המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מנכ"ל ערוץ אל-ערביה: אין אף פיגוע שניתן להצדקה
13/10/2004


מנכ"ל ערוץ אל-ערביה: אין כל הבדל בין טאבה לבין הפיגועים בקאבול, באל-אנבאר, באסלאמאבאד, בריאד, באלג'יריה, בפאריז, בדמשק או בטריפולי

 

עבד אל-רחמן אל-ראשד, מנכ"ל ערוץ הטלוויזיה אל-ערביה והעורך לשעבר של היומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט" כתב ב- 9 באוקטובר 2004 מאמר תחת הכותרת "הקיצוניות מפאלוג'ה ועד טאבה". להלן תרגום מאמרו:

 

"לא ניתן להבין את טבעה של המתקפה בטאבה שבמצרים אלא אם נשים אותה בקונטקסט הרחב.  באותו שבוע [של הפיגוע בטאבה] מפת העולם היתה עקובה מדם: לפיצוץ [בטאבה] קדם במספר שעות פיצוץ אחר בבירת צרפת. הפיצוץ פגע בשגרירות אינדונזיה, המדינה המוסלמית עם מספר התושבים הגדול ביותר, וכתוצאה ממנו נפגעו אנשים רבים. בפקיסטאן היו שני פיצוצים – ב[פיצוץ] הראשון פוצץ קיצוני מסגד מלא במתפללים שיעים, וכמה ימים לאחר מכן קיצוני אחר תקף בתגובה קבוצה של סונים. בשני הפיצוצים נהרגו חפים מפשע רבים. [כמו כן] במרכז בירת אלג'יר ערכה הקבוצה הסלפית הלוחמנית [הכוונה לאל-ג'מאעה אל-סלפיה ללדעוה ואל-קתאל] מתקפה. במהלך חילופי אש שנמשכו כשעתיים נהרגו שני אנשים ונפצעו שמונה. הוסף לכך שורה ארוכה של מכוניות [תופת] עם מתאבדים שכתוצאה מהן נהרגו מאות עיראקים. [ההתקפות באמצעות מכוניות התופת] חזרו ונשנו במספר ערים [בעיראק] עד שהידיעה אודותן כבר הפכה לשכיחה.

 

בתוך ההשמדה ההמונית הזו, אנו יכולים להבין את אופייה של הבעיה רק אם נשים [את כל מקרי ההתקפות] בסל אחד. מבלי לעשות כן, לא יהיה ניתן לעולם להבין את האמת כפי שהיא. הבעיה מסתכמת במילה אחת והיא - קיצוניות. ללא טיפול במחשבה הקיצונית המתגברת, הן מבחינת תפוצתה והן מבחינת [רמת] האלימות שלה, לא נוכל לחזות בשיפור במצב הביטחוני...

 

ייתכן ומה שקרה אתמול במצרים אינו יותר מאשר [פעולה] של קבוצות מתאבדים [לא מצריים] שהגיעו אל החוף המצרי. אין מדובר בהכרח בחזרתם של הקיצונים שהוכו בשנות התשעים מבתי הקברות המקומיים. תקופת הדמים ההיא הסתיימה בתבוסה אמיתית של הארגון הקיצוני, מה שגרם לקיצונים [במצרים], שנלחמו במערכות אבודות בשני המישורים הביטחוני והאידיאולוגי, לעזוב את מצרים ולברוח אל סודאן ואפגניסטאן ולהצטרף לקבוצות האחרות באזורים שנחשבו בעיניהם רכים.

 

כל עוד האינטלקטואלים הערבים והמוסלמים לא ישתכנעו באמיתות הבעיה - שהיא קודם כל מצב הקיצוניות- [ולא ישתכנעו בצורך] להילחם בה, בין אם היא עטויה מעטה לאומי או דתי – לא ייפסקו הדם, ההרס והפחד הללו.

 

אין זה מתקבל על הדעת שאנו נצדיק את פעולות הטרור בפיצוץ אחד, ונגנה אותן בפיצוץ אחר. [פעולות הטרור] קשורות זו בזו מבחינה אידיאולוגית, אם לא מבחינת השתייכותם של מבצעיה. הפיתרון הביטחוני לבדו לא יצליח לעולם לבלום את הטרור. הדבר שופך שוב אור על [עמדתם של] האינטלקטואלים הערבים אשר לא רק שותקים אלא גם מצדיקים את הטרור, מפני שהם לאמיתו של דבר מספקים לטרור את מה שהוא זקוק לו ביותר – תעמולה ולגיטימציה. לפיכך הם נבוכים כאשר האירוע עצמו מתרחש על אדמתם וממהרים לעשות הבחנות ולהסביר.

 

סכנת הקיצוניות מאיימת כמעט על כל החברות הערביות והאסלאמיות. אין שום הבדל בין התקפות ההתאבדות בקאבול, באל-אנבאר, באסלאמאבאד, בריאץ', באלג'יריה, בפאריז, בדמשק, בטריפולי או בטאבה. לכולם יש אמת אחת והיא שמבצעיהן הינם בעלי תפיסות קיצוניות.