המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
תגובות לפתוא של קרצ'אוי הקוראת לרצח אמריקאים בעיראק
15/9/2004

 

תגובות לחוות הדעת ההלכתית של השיח' אל-קרצ'אוי הקוראת לחטוף ולרצוח אזרחים אמריקאים בעיראק

 

בכנס בנושא 'הפלורליזם באסלאם' שהתקיים בסוף אוגוסט 2004 באיגוד העיתונאים המצרים בקאהיר פרסם השיח' יוסף אל-קרצ'אוי, ממנהיגי תנועת האחים המוסלמים ומן הפוסקים החשובים ביותר בחוגים האסלאמיסטיים, חוות דעת הלכתית המתירה לחטוף ולרצוח אזרחים אמריקנים בעיראק כדי ללחוץ על הצבא האמריקני להסיג את כוחותיו. אל-קרצ'אוי הדגיש כי "כל האמריקנים בעיראק הם לוחמים, אין הבדל בין אזרח לחייל, ויש להלחם בהם משום שהאזרח האמריקאי בא לעיראק כדי לשרת את הכיבוש. חטיפתם והריגתם של אמריקנים בעיראק היא חובה [דתית] כדי שיצאו ממנה ויעזבו אותה לאלתר. ההתעללות בגופות ההרוגים [לעומת זאת] אסורה באסלאם."[1]

 

אל-קרצ'אוי פרסם פתוא זו שבוע לאחר שהתפרסם גילוי דעת של אישים ממדינות שונות בעולם המוסלמי ובו קריאה לתמיכה בכוחות הנלחמים נגד הקואליציה בעיראק. גילוי דעת זה נחתם על ידי 93 אנשי דת מוסלמים כולל אישים מתנועת האחים המוסלמים - ובהם אל-קרצ'אוי ואישים מהחמאס, מהג'יהאד האסלאמי ומחזבאללה.[2]

 

לנוכח הסערה שעוררה חוות דעתו המתירה להרוג אזרחים אמריקאים בעיראק, שלח אל-קרצ'אוי, עשרה ימים לאחר מכן, פקס למשרדי היומון הבינערבי "אל-חיאת" שבו הכחיש את "מה שייחסו לו כלי התקשורת" בעניין זה. לדבריו, "כמה אמצעי תקשורת טענו שאני פרסמתי חוות דעת הלכתית שיש חובה להרוג אזרחים אמריקנים בעיראק. אין לכך בסיס. כלל לא פרסמתי פתוא בעניין זה. נשאלתי באגודת העיתונאים המצריים לפני מספר ימים לגבי ההיתר להיאבק בכיבוש בעיראק ועניתי בחיוב. אחר כך נשאלתי לגבי האזרחים האמריקנים בעיראק והשבתי בשאלה בלבד – האם יש בעיראק אזרחים אמריקאים? כידוע אינני משתמש בפתוא מעין זו במילה 'הריגה' אלא במילה 'מאבק' שהיא מקיפה הרבה יותר מן המילה הריגה ופירושה אינו בהכרח הריגה. כמו כן, גיניתי בעבר במספר הזדמנויות חטיפה של בני ערובה ודרשתי לשחררם ולא לאיים בהריגתם."[3]

 

יש לציין כי לפני פרסום הכחשה זו אישר מנהל לשכתו של השיח' אל-קרצ'אוי, עצאם תלימה, כי אל-קרצ'אוי פרסם חוות דעת הלכתית לפיה חובה להלחם באזרחים האמריקאים בעיראק בהיותם פולשים.[4]

 

חוות דעתו ההלכתית של אל-קרצ'אוי עוררה, כאמור, תגובות רבות של אנשי דת ואינטלקטואלים. חלק מחכמי הדת של אוניברסיטת אל-אזהר בקאהיר הביעו את תמיכתם הברורה בעמדתו. הדיקן לשעבר של הפקולטה לעקרונות הדת באוניברסיטת אל-אזהר, ד"ר עבד אל-מעטי ביומי, הסביר: "דין האסלאם הוא שאסור להרוג אזרחים הרחוקים מזירת הלחימה, אשר לא משתתפים בפעולות צבאיות ואשר אין להם קשר לכיבוש האדמות. ואולם אזרחים הלוקחים חלק בפעולות צבאיות, הן בהגשת מזון או בהגשת סיוע רפואי ללוחמים, דינם כדין לוחם התוקף את האדמה, הכבוד והרכוש ולכן אין באסלאם איסור לרצוח אותם." [5]

