המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
פולמוס תקשורתי בעקבות ביקורו של עלאוי בסוריה
5/8/2004

פולמוס תקשורתי בעקבות ביקורו של עלאוי בסוריה

 

בעקבות ביקורו של ראש ממשלת עיראק הזמנית, איאד עלאוי, בסוריה, פרסמה קבוצה של משכילים סורים, ביניהם העיתונאי מישל כילו ופעיל זכויות האדם הית'ם אל-מאלח, גילוי דעת המביע מורת רוח מעצם ביקורו של "ראש ממשלת הכיבוש האמריקאי בעיראק" ומכתיר אותו כאישיות בלתי רצויה. זאת, לא רק בשל "ההיסטוריה האישית המבישה שלו, אלא מכיוון שממשלתו משמשת כלי ביד הכיבוש נגד עיראק ונגד האומה הערבית"[1].

 

פרסום גילוי הדעת גרם לשורה של תגובות ותגובות נגד, במהלכה הואשמו החותמים כי הם תומכים בסדאם חוסיין.

 

בעל הטור הלבנוני ג'האד אל-זין פרסם ביומון הלבנוני הנוצרי אל-נהאר ביקורת נוקבת נגד החותמים[2]. בין היתר כתב: "לולא הכרתי את השמות החתומים בתחתית גילוי הדעת, ולולא ידעתי שחלק מהם ישבו שנים בכלא [הסורי], הייתי סובר, ללא היסוס, כי זו שפתם של רב הטבחים טה יאסין רמדאן, טארק עזיז או אדם אחר מתוך המשטר העיראקי הקודם, שפתו של בית דין צבאי מהפכני במשטר חירום, אשר גוזר לעתים גזר דין מוות ל'בוגד'".

 

בתגובה למאמר זה, כתב העיתונאי הסורי ד"ר ת'אאר דורי, גם הוא במאמר שהתפרסם באל-נהאר[3]: "הטרור אינו רק [תופעה של שימוש ב]נשק אלא גם [תופעה] תקשורתית ורעיונית, וזהו [סוג] הטרור החזק ביותר... [עלאוי] לא הכחיש את הפרסום בניו יורק טיימס על קשריו עם ה-CIA ועל מעורבותו במשלוח מכוניות תופת לבגדאד ואף הוסיף כי שיתף פעולה עם 15 מנגנוני מודיעין בינלאומיים".

 

גם חסין עוידאת, מחותמי גילוי הדעת, הגיב על מאמרו של אל-זין[4]: "[מאמר] זה אינו תופעה יוצאת דופן במיוחד. הלשון בה נכתב הותירה את חותמה בתרבות הפוליטית הערבית במשך מאות בשנים והתבססה בעשורים האחרונים בקרב משטרים עריצים, וכולנו נפגענו מהזיהום הזה, כולל המתונים ביותר שבתוכנו (הליברלים החדשים). האם מצפים מאתנו כי נגיד על עלאוי שהוא 'אדם בעל גחמות' במקום שנדבר בכנות על [טיעונים כבדים כגון] שיתוף הפעולה שלו [עם ה-CIA] וקשירת הקשר שלו עם הכובש והשתתפותו בביטול קיומה של עיראק...?".

 

עיתונאי נוסף שחתם על גילוי הדעת, תרכי עלי אל-רביעו, הגיב גם הוא באותו עיתון[5]: "אל-זין... מאשים את החותמים [על גילוי הדעת] כי מאחוריהם עומד גורם זר... רצינו... באמצעות גילוי הדעת לומר 'לא' לקבלת הפנים לעלאוי אשר הפכה לאות עבור כוחות הנחתים [לתקוף] בתים שלווים בפלוג'ה ובמקומות אחרים בתואנה ש[בעליהם] הפכו לתומכי אל-זרקאוי. [לא רצינו באמצעות גילוי הדעת לומר] 'לא' לסבר הפנים שבו נתקבל ולהיסטוריה האישית הידועה שלו ו'לא' למי שקיבלו את פניו בנשיקות ובחיבוקים. הלוואי והיו יוצאות כמה תהלוכות בדמשק נגד קבלת הפנים לעלאוי כמו שקרה בלבנון, כדי להוכיח את חיותה של החברה [הסורית] אשר נרצחה לפני זמן רב".



[1] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 24.7.2004.

[2]  אל-נהאר (לבנון), 27.7.04.

[3] אל-נהאר (לבנון), 30.7.2004.

[4] אל-נהאר (לבנון), 30.7.04.

[5]  אל-נהאר (לבנון), 30.7.04.