המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ליבראלים ערבים על הקמת בית דין בינ"ל לפשעי טרור
25/11/2004

 

הויכוח בקרב ליבראלים ערבים על הקמת בית דין בינלאומי לפשעי טרור

 

בעשרים וארבעה באוקטובר 2004 פורסמה באתרי האינטרנט הליבראליים www.elaph.com  ו-  www.metransparent.com עצומה של "הליבראלים הערבים" הקוראת לאו"ם להקים בית דין בינלאומי, שישפוט לא רק את הטרוריסטים, אלא בראש ובראשונה את חכמי הדת המסיתים לרצח ולשנאה באמצעות חוות הדעת ההלכתיות שהם מפרסמים המתירות שפיכות דמים.[1] כשלושת אלפים חתימות של אינטלקטואלים ערבים ומוסלמים נאספו בימים הראשונים לפרסום העצומה ומחבריה מבקשים לאסוף עשרת אלפים חתימות עד סוף דצמבר ואז להגישה לאו"ם בראשית ינואר 2005.[2]


העיתונאי והחוקר הירדני, ד"ר שאכר אל-נאבולסי, שיזם את העצומה וחיבר את נוסחה יחד עם האינטלקטואל התוניסאי אל-עפיף אל-אח'צ'ר ויחד עם שר התכנון העיראקי לשעבר, ד"ר ג'ואד האשם, התייחס לתוכנה ולעיתויה של העצומה:

 

"העצומה היא סיכום עמדותיהם הישנות של הליברלים החדשים ביחס לטרור ואין בה חדש... היא נכתבה לאחר שהליבראלים הערבים הרגישו כי התוהו ובוהו רווי הדמים המקבל לגיטימציה מצד שיח'ים המפרסמים חוות דעת הלכתיות ["פתוות"] התרחב והתעצם... סכנת הפתוות הצבאיות הדתיות למען הטרור הפכה לסכנה כללית הסוללת את הדרך למלחמת אזרחים סוחפת בעולם האסלאמי ולמלחמות דת עולמיות, שהן המטרה הסופית של הטרור הפונדמנטליסטי הדתי...

 

מרבית האינטלקטואלים הערבים המסורתיים עמדו לצד הטרור וחלקם תומכים בו אפילו כעת. מי שקורא את מאמריהם בעיתונים הרשמיים והלא רשמיים, המפלגתיים והבלתי מפלגתיים, מקבל את הרושם האחד והוא [שהם חושבים כמו] אחמד מג'די חסין, מזכ"ל מפלגת 'העבודה' המצרית שאמר בעיתון 'אל-שעב' בשמונה באוקטובר 2004 כי פעולות אלה [פיגועי הטרור בסיני] השיבו את הכבוד, הגדולה והפאר לאומה הערבית... הליבראלים החדשים הבחינו כי קצרה ידם של השלטונות הערביים מלעקור את הטרור מהשורש. המקסימום שהשלטונות הערביים יכולים לעשות הוא להשקיט את חוליות הטרור אשר תוך זמן קצר יתססו שוב... השאלה שצריכה להישאל אינה מדוע נכתבה העצומה כעת, אלא מדוע התאחר פרסומה עד עתה, לאחר שהעולם הערבי טבע בדם הטרור..."[3]

 

הויכוח הפנימי

כשבוע לאחר פרסום העצומה התעורר סביבה ויכוח בקרב הליבראלים. בשלושים באוקטובר 2004 התפרסמה ב"אילאף" כתבה תחת הכותרת "פיצול במחנה הליבראלים החדשים", בה נטען כי חשובי החתומים על העצומה מסתייגים ממנה, והבולט שבהם הוא ד"ר מחמד עבד אל-מטלב אל-הוני, מייסד "המוסד הערבי לחידוש מחשבתי", אשר על פי אילאף "נחשב לאביה של העצומה".