 

מרצה באוניברסיטת אל-אזהר, ד"ר צאלח זידאן, הוסיף: "מי שמשתף פעולה עם לוחם התוקף את אדמת המוסלמים, כמו האזרחים האמריקנים המסייעים לאנשי הצבא בעיראק, הופך ללוחם בתוקף מעשיו. הלחימה באנשים אלה והריגתם מותרת למוסלמים כדי להגן על הארץ, כל הרכוש ועל הכבוד. האסלאם קבע בחוק שיש להגן על זכויות אלה ולהיאבק בתוקפנים בכל דרך..." [6]

 

תת שר במשרד ההקדשים המצרי לשעבר, שיח' מנצור אל-רפאעי עביד, הבהיר: "לא הגיוני שארה"ב שולחת את אזרחיה לעיראק במצב המלחמה [הקיים] מבלי שיש להם תפקיד בפעולות הצבאיות. לפיכך, הם אינם אזרחים אלא לוחמים שדינם כדין אנשי הצבא הנלחמים."[7]

 

התועמלן האסלאמי הידוע ד"ר עבד אל-צבור שאהין המרצה באוניברסיטת קאהיר, הדגיש כי מותר לחטוף ולהרוג אזרחים אמריקנים בעיראק, אך יש להימנע מפגיעה בעיתונאים אירופאים: "אני תומך במאת האחוזים בפתוא של ד"ר אל-קרצ'אוי, משום שאילולא הכיבוש [האזרחים והחיילים האמריקנים] לא היו באים לעיראק... [לעומת זאת] לא אמריקנים, כמו העיתונאים הצרפתים ואירופאים אחרים, שבאו לעיראק כדי להעביר לעולם את העובדות, הם בבחינת מי שבאו לסייע לעם העיראקי ולא צריך לפגוע בהם, שהרי הבעיה העיראקית זקוקה לסיוע נוסף מצדם." [8]

 

ד"ר עבד אל-עט'ים אל-מטעני, חבר המועצה העליונה לעניינים אסלאמיים בקאהיר ומרצה באוניברסיטת אל-אזהר, הסביר כי רק אזרח אמריקאי ששהה בעיראק לפני הכיבוש אינו נכלל בפסק הלכה זה: "אל-קרצ'אוי ביסס את פסיקתו כי הריגת אזרחים אמריקנים מותרת משום שהם באו לעיראק כפולשים... אסור [אומנם] לתקוף אזרחים, אך האזרחים ואנשי הצבא [האמריקנים] באו לעיראק כחיילים פולשים. הפשע הוא אם תוקפים אזרח אמריקני בארצו. [ואולם בעיראק] לא רק נושאי הנשק אלא כל המסייעים לחיילים האמריקנים דינם זהה, למעט אזרח אמריקני ששהה בעיראק לפני הכיבוש ונשאר שם ועליו לא חל התואר פולש. אולם כמעט ולא היה איש כזה בשל מתיחות היחסים בין וושינגטון לבגדאד." אל-מטעני התייחס גם לערבים המסייעים לאמריקנים ואמר כי "ערבי או מוסלמי העובד לטובת כוחות הכיבוש האמריקאיים בעיראק הוא בוגד שחל עליו אותו הדין החל על אזרחים אמריקנים. מותר לחטוף אותו ולהורגו, אך אסור להתעלל בגופתו משום שלכך יש איסור בשריעה."[9]

 

ביקורת על הפתוא של אל-קרצ'אוי מצד איש דת מוסלמי נשמעה מפי איש הדת השיעי העיראקי הבולט, איתאללה חסין אסמאעיל אל-צדר, אשר מתח ביקורת על התערבות גורמים חיצוניים בנעשה בעיראק. לדבריו, "בעיראק יש מקורות סמכות דתיים גבוהים המכירים [היטב] את ענייני המדינה ותושביה... חוות הדעת ההלכתיות המתפרסמות על ידי חכמי דת מחוץ לעיראק אינן מבוססות על הבנה מדויקת של המצב במדינה."[10]

 

"הצדקת הברבריות"

