המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
פעילות האסלאמיסטים בארה"ב בשנות השמונים והתשעים
8/12/2004

 

עדות על פ האסלאמיסטים בארה"ב בשנות השמונים והתשעים

 

במאמר שכתב על המחשבה 'הג'יהאדיסטית' באסלאם מתאר ד"ר אחמד בן מחמד אל-עיסא הכותב ביומון הסעודי "אל-ריאץ'" את חופש הפעולה הנרחב שממנו נהנו הקבוצות האסלאמיסטיות בארה"ב בשנות השמונים והתשעים, בשעה שבעולם הערבי והמוסלמי הן היו נתונות למעקב ולפיקוח. לדבריו, דרך המחשבה 'הג'יהאדיסטית' פגעה בכל האינטרסים של המוסלמים והיא מובילה אותם לאבדון ולכן חייבים חכמי הדת לנקוט עמדה נחרצת שתפקיע את הג'יהאד מידי הקיצוניים.[1] להלן חלקים מן המאמר:

 

"לפני כשש עשרה שנה יישבנו קבוצה של צעירים בעיר אוקלהומה-סיטי בארה"ב סביב השיח' לוחם הג'יהאד עבדאללה עזאם לאחר תפילת הצהרים והקשבנו בלהט לחדשות הג'יהאד באפגניסטן, אשר ריתקו את תשומת לב המוסלמים באותה תקופה.[2]  הפגישה התקיימה בזמן שנערכה ועידת איגוד הנוער המוסלמי הערבי, שנהנה מהגמוניה בפעילות הגיוס האסלאמי באמריקה... השיח', כידוע, היה מבין האישים הערבים הראשונים שהשתתפו בג'יהאד באפגניסטן ומבין האישים המכובדים ביותר בקרב לוחמי הג'יהאד האפגאנים בשל מאמציו לקרב בין ההנהגות המסוכסכות ולגייס את העולם הערבי לתמוך בלוחמי הג'יהאד  בכסף ובאנשים. היינו קבוצה של לא יותר מעשרים צעירים ממדינות שונות והיו בנו רצון ותשוקה להכיר את חדשות הג'יהאד... היה בנו שכנוע נאיבי כי מפקדי הג'יהאד לא יפלו למלכודת הניסיונות לגרום לפירוד ולמאבק ביניהם, שהרי 'לוחמי הג'יהאד למען אללה' אינם  מתפתים אחר זוהר השלטון ואחר אינטרסים ארציים בהיותם נעלים יותר וגדולים יותר מזוהמת העולם הזה ומהנאותיו. הגיון זה סחף את זירה האסלאמית באותו הזמן וצעירים רבים המביטים בבעיות המוסלמים מרחוק ובראיה אידיאליסטית שאינה מתאימה למציאות כיום עדיין מאמינים בו...

 

השיח' [עבדאללה עזאם] נחשב כשייך לאחים המוסלמים, אך יחד עם זאת הוא היווה מעצור בפני הקיצוניות של רבים מלוחמי הג'יהאד הערבים ונטייתם כלפי צד זה או אחר [בזירה האפגאנית]. כאשר הוא נהרג מספר חודשים לאחר מפגש זה... נסחפו צעירים ערבים רבים לעבר קיצוניות, הגזמה והאשמת [מוסלמים] בכפירה והפכו לגורם מפצל במקום להיות גורם מלכד... ביום שבו ראיתי את השיח' בפעם הראשונה ציפיתי שהוא יהיה אורח הערב שארגן האיחוד האסלאמי של הסטודנטים הפלסטינים לשם תמיכה בג'יהאד בפלסטין, שהרי הוא נולד וגדל בפלסטין ויש לו עבר של פעילות אסלאמית בפלסטין. ואולם התאכזבתי כאשר הופיע על הבמה השיח' אחמד אל-קטאן, מפיץ האסלאם המפורסם מכווית, בבגדים פלסטיניים ועם הכפיה המפורסמת. הופעת השיח' אל-קטאן והשתתפותו עם הקהל בשירים מתלהבים הפכה את הסצינה יותר קרובה להתבדחות ולשעשוע מאשר להעלאת רמת המודעות לחשיבות ה'ג'יהאד', להכרח שבו ולאתגריו. הועידה היתה ביטוי לסיסמאות פוליטיות של כרזות מפלגתיות ממקומות שונים ברחבי העולם הערבי והאסלאמי. רוב המפלגות האסלאמיות השתתפו בועידה ובראשן תנועת האחים המוסלמים במצרים והמפלגות האסלאמיות הקשורות לה מבחינה רעיונית ומעשית בסודאן, תוניס, אלג'יר, מרוקו, כווית, ירדן, פלסטין ומדינות נוספות.

