כללי

 

סוגיית הבחירות בארה"ב בתקשורת הערבית והאיראנית

 

סוגיית הבחירות בארה"ב מעסיקה גם את העולם הערבי' בשל ההשלכות הפוליטיות והכלכליות שלהן על המזרח התיכון. עם זאת, בניגוד למצב בבחירות הקודמות בארה"ב, בהן היתה העדפה לג'ורג' בוש, לא ניכרת בתקשורת המזה"תית מגמה ברורה לטובת מועמד זה או אחר ורוב הבכירים במדינות ערב נמנעים מלהביע את עמדתם בנושא[1].

 

לצד מאמרים התומכים בנשיא ג'ורג' בוש או במועמד הדמוקרטי ג'ון קרי,  מופיעים מאמרים אחרים הטוענים כי התבטאויותיהם של השניים, בנוגע לסוגיות במזה"ת, מלמדות כי שני המועמדים גרועים באותה מידה.

 

מאידך, הביעו לאחרונה מספר גופים המייצגים את הערבים והמוסלמים בארה"ב תמיכה במועמד הדמוקרטי ג'ון קרי. להלן כמה דוגמאות מההתייחסות בתקשורת הערבית לבחירות:

 

לו היית פלסטיני, סעודי... עיראקי או מצרי  במי היית בוחר?

עבד אל-רחמן אל-ראשד, העורך לשעבר של היומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט" ומנכ"ל ערוץ הטלוויזיה "אל-ערביה" פרסם ביומון הלונדוני שני מאמרים רצופים תחת הכותרות "לו היית פלסטיני או סעודי למי היית בוחר" ו"לו היית עיראקי, סורי או מצרי למי היית בוחר?" בהם סקר את עמדותיהן של כמה מהבולטות שבמדינות ערב ביחס לבחירות בארה"ב.

 

במאמריו כתב: "הפלסטינים לעולם אינם מרוצים מאף נשיא היוצא מן הבית הלבן ואחרי כחודש הם בוכים בגלל כל נשיא חדש ומודים שקודמו היה פחות גרוע ממנו. התוכנית העתידית של קרי עולה על זו של יריבו בוש באפליה שלה לטובת ישראל. יש ל[קרי] היסטוריה של תמיכה בישראל ללא סייג [מתקופת כהונתו] בסנאט, [וזאת] בהתאמה עם [מדיניות] מפלגתו הדמוקרטית שנוטה לטובת המדינה היהודית. אל לנו לשכוח שקרי אשר מוביל בסקרים שואף גם להישאר בבית הלבן שמונה שנים ובהכרח ישתדל יותר לרצות את היהודים. לגבי בוש, האמת היא שהוא הנשיא היחיד שהתחייב בפומבי לתמוך בהקמת מדינה פלסטינית... והוא הנשיא האמריקאי היחיד שהתחייב להכיר במדינה פלסטינית עצמאית ויתכן והוא [גם] היחיד שיכול לעשות זאת בארבע השנים הבאות שתהיינה פחות נתונות ללחצים, כפי שעשה קודמו ביל קלינטון שהעניק לפלסטינים את התקווה הגדולה ביותר בהיסטוריה שלהם להשתחרר מן הכיבוש.

 

באשר לסעודים, יהא כעסם כנגד בוש אשר יהא, יתכן שהם אינם מבינים את גודל הסכנה בה היו נתונים לאחר התקפות ה-11 בספטמבר. אין ספק [שבוש] נהג בשיקול דעת כאשר דחה את הלחצים התקשורתיים והפוליטיים הרבים [שקראו] להציב את סעודיה כמטרה במישור הפוליטי, ואולי גם במישור הצבאי, בטענה שהיא מקור האיום הפונדמנטליסטי החדש... לו קרי היה בשלטון יתכן ופני ההיסטוריה היו שונים והיינו מתגעגעים לדרישות הפעוטות של בוש כמו [הדרישות] לשינוי כמה מילים בתוכניות הלימוד, עיכוב במתן ויזות או פיקוח אחר אגודות המכנות עצמן אגודות צדקה."[2]    

 

עוד כתב: "תהא אשר תהא [כמות] התלונות המופיעות בשמם של העיראקים המופיעים בתקשורת הערבית, הרי שרוב העיראקים שמחו על מה שבוש עשה. הרדיפות והעושק בחייהם הצדיקו את המלחמה. אבל יתכן והמשך [שלטונו של] בוש ימנע, לדעת חלק מהעיראקים, את האפשרות לפיוס [בעיראק]... לכן, עליית קרי לשלטון תהיה גשר שיפיג את הלחץ המתמשך, והקרבתו של בוש משמעותה הצלת הפרויקט העיראקי שלו.