ד"ר אחמד אל-רבעי בעל טור ביומון הבינערבי "אל-שרק אל-אוסט" כתב: "כאילו שלא די לנו הרצח היומיומי הזה - אנו מתעוררים עם עריפת ראשי הפועלים הנפאלים בעיראק והולכים לישון עם הידיעות על חטיפת מאות ילדים חפים מפשע ברוסיה ובמהלך [היום שומעים על] חטיפת העיתונאים הצרפתים ושיסוף גרונם של פועלים תורכים בבגדאד. כאילו לא די בכל זה והנה מופיע מישהו שמניחים שהוא תועמלן אסלאמי מתון, הלא הוא השיח' יוסף אל-קרצ'אוי, ומפרסם חוות דעת הלכתית המתירה לרצוח אזרחים אמריקנים בעיראק...

 

האדון השיח' אל-קרצ'אוי הוא כמו רבים מהשיח'ים הקיצוניים אשר בדרך כלל לא מתים [למען מטרה כלשהי] ולא מוסרים את נפשם. זה [גם] לא קורה לבניהם הלומדים בדרך כלל באוניברסיטאות הטובות ביותר במערב. חוות דעת הלכתיות מעין אלה נקראות על ידי נוער מוסלמי משולהב העלול ללכת לעיראק לבצע את החובה הדתית שהשיח' אל-קרצ'אוי הטיף לה. כל עוד אין הבדל בין אמריקני שהלך עם ארגון בינלאומי לעיראק לעזור לאנשים ולהגיש להם סיוע רפואי לבין חייל הנלחם, מה מונע מצעיר משולהב המעריץ את השיח' אל-קרצ'אוי ומאמין לו להרוג רופא או עובד אזרחי של [כוחות] ההצלה בעיראק... ולנוכח הקשיים להיכנס לעיראק, מדוע שהצעיר המשולהב לא יהרוג את החיילים האמריקנים הפזורים בכל מדינות המפרץ המשתפות פעולה [עם ארה"ב] ובמיוחד בדוחה ובכווית, שהרי רובם שירתו או הועסקו בעיראק, ומדוע שלא יהרוג את האזרחים האמריקנים בכווית ובקטר כל עוד הם משרתים את הצבא האמריקני. ואחר כך... האין זו חובתו של הצעיר המשולהב והמעריץ את אל-קרצ'אוי להרוג את בעלי התפקידים הקטרים והכוויתים שאפשרו את הימצאות הכוחות הללו בארצותיהם?

 

ההבדל בין שיגעון לבין הגיון, בין קיצוניות למתינות ברור. אל-קרצ'אוי החי חיי נועם ופאר בדוחה מפרסם חוות דעת הלכתית לרצוח אזרחים אמריקניים ואילו ארבעת האמאמים השיעים שהתכנסו בביתו של אל-סיסתאני בנג'ף והם חיים תחת הכיבוש, מבקשים שלא להשתמש באלימות נגד הכוחות האמריקניים. זהו ההבדל בין הגיון אחראי לבין הגיון בלתי אחראי. בין הגיון המבקש להגן על דמם של אנשים לבין הגיון המבקש להפקיר את דמם בעודו מרצה על מתינות." [11]

 

ד"ר ואיל אל-חסאוי בעל טור ביומון הכוויתי "אל-ראי אל-עאם" כתב: "אינני בקיא בדת ואינני פוסק הלכה, אך זכותי לדון בחלק מחוות הדעת ההלכתיות של כמה חכמי דת מבחינה ריאלית ומבחינת התאמתן למגמות הכלליות של האסלאם. הפתוא של אל-קרצ'אוי... פותחת פתח להצדקת כל הפשעים הברבריים המתבצעים נגד הזרים בעיראק. ההגיון קובע כי מה שחל על האמריקנים חל גם על האנגלים, האיטלקים, היפנים ואחרים, שהרי או שהם כוחות פולשים או שהם מסייעים לכוחות הפולשים. כמו כן, המילה אזרחים פירושה גם העיתונאים שבאו לעיראק כדי לכסות את האירועים ולחשוף לעולם כולו מה קורה וכן מהנדסים, מומחים ופועלים שבאו עם חברותיהם כדי לבנות את  עיראק ואין להם קשר למלחמה...

