המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מצרי בפזורה: ליצור זהות מצרית ע"ח הזהות הערבית
28/1/2002

מצרי מן הפזורה: יצירת זהות מצרית על חשבון הזהות הערבית היא הדרך למודרניזציה של מצרים

 

בשנות העשרים והשלושים, ה"מצריות" המבוססת על העבר הפרעוני היתה אחת התנועות המובילות בקרב חוגי האינטיליגנציה במצרים. ואולם, במשך השנים, ובעיקר מאז ימי עבד אל-נאצר, מרכיב הזהות הערבי השתלט על הזהות המצרית, כפי שמעיד שמה הרשמי של מצרים: 'הרפובליקה הערבית המצרית'.

 

במחצית השניה של המאה העשרים, חזרו אינטלקטואלים ליברלים והעלו את הרעיון לפיו מצרים, כמדינת לאום, צריכה לפתח זהות מצרית מקומית המבוססת על העבר הפרעוני. ואולם, נושא זה כמעט ונעלם מן הדיון הציבורי בתקופה האחרונה.

 

כעת, שב והעלה את הנושא צובחי פואד, מנהל כתב העת "אל-מצרי" היוצא לאור באוסטרליה. במאמר שפרסם ביומון הלונדוני בשפה הערבית "אל-קדס אל-ערבי", תחת הכותרת "על הבכירים לשאול עצמם מדוע נכשלו בפיתוח ארצם: הגדרת הזהות המצרית היא הצעד הראשון בדרך למודרניזציה של מצרים", כתב פואד:

 

"מזה זמן, עלתה סוגית המודרניזציה של מצרים... רבים סבורים כי העברת טכנולוגיה מודרנית למצרים מהווה את הדרך היחידה להוציא את המדינה מבעיותיה הכלכליות והחברתיות ולהפוך אותה למעצמה או מדינה מתקדמת שאינה משתייכת ל[קבוצת] המדינות הנחשלות, שזכו לכינוי 'העולם השלישי'.

 

ברבע האחרון של המאה [העשרים], אימצו מצרים וממשלתה את הרעיון הזה ופתחו את שערי [המדינה] בפני כל המצאותיו של המוח האנושי בתחום המדע והטכנולוגיה. הפקידים הבכירים עודדו את המשקיעים להביא למודרניזציה של התעשיות המצריות ולייבא ציוד ומכשור מתקדם כצעד העיקרי בפיתוחה של מצרים.

 

ואולם למרבה הצער, למרות כל הציוד החדיש, המחשבים, רשתות האינטרנט, והלוויינים שברשותה, מצרים עודנה מהווה אחת ממדינות העולם השלישי הנחשל. מיליוני המחשבים שהיא ייבאה והציוד התעשייתי המתקדם לא הצליחו לבצע מהפיכה  תעשייתית, חקלאית, או אידיאולוגית במצרים או לשפר את תנאי המחייה. אדרבה, למרות כל המאמצים הרציניים ולמרות התעניינותם של הנשיא המנוח, אנור סאדאת ושל הנשיא הנוכחי, חוסני מבארכ, בפיתוח ובמודרניזציה של מצרים, הבעיות הכלכליות עדיין קיימות, סבלם של האנשים לא הסתיים ולא נראה כי המצב ישתפר בטווח הקרוב...

 

על פי השקפתי האישית, על הכל לחדול לרוץ לכל הכיוונים בטענה שהם מביאים מודרניזציה למצרים ולהתמקד במטרה אחת שתהווה נקודת פריצה והתחלה נכונה שתוביל למטרה המקווה. לדעתי, אין התחלה טובה יותר מאשר הגדרת זהות האדם המצרי, לאחר שזהות זו איבדה את מאפייניה ותכונותיה המקוריות, וכתוצאה מכך, זועזעה השתייכותו של המצרי למולדתו ולתרבותו השורשית אותה ירש מאבות אבותיו. הגדרת זהותו של האדם המצרי היא לדעתי הסוגיה החשובה ביותר בכל הנוגע למודרניזציה של מצרים.

 

זהותו של האדם המצרי השתנתה במחצית המאה האחרונה פעמים רבות. בכל פעם נכפתה זהות חדשה על האדם המצרי וקשריו עם בני מולדתו, עמי המדינות השכנות וממשלותיהן, כמו גם עם יתר המדינות בעולם, השתנו גם כן... כתוצאה מן השינויים שנכפו על זהותו של האדם המצרי, השתייכותו כמעט ואינה קיימת והיא כמעט ואיננה ידועה. האם הוא ערבי? האם הוא ערבי-מוסלמי? האם הוא מצרי-מוסלמי? האם הוא פרעוני? האם הוא פרעוני-קופטי? האם הוא מזרח תיכוני? האם הוא מצרי, ללא קשר לדתו?