 

אשר לסורים, הם מייחלים לנפילתו של בוש יותר מכל שאר הערבים מתוך תקווה שההסתה הפוליטית הפנימית והלחץ החיצוני יסתיימו. אם בוש יזכה בקדנציה שניה, סוריה תהיה, לדעת רבים,  המטרה הבאה שלו. הצבת סוריה כמטרה תהיה בעיני הרפובליקנים התחלה של [מתן] פתרונות אזוריים רבים שיעלו בקנה אחד עם התוכנית הפוליטית הגדולה [שלהם] באזור. אם קרי יזכה בבחירות, הוא [אמנם] לא יעשה שלום עם סוריה - בשל מחלוקות אמיתיות הקשורות לביטחון כוחותיו בעיראק שאותם הוא גם לא יסיג בארבע השנים הבאות - אבל בה בעת הוא לא ייכנס להרפתקאות צבאיות [חדשות] בלתי הכרחיות.

 

המצרים תמיד מעדיפים את החידוש, כל נשיא חדש מייחס להם חשיבות גדולה [כמתווכים] כדי לפתור את בעיותיו באזור. התיווך היקר הזה [של מצרים] לא נחוץ לנשיא ישן כמו בוש, במיוחד לנוכח התגברות שנאתו לערפאת, סיום המשבר עם אל-קד'אפי, התערבותו הישירה בנוגע לסודאן, וסלידתה של קהיר ממעורבות ישירה בבגדאד. אפילו הרחוב המצרי המותסס על ידי התקשורת [המצרית] כנגד בוש, מעוניין שבוש יצא [מהבית הלבן], [אפילו] יותר מקרי עצמו..."[3]

המשטרים הערבים מעדיפים את בוש למרות השנאה כלפיו

בעל הטור עלי אבראהים כתב ביומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט": "אזור המזרח התיכון עוקב יותר מכל ובעניין רב אחר הבחירות האמריקאיות בשל תפקידה הגובר של ארה"ב ב[אזור].

בעבר היתה ההתעניינות [בבחירות האמריקאיות] ברוב המקרים ברמה הממשלתית [בלבד], אבל במערכה הנוכחית ההתעניינות הגיעה [גם] למישור העממי. זאת מאחר ומעורבותה של ארה"ב אינה מצטמצמת רק לסכסוך הערבי ישראלי אלא היא משתרעת גם לסוגיות הנוגעות לאזור [כגון] [המלחמה ב]עיראק, הרפורמות באזור, המלחמה נגד הטרור ועוד...

 

אין זה נסתר מעיני איש שבמישור העממי בוש אינו זוכה לפופולאריות באזור. [בוש] הוא נשיא של תקופת מלחמה, כפי שהוא עצמו תיאר לאחר ה-11 בספטמבר... [בעוד] קרי הוא פנים חדשות...

במישור הבין-ממשלתי קל יותר לנהל יחסים עם נשיא מוכר [מאחר] והמדיניות וההתחייבויות שלו [כבר] מוכרות, כבר נוהלו מגעים עם עמודי התווך של ממשלו, ופותחו קשרים עמם במהלך השנים. לפיכך, תקופת הכהונה השנייה של [בוש] תהיה בבחינת המשך מדיניותו, בעוד הנשיא החדש יזדקק לתקופת זמן, בה עמודי התווך של ממשלו ישלימו [פערים], ילמדו את התיקים הבוערים ורק לאחר מכן  הוא [הנשיא] יחליט בנוגע למדיניות... האזור אינו יכול להרשות לעצמו לחכות."[4]

 

בעלת הטור ראע'דה דוע'ראם כתבה במאמר ביומון הלונדוני "אל-חיאת": "רוב הממשלות הערביות החליטו [להמר] על ג'ורג' דבליו בוש לקדנציה שנייה, מאחר והן הגיעו למסקנה שהבחירות  לנשיאות ארה"ב הוכרעו כבר לטובת המועמד הרפובליקני. ממשלות רבות וביניהן עיראק, סוריה, סעודיה, סודאן, מצרים, מרוקו, אלג'יריה ולבנון פועלות על פי ההנחה שהמועמד הדמוקרטי ג'ון קרי יפסיד [בבחירות]... המוטיבציה הזו לארח ועידות, וההעזה לשתף פעולה ולהדק את הקשרים בין [מנגנוני] המודיעין הם 'הקול' ש[נותנות] ממשלות ערב לטובת בוש בבחירות לנשיאות ארה"ב...