 

יש חוט דק המפריד בין ג'יהאד למען אללה לבין הפצת שחיתות על פני האדמה וחובה על אנשי הדת להבהיר זאת לאנשים ולמנוע אותם מלעשוק ולעשות מעשים ברבריים בכיסוי של הגנה על ארצותיהם ועל עמיהם... בין הדברים שהגיע הזמן שחכמי הדת יחקרו ויפרסמו חוות דעת הלכתיות וחוקים בעניינם היא שאלת הצבת אזרחים כמטרה - נשים, ילדים וגברים – אפילו במדינות כבושות שיש בהן פולשים כמו פלסטין וצ'צ'ניה. די לנו להצדיק זאת בכך שמדינה כמו הישות הציונית בפלסטין אין בה הבדל בין אזרח לחייל, או שמדינה כמו רוסיה פגעה במוסלמים בצ'צ'ניה והרגה רבים מהם... לא ניתן להשיג מטרות נעלות אלא באמצעים נעלים. הפשע הגדול ביותר המתרחש בדורנו זה הוא סילוף דמות האסלאם..."[12]

 

אנשי הדת ואחריותם לטרור

הסופרת והעיתונאית הבחריינית, סוסן אל-שאער התייחסה בטורה ביומון הבחרייני "אל-איאם" לפתוא של אל-קרצ'אוי וכתבה: "...אנו ניצבים מול בלבול גדול בין ג'יהאד לבין רצח... ולכן ישנן כיום פצצות זמן במיוחד של ערבים סונים הפזורות בקרבנו בארצות ערב וכן בכל רחבי העולם בציפייה לשעת האפס כדי לפוצץ עצמם ולהרוג את מי שסביבם (כמעשה של גיהאד)... לא רק העולם המערבי מעוניין לחקור את שורשי השיגעון הזה לאחר שהתנסה בפעולותיו של זרם [ג'יהאדיסטי] זה בשטחו. אנו המוסלמים ובמיוחד הערבים מעונינים באותו מחקר. פצצות זמן אלו הן בנינו שנולדו על אדמתנו והתחנכו על ידי השיח'ים שלנו ועל ידי חכמי הדת שלנו...

 

המוסלמים עומדים נבוכים מול חכמי דת ושיח'ים המאשרים בעמדתם המהוססת [כלפי מעשי הרצח] כי ישנם תומכים לזרם התאבדותי (ג'יהאדי) זה שעדיין מצויים בקרבנו והם בעלי משקל חברתי וביכולתם להשפיע על מעמדם העממי של חכמי הדת הללו... יש בקרבנו מתחנפים המגינים על זרם זה של מתפוצצים מתאבדים וניצבים באמצע הדרך [בין המתאבדים לבין מבקריהם]. הם מקפידים שכל מילה שהם מוציאים מפיהם תהיה דו משמעית... מצד אחד הם משתדלים להרחיק את האשמה [בטרור] מן המוסלמים ומצד שני הם מתפללים לשלומם ולאריכות חייהם של תומכי הזרם הזה. את כל מעשי הטרור הנתעבים האחרונים ביצעו ערבים. העובדה שהם אינם מקרב השיח'ים שלנו וחכמי הדת שלנו אינה הוכחה לכך שהם נקיים מאחריות לקיצוניות זו. כל עוד לא נכיר באחריות זו, הרי שתורנו [להירצח] יגיע וגם תורם של חכמי הדת שלנו והשיח'ים שלנו..."[13]

 

העורך לשעבר של היומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט", עבד אל-רחמן אל-ראשד, כתב תחת הכותרת "האמת הכואבת היא שכל הטרוריסטים הם מוסלמים": "שמעו מה אמר השיח' של הטלוויזיה, יוסף אל-קרצ'אוי: הוא נתן חוות דעת הלכתית פומבית המתירה להרוג אזרחים אמריקאים בעיראק. דמיינו לעצמכם איש דת הקורא להרוג אזרחים, שיח' זקן המסית נערים צעירים להרוג אזרחים, בשעה ששתי בנותיו לומדות תחת ההגנה של [מנגנון] הביטחון הבריטי בבריטניה הכופרת. כיצד אב כמותו יכול לעמוד מול אמו של הצעיר [ניק] ברג שנטבח בעיראק מפני שהגיע לעבוד שם כמהנדס [בחברת] [Prometheus] Towers? כיצד אנו יכולים להאמין לו כאשר הוא אומר שהאסלאם הוא דת של חמלה וסובלנות, בעודו הופך אותה לדת של דם?...

