המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מדוע משלחי המתאבדים לא שולחים את בניהם להתאבד?
8/11/2004

ביקורת על הפיגוע בשוק הכרמל: מדוע משלחי המתאבדים אינם שולחים את בניהם להתאבד?

 

פיגוע ההתאבדות בשוק הכרמל בתל-אביב, שבוצע באחד באוקטובר 2004 על ידי עמאר אל-פאר, בן 16, מאזור שכם עורר ביקורת באתר האינטרנט הליבראלי "אילאף". העיתונאי הפלסטיני השוהה באוסלו, ד"ר אחמד אבו מטר, תהה על כך שמשלחי המחבלים אינם שולחים את ילדיהם לפעולות התאבדות מסוג זה. הוא מתח ביקורת על השימוש בסיסמאות המאבק בכיבוש כתירוץ לביצוע מעשי פשע המכפישים את שמו של העם הפלסטיני. [1] להלן חלקים ממאמרו:

 

 "היססתי לפני שכתבתי התייחסות זו לגיוס הנער [עמאר] אל-פאר ממחנה הפליטים עסכר שבעיר שכם אשר עדיין לא הגיע לגיל שש עשרה. [הנער גויס] על ידי מי שמכונים 'גדודי השהיד אבו עלי מצטפא' השייכים לחזית העממית לשחרור פלסטין, ונשלח לפוצץ עצמו בשוק הכרמל בתל אביב. היססתי רק מתוך כבוד לרגשות משפחתו ולא מתוך כבוד למי שהולך בדרך המאבק ומגייס [לשם כך] צעירים הקרובים יותר לגיל הילדות [מאשר לבגרות]. ואולם, לאחר שקראתי את עמדת אביו ומשפחתו, המתנגדים לניצול ילדיהם ולשליחתם אל מותם, הבנתי כי דיון בנושא זה באופן פומבי וכן יש בו משום תנחומים למשפחתו של צעיר זה והוא פותח נושא שהשתיקה לגביו התארכה במסגרת הפחדת סופרים ועיתונאים מלדון בנושאים רבים שהועלו על ידי המאבק הפלסטיני. [במסגרת מאבק זה] כל הפשעים הפכו להיות מוצדקים כל עוד עטפו אותם במעטפת המאבק בכיבוש. בכיבוש [אומנם] חייבים להיאבק, אך לא באמצעים בלתי מוסריים אלו שאינם אמצעים של מאבק [מכובד]. [אמצעים אלו] שייכים ברובם למסגרת הסחר [בסיסמאות והרצון] להוכיח נוכחות, אפילו באמצעות הריגת ילדים של אנשים אחרים.

 

מה המשמעות של שליחת צעיר [לפעולת התאבדות] בגיל כזה ובעיתוי הזה בדיוק? ראשית, אינני סבור שישנם חוקים מוסריים או חוקי מאבק המתירים לגייס צעיר בגילו של [עמאר] אל-פאר ולשולחו אל מוות חינם. מדוע אלו שגייסו אותו לא שלחו את אחד מילדיהם? האם לאיש מהאחראים על גדודי אבו עלי מצטפא אין ילד בגיל זה לשלוח למותו? ואפילו אם היה להם האומץ ואחד מהם היה שולח את בנו למוות מעין זה, הייתי מגנה אותו.

 

 ואם היה עונה: זה בני ואני חופשי [לעשות בו כרצוני, הייתי אומר] לא, משום שבנו הוא קניינה של החברה ובאמצעות החיים שלו וחייהם של אחרים אנו מבססים את הערכים ובונים את המולדת. שנית, העיתוי השגוי כאשר הזירה הפלסטינית שרויה במבוכה גדולה בשל מחלת הנשיא ערפאת ונסיעתו מחוץ למולדת לטיפול... בעיתוי שגוי זה באה פעולת [ ההתאבדות] הזו והדגישה כי חלק מן הפלסטינים חושבים רק על מה שמשרת את האינטרסים האישיים שלהם ושל הארגון שלהם [למרות] שהם עוטפים זאת בסיסמות המאבק וסילוק הכיבוש. הם פוגעים [במעשיהם] בשמו הטוב של העם הפלסטיני ובמוסריותו...