 

על העצומה לכלול לא רק ליבראלים

לדברי אל-הוני, "טעות היא לפרסם את העצומה בשם 'הליבראלים הערבים' משום שבחברות הערביות יש הרבה אנשים חוץ מן הליבראלים, שהם בעלי נטיות הומניטאריות המגנים על זכויות האדם ובהם דמוקרטים, רציונליסטים, נאורים, מרקסיסטים, סוציאליסטים, מתנגדי הגלובליזציה הנוכחית ואסלאמיסטים מתונים והם יכולים לחתום על עצומה זו..."

 

על העצומה להתייחס לכל טרור לאו דווקא לאסלאמי

עוד טען אל-הוני: "איננו יודעים מדוע מבקשת העצומה לחשוף את קלון התנהגות חכמי ההלכה של הטרור המוסלמים בלבד ולעזוב את חכמי ההלכה של הטרור מן הדתות האחרות. מן הראוי היה לדרוש ממועצת הביטחון להכריז על כל חוות דעת הלכתית המתמקדת באמירות דתיות המפיצות את רוח השנאה והעוינות ומצדיקה ומעודדת מעשי רצח בשל הבדלי דת, מין או השקפה פוליטית כפשע... [בנוסף] הקריאה לטרור וההסתה לחיסול יריבים, לגירושם או להפחדתם עשויה להישען על אידיאולוגיה דתית, כמו במקרה של חכמי ההלכה של הטרור המוסלמים, והיא עשויה להישען על לאומיות שוביניסטית או על מקורות קנאים אחרים. לפיכך, מן הראוי היה שהעצומה תדרוש כי כל הפעולות [האלימות] הנסמכות על מקורות דתיים או לא דתיים יחשבו כפשע".

 

אל-הוני הוסיף כי "הואיל ומטרת העצומה היא שתפורסם החלטה של האו"ם שתהיה עולמית ולא אזורית, מן הראוי היה לקרוא לכל הוגי הרוח והסופרים בעולם ולכל המגנים על זכויות האדם לחתום עליה כדי שהיא תהיה בעלת משקל עולמי שיקל על מועצת הביטחון לנקוט בצעדים הנחוצים."[4]

 

על העצומה להתייחס ספציפית גם ל'טרור הישראלי'

ביקורת חריפה על העצומה הושמעה גם על ידי בעל הטור הסעודי, מחמד בן עבד אל-לטיף אאל אל-שיח', שטען כי העצומה היא "שערוריה". לדבריו, "כולנו נגד הטרור, הרצח, ההרס, שפיכות הדמים, ניצול הדת להפצת תוהו ובוהו וזעזוע יציבות החברות וביטחונן. כמו כן, אנו מאמינים אמונה מוחלטת כי לטרור אין הצדקה... אך הדבר אינו פוטר אותנו בשום אופן מלקרוא את המציאות באופן הגיוני ואובייקטיבי ואחר כך לשפוט מציאות זו ללא משוא פנים... אינני סבור שיש ערבי או מוסלמי, כולל החתומים על העצומה... שאינו מסכים עמנו כי הטרור הישראלי... שמבצעת ממשלת ישראל מדי יום בפלסטין לעיני מועצת הביטחון 'המכובדת' - הוא על פי כל קני מידה גם כן טרור. מדוע, אם כן, 'בחרו' מחברי העצומה מקרים מוגבלים ושמות [של טרוריסטים] אסלאמיים וערביים בלבד...

 

אינני רוצה שיובן ממאמרי שאני תומך ב'טרור' או במי שקוראים לו בקרבנו... אדרבה, אני סבור בכל תוקף כי המאבק במחשבה סוטה זו ורדיפת עמודי התווך שלה והקוראים לה, אף אם הם עוטים כסות דתית, הם מבין החובות החשובות ביותר שלנו... ואולם כדי להעמיד דברים על דיוקם, יהיה צודק לומר כי הטרור, הרצח וההרס אחד הם. מי ששוחטים אנשים בעיראק כשם ששוחטים כבשים, אינם שונים כלל מאלו ששוחטים אנשים בפלסטין. ההבדל הוא שאלה מתהדרים בלבוש האסלאם והם רחוקים ממנו ביותר והאחרים מביאים כתירוצים אגדות שקריות מן התורה המתירות להם לשחוט ולהרוס בפלסטין. התוצאה היא אותה תוצאה בדיוק. מדוע, אם כן, אנו מבקשים מהאו"ם לרדוף, לשפוט ולהעניש את אנשינו, ואיננו דורשים לרדוף ולהעניש את הישראלים? האם קיפוח בני אומתנו והניכור כלפיהם הגיעו לרמה כזו?"