 

כמובן, אין זה לכבוד לנו שאנשים המחזיקים בתלמידי בית ספר, חוטפים עיתונאים, הורגים אזרחים ומפוצצים אוטובוסים משתייכים אלינו, יהא אשר יהא כאבם של הנוקמים. הם אלו שעיוותו את האסלאם והזיקו לו. אנו נוכל לנקות את תדמיתנו רק לאחר שנכיר באמת הברורה והמבישה האומרת כי רוב פעולות הטרור המתרחשות כיום בעולם בוצעו בידי מוסלמים. עלינו להבין שאנו נוכל לתקן את מצב נערינו המבצעים את הפעולות הנתעבות הללו, רק לאחר שנטפל במוחם של השיח'ים שלנו שהפכו להיות מהפכנים מעל הבימות [במסגדים] כשהם שולחים ילדים של אנשים [אחרים] להילחם, בעוד שאת ילדיהם שלהם הם שולחים לבתי ספר באירופה." [14]

 

חסין סנג'ארי כתב בשבועון העיראקי "אל-אהאלי" תחת הכותרת "מי שמסית לטרור הוא טרוריסט": "השיח' יוסף אל-קרצ'אוי אמר מפורשות כי 'הריגת אנשי צבא ואזרחים בעיראק היא חובה דתית'. אותה חוות דעת הלכתית פרסם גם איש הדת הלבנוני השיעי מחמד חסין פצ'לאללה. שני אנשים אלו ומאות אלפי מולות לאורכן ולרוחבן של ארצות האסלאם... נושאים דרשה פעם בשבוע וקוראים לצעירים לרצוח ולשפוך דם בצ'צ'ניה, בעיראק, בכורדיסטן, בפלסטין, בסעודיה, באפגניסטן, באמריקה, באירופה, באסיה ובאיי האוקינוס השקט. ראו מה קרה בטבח הילדים בבסלאן ותזכרו במה שכל העולם זוכר שטרוריסטים ערבים סורים, ירדנים ותימנים היו בין אלו שצעקו 'אללה אכבר, אנו פה כדי למות'...

 

הכורדים ספרו כי אחד הטרוריסטים המתאבדים שנתפס לפני שהצליח לפוצץ את עצמו נשאל על ידי חוקריו 'מדוע חבשת את איבר מינך בכל התחבושות הללו'. הטרוריסט ענה: 'אמרו לי [לעשות זאת] כדי שלא יקרה נזק לאיבר מיני כאשר אפוצץ את עצמי, כך שיישאר שלם כשאלך לגן העדן ואתקבל על ידי הבתולות'. מתי יבואו אנשי דת מתקנים שינקו את הדת מרעיונות צמאי דם אלה? המתקנים יבואו כאשר יותר הקשר בין הדת לפוליטיקה. יש להפריד בין השנים למען הדת עוד יותר מאשר למען הפוליטיקה..."[15]

"השיח' אל-קרצ'אוי חשף את פרצופו האמיתי"

ד"ר עבד אל-ח'אלק חסין הכותב באתר האינטרנט הליבראלי "אילאף" כתב: "סוף סוף חשף השיח' יוסף אל-קרצ'אוי את הרעלה מפרצופו האמיתי, שהוא כשל שאר הטרוריסטים רעולי הפנים, והכריז על עצמו כעל חכם הלכה ותועמלן של הטרוריסטים ללא כל בושה וללא כל היסוס. זאת לאחר שתקופה ארוכה הוא ניסה לרמות ולהיראות כמתון ובעל סובלנות דתית. אל-קרצ'אוי פרסם חוות דעת הלכתית לחטוף אזרחים אמריקאים ולרוצחם בדם קר כדי לזכות בשתי מטרות – כדי 'להגן' על העם העיראקי וכדי להאדיר את האסלאם, את המוסלמים ואת מעמדם בקרב העמים! אנו כעיראקים לא הופתענו מחוות הדעת של תעמלן הטרור שהרי הוא המדריך הדתי של ערוץ אל-ג'זירה הקטרי, שהעיראקים מכנים בצדק 'ערוץ הלווין של רעולי הפנים' המתאמץ יומם ולילה לעודד את הטרור בעיראק. אל-קרצ'אוי הוא זה שמפלגת 'האחים המוסלמים' במצרים הציגה את מועמדותו לראשות המפלגה. הוא סירב [לקבל את התפקיד] אולי כדי שלא להטיל על המפלגה את האחריות לפרסום חוות הדעת ההלכתיות צמאות הדמים וכדי לנצל את הדת בחופש מלא לשירות הפוליטיקה והממון כפי שהוא חפץ...