 

[ההימור] של ממשלות ערב על קדנציה שנייה לג'ורג' בוש באה בתוך ים של שנאה עממית כלפי הנשיא האמריקאי וכלפי מדיניותו ביחס לאזור החל במלחמה בעיראק וכלה בתמיכה בישראל על חשבונם של הפלסטינים. ממשלות אלו הגיעו למסקנה שעדיף להם 'לסייע' לבוש בבחירות כך אולי הוא יפטור אותן משינוי המשטרים [הדיקטטוריים] שבוש מעונין בו."[5]

 

בעל הטור רצ'ואן אל-סייד כתב ביומון הלבנוני "אל-מסתקבל": "רוב המשטרים הערבים סוברים שהאינטרס שלהם הוא להישאר עם בוש הבן, גם אם הם מוטרדים במידת מה מממשלו...

 

הציבור הערבי במדינות ערב מיואש מאוד מאמריקה בכלל ומממשל בוש בפרט... אולם מגמה זו אינה מגמתם של המשטרים הערבים באופן כללי... רוב המשטרים כיום, גם אם הם אינם מצהירים זאת מפורשות - חוץ מהנסיך בנדר שגריר סעודיה בוושינגטון - חושבים שעדיף להם להישאר עם הנשיא בוש עוד ארבע שנים."[6]     

 

אין הבדל בין בוש וקרי

שר ההסברה הסורי מהדי דח'לאללה אמר לערוץ הטלוויזיה של החזבאללה "אל-מנאר":

"בלי קשר לשאלה מי יהיה הנשיא האמריקאי, אם היחסים בין סוריה ללבנון יחלשו וכתוצאה מכך, תחלש ההתנגדות... יהיו הערבים חלשים יותר. הנשיא האמריקאי החדש יהיה נתון ללחץ ישראלי מוחלט. בין אם יהיה זה בוש ובין אם קרי, הוא יציג את הפתרונות הישראלים והערבים יהיו מוכרחים לקבל אותם." עוד אמר: "השאלה אינה מי יהיה הנשיא של ארה"ב. זה איננו חשוב. אלא [השאלה היא] כיצד יכולים הערבים... וכיצד יכולות סוריה ולבנון... להפעיל לחץ נגדי עולמי כדי לגרום למדיניות מאוזנת יחסית."[7]   

 

ג'לאל דוידאר, עורך היומון הממסדי המצרי "אל-אח'באר", כתב: "שני המתמודדים התחרו [ביניהם] במהלך העימות על הדגשת נחישותה של וושינגטון לנקוט במדיניות איפה ואיפה כלפי כל הסוגיות הערביות והאסלאמיות ובראשן סוגית הנשק להשמדה המונית שלישראל התוקפנית מותר להחזיק בו בעוד שלכל מדינה ערבית או אסלאמית אסור אפילו לחשוב על השימוש בו לצורכי שלום. בהשפעתה של מגמת החנופה והצביעות כלפי הקול הציוני, הדגישו בוש וקרי - למרות הטענות בדבר מחלוקת ביניהם - שהמלחמה בעיראק שאפה להגן על האינטרסים של ישראל. כדי להימנע מאובדן של קול יהודי או ציוני כלשהו דאגו השניים שלא להתייחס בשום צורה שהיא ל[סוגית] ההתקדמות לעבר פתרון השלום במזרח התיכון.

 

לאחר העימות בין בוש לבין קרי, אין שום מקום לאופטימיות. עלינו להבין שהפתרון לבעיותינו כערבים וכמוסלמים נתון רק בידינו וכי הסולידאריות הערבית היא הדרך היחידה לישועה..."[8]      

 

