המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
התבטאויות אנטי-אמריקאיות בתקשורת הפלסטינית
4/1/1999

התבטאויות אנטי-אמריקאיות בתקשורת הפלסטינית

 

למרות ההתחממות ביחסי ארה"ב והרשות הפלסטינית ולמרות האהדה הרבה לה זכה הנשיא קלינטון בעת ביקורו בעזה, נמתחת עליו ביקורת בוטה בביטאון הרשות הפלסטינית, אל-חיאת אל-ג'דידה ובתקשורת הפלסטינית בכלל בשל ההתקפה בעיראק. בימים האחרונים אף החלו בעלי הטורים בעתון להשוות את ממשל קלינטון לנאציזם:

 

ח'ירי מנצור במאמר שכותרתו "השמדה למען הצלה":

"... על פי מטרותיה המוצהרות של וושינגטון, הצלתה של עראק והדמוקרטיזציה של שלטונה ייעשו באמצעות מנות רעל שישמידו את עראק באופן יסודי מצפונה ועד דרומה... היטלר ומוסוליני, ולאחרונה גם פינושה, לא היו גרועים יותר מן הקיסרים החדשים [הכוונה לראשי הממשל האמריקאי] ברצח ילדים ובהרס תשתיתן של תרבויות שורשיות. משום כך הפך ה'נאציזם' משם ייחודי של קבוצת בני אדם בעלי אידיאולוגיה מסוימת, למונח כללי שניתן להשתמש בו במסגרות אחרות ובתקופות היסטוריות אחרות. הנה עדים אנו בדורנו, אשר לא מכבר חיסל את הנאציזם, לשובו של העידן [הנאצי] תחת כותרות אחרות..."[1]

 

בעל הטור מוסא אבו כרש טוען כי בדומה ליהודים ולישראל, שאינם יכולים לסלוח לגרמנים על מעשי הטבח והסבל שסבלו מידי הנאציזם ההיטלראי, כך גם הפלסטינים אינם יכולים לסלוח לקלינטון על הריסתה של עראק - למרות ביקורו החיובי בעזה - שכן גם הם עצמם נכוו מאש המטוסים האמריקנים.[2]

 

ואילו עורך אל-חיאת אל-ג'דידה, חאפט' אל-ברע'ות'י תוקף במאמר שכותרתו "השועל הנוכל" את ראש צוות הפקחים של האו"ם ריצ'ארד באטלר וקובע כי "באטלר הוא יורשו של היטלר והוא ממציא טענות שווא במטרה לתקוף את עראק, להנציח את המצור, להרעיב את הגדולים ולהשמיד את הקטנים..."[3]

 

החוקר וההיסטוריון הפלסטיני אחמד צדקי אל-דג'אני משווה בראיון המתפרסם בבטאון הרשות הפלסטינית בין התנהגות הממשל האמריקאי כלפי הפלסטינים והתנהגות האבות המייסדים של האומה האמריקאית לתושבים האמריקאים המקוריים. אל-דג'אני קובע כי "הסכם ויי ריוור נתן ביטוי לדרך "ההסדר" בה נוקטים האמריקאים, דרך ששורשיה נעוצים ביחסם ההיסטורי של הלבנים האירופאים הפרוטסטנטים, הואספס, לעם היבשת האמריקאי המכונה אינדיאנים. הם גזלו את אדמתו שלב אחר שלב. חוקר ההיסטוריה האמריקאית יכול לשים לב לשימוש החוזר שנעשה בתהליך ההסדר הנוכחי במונחים כגון "אוטונומיה", "ממשל עצמי", "שטחים" ללא ה' הידיעה, "אדמות במחלוקת" וכולי. כמו כן ניתן להבחין בדמיון בשיטת המשא ומתן ובאי כיבוד ההסכמים והפרת זכויותיהם של בעלי המולדת המכונים "התושבים המקומיים" במקום "עם הארץ".[4]

 

 במכתב פומבי בשבועון ה'חמאס' אל מנהיג מפלגת ש"ס בישראל, הרב עובדיה יוסף מגיב עטא אללה אבו אל-סבח על דבריו כי: "קלינטון צריך לנשק את רגלינו כפי שכתוב בתורה, ואל לנו לשיר לו הללויה".

 

אבו אל-סבח פונה אל עובדיה יוסף בשאלה "מה רע עשה [לך] הפושע הזה [קלינטון], שהרס את עראק, הפך את בשר ילדיה לפחם וקרע לגזרים את גופות נשותיה. האין הדבר משרת אותך, יא עובדיה? במה חטא [לך] כאשר מסר את לועות הרי הגעש שלו ואת כלי מלחמתו בידיו של ויליאם כהן היהודי וכאשר פעל בנוכלותו, בשפלותו ובשנאתו באמצעות נקבת-העקרב הזקנה מוכת הגרבת, אולברייט היהודיה, ובאמצעות שמונים מאנשיו הבכירים היהודיים, שהתמחו בהצתת אש המלחמות...

 

יא עובדיה, אביה של ש"ס של השנאה והבגידה: אני משביעך באללה, כיצד אתם מבינים את משמעות זכויות האדם? וכיצד מבין [מונח זה] הצעצוע שלכם [קלינטון]? מהי הדת אשר אתם מאמינים בה? האין היא דת הג'ונגל, ההרס והחורבן?

 

אמור לי בשם אלוהיך, מה אתם רוצים מן האנושות? השאלה עשויה להשמע נאיבית, שכן התשובה לה ידועה, היא כבר מופיעה בהוראות התלמוד שלכם, בפרוטוקולים שלכם [הכוונה לפרוטוקולים של זקני ציון] ובהודעותיהם של ויליאם כהן ובן חסותו העלוב, טוני בלייר. ארבע מאות הטילים [שפגעו] בכבדיהם של ילדי עראק ומטוסי ה -B 52 , הפגזים והטומהוקים כתבו את התשובה על חלקי גוויותיהם של נערי עראק...

 

אומות רודניות נשמדו [למרות] שהיה להן כוח רב יותר מאשר לכם [היהודים] לפי הקריטריונים של זמנן והן היו קטלניות יותר ורודניות יותר [ואף על פי כן] הן אבדו... חלפו [מן העולם] בני עאד ובני ת'מוד [עמים שעל פי הקוראן התקיימו בתקופה הטרום-אסלאמית וחלפו מן העולם] וכך גם  פרעה ונמרוד וכמוהם ג'ינג'ס חאן, הולגו, ותימור לנג. חלפו מן העולם גם הטאטרים וגם אתם תאבדו [באותה דרך] וכך יאבד גם הזנאי הטיפש [קלינטון], אפילו אם ינשק את רגליך אלף פעם...  אכן עזרת אללה קרובה... ואתה עוד תראה...

 

ולסיכום, אל תהיה ברכת אללה עליך ולא שלומו, לא רחמיו ולא ברכותיו, אלא כל זעמו וקללתו [עליך].[5]"



[1] אל-חיאת אל-ג'דידה, 31.12.1998

[2] אל-חיאת אל-ג'דידה, 20.12.1998

[3] אל-חיאת אל-ג'דידה, 18.12.1999

[4] אל-חיאת אל-ג'דידה, 4.1.1999   

[5]  אל-רסאלה, 31.12.1998.