 

המוזר והתמוה הוא שאל-קרצ'אוי מפרסם חוות דעת הלכתיות הקוראות להרג חיילים ואזרחים אמריקנים בעיראק בלבד ולא במצרים, בכווית, בקטר או בכל מקום אחר בעולם. אל-קרצ'אוי מתגורר בקטר בבית המצויד בכל אמצעי הרווחה והמותרות ועובד עם ערוץ אל-ג'זירה שרחוק רק כמה מאות מטרים מן הבסיס הצבאי האמריקאי הגדול ביותר בעולם מחוץ לאמריקה. יתר על כן, השיח' ביקר בלונדון, בירת בריטניה בת הברית הגדולה ביותר של אמריקה אשר סייעה ל'כיבוש' עיראק...

 

שאלתנו לחכם ההלכה צמא הדם והטרור אל-קרצ'אוי ותומכיו השיח'ים באל-אזהר: האם אתם יודעים טוב יותר מהם האינטרסים של העם העיראקי מן העיראקים בעצמם?... מי הרשה לכם לכפות את האפוטרופסות שלכם על העם העיראקי? בכך שחכמי דת צמאי דם מפרסמים חוות דעת הלכתיות של טרור ובתמיכתם בטרוריסטים הם הפכו את המחשבה האסלאמית לאידיאולוגיה של טרור ובכך גרמו לנזק הרב ביותר למוסלמים, לאסלאם, למחשבה האסלאמית ולמוניטין של האסלאם בעולם..."[16]

 

"אין מתינות אמיתית באסלאם הפוליטי"

סעיד אל-חמד בעל טור ביומון הבחרייני "אל-איאם" כתב: "יתכן שהפתוא של 'השיח' והאמאם של המתונים' השיח' אל-קרצ'אוי, אשר התירה ואף חייבה לחטוף ולרצוח אזרחים אמריקאים בעיראק… תסיר את הבלבול ותתיר את התסבוכת שלנו האינטלקטואלים הנאורים בנוגע לסוגיית 'המתינות והקיצוניות' בזרמים של האסלאם הפוליטי על צורותיו ודרגותיו השונות. יתכן כי פתוא זו המתפרסמת על יד 'שיח' המתינות ודרך הפשרה' באה לפתור חילוקי דעות בין הנאורים שנחלקו בדעותיהם בין מי שמאשר... כי קיימת 'מתינות' במחשבה ובשיח של חלק מזרמי האסלאם הפוליטי לבין מי שסבור כי 'מתינות' זו היא רק עניין חיצוני שנכפה בשל תנאים ספציפיים, או בשפה מודרנית: רק טקטיקה או זהירות נסיבתית ולא אסטרטגיה או עיקרון מבוסס במחשבה של קבוצות וזרמים אלו על גוניהם השונים, שמותיהם השונים ואסכולותיהם השונות.

 

הפתוא של אל-קרצ'אוי, בעל התואר 'השיח' והאמאם של המתונים', כמעט מוטטה לגמרי את המתינות והרסה את 'דרך הפשרה' מיסודה. היא מדגישה כי סוגיית 'המתינות והקיצוניות' היא שאלה יחסית בקרב הזרמים השונים של האסלאם הפוליטי. אל-קרצ'אוי הוכיח את נכונות מסקנתו של החוקר הערבי הידוע נצר חאמד אבו זיד, אשר חשף כי ההבדל בתפישת המתינות והקיצוניות בקרב הזרמים השונים של האסלאם הפוליטי [כפי שניכר] בדרשותיהם הרבות מתמצה בדרגה ולא בסוג. כלומר, ההבדל הוא בכמות ולא בסוג. ההוכחה לכך היא הפתוא של אל-קרצ'אוי… שבה הוא לא אוסר שחיטה ורצח, אלא מגביל את הסוג ואת הכמות לאזרחים אמריקאים. הפתוא של השיח' אל-קרצ'אוי... גורמת לנו, האינטלקטואלים הנאורים, לבחון מחדש את תפישת 'המתינות והקיצוניות' של כל הקבוצות האסלאמיסטיות הבולטות בזירה הערבית כל עוד 'המתונים', אם הם קיימים, לא ימהרו לתקן את מאזן המתינות שלהם באמצעות פתוא כנה וברורה שתעמוד בסתירה לפתוא של השיח' והאמאם שלהם..."[17]

