בעלי טורים ערבים: מדינות ערב מתייחסות בצביעות למתרחש בעיראק
לאחרונה פרסמו כמה בעלי טורים בתקשורת הערבית מאמרי ביקורת נגד הטענה כי לממשלת עיראק אין לגיטימיות, טענה אשר נשמעה מפי נציגי כמה של מדינות ערביות בפסגת שרם אל-שיח'.
תחת הכותרת "כיבוש דמוקרטי?" כתב בעל הטור סלאמה נעמאת, מנהל משרדי היומון הלונדוני "אל-חיאת" בוושינגטון: "הדאגה הערבית לחירותה של עיראק, לעצמאותה, לריבונותה, ללגיטימיות של הבחירות הצפויות [בה] ולייצוג כל הקשת הפוליטית, האתנית והדתית [בבחירות אלו] היא מקוממת. מי שצופה במתרחש כמעט ויכול היה להאמין, אלמלא ידע את האמת, שמדינות ערב - אשר לא ידעו בכל ההיסטוריה שלהן בחירות מהן - נהיו אלו הדואגות ביותר שהבחירות הקרבות בעיראק ישקפו את רצון העם העיראקי על כל מרכיביו ובמיוחד [ישקפו את רצון] המיעוט הסוני שבימי סדאם חוסיין היה מסיבות ידועות 'רוב' ...
מקומם ומדהים הוא שהבחירות הכלליות החופשיות הראשונות בהיסטוריה של האומה הערבית ייערכו בינואר הקרוב בעיראק בחסות הכיבוש האמריקני ובפלסטין בחסות הכיבוש הישראלי.
[כמו כן] מקומם הדבר שהליגה הערבית המייצגת את רצון המשטרים של עשרים מדינות [ערביות] מהאוקיינוס האטלנטי עד המפרץ הפרסי דואגת שה'אופוזיציה' העיראקית תוזמן לוועידת שרם
אל-שיח' כדי להבטיח שכל עיראק, על כל גווניה הפוליטיים, תהיה נוכחת כדי לייצג את העם העיראקי. אין זה משנה כלל שאופוזיציות ערביות אחרות לא הוזמנו לשום אסיפה של מועצת הליגה [הערבית] ולוועידות הפסגה הרבות שלה לאורך ההיסטוריה מלאת ההישגים בהם מתפארים העמים הערבים.
יפה שהערבים תובעים את זכות הייצוג הפוליטי של הערבים הסונים מתוך דאגה להם מפני עריצותן של קבוצות עיראקיות אחרות וכן מתוך דאגה לאחדות לאומית ולייצוג היחסי האידיאלי. אלא שאיננו מבינים מדוע הדאגה הזאת לא חלה על מדינות ערב רבות שאינן מתירות למיעוטים שלהן להודיע על קיומם, שלא לדבר על זכותן לייצוג [פוליטי]. האם שרי המדינות המשתתפות ב[ועידת] שרם אל-שייח' שמו לב לכך שכמה מהמדינות המשתתפות עדיין נשלטות על ידי מיעוטים שאינם מאפשרים לרוב להביע את דעתו? מדוע לא שמענו על דאגה ערבית דומה ל[דאגה] לערבים הסונים בעיראק? האם הוזמנו אופוזיציות ערביות אחרות לוועידה [מה שהיה יכול להצדיק] את התעקשותה של הליגה הערבית שהאופוזיציה העיראקית תהיה נוכחת [בוועידה]?
עצוב ומעורר רחמים הדבר שעיני העולם כולו נשואות אל הבחירות הפלסטיניות והעיראקיות שתיערכנה תחת הכידונים של הכיבוש הזר בעוד שלעמי מדינות ערב "העצמאיות, החופשיות והריבוניות" אין שום דרך להביע את רצונם. עצוב ומעורר רחמים שמדינות מסוימות היום נוהגות כלפי העיראקים בצביעות פוליטית מהסוג הזול ביותר, אף על פי שאיש לא שמע מהן מחאה ערבית מיוחדת במינה בזמן השלטון של קברי האחים [כלומר בתקופת שלטונו של סדאם חוסיין].