 

איש אינו יכול להכחיש כי מצב רוחו של השליט [הערבי], שאיפותיו ונטיותיו ממלאים את התפקיד מרכזי בעיצוב זהותו של האדם המצרי הפשוט. כפי שראינו, הנשיא גמאל עבד אל-נאצר, חלם בתקופת שלטונו על מולדת ערבית מאוחדת עליה הוא ישתלט ולכן הוא כפה על עמו את הזהות הפאן-ערבית. הטרגדיה הגיעה עד כדי כך שהפקידים הבכירים ביטלו את השם 'מצרים' והחליפו אותו בשם 'הרפובליקה הערבית המאוחדת'. כך, באופן רשמי, האדם המצרי הפסיק להתקיים ואת מקומו תפס האדם הערבי. הזהות הערבית החליפה את הזהות המצרית.

 

עניינו המרכזי של הנשיא עבד אל-נאצר היה שחרור המשטרים הערביים מאותם שליטים שלא מצאו חן בעיניו. הוא נכנס לקרבות 'דון-קישוטיים' שלא היתה להם התחלה ולא סוף, על חשבון כלכלת מצרים והאזרח המצרי. המצב החמיר כאשר התהדקו יחסי מצרים עם ברה"מ והעם המצרי הערבי הפך לסוציאליסט המאמין ברעיונותיו של לנין הקומוניסט וקורא את הספרות הרוסית יותר מאשר את הספרות הלאומית!

 

לאחר מותו של הנשיא גמאל עבד אל-נאצר בתחילת שנות השבעים, בא הנשיא סאדאת והשיב למצרי את מצריותו, תוך שהוא מצרף אליה את המימד הדתי. המגמה החדשה הזו הביאה לשימוש של השליט בדת במטרה להגשים את מטרותיו הפוליטיות. היו שניצלו את ההזדמנות כדי להשתמש בזהות הדתית להרוויח מיליונים. התחלנו לשמוע על חברות [אסלאמיות] להשקעות כספים, על כלכלה אסלאמית, על כך שהדת היא הפתרון, וסיסמאות נוספות. באופן הדרגתי, גילינו שהזהות הדתית מחליפה את הזהות המצרית והופכת למצפון, למוח, לאידיאולוגיה ולמדיניות המצרית במצרים ובחו"ל, תוך שהיא נתמכת על ידי השליט עצמו ועל ידי מוסדות המדינה במטרה לכפות הגמוניה על העם המצרי ולא למען הערכים והעקרונות הנעלים של הדתות המונתאיסטיות. היתה זו הטעות הגדולה של הנשיא המנוח, אנור סאדאת, והיא שהובילה למותו.

 

אילו סאדאת היה מסתפק בהשבת הזהות המצרית למצריים ומתרחק מן השימוש בדת למטרות פוליטיות, לא היתה מצרים מגיעה למצבה המצער כיום מבחינה כלכלית וחברתית. אילו סאדאת היה מלמד את ילדי מצרים בתקופת שלטונו שהם בראש ובראשונה מצריים, לא היינו שומעים על קבוצות הטרור ההורגות, משמידות, ומשתוללות בשם הדת ולא היינו רואים כמה מצעיריה של מצרים משתתפים בפשע של הרס 'מרכז הסחר העולמי' ב-11 בספטמבר ופוגעים בשמה הטוב של ארצם, בכלכלתה ובתושביה.

 

הגדרת הזהות המצרית מהווה את אבן הפינה לבנייתה של מצרים, מצרים התרבותית, מצרים של העתיד... מצרים שמעמדה לא יהיה נמוך מזה של כל מדינה מתקדמת אחרת בעולם, כגון צרפת, גרמניה, או ארה"ב. הגדרת הזהות של האדם המצרי אינה צריכה להיות כפופה לאמוציות ולמצב הרוח של השליטים, משום שבכל פעם שמשתנה זהותו של האדם המצרי, משתנות שאיפותיו ומטרותיו והמחיר כבד מנשוא...

 

אני מייחל ליום שבו זהותו של האדם המצרי תהיה מצרית ותו לא, ללא קשר לדתו: מצרי, צאצא הפרעונים שהקימו את התרבות הראשונה בהיסטוריה של המין האנושי; מצרי המשתייך לכל המין האנושי בכל רחבי העולם; מצרי המכבד את האחרים ומעריך אותם, פותח את ליבו אליהם ומקדם אותם בברכה במולדתו; מצרי הקושר קשרים עם העולם לא על בסיס הדת והאמונה אלא על בסיס אינטרסים משותפים לתועלת הדורות הבאים של מצרים ושל עמי העולם. המצרי היה קיים על אדמת מצרים לפני בוא האסלאם, הנצרות והיהדות – לפני שנודע לעולם דבר קיומן של מדינות ערביות, אסלאמיות, יהודיות או נוצריות.

 

מדוע, אם כן, שלא תהיה זהותו של האדם המצרי מצרית ותו לא? אני חושש לומר שכל הניסיונות לבצע מודרניזציה של מצרים נידונים לכישלון בטרם יבינו המצריים את זהותם האמיתית ויגדירו את השתייכותם וידעו מה מאחד אותם ומה מפורר אותם".[1]

 



[1] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 23.1.2002.