 

העצומה פוגעת בחופש הביטוי

אאל אל-שיח' הוסיף ושאל במאמרו: "האם 'המחשבה הליבראלית', אשר [מחברי העצומה] טוענים שהם משתייכים אליה, [מתירה] 'להסית' נגד אחרים...

 

אני משוכנע שעצומה זו – [שהינה בגדר] 'שערוריה' – תהיה הניצוץ שיצית את האש ורק אללה יודע את היקף ההשלכות והדרישות שיבואו בעקבותיה. ההיסטוריה והניסיון עם האו"ם לימדו אותנו כי המוסר הכפול הוא אחד 'העקרונות' החשובים ביותר של האו"ם, ובמיוחד של מועצת הביטחון,  בהתייחסותם לעמים הערבים והאסלאמיים. העצומה מעניקה [למערב] שעת כושר… והוא ינצל את ההזדמנויות לתקוף אותנו שוב ושוב, בטענה שהוא נאבק בטרור. זאת בשעה שהוא משתמש בזכות 'הוטו' בגלוי וביהירות נגד כל החלטה שכוללת אפילו רק 'גינוי' לטרור שמבצעת ישראל בפלסטין…"[5]

 

התגובה לביקורת: הליבראלים הערבים אינם גוף מסודר  

מאמרי ביקורת אלו עוררו תגובות רבות. שאכר אל-נאבולסי הביע את פליאתו מן המאמר ב"אילאף", וטען שאין פילוג בקרב הליבראלים הערבים, מכיוון שהליבראלים אינם מאורגנים כמפלגה מסודרת או ארגון פוליטי ולכן גם אין ממה להתפלג: "הליבראלים החדשים אינם מוסד, איגוד, ארגון, מפלגה, תנועה, מועדון או קבוצה מוגבלת של אינטלקטואלים, אלא הם קבוצה של רעיונות ליבראליים המאמינים בחרות, בדמוקרטיה, בגלובליזציה, בחילוניות ובחברה האזרחית והם נגד אלימות, טרור ושימוש בכוח כדי לפתור סכסוכים בין עמים, ובמיוחד כאשר מאזן הכוחות מופר. לקבוצה זו אין אב ואם, אין מנהיג ואין מועצת מזכירים או תקציבים. כל מי שמאמין ברעיונות אלה שייך לליבראלים החדשים..."

 

העצומה מקיפה אינטלקטואלים מכל המגוון התרבותי הערבי

בהתייחסו לטענה של ד"ר אל-הוני שהעצומה לא היתה צריכה להיות מוגבלת לליבראלים בלבד, ענה אל-נאבולסי: "[מה שאל-הוני דורש] הוא מה שקרה בפועל, שכן הגיעו אלינו חתימות מכל המגוון התרבותי הערבי הן מהימין, הן מהשמאל והן מהמרכז... אל-הוני הציע כי העצומה תהיה עולמית ושיחתמו עליה כל האינטלקטואלים בעולם. זו דרישה חולמנית, דמיונית ואידיאלית ביותר שאין לה בסיס במציאות ואין אפשרות ליישמה. סירבנו שמערבים יחתמו על העצומה כדי שלא יאשימו אותנו שאנו צלבנים וסוכנים [של המערב] ושאנו קושרים קשר עם סופרים ואינטלקטואלים מערביים לא ערבים ולא מוסלמים הרוחשים איבה ושנאה לערבים ולאסלאם..."