להשפיע באמצעות לובי ערבי אסלאמי בארה"ב  

בעל הטור מחמד זין כתב ביומון הכוויתי "אל-סיאסה": "אנו עסוקים בימים אלו בבחירות לנשיאות ארה"ב, המנהיגים והאינטלקטואלים שלנו עוקבים אחר הבחירות הללו כאילו זו אחת הסוגיות המהותיות לגורל הערבי. אני זוכר שכאשר הנשיא בוש הבן ניצח בבחירות הקודמות גילו הערבים שביעות רצון גדולה, מאחר וחשבו שהמדיניות של קלינטון שהלך לבלי שוב היתה מדיניות איפה ואיפה. [זאת מאחר ש]נטה לצד ישראל והפעיל לחץ ואיומים כנגד הפלסטינים כדי שיוותרו על סוגיות חשובות כמו ירושלים ושיבת הפליטים. אנו קראנו חלק מהדוח"ות והניתוחים הפוליטיים הערבים לפיהם בוש הבן יגלה סולידאריות עם סוגיות האומה הערבית והאסלאמית וכי הוא מגלה יותר סולידאריות עם הבעיה הפלסטינית. שביעות הרצון מבואו של בוש [היתה כל כך גדולה] עד כדי כך [שחשבו] שאולי בתקופתו תילחם ארה"ב לצד הערבים נגד ישראל...

 

היום רוב האינטלקטואלים הערבים וחלק מהמנהיגים הערבים עומדים לצד ג'ון קרי. הם מקווים שקרי יזכה ושבוש שנטש את האומה הערבית וסייע למדינה העברית יפול. הדבר מורה על כך שהמוח הערבי לא התבגר ואינו פועל על פי התנאים וההתפתחויות ואינו לומד לקח כל יום וכל שעה. המוח הערבי עוד חושב שהמדיניות ב[מדינות כמו] ישראל ארה"ב או אירופה היא תוצר של אדם אחד או של אנשים מסוימים. המוח הערבי עודנו משוכנע שהמדיניות של העולם מחוץ [לעולם הערבי] משתנה  כאשר משתנים האנשים ושאם שרון, שהאכיל אותנו מרורים ילך,  משמעות הדבר שמי שיבוא אחריו יהיה טוב יותר ממנו. במידה ובוש ילך האם קרי יהיה יותר קרוב ללבנו ולתחושותינו?...

 

במקום להיות שבעי רצון עם הגעתו של מנהיג חדש על [המוח הערבי] לחשוב על מכניזם חדש שיתאים למציאות בה אנו חיים. עלינו להתחיל לחשוב על הקמת לובי ערבי אסלאמי בארה"ב, לפעול למען איחוד מדיניות החוץ שלנו ולפעול בתוכם [כלומר בארה"ב] כדי שתהיה לנו השפעה בקבלת ההחלטות האמריקאית..."[9]

 

הערבים והמוסלמים בארה"ב קוראים להצביע לקרי 

הקואליציה של רוב הארגונים המוסלמים האמריקאים הגדולים [AMT-PAC] פרסמה גילוי דעת בו הביעה את תמיכתה בג'ון קרי. בגילוי הדעת נאמר: "אנו מאמינים כי הקולות שלנו הם הערבות הטובה ביותר לזכויות האזרחיות שלנו והביטוי הטוב ביותר לאזרחותנו. למרבה הצער ממשל הנשיא בוש התאפיין בהעדר רגישות כלפי הזכויות והחירויות של המוסלמים האמריקאים, הערבים האמריקאים והדרום אסייתים. וכיום מתייחסים למוסלמים האמריקאים כאזרחים מדרגה שניה. כמו כן, המוסלמים האמריקאים ממורמרים לנוכח חלק ממדיניות הפנים והחוץ בה נקט ממשלו של הנשיא בוש מאז אירועי הטרור ב-11 בספטמבר...

 

אנו תומכים בסנטור ג'ון קרי על בסיס רצונו הכללי לפעול להשבת החירות והצדק לכל. זאת למרות שאנו מודעים למחלוקות הקיימות בינינו לבין הסנטור קרי לגבי מספר סוגיות פנימיות ובינלאומיות כולל [נושא] המלחמה בעיראק. אנו מוכנים לעבוד איתו כדי לסייע להשיב את הליך יישום החוק ואת ערכי הצדק השוויוני בהתאם לחוקה האמריקאית."[10]

 

ג'ימס זוגבי, ראש המכון הערבי אמריקאי, כתב מאמר תחת הכותרת "הקול שלי". במאמר שפורסם בכמה עיתונים ערבים בשפה האנגלית נכתב: "בנובמבר הזה אצביע לג'ון קרי לנשיאות ארה"ב… קבוצה אידיאולוגית מסוכנת ויהירה בבית הלבן ובפנטגון שיקרו כדי להוביל את האומה שלנו למלחמה... העם האמריקאי, העם העיראקי, והעולם [כולו] משלמים מחיר כבד על ההונאה והיהירות הזו...