 

בעל הטור העיראקי, עזיז אל-חאג', כתב באתר האינטנט הליבראלי "אילאף": "איזו מן סוגיה לאומית היא זו המשתמשת בילדים כדלק להצתת מלחמת השמדה כוללת בשם החירות הלאומית והדת?... הטרור האסלאמי הערבי הפך להיות הסכנה הגדולה ביותר בעולם אשר מאיימת על הציוויליזציה, על הביטחון ועל החיים בכל מקום. [הטרור המוסלמי הערבי] הוא היום סמל הרוע, הקיצוניות הדתית והשפלות המוסרית והוא תמצית הפשע הפוליטי בעולם היום... הטרור האסלאמי הוא תולדה ותוצאה של האסלאם הפוליטי ה'מתון' כפי שהוא מתואר בדרך כלל. והראיה האחרונה לכך היא חוות הדעת ההלכתית [פתוא] של השיח' [יוסף] אל-קרצ'אוי [הקוראת] להרוג את כל האמריקאים בעיראק..."[18]

 

"לשפוט את כל המסיתים והעוסקים בטרור"

החוקר והסופר ד"ר שאכר אל-נאבולסי הכותב באתר האינטרנט הליבראלי "אילאף" מתח גם הוא ביקורת חריפה על הפתוא של אל-קרצ'אוי, והעלה תמיהות בנוגע למניעיו לתקוף דווקא את האמריקנים ולא את שאר כוחות הקואליציה: "האם משום שאמריקה היתה הסיבה שבגללה הפסיד אל-קרצ'אוי שלושה מליון דולר שהיו בחשבונו בבנק 'אל-תקוא' השייך לאחים המוסלמים שהיה המממן הראשי של ארגון אל-קאעדה ואשר נסגר ונכסיו ופיקדונותיו הוחרמו בעקבות מאמצי ארה"ב לעקוב אחר בנק מפוקפק זה שמימן פעילויות טרור שונות? האם משום שאמריקה מנעה מאל-קרצ'אוי להיכנס לשטחה וביטלה את הויזה שנתנה לו בעבר? האם אל-קרצ'אוי לא כלל בחוות הדעת האחרונה חיילים ואזרחים בריטיים, משום שבריטניה היא הפתח היחיד כעת של אל-קרצ'אוי למערב לביקורים ולנשיאת דברים, לאחר ששרף את גשריו עם צרפת בשל עמדתו השלילית כלפי [החוק] שהעביר שירק למניעת הרעלה?...

 

על איזה פסוק קוראני או מסורת מפי האל או הנביא הסתמך אל-קרצ'אוי בפתוא זו? האם ישנו פסוק קוראני האומר: 'הו המאמינים, אם האמריקנים יפילו את משטר סדאם הילחמו בהם, בחייליהם, בילדיהם ובנשיהם ולא תוציאו איש מהם מן הכלל..." האם ישנו חדית' מפי האל האומר: "הו עבדיי, עליכם [להרוג] את האמריקנים הן חיילים והן אזרחים. הם בבחינת הרוגים ואתם שהידים."

 

אל-נאבולסי מוסיף ומתאר את אוזלת היד השוררת בעולם הערבי: "אין ספק כי הואקום הפוליטי הערבי, עליבותם של הפוליטיקאים הערבים, כשלון המפלגות הפוליטיות, הואקום בשיח הפוליטי הערבי, התמוטטות והתנוונות המוסדות הפוליטיים הערביים, העדר רחוב ערבי בעל מודעות, העדר דעת קהל פעילה המסוגלת להביא לשינוי... אפשרו לבעלי המצנפות [הדתיים] לעמוד על הבימות הפוליטיות מקצה העולם הערבי ועד קצהו כדי להוביל את הפעילות הפוליטית הערבית שהפכה ביטוי לקריאה לעוד ועוד שפיכות דמים בשם הדת החדשה שהביא אל-קרצ'אוי יחד עם שאר קבוצות הטרור הדתיות הפונדמנטליסטיות. זוהי הוכחה ברורה לכך שהפכנו לאומה שפשטה רגל מבחינה פוליטית. אנו יורשים זאת מאבותינו ומורישים זאת לבנינו...