 

שנה אחר כך פנינו לשיקאגו כדי להיות נוכחים בועידה אחרת של אגודת הקוראן והסונה. ציפינו שהועידה תהיה טובה יותר מקודמתה ונמצא בה את מבוקשנו: תזה אסלאמית זהירה הקולטת את הדברים המדאיגים את האומה, את בעיותיה ואתגריה ונקודת מוצאה היא דרך פשרה אמיתית. ואולם הופתענו [לגלות] שתוכנית המפגש וההרצאות העיקריות שקועות בסגירות ובמחשבה נחשלת... כל מי שהיה רחוק מהשפעת הקבוצה הסלפית [הפונדמנטליסטית]... מבין כשהוא שומע הרצאות אלה את התהום הפעורה המרחיקה שיח'ים אלה מרמת המחשבה של המוסלמי המודרני אשר רואה, קורא ושומע את תרבויות העולם ואת חדשות העולם וקידמתו המדעית והתרבותית.

 

אמריקה ואירופה היוו באותה תקופה זירה פתוחה לכל גווני הזרם האסלאמי לייסוד אגודות וארגונים שיביעו את מחשבתם ויאבקו עם [ארגונים] אחרים, וזאת בשעה שבמדינות העולם הערבי והאסלאמי הם היו תחת פיקוח ומעקב. בתוך תוהו ובוהו רעיוני זה צמחה המחשבה של קבוצות ה'ג'יהאד' במצרים, באלג'יר בלוב ובמדינות אחרות בעולם הערבי שמצאו באדמת אפגניסטן קרקע פורייה לפעילות, להתארגנות ולאימונים... [קבוצות אלו] התאחדו בפברואר 1998 תחת השם 'החזית האסלאמית העולמית למלחמה ביהודים ובצלבנים'.

 

לאחר שנכחתי במספר ועידות אסלאמיות ועקבתי אחר חלק מן הפעילות האסלאמית באותה תקופה, שנחשבה לתור הזהב של הפעילות האסלאמית באמריקה, ציפיתי שהפעילות האסלאמית תגיע למבוי סתום ולתוצאות הרות אסון כתוצאה מן הפריצה קדימה מבלי לבסס מחשבה פשרנית מאופקת ומבלי שיתקיים מקור סמכות אסלאמי שאליו יפנו הארגונים והמפלגות הללו בשעת מחלוקת. ואכן זה מה שקרה בפועל, שכן מספר שנים לאחר מכן פרץ [לעולם] רעיון ה'ג'יהאד' האסלאמי, שאני מכנה [רעיון] 'ההתאבדות' האסלאמית, והיוה חזית בסיסית של הפעילות האסלאמית; הוא יצא משליטת חכמי הדת ובעלי הדעה והתרחק מכל הגיון או פרשנות בריאה של המציאות המודרנית...

 

המחשבה ה'ג'יהאדיסטית' הרסה את האפשרות להקים מדינה אסלאמית אמיתית באפגניסטן... [משום] שהציתה את חילוקי הדעות שהיו קיימים מלכתחילה מאז הקמת מפלגות הג'יהאד האפגאני... המחשבה ה'ג'יהאדיסטית' הרסה את פעילות ההטפה האסלאמית בצפון אמריקה ובאירופה לאחר שרשרת של מעשי טרור... [שגרמה לכך] שנחקקו חוקי חירום וחוקים למלחמה בטרור ו[נוצר מצב] שהפועלים למען האסלאם הפכו להיות נאשמים ונרדפים מבלי להתחשב באזרחויותיהם ובמטרותיהם. המחשבה 'הג'יהאדיסטית' הרסה את הישגי ההטפה האסלאמית ואת תוכניות הצדקה האסלאמיות באפריקה כאשר ביצעה שורת פיגועים אויליים בקניה, בטנזניה ובקנשסה [בירת זאיר]. המחשבה 'הג'יהאדיסטית' הרסה את הישגי המאבק הפלסטיני הלגיטימי... כאשר העניקה לשרון אור ירוק לטאטא את כל היסודות העיקריים של הרשות הפלסטינית ואת השפעתה הפוליטית והמוסרית במוסדות הבינלאומיים... והנה [כיום] המחשבה 'הג'יהאדיסטית' מצפה לג'יהאד בעיראק ודוחפת צעירים רכים ממדינות מוסלמיות שונות למערכה אבודה...