 

אני מאמין שהקואליציה של פעילי השלום וקבוצות המיעוטים אשר מהווים את הבסיס של המפלגה הדמוקרטית משרתת טוב יותר את הערבים האמריקאים מאשר הקואליציה הרפובליקנית המונעת על ידי הימין הדתי והאידיאולוגים הניאו קונסרבטיבים...

 

אני מאמין שינתן מענה טוב יותר לסוגיות שלנו מצד מפלגה המונה [בשורותיה] את ג'ימי קרטר, ביל קלינטון, ג'סי ג'קסון, ואנשי קונגרס כגון ג'ון קוניירס, ג'ון דינגל, מרסי קפטור, דניס קוצ'יניץ', ג'ים מורן, ניק רהל, מקסין ווטרס ואנשי שלום וצדק רבים אחרים..."[11]    

 

איראן והבחירות בארה"ב

יחסו של המשטר האסלאמי של איראן כלפי ארה"ב הוא ייחודי. עוינותה של איראן כלפי ארה"ב היא יסוד מובנה במשטר מזה 25 שנים. איראן היא המדינה היחידה במזה"ת שאין לה יחסים דיפלומטיים עם ארה"ב. נוסף על תדמיתה של ארה"ב כאויב העיקרי של איראן, חוששת איראן בעקבות ההתפתחויות במזה"ת מאז ה-11 בספטמבר, מכיתורה על ידי כוחות ארה"ב מארבעת צדדיה.[12]

כמו כן, עומד תיק הפעילות הגרעינית של איראן בימים אלה לפני הכרעה בסבא"א כאשר ארה"ב לוחצת להעביר את התיק לטיפול מועצת הביטחון של האו"ם.[13]

 

לפיכך, ההנחה הבסיסית באיראן היא כי זכייתו של בוש רעה יותר לאיראן משום שהיא טומנת בחובה הסלמת הלחצים על איראן.[14] אף על פי כן הגרסה הרשמית הן של השמרנים והן של הרפורמיסטים היא שאין לאיראן העדפה.

 

היומון הרפורמיסטי אפתאב-י יזד כתב במאמר מערכת כי "העולם לא ראה הבדל מהותי בדיפלומטיה האמריקאית [בין הממשלים הדמוקרטיים והרפובליקנים] כלפי המזה"ת וכלפי איראן... הבחירות בארה"ב נוהלו ונוצחו על בסיס ענייני הפנים של ארה"ב... ישנם פוליטיקאים [איראניים] המאמינים כי אם המועמד הדמוקרטי ג'ון קרי יחליף את הנשיא בוש ייתן הדבר זריקת עידוד ליוזמת השלום במזה"ת. אולם אין זה כך."[15]

 

גם היומון הרפורמיסטי  שרק כתב במאמר מערכת כי ג'ון קרי הוא כמו ג'ורג' בוש ואין לצפות לשינוי מדיניות מצד ארה"ב כלפי איראן אם הדמוקרטים יזכו. קרי, גרס היומון, זקוק ל"כסף היהודי" ואילו בוש, שלא יהיה צריך להיבחר מחדש, יהיה חופשי לבצע את מדיניותו האמיתית ולהגביר את לחציו על איראן.[16]

 

לעומתם הביע שר החוץ לשעבר וראש הקבוצה האופוזיציונית 'תנועת החופש של איראן' שהוצאה אל מחוץ לחוק באיראן, ד"ר אבראהים יזדי, תמיכה מפורשת במועמד הדמוקרטי ג'ון קרי ואמר כי בחירתו תועיל יותר לאיראן. במאמר ביומון הרפורמיסטי  שרק כתב יזדי כי בוש הוא עבור היהודים 'המשיח החדש שנולד' ואם יבחר מחדש תמשיך ארה"ב במדיניותה החד-צדדית במזה"ת וכלפי איראן. בוש שלא יצטרך להיבחר שוב יוכל ליישם את מדיניותו ביתר נחישות. אם יזכה קרי בבחירות, גרס יזדי, הוא יפעל תוך שיתוף פעולה והתחשבות במדינות האיחוד האירופי ואפילו תוך שיתוף פעולה עם יפן, סין ורוסיה. כתוצאה ממדיניות זו של  שיתוף, תשננה ארה"ב ואירופה את מדיניותן לטובת תוכנית הגרעין של איראן.[17]