 

המשטרים הערבים אינם מסוגלים לרסן את השיח'ים הדתיים ולמנוע מהם לפרסם פסקי הלכה פוליטיים-דתיים משום שחלק מפסקי הלכה אלו הם לטובתם, מחזקים את השפעתם, [תורמים] להמשך שלטונם ומעניקים להם סוכך דתי. המפלגות הפוליטיות הלא דתיות אינן מסוגלות ליצור קואליציה בינן לבין עצמן, משום שהשבטיות והזיקה המשפחתית שולטת במפלגות אלו... הרחוב הערבי נעלם, הוא רעב, הוא בור, הוא מותש והוא איבד תקווה בכוחות הפוליטיים הערביים. הוא רואה בשיח'ים של מוסדות הדת ובפסקי ההלכה שלהם את מפלטו היחיד מפני השנאה, העושק, ההרעבה, ההזנחה והגניבה של מוסדות השלטון. האליטות האינטלקטואליות והפוליטיות הערביות החיות בעולם הערבי אינן מסוגלות להתמודד עם השיח'ים הדתיים ופסקי ההלכה שלהם מחשש מפני שלטונם של שיח'ים אלו בעלי המיליציות המזוינות צמאות הדם המסוגלות לערוף את ראשו של כל אינטלקטואל או פוליטיקאי המתנגד להן... רוב הקולות המתנגדים לשיח'ים אלו ותוקפים את פסקי ההלכה שלהם הם של ערבים החיים במערב הרחק מהאלימות של השיח'ים כלפי מתנגדיהם.

 

מה לעשות אם כן? יש רק פתרון אחד. קבוצה של אינטלקטואלים ערבים ליבראלים הנושאים נפשם בכפם צריכה להיפגש ולכתוב גילוי דעת בינלאומי אנושי מתקדם בשפה, בצורת המחשבה ובהגיון של המאה העשרים ואחת. עליה להגיש גילוי דעת זה לאו"ם ולדרוש ממועצת הביטחון לדון בו ולפרסם החלטה בעניינו שתעניק לאו"ם [ייפוי כוח] להקים בית משפט שיכונה 'בית משפט לטרור'. לבית משפט זה יובלו כל מי שקוראים לטרור ומפרסמים פסקי הלכה המעודדים טרור וכל מי שמבצעים [פעולות] טרור. זאת לאחר שהטרור הפך להיות בעיה עולמית ובינלאומית ואינו נוגע רק לערבים..."[19]

 



[1]  אל-שרק אל-אוסט, לונדון, 2.9.2004.

[2]  אל-קדס אל-ערבי, לונדון, 23.8.2004. לפרטים על גילוי דעת זה ראה דו"ח ממר"י: http://www.memri.org.il/memri/LoadArticlePage.asp?enttype=4&entid=1590&language=Hebrew

[3]  אל-חיאת, לונדון, 9.9.2004.

[4]  אל-קדס אל-ערבי, לונדון, 3.9.2004.

[5]  6.9.2004 www.aljazeera.net

[6]  6.9.2004 www.aljazeera.net

[7]  6.9.2004 www.aljazeera.net

[8] אל-קדס, ירושלים, 4.9.2004.

[9] אל-קדס, ירושלים, 4.9.2004.

[10]  אל-חיאת, לונדון, 5.9.2004.

[11]  אל-שרק אל-אוסט, לונדון, 3.9.2004.

[12]  אל-ראי אל-עאם, כווית, 5.9.2004.

[13]  אל-איאם, בחריין, 7.9.2004.

[14] אל-שרק אל-אוסט, (לונדון), 4.9.2004.

[15]  אל-אהאלי, עיראק, 8.9.2004.

[16]  www.elaph.com 5.9.2004.

[17]  אל-איאם, בחריין, 7.9.2004.

[18] www.elaph.com 4.9.2004.

[19]  www.elaph.com 3.9.2004.