 

המוזר בעניין זה הוא עמדת הרשות הפלסטינית, אשר למעלה משלוש שנים משתעשעת בהסחת הדעת באמצעות חזרה על שלושה מעשים: גינוי, גינוי וגינוי [הפעולות]. הדבר גרם לה לאבד את הכבוד והאמינות בקרב רוב תומכיה בעולם, שכן שלטון של מדינה שאינו מרוצה ממשהו, אחראי לעצור אותו ולא להמתין עד שיתרחש ואז לגנותו...

 

שאלתי נותרה בתוקף: מדוע אלו שגייסו את הנער [עמאר] אל-פאר לא שלחו את אחד מילדיהם? [האם] ילדיהם הם מנהיגי העתיד לאחר שהכיבוש יגורש על ידי הריגת ילדים של אחרים? או שהם מבקשים את גן העדן לילדיהם של אחרים ולילדיהם שלהם מספיק גן העדן עלי אדמות? החשוב מבחינה פלסטינית הוא לשמוע את הבכי של בני משפחת הנער [עמאר] אל-פאר ואת הגינוי של כל בני המשפחה למעשה פחדני זה כדי שנצליח למנוע ולעצור פעולות אלו..."

 

הפובליציסט נאצר טה מתח ביקורת על אנשי הדת הפונדמנטליסטים שחוות הדעת ההלכתיות שהם מפרסמים מעודדות צעירים מוסלמים להתאבד בשם הדת: "פעולת ההתאבדות האחרונה, שקורבנה הוא קודם כל נער שלא עבר את גיל שש עשרה, מהווה פשע מוסרי שנושאים באחריותו כל מי שנתנו חוות דעת הלכתית המתירה מעשים מסוג זה וצרחו בערוצי הלווין המתחזים למוסלמים כי חייבים להחשיב פעולות אלה כנשק ממשי למאבק במה שההלכה הפונדמנטליסטית מניחה שהוא אויב האמונה הנצחי.

 

 על בסיס זה מגייסים אותם [פוסקי הלכה] את כל כשרונם הרטורי למען הסתה בלתי מוסרית ושטיפת מוחו של דור העתיד ולשם ריקון האזור הגיאוגרפי שלנו מן הכוחות מהם אנו מצפים שייצרו מציאות חדשה שתגבר על המציאות היומיומית המשפילה שלנו שנוצרה בשל דברי ההבל בדבר התחייה הסלפית [הפונדמנטליסטית] ובשל אשליות השבת פאר העבר... [הם]  שולחים את צעירינו למות כמו ששולחים בהמות למשחטה, בשעה שהם יושבים בראש מועצות למתן חוות הדעת ההלכתיות וחלוקת הזכויות לגן העדן בהתאם לאופיים ועל פי שיקול הדעת ההלכתי [האג'תהאד] החשוך שלהם אשר לרוב מסתתר מאחורי מסכות הטקסט הקדוש הנתון לתאוותיהם החולניות ולתאוות השליטה חסרת הגבול שלהם…

 

מי שדחף צעיר זה [עמאר אל-פאר] לעבר סוף טרגי שכזה ומנע ממשפחתו [את חייו] צריך להשיב להאשמות של אמו שהוא חסר מוסר. אנו מצרפים את קולנו לקולה ודורשים מחכמי ההלכה ומהתקשורת של המתחזים למוסלמים להצדיק מבחינה מוסרית והלכתית מעשה זה שאין בו כל ממד אנושי. אל יסתתרו פעם נוספת מאחורי פרשנויות אישיות של הטקסט הקדוש ואל יציגו בפנינו טעויות טרגיות של אבותינו הראשונים ויאלצו אותנו לחקותן בטענה כי חיקוי זה משביע את רצון האל, שכן מאסנו ברמאות הדתית..."[2]