 

על המוסלמים לדרוש דין וחשבון קודם כל מעצמם

אל-נאבולסי הוסיף ואמר: "גם מחמד אל-הוני וגם מחמד עבד אל-לטיף אאל אל-שיח' מחו על כך שהעצומה דרשה את העמדתם לדין רק של חכמי ההלכה המוסלמים המפרסמים פתוות המסיתות לטרור ועזבה [לנפשם] את הסופרים, העיתונאים, הפוליטיקאים, המדינות וחכמי ההלכה האחרים משאר הדתות... [ואולם] עלינו כמוסלמים וערבים להתחיל עם עצמנו... עלינו לדרוש דין וחשבון קודם כל מעצמנו לפני שנדרוש מאחרים דין וחשבון על דבריהם ומעשיהם..."[6]

 

טישטוש הבעיה הערבית העיקרית – העדר דמוקרטיה

התנגדות נחרצת ליוזמה הביע מנהל המרכז לתמיכה בדמוקרטיה בעולם הערבי, התוניסאי ח'אלד שוכאת, הפועל מהאג. לדבריו, "הקמת בית משפט בינלאומי מיוחד לטרור... אינה הכרחית מבחינת החוק הבינלאומי, במיוחד לאחר חתימת הסכם רומא להקמת בית משפט פלילי בינלאומי, אשר נוסד למעשה בהאג. בית משפט זה פועל בפיקוח בינלאומי ואחד מתפקידיו המיוחדים הוא לעקוב אחר מה שניתן לכנותו 'פשעי הטרור'.

 

העיתוי של הקריאה להקים בית משפט מעין זה... מסייע לטשטש את הבעיה העיקרית של העולם הערבי - בעיית הדמוקרטיה. תופעת הטרור היא תוצאה מכך שברוב מדינות ערב קיימים משטרים עריצים... ולכן הטיפול בתופעת האלימות הפוליטית יכול להתבצע רק באמצעות שינוי משטר העריצות הערבי והקמת משטרים דמוקרטיים פלורליסטים... ההכרזה על היוזמה בעיתוי זה עשויה להועיל באופן ממשי רק למשטרים העריצים בעולם הערבי, שיטענו שהם נלחמים בקבוצות טרור. האמת היא שמדיניותם הבולמת את החירויות, פוגעת בכבוד,  מפרה את זכויות האדם ורומסת את האנשים היא שדוחפת חלק מהם… להשיב לטרור המדינה בדרך טרוריסטית.

 

[היוזמה] מסייעת לעידוד המדיניות האמריקנית השגויה של המאבק בקבוצות טרור. דרך זו היא ביטחונית צרופה במקום... סיוע לדמוקרטים הערבים... [בנוסף] היוזמה [לפנות לאו"ם]... דומה בעיני לתביעות המשפטיות שהוגשו במצרים נגד כמה הוגי דעות ליבראלים... כאשר חילוקי דעות רעיוניים ופוליטיים הועברו מן הזירה הרעיונית והאידיאולוגית למסדרונות בתי המשפט...

 

התייחסות לא מוצדקת לכל האסלאמיסטים כמקשה אחת

שוכאת מעלה טיעון נוסף נגד העצומה. לדבריו, "הצבת כל הזרם האסלאמי במקשה אחת... אינה אובייקטיבית ואינה מועילה לבעיה היסודית של הערבים היא בעיית הדמוקרטיה. הזרם האסלאמי, כמו כל שאר הזרמים, יש בו נאורים, מתונים וקיצונים, יש בו אנשים אלימים ויש רודפי שלום... הצבת השיח' אל-קרצ'אוי בסל אחד עם אסאמה בן לאדן היא פשע אמיתי כלפי האובייקטיביות והרציונליות, שהרי השיח' אל-קרצ'אוי הוא בעל חוות הדעת ההלכתית המפורסמת... הקובעת כי הדמוקרטיה היא המשטר הפוליטי האמיתי באסלאם... ואותו דבר ניתן לומר לגבי [מנהיג 'תנועת התחייה האסלאמית' בתוניס שהיא אחד מפלגי 'האחים המוסלמים'] השיח' ראשד אל-ע'נושי... אשר בהיותו הוגה דעות אסלאמי מודרני כילה חלק גדול מחייו בחיזוק הדמוקרטיה במחשבה הפוליטית האסלאמית המודרנית...  