מה שמונע מכמה משטרים ערבים לערוך בחירות חופשיות ואמיתיות הוא פחדם מן התוצאות ותו לא, כלומר פחדם מרצון עמיהם.
למרות שמשטר החושך של הטאליבאן הפך לחלק מן ההיסטוריה ולמרות שסדאם חוסיין יושב בצינוק בהמתנה למשפט באשמת פשעי מלחמה ופשעים נגד אנושות, המשטרים הערביים עדיין מתנהגים כאילו דבר לא קרה. יתרה מכך, [הם מתנהגים] כאילו ההיסטוריה אינה מתרחשת כל עוד המשטרים הללו לא יודו בקיומה ולא יכריזו עליה בעיתונים ובערוצי הטלוויזיה שהם שולטים עליהם. האם מישהו יכול לשאול את הליגה הערבית מדוע התקשורת הערבית בעיראק ובפלסטין נהנית מחופש פעולה תחת הכיבוש בעוד התקשורת בשאר מדינות ערב אינה נהנית מאותה הזכות?
איש אינו מצפה שהכיבוש ייענה לרצון העם הסובל תחת עולו. אך אין דבר נפשע יותר משלטון לאומי שהוא בפועל גרוע יותר מן הכיבוש. האתגר שנותר הוא: האם מדינות ערב עצמיות וריבוניות מסוגלות להעניק לעמיהן דבר טוב יותר ממה שמעניק הכיבוש היום לעיראק ולפלסטין?"[1]
ביקורת דומה השמיע גם עבד אל-רחמן אל-ראשד העורך לשעבר של היומון "אל-שרק אל-אוסט" וכיום מנכ"ל ערוץ "אל-ערביה". במאמר פרי עטו שפורסם ביומון "אל-שרק אל-אוסט" נכתב:
"חלק מהחברים היושבים לשולחן ועידת [שרם אל-שיח'], [וחלק] מהפרשנים והמתכנסים באולמות [הועידה] סבורים שממשלת בגדאד אינה לגיטימית מדוע? הם טוענים שזו אינה [ממשלה] נבחרת וכי היא מונתה על ידי הכיבוש האמריקני.
זוהי השקפה רווחת שיש לה בסיס של אמת... אולם, הדיבורים על העדר לגיטימיות של הממשלה [העיראקית]... מאפשרים לנו להעלות שאלות בנוגע [ללגיטימיות] של רוב המשטרים באזור. למשטר הנוכחי בבגדאד ניתנה לגיטימיות בהצבעה פה אחד של חברי מועצת הביטחון והמשטר הפך לחוקי על פי החוקים הבינלאומיים. במישור האזורי הלגיטימיות של המשטר העיראקי החדש נבעה גם מההצבעה פה אחד של הליגה הערבית. מבחינה מקומית, משטר זה עבר כברת דרך ארוכה כאשר הקים את המועצה העממית - הפרלמנט שמייצג את כל שכבות האוכלוסיות בעיראק כולל את האופוזיציה - ו[המשטר] יגיע ליעדו כשיערוך את הבחירות הקרובות.
אם נתייחס לשלושת המישורים הללו כקנה מידה הרי שלמשטר העיראקי יש יותר לגיטימיות מרוב [המשטרים של] מדינות האזור שחלקם הופיעו כתוצאה מהפיכות או קונספירציות פנימיות ואיש לא שאל את העם מה דעתו על כך.
במידה והפקפוק במשטר העיראקי נובע מקשריו עם וושינגטון, האם אתם מכירים ממשלות ללא קשרים מיוחדים עם וושינגטון או עם מדינות [מערביות] אחרות? אם ההצדקה לפקפוק במשטר העיראקי היא הימצאותם של הכוחות האמריקאים [בעיראק], עלינו לזכור שעיראק אינה המדינה היחידה שמארחת את הכוחות האמריקאיים. יתרה מכך, רוב הקולות המבקרים [את המשטר בעיראק] נשמעים [דווקא] מהמדינות שעל אדמתן נמצאים יותר כוחות אמריקאיים…"[2]
