ערבית או מוסלמית. כבר ראינו את השקר שבטענות אלה כאשר ארגון אל-קאעדה והטאליבאן הציגו בפנינו בתחילת המלחמה את תמונותיהם של ההליקופטרים שנפלו ואת מספריהם הסידוריים.

 

 הם גם הראו לנו כיצד באו המטוסים האמריקאים והפציצו את המקום והעבירו את גופות ההרוגים והפצועים במהירות. אותו דבר קרה במלחמה העראקית, או למעשה המלחמה נגד עראק. גם שם הוטל איפול מוחלט על מספר הקורבנות [האמריקאים] וניסו להפחית [את המספרים שפורסמו] ככל שניתן. איש אינו אומר כמה אנשים נהרגו במלחמה הזו. ארה"ב הפציצה [שיירה] של ראשי שבטים מח'וסט שהיו בדרכם לברך את קרצ'אי. למרות זאת, הפציצו אותם המטוסים האמריקאים והרגו 65 מראשי השבטים. עד לרגע זה ארה"ב מתעקשת כי הם היו שייכים לארגון אל-קאעדה... גם זה שקר, גם זו הטעיה. מדוע ארה"ב אינה מודה שהיא הרגה אותם בשגגה?... מדוע מדביקים תמיד טעויות לערבים ולמוסלמים אבל האמריקאי הוא סופרמן שאינו שוגה לעולם, תמיד הוא פוגע במטרותיו, ולעומת זאת, כל מי שהורג אותם [את האמריקאים] הם טרוריסטים ופושעים?"

 

לקראת סוף התוכנית, אמר עטואן: "העובדה שבן לאדן עדיין חי קלקלה לאמריקאים את חגיגות הניצחון שלהם באפגניסטן... העובדה שהוא עדיין חי דחתה את התוקפנות האמריקאית נגד מדינות אחרות, כמו סוריה, עראק, תימן או סומליה. העובדה שהוא עדיין חי ושארגון אל-קאעדה מצוי בקשר [עמו] – וההוכחה לכך היא שהם הפיקו את הסרט הזה, צילמו אותו, הבריחו אותו לפקיסטן ומפקיסטן ל"אל-ג'זירה" בקטר – משמעות כל זה שהאחים בעראק, בסוריה, בחזבאללה, בתימן, ובסומאליה צריכים להיות אסירי תודה. אם בן לאדן היה נהרג בתחילת המלחמה, כפי שציפו האמריקאים וכמה מן המשטרים הערביים – שאללה יסלח להם – יתכן שהמלחמה היתה עוברת למדינות אלה והיינו רואים הפצצות של עראק, סוריה, לבנון, סומאליה, ותימן."[2]

 

בעקבות דברי התמיכה שלו בבן לאדן, ספג עבד אל-בארי עטואן ביקורת מטעם צלאח עיסא, בעל טור בשבועון המצרי העצמאי, "אל-מידאן" [1.1.2002], שכתב: "...אל-ג'זירה זימנה לדיון בנאומו של בן לאדן את המנהל של אחד המרכזים האסלאמיים בלונדון [חאפט' אל-כרמי] ואת עבד אל-בארי עטואן, עורך 'אל-קדס אל-ערבי', שאינו מסתיר בדברים שהוא כותב לאורך המשבר כולו את תמיכתו, או לכל הפחות, את אהדתו למעשה שעשה בן לאדן, ואינו מסתיר גם את רצונו להצדיק את המעשה הזה. הוא הוזמן לתוכנית באל-ג'זירה כדי להגיב על דברי השגריר האמריקאי לשעבר בפקיסטן [אוקלי] וכך נוצר מצב כאילו אנו, הערבים והמוסלמים, ניצבים כולם לצד מחנה בן לאדן וכאילו אין בקרבנו אנשי דת המתנגדים למעשה זה... האם ערוץ אל-ג'זירה מודע לכך שהוא פועל למען בן לאדן ומשרת אותו ובכך פוגע בשם הטוב של כולנו? אם אל-ג'זירה מודע לכך, הרי שזהו אסון, ואם הוא אינו מודע, הרי שהאסון גדול עוד יותר".

 

ואולם, במקביל, כתב העורך הראשי, עצאם אל-ע'אזי את הדברים הבאים: "העולם כולו כנוע, אינו מוחה ואינו מדבר, פרט לבן לאדן שהפך לאגדה במצפונם של צעירי העולם, בדומה לאגדת צ'ה גווארה של שנות השישים. תמונותיו של בן לאדן מופיעות כעת על מסכי הטלפונים הסלולאריים בידיהם של הצעירים, על הטישירטס, ועל מסכי האינטרנט. שמו מופיע על רבים מן המוצרים כעדות לאיכותם בשעה שתמונתה של אמריקה מופיעה על ניירות טואלט! אף אחד מצעירי העולם אינו מקווה שבן לאדן ייפול בידי הכוחות האמריקאים, למרות עשרים מליון הדולר שהוקצו כפרס למי שיסגירו. איש אינו מאחל לו את אותו הסוף של המהפכן גווארה. בן לאדן הפך לסמל להתנגדות לאימפריאליזם האמריקאי שבעריצותו הרס את הרי אפגניסטן בחיפושים אחריו. אם הערבים הכנועים רואים בו טרוריסט פונדמנטליסטי, הרי שהדורות הבאים יזכו אותו בכבוד לו הוא ראוי ויהפכו אותו לגיבור מיתולוגי שהביס את החזקה במדינות העולם כאשר הלם בסמלי עוצמתה: הפנטגון ושני מגדלי מרכז הסחר העולמי. הכל יכרעו ברך מול [המצבה] לזכרו ויסירו את כובעיהם, גם אם [האמריקאים] טוענים שבן לאדן הוא השטן. בן לאדן היה גיבור השנה הראשונה של האלף השלישי ללא מתחרה... אמריקה יצרה את בן לאדן כדי שיהיה קוץ בגרונם של הערבים, ובסופו של דבר הוא הפך לקוץ בגרונה!..."[3]

 



[1] אל-ג'זירה TV (קטר), 10.7.2001. לסיכום נרחב של אותה תוכנית ראה דו"ח MEMRI בנושא.

[2] אל-ג'זירה TV (קטר), 27.12.2001.

[3]  המאמרים מאל-מידאן צוטטו באל-קדס אל-ערבי (לונדון), 2.2.2001.