 

אימוצם של הליבראלים הערבים את השקפת ה'הרחקה' ו'העקירה מן השורש'.... בהתייחסותם לזרם האסלאמי, אינה יכולה להועיל לשמירת האמינות והקווים של הזרם הליבראלי הערבי, [הפועל] בראש ובראשונה לעקירת הדיקטטורה ולסיוע לדמוקרטיה ולזכויות האדם...

 

האלימות והטרור הם תופעה קדומה שלא רק קבוצות אסלאמיות הסתבכו בה, אלא גם קבוצות שמאלניות, ימניות ולאומיות. כמו כן התופעה אינה מונופול של המוסלמים, אלא התבצעה והיא עדיין מתבצעת על ידי נוצרים, יהודים, הינדים ואחרים. מוקדי הטרור פזורים במקומות שונים בעולם והדיבור על מאבק בטרור חייב להישען על [התייחסות] מקיפה וכללית ולא אישית ולעיתים גזענית."[7]

 

האסלאמיסטים משקרים כשהם מבקשים לאמץ את הדמוקרטיה

טענתו של ח'אלד שוכאת כי העצומה מתייחסת, שלא בצדק, לכל האסלאמיסטים כמקשה אחת וכי אל-קרצ'אוי הוא למעשה מבין התומכים בדמוקרטיה בעולם הערבי ולכן אין לשים אותו באותו סל עם בן לאדן, עוררה מספר תגובות נגד. הליבראל הלבנוני ד"ר אחסאן אל-טראבולסי, טען כי שוכאת חשף עצמו כאסלאמיסט המתחזה לליבראל והוסיף: "אל-קרצ'אוי מסוכן יותר מבן לאדן בתנועת הטרור העולמית. לאל-קרצ'אוי יש משקל הלכתי, מנגנוני תקשורת והשפעה דתית והוא מסוגל להניע מיליוני טרוריסטים בניגוד לבן לאדן שהוא בור בענייני דת ובענייני העולם..."[8]

 

הליבראל הכוויתי המרצה בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת כווית, ד"ר אחמד אל-בע'דאדי, טען גם הוא כי אל-קרצ'אוי מסוכן מבן לאדן, אך לא ייחס לשוכאת כוונות זדון: "מצער הוא שבתור מנהל המרכז לתמיכה בדמוקרטיה בעולם הערבי אין לד"ר שוכאת ראיה נוקבת כזו שתגרום לו להבין את השקר העוטף את טענת הזרם הדתי כי הוא קורא לאמץ את הדמוקרטיה. האמת היא [שהאסלאמיסטים] משקרים בעניין זה כדי להוליך שולל ליבראלים בעלי כוונות טובות כמו ד"ר שוכאת ואחרים. בנוסף לכך, הפתוות של אל-קרצ'אוי ושל אנשי דת רבים אחרים הסרים למשמעתו מסוכנות בהרבה מבן לאדן המתחבא בקרב השבטים הפקיסטאנים..."[9]

 

מחמד עבד אל-מטלב אל-הוני טען כי שוכאת "לא קרא את העצומה היטב לפני שמתח עליה ביקורת", שכן היא מופנית קודם כל לחכמי ההלכה המנצלים את הדת ומעודדים אלימות ושפיכות דמים ולא נגד כל הזרמים האסלאמיים. לגבי הטענה כי פשע לשים את אסאמה בן לאדן בסל אחד עם אל-קרצ'אוי אמר אל-הוני: "אנו רוצים להציבם על ספסל נאשמים אחד ולא בסל אחד וזאת מתוך מחשבה שמי שמשתוקק לרצח של אנשים בודדים ושל קבוצות והרוצח [עצמו] - אחד הם וחובה להכפיפם לאותו חוק עונשין כדי שיכפרו על מעשיהם..."[10]

 



[2]  לקריאת העצומה, ר' דו"ח ממר"י: http://www.memri.org/bin/articles.cgi?Page=archives&Area=sd&ID=SP81204#_edn1