 

אחד המאפיינים החשובים ביותר של המחשבה 'הג'יהאדיסטית' הוא שהיא נוצרה כתגובה שלילית למצב התסכול והייאוש שבו חיים המוסלמים ולכן היא פורצת באמצעות מעשי טרור בלתי אחראיים ובלתי מוסריים שנועדו להלחם בכופרים מבלי לקחת בחשבון את התוצאות. המחשבה 'הג'יהאדיסטית' אינה קוראת את ההיסטוריה ואת הגיאוגרפיה, אינה מכירה את סיבות הניצחון וגורמי התבוסה, אין לה כלים לניתוח הגיוני [של המצב] והיא אינה מכירה את חשבון הרווח וההפסד... להערכתה פיצוץ פה וקרב שם בנשק פרימיטיבי וללא הכנה ותכנון יכולים להשיב את כבוד האומה... למחשבה 'הג'יהאדיסטית' אין תוכנית פוליטית שהרי לו היתה בעלת תוכנית – כגון הקמת מדינה אסלאמית - היא היתה שומרת על אפגניסטן לאחר נפילת קאבול והשתלטות לוחמי הג'יהאד על השלטון, או שהיתה שומרת על 'האמירות האסלאמית' לאחר שהטליבאן השתלטו על השלטון והיו מעניקים לה הזדמנות לזכות בהכרה בינלאומית וליצור קשרים פוליטיים וכלכליים עם מדינות העולם...

 

למחשבה 'הג'יהאדיסטית' אין שיח תקשורתי מקובל ואין לה ידידים בעולם... היא סבורה כי צדקתן של בעיות המוסלמים מספיקה להכרעת העימות תוך שהיא עוצמת עין או שאינה מכירה את המחלות, הפגמים והחולשה של המוסלמים, של מדינותיהם ושל מוסדותיהם... המחשבה 'הג'יהאדיסטית' משווקת את תיאוריית הקונספירציה להמונים ולפתאים ולאחר שבאים להגנת הצעירים 'לוחמי הג'יהאד' [וטוענים שהם אינם אשמים בפיגועים] ושמי שמבצע מעשים אלו הם סוכני הציונים והצלבנים – [לאחר זאת] נחשפת מעורבותם המלאה [של לוחמי הג'יהאד] במעשי הטרור, הסכסוך, החבלה ורצח החפים מפשע.

 

המחשבה 'הג'יהאדיסטית' מובילה אותנו כיום לתהום שרק אללה יודע את ממדיה... חכמי הדת נדרשים לנקוט עמדה היסטורית נחרצת ולהחזיר [לידי כלל המוסלמים] את 'סוגיית הג'יהאד' מידי המסיתים הללו שבכל משבר העובר על העולם האסלאמי קוראים ל'ג'יהאד' ומנצלים את הרגשות הסוערים בקרב ציבור המוסלמים כדי להסית נגד כל קול שקט ומאוזן הפועל למען המוסלמים ומרחיקם מן האסונות והפגעים..."



[1]  אל-ריאץ', סעודיה, 30.11.2004.

[2]  עבדאללה עזאם - האידאולוג של "אל-קאעדה" ומי שהיה (עד הריגתו בשנת 1989) "מורהו הרוחני" של אסאמה בן לאדן. במרכז הגותו של עזאם: הדגשת מרכזיות "הג'האד העולמי" והחובה האישית החלה על כל מוסלמי לשחרור אדמות האסלאם משליטת ה"כופרים".